סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

לא שליח ב''ד כמלוה. והכי קאמר בחוץ תעמוד אתה והאיש שהוא שליח ב''ד ואשר אתה נושה בו יוציא אליך: הרי בעל חוב אמור. שאינו רשאי: הכתוב מדבר. שהוא רשאי ליכנס לחובלו והכי קאמר קרא אם חבול תחבול על ידי שליח ב''ד עד בוא השמש תשיבנו לו: שנאמר בחוץ תעמוד והאיש. שהוא שליח בית דין גם הוא יעמוד בחוץ: לא ימשכננו כלים שעושין בהן אוכל נפש. דאיתרבו מכי נפש הוא חובל: מטה ומטה. לקמן הוא מפרש אחת לאכול ואחת לישן: מצע. של לבד שקורין פולטר''א במקום שאין כסתות: לעשיר. שהורגל במצעות: ומפץ . לעני. לפי מה שהורגל דגבי ערכין כתיב ואם מך הוא מערכך ודרשינן (ערכין דף כד.) החייהו מערכך גזבר הבא למשכנו כשאין ידו משגת והוא נידון בהשגת יד דכתיב (ויקרא כז) והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן משייר לו כדי חייו ונוטל השאר ויצא ידי הקדש ואפי' העשיר לאחר שאמדוהו ונטל מה שבידו ומינה נמי גמרינן לבעל חוב שמשיירין לו כדי חייו כדאמר לקמן (דף קיד.) דגמר מיכה מיכה: לו. הוא צריך ליתן מטה אבל לא לאשתו ולבניו דהחייהו כתיב ולא הוטל על המלוה להחיות את בני ביתו: שמסדרין. שמין להניח לו צרכי חייו לשון והעריך אותו לישנא אחרינא שמשרדין לשון שריד ושתיהן שמעתי: אדרבה עיקר סידור בערכין כתיב. כדפי' לעיל: למאן. המטה השנית: מיתנא רטיבא דכיתנא אחרציה. חבל לח של פשתן על מתניו: אהינא. תמרא: אליבא ריקנא. קודם אכילה: ולא מסגי ארבעה גרמידי. קודם שישן הלכך יהבינן ליה מטה שניה ומושיבה ברחוק ארבע אמות ממקום אכילתו ועל כרחו ירגיל לעמוד וללכת במשכב ולא יישן על מטה שאכל: זבוני מזבנינן ליה. לאחר שלשים יום אף כלים הצריכין לו כדתנן משלשים ולהלן מוכרן: תנא כרבן שמעון תני תנא קמיה. דרב נחמן להך מתני' רשב''ג אומר כדרך שמסדרין וכו': זבוני לגמרי. שלא ישאיר לו לפי צרכו בצמצום: בעיניה. כמות שהיא חשובה אם חבל כסות של מעיל יחזיר לו הוא בעצמה: מהדר ליה מאי דחזי ליה. ימכור לו של שיראין ויתן לו אחת של צמר ואחת של קנבוס: אי אית ליה לרבן גמליאל האי סברא. לסדר לבעל חוב: ליכא מידי דלא חזי ליה. מאחר שהורגל בו דהא שמענא ליה דאמר כל ישראל בני מלכים הם דאמר אביי וכו': לא את הלוף ולא את החרדל. מטלטלין בשבת שאינם ראוים היום לא זה לבשל ולא זה לטחון לוף מין קטנית ואינן ראוין למאכל כשהוא חי ואפילו לעופות: לעורבים. וישראל בני מלכים ויש להם לגדל עורבים לנוי ולשחוק: שכן דרכן לסוך בחול. בלא שום מכה הלכך כי איכא מכה נמי לא מוכחא מילתא דלרפואה עביד (דכי גזרו) רבנן משום שחיקת סממנין: מפשיטין אותה ממנו. לפרוע לבעל חוב את חובו: בשלמא כר וכסת. דתנן במתניתין איכא למימר מוכרן דקאמר רשב''ג לביני ביני קאמר לקנות גרועה הימנו וביני ביני יטול בחובו: אלא מחרישה. דקתני במתניתין ועלה קאמר רשב''ג מוכרן מאי ביני ביני איכא: ונימא ליה. מלוה: לאו עלי דידי רמית. לפרנסך:

תוספות

מטה ומטה. בפ' שום היתומים (ערכין דף כג:) לא תני אלא מטה המוצעת משום דמוצעת לא שבקינן ליה אלא אחת כדאמר נמי הכא מטה ומטה ומצע ובפ' אע''פ (כתובות דף סד:) גבי משרה אשתו על ידי שליש בעני שבישראל דלא יהיב לה אלא מטה ומפץ משום דהתם קודם שנשאת לו לא היה לה אלא חדא מטה: השתא זבוני מזבנינן הכסת והכר שיש לו בעין סדורי מסדרינן בתמיה פירוש ואנן נסדר לו להניח מן המעות כדי לקנות כסות לצורך שנים עשר חדש כמו שעושין בערכין: נימא ליה לא עלי דידי רמית. לאו אמתני' פריך אמאי מחזיר לו הכר דא''כ למה המתין עד כאן ועוד דמה צריך טעם על מצות המקום ועוד וכי לא ידע דכתיב (דברים כד) ולך תהיה צדקה אלא על כרחך ידע ואפילו הכי מקשה ליה וא''כ מה מתרץ לו אלא נראה דארבי עקיבא ורבי ישמעאל פריך דאמרי כל ישראל בני מלכים הם וכולן ראוין לאותה איצטלא ואמאי כיון דאינו לובשה אלא לכבוד ולנוי בעלמא למה יש לנו לומר שכל זה הטיל הכתוב על המלוה כיון שלא פירש הכתוב בהדיא ולא היה שייך עליו יותר מעל אחר כיון דסגיא ליה בלאו הכי ומשני גם באיצטלא שייך לומר לך תהיה צדקה והטיל עליו הכתוב שלא למנוע ממנו הנוי והכבוד והתענוג שהורגל בו עד עתה:
עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר