|
טקסט הדף מנוקד
יוֹצֵא בִּכְזַיִת לְעִנְיַן שַׁבָּת נָמֵי בִּכְזַיִת הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם מִדְּאַפְּקֵיהּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה אִיפְּסִיל לֵיהּ בְּיוֹצֵא אַשַּׁבָּת לָא מִיחַיַּיב עַד דְּמַפֵּיק לֵיהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הָכָא שַׁבָּת וְטוּמְאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין
חָזַר וְהִכְנִיסוֹ אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא כְּשִׁיעוּרוֹ פְּשִׁיטָא אָמַר אַבָּיֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁזְּרָקוֹ לְאוֹצָר וּמְקוֹמוֹ נִיכָּר מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דִּמְקוֹמוֹ נִיכָּר בְּמִילְּתֵיהּ קַמָּיְיתָא קָאֵי קָא מַשְׁמַע לַן מִדְּזַרְקֵיהּ לְאוֹצָר בַּטּוֹלֵי בַּטְּלֵיהּ מַתְנִי' הַמּוֹצִיא אוֹכָלִין וּנְתָנָן עַל הָאַסְקוּפָּה בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אַחַת קוּפָּה שֶׁהִיא מְלֵיאָה פֵּירוֹת וּנְתָנָהּ עַל אַסְקוּפָּה הַחִיצוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב פֵּירוֹת מִבַּחוּץ פָּטוּר עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה גְּמָ' הַאי אַסְקוּפָּה מַאי אִילֵימָא אַסְקוּפָּה לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר הָא קָא מַפֵּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא אַסְקוּפָּה רְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר פָּטוּר הָא קָא מַפֵּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא אַסְקוּפָּה כַּרְמְלִית וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן טַעְמָא דְּנָח בְּכַרְמְלִית הָא לָא נָח בְּכַרְמְלִית מִיחַיַּיב מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבֶן עַזַּאי דְּתַנְיָא הַמּוֹצִיא מֵחֲנוּת לִפְלַטְיָא דֶּרֶךְ סְטָיו חַיָּיב וּבֶן עַזַּאי פּוֹטֵר קוּפָּה שֶׁהִיא מְלֵיאָה כּוּ' אָמַר חִזְקִיָּה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּקוּפָּה מְלֵיאָה קִישּׁוּאִין וְדִלּוּעִין אֲבָל מְלֵיאָה חַרְדָּל חַיָּיב אַלְמָא קָסָבַר אֶגֶד כְּלִי לָא שְׁמֵיהּ אֶגֶד וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ מְלֵיאָה חַרְדָּל פָּטוּר אַלְמָא קָסָבַר אֶגֶד כְּלִי שְׁמֵיהּ אֶגֶד אָמַר רַבִּי זֵירָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּחִזְקִיָּה דַּיְקָא וּדְלָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן דַּיְקָא כְּחִזְקִיָּה לָא דַּיְקָא דְּקָתָנֵי עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה טַעְמָא דְּכׇל הַקּוּפָּה הָא כׇּל הַפֵּירוֹת פָּטוּר אַלְמָא קָסָבַר אֶגֶד כְּלִי שְׁמֵיהּ אֶגֶד כְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא דַּיְקָא דְּקָתָנֵי אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב פֵּירוֹת בַּחוּץ טַעְמָא דְּרוֹב פֵּירוֹת הָא כׇּל פֵּירוֹת אַף עַל גַּב דַּאֲגִידָא קוּפָּה מִגַּוַּאי חַיָּיב אַלְמָא קָסָבַר אֶגֶד כְּלִי לָא שְׁמֵיהּ אֶגֶד וְאֶלָּא קַשְׁיָא חִזְקִיָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ וְרַבִּי יוֹחָנָן מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ חִזְקִיָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקוּפָּה מְלֵיאָה קִישּׁוּאִין וְדִלּוּעִין אֲבָל מְלֵיאָה חַרְדָּל נַעֲשֶׂה כְּמִי שֶׁהוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה וְחַיָּיב רַבִּי יוֹחָנָן מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב פֵּירוֹת בַּחוּץ וְלֹא רוֹב פֵּירוֹת בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילּוּ כׇּל פֵּירוֹת פָּטוּר עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה מֵיתִיבִי הַמּוֹצִיא קוּפַּת הָרוֹכְלִין וּנְתָנָהּ עַל אַסְקוּפָּה הַחִיצוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב מִינִין בַּחוּץ פָּטוּר עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּצְרָרֵי קַשְׁיָא לְחִזְקִיָּה אָמַר לָךְ חִזְקִיָּה הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּאוּרְנָסֵי מֵתִיב רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי הַגּוֹנֵב כִּיס בְּשַׁבָּת חַיָּיב שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בִּגְנֵיבָה קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר שַׁבָּת הָיָה מְגָרֵר וְיוֹצֵא פָּטוּר שֶׁהֲרֵי אִיסּוּר גְּנֵיבָה וְאִיסּוּר שַׁבָּת בָּאִין כְּאֶחָד וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אֶגֶד כְּלִי שְׁמֵיהּ אֶגֶד קָדֵים לֵיהּ אִיסּוּר גְּנֵיבָה לְאִיסּוּר שַׁבָּת אִי דְּאַפְּקֵיהּ דֶּרֶךְ פִּיו הָכִי נָמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּאַפְּקֵיהּ דֶּרֶךְ שׁוּלָיו וְהָאִיכָּא מְקוֹם חֲלָמָה רש"ישיעורן כגרוגרת. אם הוציאן לרה''ר בשבת: ואמאי לימא. בכזית מיחייב דהא חשיבה הוצאה לענין איפסולי ביוצא דאי אכליה הוא עובר בלאו דכל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו ואכילה בכזית: חוץ לחומת עזרה. להיקף החיל שלפני עזרת נשים או לעזרת נשים שהיא בחיל: בהדי הדדי אתיין. דעד דאתנח ונצטרף עם השאר (לא קבל טומאתו מן האויר דהא) לא הוי ביה שיעור: פשיטא. כיון דלא זרעיה בטליה ממחשבה קמייתא והוה ליה ככל אדם: אמר אביי. מתניתין בשלא נמלך עליו בפירוש אלא שזרקו לאוצר עם פירותיו וזהו ביטול מחשבה מדלא אצנעיה לחודיה ולמיתנייה איצטריך כגון שמקומו ניכר שלא נתערב יפה עם השאר והרי הוא ניכר ביניהם: מ''ד כיון דמקומו ניכר במילתא קמייתא קאי. דהוה ליה כמאן דאצנעיה לחודיה: ה''ג קמ''ל מדזרקיה לאוצר בטולי בטליה: מתני' על האסקופה. בגמרא מוקי לה באסקופה כרמלית: מלאכתו בבת אחת. עקירה ממקום חיוב והנחה במקום חיוב [והכא] הוה ליה עקירה ממקום חיוב והנחה במקום פטור והדר עקריה ממקום פטור ואנחיה במקום חיוב: עד שיוציא. כלומר אלא אם כן הוציא בראשונה כל הקופה ובגמ' מפרש לה: גמ' אי נימא איסקופה רה''ר. כגון גבוהה ט' ורחב ארבעה ורבים מכתפין עליו דחזיא לרבים לכתופי כדאמר בפ''ק (דף ח.): רשות היחיד. גבוהה י' ורחבה ד' כי חזר והוציאה ליחייב דאיכא עקירה מרה''י והנחה ברה''ר: אלא אסקופה כרמלית. מג' ועד ט' [ולא ט' בכלל] ואינה מקורה ורחבה ד': הא לא נח מיחייב. ואע''ג דהעבירו דרך כרמלית ולא אמר מהלך כעומד דמי ואיכא הנחת גופו דהוי כהנחת חפץ: מחנות. רה''י: פלטיא. רה''ר: סטיו. מקום מוקף איצטבאות לישב והוא כרמלית דלא בקעיה