סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הֲרֵי זֶה אוֹכֵל וּפָטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר עַל מְנָת שֶׁאוֹכֵל אֲנִי וּבְנִי אוֹ שֶׁיֹּאכַל בְּנִי בִּשְׂכָרִי הוּא אוֹכֵל וּפָטוּר וּבְנוֹ אוֹכֵל וְחַיָּיב
וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל בְּנוֹ אַמַּאי חַיָּיב אָמַר רָבִינָא מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כְּמִקָּח
תָּא שְׁמַע הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכֵלוּ וְאִם לֹא הוֹדִיעָם פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן
וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל אַמַּאי פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן אִיסּוּרָא לָא זַכִּי לְהוּ רַחֲמָנָא הָתָם מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כְּמִקָּח טָעוּת
אֵימָא סֵיפָא נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו נִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכֵלוּ וְאִם לֹא הוֹדִיעָן מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן וְאִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל אַמַּאי מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן אִיסּוּרָא לָא זַכִּי לְהוּ רַחֲמָנָא
וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כְּמִקָּח טָעוּת בִּשְׁלָמָא נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו מִיחֲזֵי כְּמִקָּח טָעוּת אֶלָּא נִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו מַאי מִקָּח טָעוּת אִיכָּא מִידָּע יָדַע דְּאִיטְּבִיל לְהוּ לְמַעֲשֵׂר
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת שֶׁנִּתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו לַבּוֹר וְהָתַנְיָא יַיִן מִשֶּׁיֵּרֵד לַבּוֹר
כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר מִשֶּׁיְּקַפֶּה דַּאֲמַרוּ לֵיהּ לָא הֲוָה יָדְעִינַן וְנֵימָא לְהוּ אִיבְּעִי לְכוּ אַסּוֹקֵי אַדַּעְתַּיְיכוּ דִּלְמָא מְקַפֶּה בְּאַתְרָא דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּנָגֵיד אִיהוּ מְקַפֶּה
וְהַשְׁתָּא דְּתָנֵי רַב זְבִיד בִּדְבֵי רַבִּי הוֹשַׁעְיָא יַיִן מִשֶּׁיָּרַד לַבּוֹר וִיקַפֶּה וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשֶּׁיְּשַׁלֶּה בֶּחָבִיּוֹת אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁלֹּא נִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו לַבּוֹר דַּאֲמַרוּ לֵיהּ לָא הֲוָה יָדְעִינַן דִּמְשַׁלֵּי
וְנֵימָא לְהוּ אִיבְּעִי לְכוּ אַסּוֹקֵי אַדַּעְתַּיְיכוּ דִּלְמָא מְשַׁלֵּי בְּאַתְרָא דְּהָהוּא דְּשָׁרֵיק הָהוּא מְשַׁלֵּי
תָּא שְׁמַע קוֹצֵץ אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת אֲבָל אֵינוֹ קוֹצֵץ לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי בְּהֶמְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת
קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ בְּמַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל מִשּׁוּם הָכִי אֵינוֹ קוֹצֵץ אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל קְטַנִּים נָמֵי נִקּוֹץ לְהוּ
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּשֶׁאֵין מַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת אִי הָכִי גְּדוֹלִים נָמֵי גְּדוֹלִים יָדְעִי וְקָא מָחֲלִי
וְהָא תָּנֵא רַבִּי הוֹשַׁעְיָא קוֹצֵץ אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ אֲבָל לֹא עַל יְדֵי בְּהֶמְתּוֹ וְעַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים אֲבָל לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְקוֹצֵץ עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים בֵּין גְּדוֹלִים וּבֵין קְטַנִּים
מַאי לָאו אִידֵּי וְאִידֵּי בְּמַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת וּבְהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל וּמָר סָבַר מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל וְלָא קַשְׁיָא כָּאן בְּשֶׁאֵין מַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת וּבָרַיְיתָא בְּמַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת
בְּמַאי אוֹקֵימְתַּהּ בְּמַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת אִי הָכִי קְטַנִּים נָמֵי נִקּוֹץ לְהוּ צַעֲרַיְיהוּ דִּבְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים לָא זַכִּי לֵיהּ רַחֲמָנָא
בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְמַתְנִיתִין בְּשֶׁאֵין מַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת

