|
טקסט הדף מנוקד
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים
בֶּאֱמֶת אָמְרוּ בְּיַיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהָטִיל מַיִם בַּיַּיִן יָטִילוּ הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גֳּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיטוֹם אֶחָד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מִתְכַּוֵּין לְעָרֵב גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשׁוֹת מֵאַרְבַּע וִישָׁנוֹת מִשָּׁלֹשׁ דְּאֵין מְעָרְבִין אֶלָּא אֲפִילּוּ חֲדָשׁוֹת מִשָּׁלֹשׁ וִישָׁנוֹת מֵאַרְבַּע אֵין מְעָרְבִין מִפְּנֵי שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְיַשְּׁנָן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ וְכוּ' אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עֲדָא אָמְרָה כֹּל בֶּאֱמֶת אָמְרוּ הֲלָכָה הִיא אָמַר רַב נַחְמָן וּבֵין הַגִּיתּוֹת שָׁנוּ וְהָאִידָּנָא דְּקָא מְעָרְבִי שֶׁלֹּא בֵּין הַגִּיתּוֹת אָמַר רַב פָּפָּא דְּיָדְעִי וְקָא מָחֲלִי רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר הָא מַנִּי רַבִּי אַחָא הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי אַחָא מַתִּיר בְּדָבָר הַנִּטְעָם וְאֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו וְכוּ' וְהָא אָמְרַתְּ רֵישָׁא אֵין מְעָרְבִין כְּלָל וְכִי תֵּימָא מַאי נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו דְּקָא מוֹדַע לֵיהּ הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן מוֹדִיעוֹ וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹדִיעוֹ מִכְּלָל דְּרֵישָׁא אַף עַל גַּב דְּלָא מוֹדַע לֵיהּ אָמַר רַב יְהוּדָה הָכִי קָאָמַר אֵין מְעָרְבִין שְׁמָרִים שֶׁל אֶמֶשׁ בְּשֶׁל יוֹם וְלֹא שֶׁל יוֹם בְּשֶׁל אֶמֶשׁ אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַשּׁוֹפֶה יַיִן לַחֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יְעָרֵב שֶׁל אֶמֶשׁ בְּשֶׁל יוֹם וְלֹא שֶׁל יוֹם בְּשֶׁל אֶמֶשׁ אֲבָל מְעָרֵב שֶׁל אֶמֶשׁ בְּשֶׁל אֶמֶשׁ וְשֶׁל יוֹם בְּשֶׁל יוֹם מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן מוֹדִיעוֹ וְכוּ' רָבָא אַיְיתוֹ לֵיהּ חַמְרָא מֵחָנוּתָא מַזְגֵיהּ טַעְמֵיהּ לָא הֲוָה בְּסִים שַׁדְּרֵיהּ לְחָנוּתָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא אֲנַן תְּנַן וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ אֲמַר לֵיהּ מִזְגָּא דִּידִי מִידָּע יְדִיעַ וְכִי תֵּימָא דְּטָפֵי וּמְחַיְּילֵיהּ וּמְזַבֵּין לֵיהּ אִם כֵּן אֵין לַדָּבָר סוֹף מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בַּיַּיִן יָטִילוּ וְכוּ' תָּנָא לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ אָמַר רַב וּבֵין הַגִּיתּוֹת שָׁנוּ מַתְנִי' רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יְחַלֵּק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינוֹקוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבֹא אֶצְלוֹ וַחֲכָמִים מַתִּירִין וְלֹא יִפְחוֹת אֶת הַשַּׁעַר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זָכוּר לַטּוֹב לֹא יָבוֹר אֶת הַגְּרִיסִין דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל וַחֲכָמִים מַתִּירִין וּמוֹדִים שֶׁלֹּא יָבוֹר מֵעַל פִּי מְגוּרָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹנֵב אֶת הָעַיִן אֵין מְפַרְכְּסִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא אֶת הַכֵּלִים גְּמָ' מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן דַּאֲמַר לֵיהּ אֲנָא מְפַלֵּיגְנָא אַמְגּוֹזֵי וְאַתְּ פַּלֵּיג שִׁיסְקֵי וְלֹא יִפְחוֹת אֶת הַשַּׁעַר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זָכוּר לַטּוֹב וְכוּ' מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן רש"יואין צ''ל חדשים בישנים. פסק למכור לו ישנים לא יערב בהן חדשים שהישנים יבישים ועושין קמח יותר מן החדשים: מפני שמשביחו. קשה משביח את הרך לפיכך פסק עמו רך מערב בו קשה ודוקא קתני קשה ברך ולא רך בקשה פסק עמו קשה לא יערב בו את הרך וכן אין צריך לומר חדשים בישנים דוקא אבל ישנים בחדשים שפיר דמי: אין מערבין שמרי יין ביין. בגמרא מפרש לה: ימכרנו בחנות. פרוטה פרוטה: אלא א''כ הודיעו. לכל אחד ואחד מהן שמים מעורבין בו: ולא לתגר. ימכרנו ביחד ואף על