ביה רבים להדיא: קישואין ודילועין. שהן ארוכין ועדיין יש מהם בפנים וכל מה דאגיד לגואי כל דהו לאו הוצאה היא: אבל מליאה חרדל. שהרי יש ממנו כולן בחוץ אע''פ שעל ידי הכלי הוא נאגד לצד פנים חייב דאגד כלי לא שמיה אגד לומר לא יצא כולו ועדיין אגדו בידו בפנים זהו לשון הש''ס לענין שבת כל כמה דלא נפיק ליה כוליה קרי ליה אגוד דאגודו שייך לגבי רשות קמא: בד''א. דעד שיוציא את כל הקופה: במליאה קישואין. שהן ממלאין בארכן את כל רוחב הקופה וכל כמה דלא נפק כולה קופה לא נפיק אינהו: ר' יוחנן מתרץ לטעמיה. תרתי קתני מתניתין לא זו אף זו דסיפא [מוכחא] דקתני כל הקופה ולא קתני כל הפירות והכי קאמר אף על פי שרוב הפירות מבחוץ או אפילו כל הפירות מבחוץ נמי פטור עד שיוציא כל הקופה: רוכלין. מוכרי בשמים: קס''ד בצררי. שהיה בה צרור של בשמים שחוקין דכי אפקה למקצת קופה נפיק בההיא פורתא כמה צרורות כולן וקתני פטור אלמא אגד כלי שמיה אגד: באורנסי. אגודות שרשין ארוכין או קנה או קילופה של קנמון שהן ארוכין: הגונב כיס בשבת חייב. בתשלומין ואע''פ שנדון בנפשו שכבר נתחייב בגניבה בשעה שהגביה הכיס בבית הבעלים: היה מגרר ויוצא. שלא קנאה בהגבהה אלא בהוצאה מבית הבעלים: פטור. מתשלומין: שהרי איסור שבת כו'. ובכתובות פריך אי דאפקיה לרה''ר איסור גניבה ליכא דרשות הרבים לאו מקום קנייה היא ומוקי לה בצדי רה''ר אי נמי שצירוף ידו למטה מג' וקבלה: קדים ליה איסור גניבה לאיסור שבת. דכיון שהוציאו מקצתו קנה כל המעות שמבחוץ שיכול להוציאו דרך פיו ולענין שבת מפטר דאגידי גבי רשות היחיד על ידי הכלי: דרך שוליו. וכיון דלא מצי למשקל לא קני בהגבהתו: הא איכא מקום חלמה. מקום התפירה שיכול לקרוע ולהוציא. חלמה שולדורא כמו בהעור והרוטב (חולין קכג.) שאני עור דחלים: תוספותאתון בהדי הדדי ודוקא נקט כזית תרומה דאיכא איסור לאוכלו בטומאה אבל פחות מכזית לא וכן כזית חולין כיון דאין איסור לאוכלו בטומאה לא שייך לומר מיגו דמצטרף לענין טומאה מצטרף לענין שבת וא''ת מ''ש כזית תרומה מחצי זית דהא בתרומה טמאה ליכא אלא עשה כדמוכח בהערל (יבמות דף ג:) דהאוכלה בטומאת עצמה אינו לוקה וחצי זית נמי הא קי''ל כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה (יומא עד.) וי''ל דמ''מ כזית חמיר טפי שהרי זית הוא שיעור ללקות עליו בכל מקום ודוקא לבית טמא אבל לבית טהור לא אע''ג דחשיב ללקות עליו זר האוכלו מש''ה לא חשיב בפחות מגרוגרת כיון דאיסור זרות לא בא ע''י הוצאה זו: פחות מכביצה אוכלין. ה''ה דה''מ למימר דאיכא כביצה אוכלין שאין הם צריכין לצירוף וכזית לבד צריך לצירופן א''נ אור''י דנקט דוקא פחות מכביצה אבל כביצה אפשר דאין מצטרף כיון שקודם צירוף כבר מטמא דילמא שבע לה טומאה דבעיא היא בהקומץ רבה (מנחות כד.) גבי עשרון שחלקו ונטמא אחד מהן והניחו בכלי ונגע טבול יום בטמא מהו מי אמר שבע לה טומאה ולא נטמא הטהור אע''ג דאם היו שניהם טהורים ונגע טבול יום באחד מהן שניהם טמאין דכלי מצרף מה שבתוכו לקדש השתא דשבע לה טומאה לא מצטריף או דילמא לא אמרי' שבע לה טומאה ומשום דהתם מספקא לן נקט פחות מכביצה: קס''ד בצררי קשיא לחזקיה. ואלימא ליה ממתני' משום דסתם קופת הרוכלים אית ביה צררי וכ''מ מדקתני ובה מינין הרבה ומשני באורנסי ובה מינין הרבה אורחא דמילתא נקט וכל המינין ארוכים: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|