רש"י

הרי זה אוכל ופטור. דכיון דעומדות לקצות לא נגמרה מלאכתן: אני ובני. שאינו נשכר לבעל הבית: או ע''מ שיאכל בני בשכרי. שקצצת לי: הוא אוכל ופטור. שהתורה זיכתה לו כלקט שכחה ופאה שפטורין מן המעשר: ובנו אוכל וחייב. במעשר דהוה ליה כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו: ואי אמרת משלו הוא אוכל. ושכרו הוא ואפילו הכי פטריה רחמנא מכנפשך דדרשינן ליה מה נפשך אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור: בנו אמאי חייב. הא בשכר אביו הוא אוכל כאביו: משום דמיחזי כי מקח. הואיל ואתני אבל אכילה דידיה דאינו בתנאי אע''ג דבשכר הוא לא דמיא למקח: הרי אלו לא יאכלו. דבעי חומה דגמר קודש קודש ממעשר ובתחילה על מנת כן נשכרו לו: ואם לא הודיען מתחילה. לעשות עמו בנטע רבעי פודה ומאכילן: כמקח טעות. ואילמלי הודיען לא היו נשכרים לו: נתפרסו עיגוליו. קציעות שדרסן בעיגולין ונגמרה מלאכתן למעשר ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדרסן: הרי אלו לא יאכלו. דאין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר כדתניא לעיל (דף פט.) יצא הבודל בתמרים וכו': נתפתחו חביותיו. שניטלו מגופותיהם ושכרו לסותמן: הרי אלו לא יאכלו. דנגמרה מלאכתן למעשר: ואם לא הודיען. לקמן פריך גבי חביות מאי אודעינהו בעי בשלמא נתפרסו עגוליו איכא מקח טעות. שכשאומר להן תחילה השתכרו לי לדרוס בעיגולין סבורים היו שזו תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן: מידע ידע דאיטביל למעשר. דמשירד לבור הוי יין למעשר: שנפתחו חביותיו לבור. שנשפכו לבור וסבורין היו שלא הוציאוהו משם משירד מן הגת לתוכו: והתניא יין משירד לבור. הוי גמרו למעשר והרי ירד: משיקפה. משיקפאו החרצנים על פי הבור כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין ומשליכן: דאמרו ליה לא הוינא ידעין. דמקפי: איבעי לכו לאסוקי כו'. משאמרתי לכם שאני שוכר אתכם למשכו מן הבור וכיון דלא אסוק אדעתייכו סבור וקבול: הוא דנגיד. המושכו מן הבור: משישלה בחביות. משנתן בחביות והוא תוסס ורתיחתו עולה ומקצת שמרין קופאין למעלה וקודם שיגופו אותן חביות שולין אותן רתיחות ומשליכן: דמשלי. כבר נישולו רתיחותיו ממנו לחוץ: דשריק. הסותמו במגופות: קוצץ. ליטול מעות ולא יאכל: על ידי עצמו. בשביל עצמו: מפני שיש בהן דעת. וידעי וקא מחלי: במעלה להן מזונות. ושכר פעולתן שלו: אי אמרת משל שמים הוא אוכל משום הכי אינו קוצץ. ע''י עבדיו הקטנים דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו: אלא אי אמרת משלו הוא אוכל. דתוספת שכר הוא: אמאי אינו קוצץ. כי היכי דאגרייהו דידיה אכילתן נמי דידיה: שאין מעלה להן מזונות. ואף שכרן אינו שלו וקא סלקא דעתך אין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.) ובהמתו משום לאו דחסימה שאפילו הוא עצמו דש בה דישה שלו אינו רשאי לחסמה: והתני רבי אושעיא קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו. משום חסימה: וקוצץ על ידי בניו הגדולים. אבל לא הקטנים: וקוצץ על ידי שפחתו ועבדו וכו'. קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתניתין: אידי ואידי. מתניתין וברייתא: דמר סבר. תנא דמתניתין: משל שמים הוא אוכל. הלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן דאפילו שלהן אינה עד שיתננה לפיהן: אי הכי. בנו ובתו נמי נקוץ להו: במאי אוקימתא וכו'. ולעולם משלו הוא אוכל ומשום דאינו מעלה קאמר לא יקוץ:

תוספות

על מנת שיאכל בני בשכרי. פי' בקונט' שיאכל בנו עם האב בשכר פעולת האב וקשה דמאי פריך בנו אמאי חייב הא ודאי מקח גמור הוא ומאי קאמר נמי דמיחזי כמקח אלא נראה בשכרו היינו תחתיו ואיצטריך להתנות שיאכל הבן כמו שירצה אפילו יאכל יותר מן האב והא דפריך ואי אמרת משלו הוא אוכל אמאי חייב היינו אמאי חייב בכל מה שיאכל דהא לא הוה לו לחייבו אלא במה שאוכל יותר מן האב: הכי גרסינן בספרים שלנו אלא אי אמרת משל שמים הוא אוכל אמאי פודה ומאכילן איסורא לא זכי ליה כו'. אבל אי משלו הוא אוכל אתי שפיר שהרי הוא כאילו התנה עמו מעיקרא כדפרישית לעיל ומשני משום דמיחזי כמקח טעות ור''ח פי' אמאי פודה ומאכילן יאכלו בלא פדייה כיון דמשל שמים אוכל ומשני איסורא לא זכי ליה רחמנא ולגירסא זו קשה דאכתי הוה ליה למיפרך אמאי אוכלין כלל דהכי פריך בסמוך גבי נתפרסו עגוליו והוה ליה לשנויי משום דמיחזי כמקח טעות כדמשני בסמוך: א''ה גדולים נמי. אא''ב במעלה להן מזונות ומשל שמים הוא אוכל אתי שפיר דקוצץ בגדולים דכיון דזן אותם מחלי בלב שלם אלא אי אמרת בשאין מעלה להן מזונות אמאי קוצץ לגדולים דאין מתרצין בלב שלם כיון שאינו זן אותם אלא מיראה הן עושין ואנוסים הן ומשני גדולים אפילו כשאין זן מחלי בלב שלם: מאי לאו אידי ואידי במעלה להן מזונות. אע''ג דשפיר אוקי כבר מתני' באין מעלה להן מזונות השתא דאייתי ברייתא דצריכים לאוקמה במעלה להן מזונות סבירא ליה לאוקמא מתני' דומיא דברייתא: במאי אוקימתא. לברייתא במעלה להן מזונות קטנים נמי ניקוץ מהדר נמי אמאי דמוקי מעיקרא אידי ואידי במעלה כו' דבין מעיקרא ובין השתא מוקמת ברייתא במעלה להן מזונות: לא זכי ליה רחמנא. לאו דוקא נקט רחמנא דמדרבנן הוה מציאת קטן ושכרו לאביו אלא כלומר לא זכו ליה רבנן וריב''ן גריס לא זכו ליה רבנן אי נמי נקט רחמנא משום בתו דמן התורה מעשה ידיה שלו וצערה לא זכי ליה רחמנא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר