סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְגוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים
אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִי דָּמֵי הָתָם נִיתַּן לְהִכָּתֵב הָכָא לֹא נִיתַּן לְהִכָּתֵב
יָתֵיב מָרִימָר וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִגְבֶּה מִזְּמַן רִאשׁוֹן נֵימָא לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב אֲמַר לֵיהּ הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם נְהִי דְּלֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב מִזְּמַן רִאשׁוֹן אֲבָל נִיתַּן לִיכָּתֵב מִזְּמַן שֵׁנִי הָכָא לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב כְּלָל
אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא לְשֶׁבַח קַרְקָעוֹת כֵּיצַד הֲרֵי שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וּמְכָרָהּ לְאַחֵר וְהִשְׁבִּיחָהּ וַהֲרֵי הִיא יוֹצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ כְּשֶׁהוּא גּוֹבֶה גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים וְשֶׁבַח גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין נֵימָא לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב
הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם אִי לְמַאן דְּאָמַר נִיחָא לֵיהּ דְּלָא נִיקְרְיֵיהּ גַּזְלָנָא אִי לְמַאן דְּאָמַר נִיחָא לֵיהּ דְּלֵיקוּם בְּהֵימָנוּתֵיהּ מְפַיֵּיס לֵיהּ לְמָרֵיהּ וּמוֹקֵים לֵיהּ לִשְׁטָרֵיהּ הָכָא לְאַבְרוֹחֵי מִינֵּיהּ קָמְכַוֵּין שְׁטָרָא מְקַיֵּים לֵיהּ
מַתְנִי' אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר יָצָא הַשַּׁעַר פּוֹסְקִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה
הָיָה הוּא תְּחִילָּה לַקּוֹצְרִים פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁשִּׁקְּעוֹ בַּכִּבְשָׁן
וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין פּוֹסְקִין עַל הַזֶּבֶל אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה לוֹ זֶבֶל בָּאַשְׁפָּה וַחֲכָמִים מַתִּירִים
וּפוֹסֵק עִמּוֹ בְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּסַק עִמּוֹ בְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ יָכוֹל לוֹמַר תֵּן לִי כָּזֶה אוֹ תֵּן לִי אֶת מְעוֹתַי
גְּמָ' אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין פּוֹסְקִין עַל הַשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ כַּדּוֹרְמוּס הַזֶּה אֲמַר לֵיהּ לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא בַּשּׁוּק שֶׁל עֲיָירוֹת דְּלָא קְבִיעִי תַּרְעַיְיהוּ
וּלְמַאן דִּסְלֵיק אַדַּעְתִּין מֵעִיקָּרָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ כַּדּוֹרְמוּס הַזֶּה אֶלָּא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר יָצָא הַשַּׁעַר פּוֹסְקִין הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ מַתְנִיתִין בְּחִיטֵּי דְּאַכְלַבֵּי וְאַרְבֵי דִּמְשִׁוךְ תַּרְעַיְהוּ טְפֵי
תָּנוּ רַבָּנַן אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּירוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר יָצָא הַשַּׁעַר פּוֹסְקִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה הָיוּ חֲדָשׁוֹת מֵאַרְבַּע וִישָׁנוֹת מִשָּׁלֹשׁ אֵין פּוֹסְקִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לֶחָדָשׁ וְלַיָּשָׁן