פי שמודיעו: לפי שאינו לוקחו אלא לרמות. ולמכרו בחנות: מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו. דכיון שנהגו אין כאן טעות שכל היינות בחזקת כן: התגר נוטל מחמש גרנות וכו'. שהכל יודעין בו שלא גדלו בשדותיו ומבני אדם הרבה לוקח ובחזקת כן לוקחין: מגורה. אוצר שאוצרין בו תבואה גורן הוא שדשין וזורין בו את התבואה ודרך התגר לקנות מבעלי בתים בשעת הגורן ולהכניס למגורה שלו: שלא יתכוין לערב. ולהוציא קול לקנות הרוב ממקום משובח לערב בו ממקום אחר ושכיניו סבורין שכל הפירות מאותו מקום: גמ' ת''ר אין צריך לומר חדשות מארבע. סאין בסלע: וישנות משלש. סאין בסלע: דאין מערבין. חדשות בישנות דהואיל ובחזקת ישנות מוכרן נמצא מאנהו ומוכר לו זולות בתורת יקרות: אלא אפי' חדשות משלש וישנות מארבע אין מערבין. ואע''פ שהחדשות יקרות מהן: מפני שאדם רוצה לישנן. מפני שעילוי דמיהן של חדשות אינן מפני שהן טובות כישנות אלא שאדם רוצה לישנן וזה שפסק עמו על הישנות אינו רוצה לישנן לפיכך אסור לערב בהו חדשות ואפי' מעולות בדמים: עדא אמרה. זאת אומרת כל עדא כמו הדא: באמת הלכ'. מדיהב טעם למילתי' מפני שמשביחו ואין לגמגם בדבר ונקט בה למתניתין באמת ש''מ כל היכא דתני באמת הלכה ואין לחסם ולגמגם בדבר: ובין הגיתות שנו. דמשביחו שתוססין זה עם זה ונעשים טעם אחד אבל לאחר הגיתות שכבר קלט כל אחד ריחו וטעמו אין משביחו אלא פוגמו: דידעי. הכל יודעים שהוחזקו לערב: בדבר הנטעם. שאדם טועם קודם שלקחו ויכול להבחין שנתערב בו: והא מדקתני סיפא. ומפליג בין הודיעו ללא הודיעו מכלל דרישא דקתני אבל נותן לו את שמריו אע''ג דלא אודעיה: של אמש. מיין ששפה אמש ונשארו השמרים אין מערבין אותו ביין ששפה היום ששמרי יין זה מקלקלין יין אחר: אבל נותן הוא לו את שמריו. של יין עצמו ויום ואמש לאו דוקא והוא הדין ליום ויום משתי חביות אלא אורחא דמילתא נקט דסתם יום ואמש משתי חביות: השופה יין. כל דבר הצלול הנזרק בנחת מכלי אל כלי שלא יתערבו בו שמרים קרו לה שפייה: מזגיה. נתן בו מים שכן דרכו: בסים. מבוסם וטוב: והא אנן תנן ולא לתגר שאינו אלא לרמות כו'. וחנווני היינו תגר ויחזור חנווני זה וימכרנו בחזקת יין בחנות והרי המים מעורבין בו ואתה מכרת לו ואיכא לפני עור (ויקרא יט): מזיגא דידי מידע ידיע. שאני נותן בו מים הרבה: וכי תימא מייתי חמרא חייא ומערב ביה. עד שלא יהא ניכר טעם המים: א''כ. דלכולי האי חיישינן: אין לדבר סוף. שאף המים לבדם אסור למכור לחנווני שמא יערבם ביין ולא חשו אלא בזמן שאני מוכר לו דבר העשוי לרמות בו כמות שהוא עכשיו: למחצה לשליש ולרביע. הכל כמנהג המדינה יטיל מים אם מחצה מחצה אם שליש שליש: מתני' ולא יפחות את השער. למכור בזול מפני שמרגיל לבא אצלו ומקפח מזונות חבירו: זכור לטוב. שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול: גריסין. פולין גרוסות בריחים אחת לשתים: לא יבור את הפסולת. לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה על דמיהם הרבה מדמי הפסולת שנטל מהם: וחכמים מתירין. טעמא מפרש בגמרא: ומודים שלא יבור מעל פי המגורה. למעלה להראות יפות ואת הפסולת שבתוכו לא בירר: לפי שאינו אלא כגונב את העין. בברירה זו: ואין מפרכסין. מפ' בגמרא: לא את האדם. עבד כנעני העומד לימכר: גמ' שיסקי. פרונ''ש: מאי טעמא. נקט זכור לטוב לשון ברכה: תוספותואין צ''ל חדשים בישנים. משום דאמר בפ' המוכר את הספינה (ב''ב דף צא:) דכל מילי עתיקי מעלו בר מתמרי שיכרא והרסנא: [מאי] (אבל) נותן לו שמריו דקמודע ליה. דס''ד דאפ''ה אסור שלא ירמה בו אחרים: רבא אייתו ליה חמרא. רבא גרסינן דאשכחן שהיתה מזיגתו משונה כדאמרינן בנדרים (דף נה.) ובכיצד מעברין (עירובין דף נד.) דמיא האי מזיגא למזגא דרבא בריה דרב יוסף בר (חייא) והשתא ניחא הא דאמר רבא בפרק המוציא יין (שבת דף עז. ושם ד''ה דאמר) כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לז.) אמרינן אל יחסר המזג שאם הוצרכו מהם לצאת אם יש שם כ''ג כנגד סנהדרי קטנה יוצאים ואם לאו אין יוצאים משמע דמזיגה על חד תרי דקרא [איירי] במזיגת סתם בני אדם ומיהו קשה דמשמע התם דס''ל לרבא דעיקר מזיגה כך דינה דמוקי מתני' דבמזוג ב' חלקים מים ואחד יין ביין השרוני דוקא דרפי ונראה דרבא מוקי מזיגה דקרא דאל יחסר המזג ביין השרוני והרב מנחם מיוני פירש דאל יחסר המזג שלא יחסרו נ' מסנהדרי גדולה דמזג בגימ' נ' אבל אם יחסר מ''ט ישארו כ''ב ואין ב''ד שקול מוסיפין עליהם אחד הרי כ''ג ומיהו בירושלמי משמע דאיירי במזיגת יין ממש: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|