סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אִי פַּלְגָא בְּהֶפְסֵד תְּרֵי תִּילְתֵי בַּאֲגַר
אָמַר רַב כָּהֲנָא אַמְרִיתָא לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא וַאֲמַר לִי דִּלְמָא רַב עִילִישׁ טוֹבֵל עִמּוֹ בְּצִיר הֲוָה וְאָמַר רַב נַחְמָן הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה אֲמַר לֵיהּ לָאו הִלְכְתָא אִיתְּמַר אֶלָּא שִׁיטָה אִיתְּמַר
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי לְמָה לֵיהּ לְמִיחְשַׁב וּלְמֵימַר הֲלָכָה הֲלָכָה לֵימָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּמֵיקֵל מִכּוּלְּהוּ
אָמַר רַב מוֹתַר שְׁלִישׁ בִּשְׂכָרְךָ הֲרֵי זֶה מוּתָּר וּשְׁמוּאֵל אָמַר לֹא מָצָא מוֹתַר שְׁלִישׁ יֵלֵךְ לְבֵיתוֹ רֵיקָן אֶלָּא אָמַר שְׁמוּאֵל קוֹצֵץ לוֹ דִּינָר
וְסָבַר רַב אֵין קוֹצְצִין לוֹ דִּינָר וְהָאָמַר רַב רֵישׁ עִגְלָא לְפָטוֹמָא מַאי לָאו דְּאָמַר לֵיהּ מוֹתַר שְׁלִישׁ בִּשְׂכָרְךָ
לֹא דְּקָאָמַר לֵיהּ אִי מוֹתַר שְׁלִישׁ אִי רֵישׁ עִגְלָא לְפָטוֹמָא אִיבָּעֵית אֵימָא כִּי קָאָמַר רַב מוֹתַר שְׁלִישׁ בִּשְׂכָרְךָ מוּתָּר כְּגוֹן דְּאִית לֵיהּ בְּהֵמָה לְדִידֵיהּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי גַּבֵּיל לְתוֹרָא גַּבֵּיל לְתוֹרֵי
רַבִּי אֶלְעָזָר מֵהַגְרוֹנְיָא זָבֵין בְּהֵמָה וְיָהֵיב לֵיהּ לַאֲרִיסֵיהּ מְפַטֵּים לֵיהּ וְיָהֵיב לֵיהּ רֵישָׁא בְּאַגְרֵיהּ וְיָהֵיב פַּלְגָא רַוְוחָא אֲמַרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ אִי מִשְׁתַּתְּפַתְּ בַּהֲדֵיהּ יָהֵיב לָךְ נָמֵי אַלְיְתָא אֲזַל זָבֵין בַּהֲדֵיהּ פְּלֵיג לֵיהּ מֵאַלְיְתָא אֲמַר לֵיהּ תָּא נִפְלְגֵיהּ לְרֵישָׁא אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא כְּמֵעִיקָּרָא נָמֵי לָא
אֲמַר לֵיהּ עַד הָאִידָּנָא זוּזֵי דִּידִי הֲווֹ אִי לָא הֲוָה יָהֵיבְנָא לָךְ טְפֵי פּוּרְתָּא מִיחֲזֵי כְּרִבִּית הַשְׁתָּא שׁוּתָּפֵי אֲנַן מַאי קָאָמְרַתְּ טָרַחְנָא טְפֵי פּוּרְתָּא אָמְרִי אִינָשֵׁי סְתַם אֲרִיסָא לְמָרֵי אַרְעָא קָמְשַׁעְבֵּד נַפְשֵׁיהּ לְאֵתוֹיֵי לֵיהּ רִעְיָא
תָּנוּ רַבָּנַן הַשָּׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ עַד מָתַי חַיָּיב לִטַּפֵּל בָּהּ סוֹמְכוֹס אוֹמֵר בַּאֲתוֹנוֹת שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּגוֹדְרוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ וְאִם בָּא לַחֲלוֹק בְּתוֹךְ זְמַנּוֹ חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו אֲבָל אֵינוֹ דּוֹמֶה טִיפּוּלָהּ שֶׁל שָׁנָה זוֹ לְטִיפּוּלָהּ שֶׁל שָׁנָה אַחֶרֶת
אֲבָל מַאי קָאָמַר אֶלָּא לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה טִיפּוּלָהּ שֶׁל שָׁנָה זוֹ לְטִיפּוּלָהּ שֶׁל שָׁנָה אַחֶרֶת
תַּנְיָא אִידַּךְ הַשָּׁם בְּהֵמָה לַחֲבֵירוֹ עַד מָתַי חַיָּיב לִטַּפֵּל בַּוְּלָדוֹת בַּדַּקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבַגַּסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּדַּקָּה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁטִּיפּוּלָהּ מְרוּבֶּה מַאי טִיפּוּלָהּ מְרוּבֶּה מִפְּנֵי שֶׁשִּׁינֶּיהָ דַּקּוֹת מִכָּאן וְאֵילָךְ נוֹטֵל מֶחֱצָה שֶׁלּוֹ וַחֲצִי מֶחֱצָה בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ
רַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא שְׁקַל מֶחֱצָה שֶׁלּוֹ וַחֲצִי מֶחֱצָה בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ מַאן פְּלַג לָךְ וְעוֹד מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל הוּא וּתְנַן מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל יְגַדֵּילוּ
הָנְהוּ תְּרֵי כּוּתָאֵי דַּעֲבוּד עִסְקָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי אֲזַל חַד מִנַּיְיהוּ פְּלַיג זוּזֵי בְּלָא דַּעְתֵּיהּ דְּחַבְרֵיהּ אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא אֲמַר לֵיהּ מַאי נָפְקָא מִינַּהּ הָכִי אָמַר רַב נַחְמָן זוּזֵי כְּמַאן דִּפְלִיגִי דָּמוּ
לְשָׁנָה זְבוּן חַמְרָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָם אִידַּךְ פְּלַיג לֵיהּ בְּלָא דַּעְתֵּיהּ דְּחַבְרֵיהּ אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא אֲמַר לֵיהּ מַאן פְּלַג לָךְ אֲמַר לֵיהּ קָא חָזֵינָא דְּבָתַר דִּידִי קָא אָתֵי מָר אֲמַר רַב פָּפָּא

רש"י

אי פלגא בהפסד. כלומר פלגא בהפסד דכתב בשטרא הכי קאמר דאם ירצה רב עיליש יטול תרי תילתי באגר ויקבל עליו חצי ההפסד דאיכא שכר עמלו במאי דשקיל טפי באגרא ממה שמגיע לחלק פלגא דמלוה: שיטה איתמר. הכי אמר רב נחמן ר' יהודה ורבי יוסי בנו ורבן שמעון כולן בשיטה אחת אמרו דבריהם: מותר שליש בשכרך. השם עגל למחצה בשכר ובהפסד ואמר לו מה שיביא יותר על שליש דמיו של עכשיו טול בשכרך וכל השאר נחלוק בשוה: מותר. דהא קיבל עליה מספק ואע''ג דזימנין דליכא מותר שליש: ריש עגלא לפטומא. המקבל עגל לפטמו למחצית הראש יטול כולו. לחלקו בשכר עמלו ומזונו והשאר חולקין בשוה: מאי לאו דאמר ליה כו'. ואשמועינן רב דאי ליכא מותר שליש. נשקול ריש עגלא: כי קאמר רב. הרי זה מותר אע''ג דזמנין ליכא מותר שליש: כגון דאית ליה בהמות. למקבל דיש עליו לטרוח לפני בהמותיו ובשביל בהמה אחת עמהם אין טרחו נוסף: דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי. באותו טורח שאתה מגבל סובין ושעורין לפני שור אחד אתה יכול לגבל לפני שנים: ויהיב ליה לאריסיה. למחצה בשכר והפסד: אי משתתפת בהדיה. אילו נתת חצי המעות והיית שותף בבהמה היה נותן לך אף האליה כולה לחלקך: פלגיה לאליתא. כשבאו לחלוק. חלק רבי אלעזר את האליה: אמר ליה. אריסיה: השתא כמעיקרא נמי לא. עכשיו לא תתן הראש כולו כמו שנתת בראשונה: זוזי דידי הוו. וכי קבילת עלך פלגא בהפסד הוו זוזי מלוה גבך: ואי לא יהיבנא לך טפי פורתא. אשתכח דקא טרחת בפלגא פקדון משום פלגא מלוה: דטרחתא טפי פורתא. להכניס ולהוציא דאילו מזון. אם הוצרך לסובין או שעורין. קנית לאמצע כדרך שותפין: לאתויי ליה רעיא. מרעה לבהמות שאינו צריך לקנות בשוק שיש עליו לטרוח בשבילו: בגודרות. בהמה דקה לשון גדרות צאן (במדבר לב): ואם בא המקבל לחלוק. בתוך הזמן הזה: חבירו. בעל הבהמה מעכב עליו: אבל אינו דומה טיפולה של שנה הראשונה לטיפולה של שנה אחרת. שצריכה בשניה למזונות מרובים יותר