הָיוּ לָקוֹטוֹת מֵאַרְבַּע וּלְכׇל אָדָם מִשָּׁלֹשׁ אֵין פּוֹסְקִין עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר לַלּוֹקֵט וְלַמּוֹכֵר
אָמַר רַב נַחְמָן פּוֹסְקִין לַלָּקוֹטוֹת כְּשַׁעַר הַלָּקוֹטוֹת אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן מַאי שְׁנָא לָקוֹט דְּאִי לֵית לֵיהּ יָזֵיף מִלָּקוֹט חַבְרֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת נָמֵי יְזֵיף מִלָּקוֹט אֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת זִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא לְמֵיזַף מִלָּקוֹט אִיבָּעֵית אֵימָא מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי לְבַעַל הַבַּיִת אַפֵּירֵי שַׁפִּירֵי יָהֵיב
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמַר רַב הוּנָא אֵין לֹוִין עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא לְרַב שֵׁשֶׁת וְאָמְרִי לַהּ רַב יוֹסֵי בַּר אַבָּא לְרַב שֵׁשֶׁת וּמִי אָמַר רַב הוּנָא הָכִי וְהָא בָּעֵי מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא הָנֵי בְּנֵי בֵּי רַב דְּיָזְפִי בְּתִשְׁרִי וּפָרְעִי בְּטֵבֵת שְׁרֵי אוֹ אֲסִיר אֲמַר לְהוּ הָא חִיטֵּי בְּהִינֵי וְהָא חִיטֵּי בְּשִׁילֵי אִי בָּעֵי זָבְנִי וּפָרְעִי לֵיהּ
מֵעִיקָּרָא סָבַר רַב הוּנָא אֵין לֹוִין כֵּיוָן דְּשַׁמְעַהּ לְהָא דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִיָּיא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹוִין אָמַר אִיהוּ נָמֵי לֹוִין
תָּנוּ רַבָּנַן הַמּוֹלִיךְ חֲבִילָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מְצָאוֹ חֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ תְּנָהּ לִי וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּעֲלִין לְךָ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם

רש"י

מודה בשטר שכתבו. מאחר שהלוה מודה ששטר חוב שהוציא עליו שטר אמת הוא אין המלוה צריך לחזר אחר העדים החתומין בו ולהעיד על חתימתן ולקיימו וה''נ הרי מודה שמכרו לו באחריות ואם השטר בטל לענין המכירה מפני שטר המתנה שקדמו. לא בטיל לענין אחריות: לא ניתן ליכתב. מאחר שנתנו כבר במתנה ועל כרחו כתבו ליה זה: להא שמעתא. דרבא: נימא לא ניתן ליכתב. אלא שמע מינה לא בטיל שטרא משום האי טעמא: לשבח קרקעות כיצד. רישא דידיה אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסי' משועבדים מפני תקון העולם וקא מפרש לשבח קרקעות כיצד: והרי היא יוצאה מתחת ידו. של לוקח שהנגזל מוציאה בדין: כשהוא גובה. כשהלוקח גובה מעות מן הגזלן: מנכסים משועבדים. טורף לקוחות שלקחו אחריו מפני שהאחריות שכתב בשטר מכירתו קודם למקחו: ושבח מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדים מפני תקון העולם דאין הלקוחות יכולין להזהר בדבר שאין לו קצבה כגון אחריות השבח והפירות דבשלמא בקרן נזהרין להניח מקום לגבות ממנו ואי לא נזהרו אפסידו אנפשייהו: נימא לא ניתן. שטר מכירה זה ליכתב שהרי גזולה היתה ובטל השטר ואחריות שבו ואמאי גובה קרן מנכסי' משועבדים: אי למ''ד. בפ''ק [דף טו:]: ניחא ליה דלא ליקרייה גזלנא. אדם שמכר שדה גזולה לחבירו מחזר על הבעלים הראשונים ולוקחה מהם להעמיד ביד הלוקח כי היכי דלא ליקרייה גזלנא: מפייס ליה למרה. לוקחה מן הבעלים הראשונים: הכא אברוחי קמברח ליה. שהקנה לבנו קטן להבריח מזה: שטריה מקיים ליה. בתמיה אין דעתו להחזיקה בידו הלכך לא ניתן ליכתב הוא: מתני' היה הוא תחילה לקוצרים. ויש לו גדיש ועדיין לא יצא השער: פוסק עמו. באיזה שער שירצה לתת לו מאותו גדיש דכיון דיש לו. אין כאן רבית דמעכשיו הוא קנוי לו ואע''פ שלא משך דכי אין לו. נמי אבק רבית מדרבנן הוא וכי יש לו. לא גזור: על העביט של ענבים. כלי גדול שצוברין בו את הענבים לפני דריכה והם מתחממין ומתבשלים להוציא יינם יפה יפה ושל זיתים קרוי מעטן: ועל הביצים של יוצר. פוסק עם היוצר על הקדירות באיזו שער שירצה ואע''פ שלא יצא השער אם הכניס עפר ועשאו ביצים שקורין מעונט''ש ועושה מהם קדירות: ועל הסיד. פוסק עמו משישקענו בכבשן אבנים והעצים לשרוף: ה''ג רבי יוסי אומר לעולם אינו פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות: ופוסק עמו כשער הגבוה. אם יפחות השער ממה שהוא עכשיו. תתן לי כשער הזול שער הגבוה היינו בזול שנותנין פירות הרבה בדמים מועטים: יכול הוא לומר לו. כשיראה שער הזול: תן לי כזה או תן לי מעותי. שהרי לא משך ויכול לחזור בו ואפילו מי שפרע ליכא הואיל ולא נתן מעותיו ע''מ לקבל עכשיו אלא לאחר זמן ובתוך כך נשתנה השער. סתם דעתיה דאיניש אתרעא זולא פסיק: גמ' כדורמוס. איטליז רב וגדול: באכלבי וארבי. משיתחילו בעלי בתים ואוצרי פירות לפתוח אוצרותיהם וספינות באות בנהר המביאות תבואה למכור: דמשוך תרעייהו. לזמן מרובה: הכי גרסינן בתוספתא. היו חדשות מארבע וישנות משלש: אין פוסקין על חדשות מארבע עד שיצא שער לחדש ולישן. דהא דחדשים מארבע משום דלא יבשו עדיין כל הצורך והפוסק על החדשות לא יקבלם הימנו עכשיו אלא לאחר זמן כשיתייבשו כל צרכם לפיכך אין פוסק עליהם לקבל עליהן ארבע סאין בסלע עד שיצא השער בארבע לחדש ולישן: היו של לקוטות מארבע. סתם תבואות לקוטות אינן יפין שלוקטין בכמה שדות ומערבין שיבלי שיפון עם שיבלי חטין: אין פוסקין עם בעל הבית מארבע. עד שיצא השער של ד' ללוקט ולמוכר: יזיף מלקוט. תבואה מעורבת: אין לוין על שער שבשוק. אני שמעתי אין לוין מעות בדרך הלואה ע''מ שאם לא אשלם לך מעות עד זמן פלוני אתן לך פירות כשער של עכשיו דאע''ג דדרך מקח וממכר שרי. דרך הלואה אסור ובהלכות גדולות מפרש אין לוין סאה בסאה על סמך שער שבשוק דנימא הואיל וחיטי בהיני וחיטי בשילי הוה ליה כעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח (לקמן דף עה.): דיזפי בתשרי. מעות: ופרעי פירות בטבת. כשער של תשרי וללשון האחר לוין חטין ופורעין חטין: ממקום למקום. ממקום הזול למקום היוקר: תנה לי. ואוליכנה ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני:

תוספות

יזיף מלקוט חבריה. אי לאו משום דמצי למיזף אע''ג דמצי למזבן אין חשוב שער לפסוק עליו: אין לוין על שער שבשוק. ומסקנא דלוין לפי ה''ג דאיירי סאה בסאה מיירי ביש לו מעות ללוה דמצי זבין בשוקא או יש לו מעט כדרבי יצחק בסוף פירקא (דף עה.) יש לו סאה לוה עליה כמה כורים וק''ק למה לי שער רק שימצא פירות לקנות אפילו ביוקר ואית דגרסינן אין לוין על פירות שבשוק:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר