|
טקסט הדף מנוקד
הָכָא לָאו בְּיָדוֹ
אָמַר רָבָא הָנֵי בֵּי תְלָתָא דְּיָהֲבִי זוּזֵי לְחַד לְמִזְבַּן לְהוּ מִידֵּי וּזְבַן לְחַד מִינַּיְיהוּ זְבַן לְכוּלְּהוּ וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא צָר וַחֲתֵים אִינִישׁ אִינִישׁ לְחוֹדֵיהּ אֲבָל צָר וַחֲתֵים אִינִישׁ אִינִישׁ לְחוֹדֵיהּ לְמַאן דִּזְבַן זְבַן וּלְמַאן דְּלָא זְבַן לָא זְבַן אָמַר רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא הַאי סִיטוּמְתָּא קָנְיָא לְמַאי הִלְכְתָא רַב חֲבִיבָא אֲמַר לְמִקְנֵיא מַמָּשׁ רַבָּנַן אָמְרִי לְקַבּוֹלֵי עֲלֵיהּ מִי שֶׁפָּרַע וְהִלְכְתָא לְקַבּוֹלֵי עֲלֵיהּ מִי שֶׁפָּרַע וּבְאַתְרָא דִּנְהִיגוּ לְמִקְנֵי מַמָּשׁ קָנוּ הָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים אָמַר רַב מְחוּסָּר שְׁתַּיִם פּוֹסֵק שָׁלֹשׁ אֵינוֹ פּוֹסֵק וּשְׁמוּאֵל אָמַר בִּידֵי אָדָם אֲפִילּוּ מֵאָה פּוֹסֵק בִּידֵי שָׁמַיִם אֲפִילּוּ אַחַת אֵינוֹ פּוֹסֵק תְּנַן פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ וְהָא מְחוּסָּר מִשְׁדֵּא בְּחַמָּה לְמֵיבַשׁ וּלְמֵידַשׁ וּמִידְרֵא כְּגוֹן דִּשְׁדָא בְּחַמָּה וִיבַשׁ וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר בִּידֵי שָׁמַיִם אֲפִילּוּ אַחַת אֵינוֹ פּוֹסֵק וְהָא מְחוּסָּר מִידְרֵא דְּבִידֵי שָׁמַיִם הִיא אֶפְשָׁר בְּנָפְווֹתָא וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים וְהָא מְחוּסָּר מִכְמַר וְעַיּוֹלֵי לְבֵי מַעְצַרְתָּא לְמֵידַשׁ וּלְמִנְגַּד כִּדְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא עַל הַכּוֹמֶר שֶׁל זֵיתִים הָכָא נָמֵי עַל הַכּוֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים וְהָא מְחוּסְּרֵי תְּלָת בְּאַתְרָא דְּהָהוּא דְּזָבֵין הוּא דְּנָגֵיד וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים וְהָא מְחוּסָּר מִכְמַר וְעַיּוֹלֵי לְבֵי דַפֵּי לְמֵידַשׁ וּלְמִנְגַּד תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא עַל כּוֹמֶר שֶׁל זֵיתִים הָא אִיכָּא תְּלָת בְּאַתְרָא דְּהָהוּא דְּזָבֵין הָהוּא (מְנַגֵּיד) [נָגֵיד] וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר אַמַּאי וְהָא מְחוּסָּר לָפוֹפֵי וְיַבּוֹשֵׁי עַיּוֹלֵי לְאַתּוּנָא לְמִשְׂרַף וּלְמִיפַּק כְּגוֹן דִּמְלָפְפָה וִיבִישׁוּ וְהָא אִיכָּא תְּלָת בְּאַתְרָא דְּהָהוּא דְּזָבֵין הוּא דְּמַפֵּיק וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁיְּשַׁקְּעֶנּוּ בַּכִּבְשָׁן וְהָא מְחוּסָּר מִקְלֵה וְאַפּוֹקֵי וּמֵידַק בְּאַתְרָא דְּהָהוּא דְּזָבֵין הָהוּא דָּיֵיק וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר בִּידֵי אָדָם אֲפִילּוּ מֵאָה פּוֹסֵק לְמָה לִי מִשֶּׁיְּשַׁקְּעֶנּוּ בַּכִּבְשָׁן אֵימָא מִשֶּׁרָאוּי לְשַׁקְּעוֹ בַּכִּבְשָׁן וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר תָּנוּ רַבָּנַן אֵין פּוֹסְקִים עַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעָפָר לָבָן אֲבָל בְּעָפָר שָׁחוֹר כְּגוֹן כְּפַר חֲנַנְיָא וְחַבְרוֹתֶיהָ כְּפַר שִׁיחִין וְחַבְרוֹתֶיהָ פּוֹסְקִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְזֶה יֵשׁ לְזֶה אַמֵּימָר יָהֵיב זוּזֵי מִכִּי מְעַיְּילִי עַפְרָא כְּמַאן אִי כְּרַבִּי מֵאִיר הָאָמַר עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ אִי כְּרַבִּי יוֹסֵי הָאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְזֶה יֵשׁ לְזֶה לְעוֹלָם כְּרַבִּי יוֹסֵי וּבְאַתְרֵיהּ דְּאַמֵּימָר עֲשִׁיק עַפְרָא אִי דִּמְעַיְּילִי עַפְרָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ וְיָהֵיב לְהוּ זוּזֵי וְאִי לָא לָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אָמַר רָבָא רש"י
לאו בידו. שמא לא ימכרוהו לו: דלא צר וחתים. מעות של כל איש ואיש לבד: סיטומתא. חותם שרושמין החנונים על החביות של יין שלוקחין הרבה ביחד ומניחין אותו באוצר הבעלים ומוליכין אותן אחת אחת למכור לחנות ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות נמכרות: ובאתרא כו' למיקני. שרגילין לרשום על מנת שבדבר זה תהא קנויה לו כאלו משך קני: מחוסר שתים. שתי מלאכות: פוסק עמו. ואע''פ שלא יצא השער דהא יש לו אבל מחוסר שלש. כאין לו דמי: בידי אדם. אם מלאכות שהדבר מחוסר בידי אדם אפי' מאה הן פוסק: בידי שמים אפי' אחת אינו פוסק. דמי יימר דאתיא ויהא בידו להשלים הלכך כאין לו הוא: משדא בחמה. שטוח העומרין בחמה: ומידרא. לזרוק המוץ לאחר הדישה ברחת ברוח: כגון דשדי בחמה ויבש. דאכתי גדיש קרי ליה: האיכא מידרא. דבידי שמים היא שצריך רוח שאינה מצויה: אפשר בנפוותא. וו''ן בלע''ז: על העביט. כולהו לאותבינהו לרב ושמואל נקיט לה ואזיל: מכמר. הוחמם: למידש. לדרוך בגת: מנגד. למשוך היין אל הבור שלפני הגת: כדתני ר' חייא. לקמן: על הכומר של זיתים. דתנן במתניתין (לעיל דף עב:) מעטן תנא ליה איהו במתני' בלשון כומר לומר שכבר נתחממו: בי דפא. בית הבד של שמן: לפופי. אמולידי''ר בלע''ז לשון מלפפין הוולד (שבת דף קכט:) שמגלגלו לפי מדתו אם גדולות אם קטנות ועושה להן בית קיבול: ומשרף. לצרפו בכבשן: כגון דמלפף ויבש. ואכתי ביצים קרי להו לשון ביצה מרשק''א שהעפר מגובלת עם המים: ומידק. לאחר שנשרפו האבנים הרי הן חתיכות שרופות ומוציאין אותן מן הכבשן ונותנין בהן מעט מים וצוברין אותן ונידוכות מאליהן כקמח טחון: משראוי לשקען בכבשן. משהכין והזמין את האבנים ואת העצים והכל בידו ואין חסר אלא מלאכת השריפה: בד''א. שצריך שיהא מוכן בידו: בעפר לבן. שאינו מצוי וכשהיו מכניסין אותו אין מכניסין אותו אלא מגובל ועשוי ביצים: אבל בעפר שחור. שהוא מצוי במקומו אין צריך שיהא בידו שאם אין לזה יש לזה: מכי עיילי עפרא. משהכניס המוכר וצבר עפר בביתו ועפר שחור היה: עשיק עפרא. יקר ואינו מצוי: סמכא דעתיה. דכל אחד והחוזר יקבל מי שפרע: לא סמכא דעתיה. דלמא לא משכח עפרא וליכא מי שפרע שהוא עצמו לא נסמך עליו אלא נתן על הספק:
תוספות