מן הראשונה: מאי אבל דקאמר. כל שכן דהיינו טעמא דמעכב עליו: אלא. הכי קאמר לפי שאינו דומה כו' וכיון דכך מנהג המקבלין חבירו מעכב עליו ואני שמעתי איפכא אם בא בעל הבהמה לחלוק בתוך זמנו המקבל מעכב עליו לפי שאינו דומה טיפולה כו' שטיפול שנה ראשונה קשה משל שניה מפני שהיא דקה טיפולה מרובה להכניס ולהוציא אבל טיפול השניה קל ושבחה מרובה וקשיא לי אי טיפולה של שניה קלה משל ראשונה מאי לשון חייב לטפל בה דקתני רישא משמע דעל כרחו חייב לטפל בה כל הזמן הזה: עד מתי חייב לטפל בולדות. שאף הן נחלקין למחצה שהן שכר והמקבל בא לומר חלוק אותו מיד שלא אעסוק בחלק שלך שאיני נוטל בו כלום: בדקה שלשים ובגסה חמשים. כדרך שפרט לך הכתוב בטיפול הבכור שחייב ישראל לטפל בו בדקה שלשים ובגסה חמשים ואח''כ נותנו לכהן דיליף ליה בבכורות (דף כו:) מקראי: שיניה דקות. וצריכה לאמה ולאדם הרגיל בכך: מכאן ואילך. יטול המקבל מחצה שלם בשביל חלקו שהרי חציו שלו הן ובמחצה השני של חבירו יטול מחצה בשבח כדרך שנוטל באמה מחצית שכר ושכר עמל ומזון ליכא ואע''ג דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו כיון דבעי למיטרח בה משום מחצה שלו שהוא קרן גמור ואינו מלוה וכי טרח משום דידיה קא טרח ולא מיחזי כריביתא: מאן פלג לך. מי שם אותה שמא לא נישומית יפה: יגדילו. הולדות עד שיהו גדולים ואינו נוטל בשל חבירו כלום:

תוספות

אלא שיטה איתמר. אומר ר''ת דמכ''מ הלכה כרשב''ג דהא אמרינן (גיטין דף עה.) כל מקום ששנה רשב''ג במשנתינו הלכה כמותו ואין נראה דהא רב ושמואל בעו או לקצוץ דינר או ריש עגלא לפטומא ור' שמעון בן גמליאל לא בעי אלא גללים וליכא למימר דהיינו דוקא בעגל עם אמו דלא נפיש טירחא דהא ר' יוסי בר' יהודה אמר לעיל (דף סח:) אפילו בבהמות גדולות דסגי בנסיובי ותותרי דסבר לה כאבוה וגם רבינו חננאל פירש דכל כי האי גוונא שנאמר שיטה לית הלכתא כחד מינייהו אלא כרבי שמעון דאמר (שם) נותן לו שכרו משלם: אמר רב מותר שליש בשכרך מותר. וא''ת והא צד אחד ברבית הוא דשמא לא ימצא מותר שליש ורב לית ליה דר' יהודה דשרי צד אחד ברבית דאמר לעיל (דף סג.) עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים ומשמע לעיל דהיינו דלא כרבי יהודה ועוד דאפילו לרבי יהודה לא שרי בכי האי גוונא אלא כשיש ביד לוה או מלוה לעשות צד אחד שלא יהיה רבית ויש לומר דהכא אקילו רבנן משום דשכיחי טובא שיהא מותר שליש: דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי. וא''ת מהאי טעמא לשתרי אפילו לית ליה בהמה לדידיה דהא צריך לטרוח לעצמו משום פלגא דמלוה וי''ל דלא דמי דאי לית ליה בהמה לדידיה אין צריך לטרוח בבהמה של שותפות בכל יום אלא כל אחד יטרח ביומו: אי משתתפת בהדיה יהיב לך נמי אליתא. תימה למה היא סבורה כן דהא כי משתתף בהדיה נמי ויטול כל הראש הרי הוא כבתחלה דמתחלה שהיה טורח בכל הבהמה של ר' אלעזר היה נוטל הראש ועכשיו שטורח לרבי אלעזר רק בחצי בהמה יטול חצי הראש מחלק רבי אלעזר ועוד מאי קאמר השתא שותפי אנן והלא גם עתה היתה חלקו של רבי אלעזר פלגא מלוה ויש לומר דכשנשתתף עמו היה טורח בחציו של רבי אלעזר בחנם ועל כן אמרה יהיב לך נמי אליתא אחרי שאינך לוקח מחלקו שום שכר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר