|
טקסט הדף מנוקד
וְאָמַר פָּרַעְתִּי נֶאֱמָן בָּא מַלְוֶה לִכְתּוֹב אֵין כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין לוֹ
חַיָּיב אַתָּה לִיתֵּן לוֹ וְאָמַר פָּרַעְתִּי אֵינוֹ נֶאֱמָן בָּא מַלְוֶה לִכְתּוֹב כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין לוֹ רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמַר בֵּין צֵא תֵּן לוֹ בֵּין חַיָּיב אַתָּה לִיתֵּן לוֹ וְאָמַר פָּרַעְתִּי נֶאֱמָן בָּא מַלְוֶה לִכְתּוֹב אֵין כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין לוֹ אֶלָּא אִי אִיכָּא לְפַלּוֹגֵי הָכִי הוּא דְּאִיכָּא לְפַלּוֹגֵי אָמְרוּ לוֹ צֵא תֵּן לוֹ וְאָמַר פָּרַעְתִּי וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא פְּרָעוֹ וְחָזַר וְאָמַר פָּרַעְתִּי הוּחְזַק כַּפְרָן לְאוֹתוֹ מָמוֹן חַיָּיב אַתָּה לִיתֵּן לוֹ וְאָמַר פָּרַעְתִּי וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא פָּרַע וְחָזַר וְאָמַר פָּרַעְתִּי לֹא הוּחְזַק כַּפְרָן לְאוֹתוֹ מָמוֹן מַאי טַעְמָא אִשְׁתְּמוֹטֵי הוּא קָא מִשְׁתְּמִיט מִינֵּיהּ סָבַר עַד דִּמְעַיְּינוּ בִּי רַבָּנַן בְּדִינִי אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָנֶה לִי בְּיָדְךָ וְהַלָּה אוֹמֵר אֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְחָזַר וְאָמַר פָּרַעְתִּי הוּחְזַק כַּפְרָן לְאוֹתוֹ מָמוֹן כִּי הָא דְּשַׁבְּתַאי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי מָרִינוּס כְּתַב לַהּ לְכַלְּתֵיהּ אִיצְטְלָא דְמֵילָתָא בִּכְתוּבְּתַהּ וְקַבְּלַהּ עֲלֵיהּ אִירְכַס כְּתוּבְּתַהּ אֲמַר לַהּ לָא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם אֲתוֹ סָהֲדֵי וְאָמְרִי אִין כְּתַב לַהּ לְסוֹף אֲמַר לְהוּ פְּרַעְתִּיהָ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא אֲמַר לֵיהּ הוּחְזַקְתָּ כַּפְרָן לְאוֹתָהּ אִיצְטְלָא אָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִלְעָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה חַיָּיב לַחֲבֵירוֹ שְׁבוּעָה וְאָמַר נִשְׁבַּעְתִּי וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע וְחָזַר וְאָמַר נִשְׁבַּעְתִּי הוּחְזַק כַּפְרָן לְאוֹתָהּ שְׁבוּעָה אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ אֲמַר לְהוּ מִסְתַּבְּרָא מִלְּתָא דְּרַבִּי אָבִין שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׁבוּעָה בְּבֵית דִּין אֲבָל חִיֵּיב עַצְמוֹ שְׁבוּעָה [נֶאֱמָן] עָבֵיד אִינִישׁ דְּמִקְּרֵי וְאָמַר אַהְדְּרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אָבִין אֲמַר לְהוּ אֲנָא נָמֵי בְּבֵית דִּין אֲמַרִי אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִלְעָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָיָה חַיָּיב לַחֲבֵירוֹ שְׁבוּעָה בְּבֵית דִּין וְאָמַר נִשְׁבַּעְתִּי וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע וְחָזַר וְאָמַר נִשְׁבַּעְתִּי הוּחְזַק כַּפְרָן לְאוֹתָהּ שְׁבוּעָה אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַמּוֹצֵא שְׁטַר חוֹב בַּשּׁוּק וְכָתוּב בּוֹ הֶנְפֵּק וְכָתוּב בּוֹ זְמַנּוֹ בּוֹ בַּיּוֹם יַחְזִירוֹ לַבְּעָלִים אִי מִשּׁוּם כָּתַב לִלְוֹת וְלֹא לָוָה הָא כָּתוּב בּוֹ הֶנְפֵּק אִי מִשּׁוּם פֵּרָעוֹן לִפְרִיעָה בַּת יוֹמָא לָא חָיְישִׁינַן אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אַסִּי מִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי הָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן שְׁטָר שֶׁלָּוָה בּוֹ וּפְרָעוֹ אֵינוֹ חוֹזֵר וְלֹוֶה בּוֹ שֶׁכְּבָר נִמְחַל שִׁיעְבּוּדוֹ אֵימַת אִילֵּימָא לִמְחַר וּלְיוֹמָא חָרָא מַאי אִרְיָא שֶׁכְּבָר נִמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ מוּקְדָּם וּתְנַן שִׁטְרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין פְּסוּלִין אֶלָּא לָאו בְּיוֹמֵיהּ אַלְמָא פָּרְעִי אִינָשֵׁי בְּיוֹמֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מִי קָא אָמֵינָא דְּלָא פָּרְעִי כְּלָל דְּלָא שְׁכִיחִי אִינָשֵׁי דְּפָרְעִי בְּיוֹמֵיהּ קָא אָמֵינָא רַב כָּהֲנָא אָמַר כְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא הַאי מִפְרָע פַּרְעֵיהּ וְהַאי דְּקָא אָמַר לָא פְּרַעְתֵּיהּ מִשּׁוּם דְּקָבָעֵי מֶהְדַּר לְמֵזְפָא בֵּיהּ זִמְנָא אַחֲרִיתִי וְלִפְשִׁיטֵי דְסָפְרָא חָיֵישׁ קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִם כֵּן מַלְוֶה גּוּפֵיהּ לָא שָׁבֵק סָבַר שָׁמְעִי בֵּי רַבָּנַן וּמַפְסְדִי לִי מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן מָצָא שִׁטְרֵי חוֹב אִם יֵשׁ בָּהֶן אַחְרָיוּת נְכָסִים לֹא יַחֲזִיר וְאוֹקִימְנָא כְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא כָּתַב לִלְוֹת בְּנִיסָן וְלֹא לָוָה עַד תִּשְׁרֵי וְאָתֵי לְמִטְרַף לָקוֹחוֹת מִנִּיסָן וְעַד תִּשְׁרֵי שֶׁלֹּא כַּדִּין וְלָא אָמְרִינַן דְּאִם כֵּן מַלְוֶה גּוּפֵיהּ לָא שָׁבֵיק דְּאָמַר לֵיהּ כְּתוֹב שְׁטָרָא אַחֲרִינָא בְּתִשְׁרִי דְּדִלְמָא שָׁמְעִי רַבָּנַן וּמַפְסְדִי לִי אָמְרִי הָתָם מִשּׁוּם דְּאִית לֵיהּ רַוְוחָא דְּקָא טָרֵיף לָקוֹחוֹת מִנִּיסָן וְעַד תִּשְׁרֵי מֵינָח נִיחָא לֵיהּ וְלָא אָמַר וְלָא מִידֵּי הָכָא כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ רַוְוחָא דְּסוֹף סוֹף שְׁטָרָא הָאִידָּנָא כְּתִיב מַאי אִיכָּא דְּקָטָרֵיף לָקוֹחוֹת בִּשְׁטָר שֶׁנִּמְחַל שִׁיעְבּוּדוֹ לָא שָׁבֵיק אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַטּוֹעֵן אַחַר מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין רש"י
ואמר. לאחר זמן: פרעתי. ע''פ ב''ד: נאמן. ובשבועת היסת: בא מלוה. לפנינו לכתוב לו אדרכתא עליו אין כותבין ונותנין לו: אינו נאמן. לישבע אלא שכנגדו נשבע ונוטל דכיון דתחילתו . הוצרך לתובעו לדין אין דרכו למהר לפרוע עד שיפסקו דינו פסק גמור: ואמר פרעתי. לאחר זמן ע''פ ב''ד: והעדים מעידים אותו שלא פרע. בפנינו תבעו לפרוע לו ע''פ ב''ד ולא פרעו הואיל ובפניהם העיז לעבור ע''פ ב''ד אינו נאמן שוב לומר פרעתיו שלא בעדים: הוחזק כפרן לאותו ממון. שאין נאמן עוד עליו לומר החזרתי ופרעתי עד שיפרע בעדים: לא הוחזק כפרן. ונשבע שפרעו ואע''פ שלא פרעו מיד כשתבעו בפני עדים ואין זה מעיז ב''ד דכיון דלא פסקו לו פסק גמור נשמט ממנו סבר כו': אצטלא. לבוש: הוחזק כפרן לאותה אצטלא. עד שיפרע: הוחזק כפרן לאותה שבועה. לומר נשבעתי עד שישבע בפנינו: כשנתחייב שבועה בב''ד. דכיון דתבעו בעדים לקיים דברי ב''ד ולא אבה אינו נאמן לומר עוד קיימתי אחרי כן: אבל חייב עצמו שבועה. שאמר לו אשבע לך ותבעו בעדים ולא אבה ואחר כך אמר נשבעתי נאמן ואע''ג דקמי עדים דחייה: עביד איניש דמקרי ואמר. לא אעשה מה שלא חייבוני ב''ד אלא אני בעצמי ואין זו סרבנות וחרטה אלא דחייה בעלמא: וכתוב בו זמנו בו ביום. שביום שנמצא נכתב: שכבר נמחל שעבודו. משפרע מלוה ראשונה ועל האחרונה לא נכתב והויא לה מלוה על פה וטורף לקוחות שלא כדין דאין מלוה על פה גובה מן הלקוחות: אימת. דפרעיה אימתי וחזר ולוה אימתי: אי נימא למחר. ולא ביום שנכתב: וליומא חרא. שתי תיבות הן וליום אחריו וקיצור סופרים הוא: תיפוק ליה. דאפילו נכתב על מלוה זו אחרונה וכתוב בו יום מוקדם כזה הוה ליה השטר מוקדם: דלא שכיחי [אינשי] דפרעי [ביומיה] קאמינא. הלכך לא חיישינן למידי דלא שכיח ואי אתרמי הוצרכו לומר דאין חוזר ולוה בו: רב כהנא אמר. הא דא''ר יוחנן יחזיר לבעלים: כשחייב מודה. שלא פרע: שמעי בי רבנן. שנמחל שעבודו: ומפסדי לי. למטרף לקוחות משום דשטרי חוב המוקדמין פסולין דכיון דהאי דאוקמא הכי לית ליה עדיו בחתומיו זכין לו אף זה מן המוקדמין: מינח ניחא ליה. ברמאות ותלי נפשיה בספיקא ואמר דלמא לא שמעי ואיכא רווחא: מאי איכא דטריף לקוחות. מה טרפא יש בזה שלא יהא בשטר שיחזור ויכתוב לו והלא שניהם ביום אחד הלכך בשטר שנמחל שעבודו לא שביק: הטוען אחר מעשה ב''ד. דבר שהוא תנאי ב''ד כגון כתובה ומזון האשה והבנות הטוען ואמר פרעתי שלא בעדים לא אמר כלום:
תוספות
חייב אתה ליתן לו. הכא משמע דחייב אתה ליתן לו לא הוי פסק דין גמור כי אם צא ותן לו וכן משמע במרובה (ב''ק דף סט. ושם) וקשה דבפ''ק דסנהדרין (דף ו: ושם) אמרינן ה''ד גמר דין פלוני אתה חייב פלוני אתה זכאי וי''ל דהתם מקרי גמר דין לענין שאסור לבצוע לפי שיודע להיכן הדין נוטה: רב כהנא אמר כשחייב מודה. תימה א''כ למה נקט הנפק במילתא דר' יוחנן וי''ל דנקטיה משום דיוקא דאי אין כתוב בו ביום אפילו כתוב בו הנפק דודאי לוה לא יחזיר דחיישינן לקנוניא או לפשיטי דספרא: הטוען אחר מעשה ב''ד לא אמר כלום. אינו נאמן לומר פרעתי מעשה ב''ד קרי כל דבר שחייב לה אפי' לא כתב כגון מנה ומאתים ומזון האשה והבנות לאחר מותו וא''ת למה כותבין כתובה כיון דבלאו כתובה נמי אין נאמן לומר פרעתי וי''ל משום תוספת אבל מנה ומאתים גבייה בלא כתובה ותוספת נראה דאפי' אית לה סהדי דהתנה לה נאמן לומר פרעתי. ואין ראיה מכלתי' דר' שבתאי דהוה מהימן לומר פרעתי אי לאו דהוחזק כפרן דר' שבתאי ערב היה אבל בעל שמא לא היה נאמן ואין ראיה נמי מדתני לעיל (דף ז:) מצא כתובה לא יחזיר ומשמע דלא יחזיר משום תוספת שהיה נאמן לומר פרעתי דלגבי מנה ומאתים נמי מפסיד דהא נאמן לומר פרעתי מנה מגו דאי בעי אמר אלמנה נשאתיך אם אין לה עדי הינומא או אם אין לה עדי קדושין
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|