הכא לאו בידו. מכאן מקשה ר''ת לפירוש הקונט' דפרק זה בורר (סנהדרין דף כד: ושם ד''ה כל) גבי משחק בקוביא דקאמר התם דלאו אסמכתא היא ופי' הקונט' משום דהיכי דמי אסמכתא כגון אם אוביר ולא אעביד וכגון משליש שטרו דגט פשוט (ב''ב דף קסח. ושם) דסמיך על (לא) דבר כסבור כל זה בידו לעשות ומרישא כי מתני אדעתא דלא יהיב לאסמכתא קא מתני דטועה שלא יבא לידי כך אבל משחק בקוביא לא סמיך אמידי דלא ידע אי נצח אי לא נצח ואפ''ה מתני שמע מינה מספיקא גמיר ומקני והכא משמע איפכא דהיכא דלאו בידו הוי טפי אסמכתא ונראה לר''ת דהתם משום הכי לא הוי אסמכתא דאגב דבעי למיקני גמר ומקני וקשה לפירושו דבהזהב (לעיל דף מח: ושם) חשיב אסמכתא לההיא דאם אני חוזר בי ערבוני מחול לך ולא אמרי' מגו דבעי למיקני גמר ומקני ועוד דא''כ היכי מדמה בפרק זה בורר (סנהדרין דף כה.) לההיא דאין אחד מהם נזיר דהתם לא שייך האי טעמא ור''ת בעצמו חזר בו והגיה בספר הישר גבי עובדא דשנים שהמרו זה את זה בפרק במה מדליקין (שבת דף לא.) שהקנו זה לזה דאי לא הקנו ליהדרו בהו ואע''ג דיש מקומות דקנו בלא קנין בדברים בעלמא כגון בסנהדרין (דף כד.) נאמן עלי אבא כו' דבאתן לך מחלוקת וכן (שם) דור לי בחיי ראשך דאין יכול לחזור בו התם דין הוא שיועיל כיון שיש להם תביעה זה על זה והם קבלו עליהם כך את הדין ולא דמי להיכא שאין לו שום תביעה והתם בפ' זה בורר (סנהדרין דף כה.) גבי מפריחי יונים משמע כפי' הקונט' דקאמר וצריכא דאי קאמר בתולה בדעת עצמו התם דקאמר קים לי בנפשאי דידענא טפי ולהכי הוי אסמכתא משמע היכא דבידו להרויח הויא טפי אסמכתא ומהך דשמעתין נראה לי דלא דמי דהכא הויא בידו ולא בידו דאע''ג דמצוי הוא לקנות מכל מקום כיון דתלוי באחרים דאם לא ירצו למכור ממי יקנה הלכך לא גמר ומקני אבל התם דאין בידו כלל גמר ומקני וכשהיה. בידו מכל וכל כגון אם אוביר ולא אעביד אי גזים לא גמר ומקני כגון דאמר אשלם אלפא זוזי כדלקמן בפרק המקבל (דף קד:) אבל אשלם במיטבא דלא גזים גמר ומקני ועוד פר''ת דוקא כי ההיא דאם אני חוזר בי ערבוני מחול לך וההיא דפירקין לעיל (דף סה:) דאם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים וההיא דמשליש חשיב אסמכתא כיון דגזים שאין מתכוין אלא להסמיך חברו על דבריו שיאמינהו אבל משחק בקוביא אדעתא דהכי קא עבדי שירויחו זה או זה ובסנהדרין [דף כד: ד''ה כל] האריך בפסק משחק בקוביא: תני רבי חייא על כומר של זיתים. וא''ת אמאי לא אמר רבי חייא מילתיה ארישא דעביט של ענבים ויש לומר דאין רגילות למכמר ענבים כמו זיתים וא''ת לשמואל דאמר בידי אדם אפילו מאה פוסק למה לי על כומר ויש לומר דכימור הזיתים מקרי בידי שמים: וכפר שיחין וחברותיה אע''פ שאין לזה יש לזה. לא מיירי בעפרא דהא מחוסר שלש הוא ואינו פוסק אלא בביצים איירי ומדנקט האי לישנא דאע''פ שאין לזה יש לזה כדנקט גבי פוסקין על שער שבשוק משמע שיש שער שבשוק לביצים וקמ''ל דאע''פ שאין שער לקדירות שבשוק כיון שיש שער לביצים חשיב כאילו יש לו ביצים לפסוק לקדירות כשער מוכרי קדירות בזול שהביצים לענין קדירות כעין לקוטות למוכרי תבואה אי נמי אפילו אין שער יכול להיות דחשיב כיש לו לפי שדרך יוצרים דיזפי מהדדי שיש הרבה מהם: יכול לומר לו תן לי כזה או תן לי מעותי. אין זה מעמיד מלוה על גבי פירות כיון דבתורת מקח נותן לו מעות תחילה ואפילו מי שפרע ליכא דדעתייהו דאינשי אתרעא זילא כשנותן מעות על מנת לקבל פירות לאחר זמן:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|