|
טקסט הדף מנוקד
דְּחַזְיָא לִקְטַנִּים
וְהָא דְּאָמַר רָבָא אִם הָיְתָה טַלִּית מוּזְהֶבֶת חוֹלְקִין הָכִי נָמֵי דְּפָלְגִי לַהּ הָא אַפְסְדוּהָ הָא לָא קַשְׁיָא דְּחַזְיָא לִבְנֵי מְלָכִים וְהָא דִּתְנַן הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְכוּ' הָכִי נָמֵי דְּפָלְגִי לַהּ הָא אַפְסְדוּהָ בִּשְׁלָמָא טְהוֹרָה חַזְיָא לְבָשָׂר אֶלָּא טְמֵאָה הָא אַפְסְדוּהָ אֶלָּא לִדְמֵי הָכָא נָמֵי לִדְמֵי אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא זֹאת אוֹמֶרֶת הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ לֹא קָנָה חֲבֵירוֹ תֵּיעָשֶׂה זוֹ כְּמִי שֶׁמּוּנַּחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְזוֹ כְּמִי שֶׁמּוּנַּחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְלֹא יִקְנֶה לֹא זֶה וְלֹא זֶה אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ אָמַר רָבָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ לֹא קָנָה חֲבֵירוֹ וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ תִּדַּע שֶׁאִילּוּ אָמַר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וּגְנוֹב לִי וְגָנַב פָּטוּר וְשׁוּתָּפִין שֶׁגָּנְבוּ חַיָּיבִין מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ שְׁמַע מִינַּהּ אָמַר רָבָא הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ אָמְרִינַן מִגּוֹ חֵרֵשׁ וּפִקֵּחַ שֶׁהִגְבִּיהוּ מְצִיאָה מִתּוֹךְ שֶׁקָּנָה חֵרֵשׁ קָנָה פִּקֵּחַ בִּשְׁלָמָא חֵרֵשׁ קָנָה דְּקָא מַגְבַּהּ לֵיהּ בֶּן דַּעַת אֶלָּא פִּקֵּחַ בְּמַאי קָנָה אֶלָּא אֵימָא חֵרֵשׁ קָנָה פִּקֵּחַ לָא קָנָה וּמַאי מִגּוֹ מִגּוֹ דִּשְׁנֵי חֵרְשִׁין בְּעָלְמָא קָנוּ הַאי נָמֵי קָנֵי הַאי מַאי אִם תִּמְצָא לוֹמַר הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מַגְבַּהּ לֵיהּ אַדַּעְתָּא דְּחַבְרֵיהּ הַאי אַדַּעְתָּא דִּידֵיהּ קָא מַגְבַּהּ לֵיהּ אִיהוּ לָא קָנֵי לְאַחֲרִינֵי מַקְנֵי אֶלָּא אֵימָא מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא קָנָה פִּקֵּחַ לֹא קָנָה חֵרֵשׁ וְכִי תֵּימָא מַאי שְׁנָא מִשְּׁנֵי חֵרְשִׁין דְּעָלְמָא הָתָם תַּקִּינוּ לְהוּ רַבָּנַן דְּלָא אָתֵי לְאִנְּצוֹיֵי הָכָא מֵימָר אָמַר פִּקֵּחַ לָא קָנֵי אֲנָא אֶקְנֵי אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַדָּא לְרַב אָשֵׁי דִּיּוּקֵיהּ דְּרָמֵי בַּר חָמָא מֵהֵיכָא אִי נֵימָא מֵרֵישָׁא שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית הָתָם הַאי קָאָמַר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וַאֲנָא אַגְּבַּהְתַּהּ כּוּלַּהּ וְהַאי אָמַר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וַאֲנָא אַגְּבַּהְתַּהּ כּוּלַּהּ אֶלָּא מֵהָא דְּקָתָנֵי זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי הָא תּוּ לְמָה לִי אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ וְהָא אוֹקֵימְנָא רֵישָׁא בִּמְצִיאָה וְסֵיפָא בְּמִקָּח וּמִמְכָּר אֶלָּא מִסֵּיפָא זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי הָא תּוּ לְמָה לִי אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ וּמִמַּאי דְּבִמְצִיאָה דִּלְמָא בְּמִקָּח וּמִמְכָּר וְכִי תֵּימָא אִי בְּמִקָּח וּמִמְכָּר מַאי לְמֵימְרָא אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הַאי דְּקָאָמַר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי לֶהֱוֵי כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה וְלִיפְּטַר קָמַשְׁמַע לַן דְּהַאי אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרִים סָבַר אִי אָמֵינָא כּוּלָּהּ שֶׁלִּי בָּעֵינָא אִשְׁתְּבוֹעֵי אֵימָא הָכִי דְּאֶהְוֵי כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה וְאִיפְּטַר אֶלָּא מֵהָא הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה הָא תּוּ לְמָה לִי אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ וְדִלְמָא הָא קָמַשְׁמַע לַן דְּרוֹכֵב נָמֵי קָנֵי אֶלָּא מִסֵּיפָא בִּזְמַן שֶׁהֵן מוֹדִין אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים חוֹלְקִין בְּלֹא שְׁבוּעָה בְּמַאי אִי בְּמִקָּח וּמִמְכָּר צְרִיכָא לְמֵימַר אֶלָּא לָאו בִּמְצִיאָה וּשְׁמַע מִינַּהּ הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ וְרָבָא אָמַר לָךְ מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר לִי רַב יְהוּדָה רש"ידחזיא לבני מלכים. לבנים קטנים: זאת אומרת. מתני' דקתני שנים שהגביהו מציאה קנאוה ויחלוקו וכשמגביה מגביה לדעת שיקנה בה חבירו חציה ש''מ המגביה מציאה כו' ולקמיה פריך דיוקא דרמי בר חמא מהיכא מאיזו בבא ממשנתנו הוא למד כן: ולא יקנה לא זה ולא זה. וכל הרוצה יחטפנה מידם: לעולם אימא לך לא קנה חבירו. היכא דמגביה לא נתכוין לקנות בה כלום וטעמא אמר לקמן (דף י.) דהוי תופס לבעל חוב במקום כו': והכא. דקתני במתניתין שנים שהגביהו מציאה קנו מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה: תדע. דאפילו אמר לא קנה חבירו היכא דהגביה כולה לדעת חבירו הכא דהגביה לעצמו ולחבירו קני משום מגו: פטור. המשלח פטור מלשלם כפל דקי''ל אין שליח לדבר עבירה להתחייב שולחו אלא שליח דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין: ואילו שותפין שגנבו. והאחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו ולדעת חבירו אמרינן בבבא קמא (דף עח:) דחייבין: השתא דאמרת מגו. דזכי לנפשיה כו' חרש ופקח שהגביהו מציאה קנאוה אע''פ שהגבהה של חרש אינה הגבהה לקנות אלא מפני דרכי שלום כדתנן (גיטין דף נט:): חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום אפילו הכי אמר מגו דזכי לנפשיה כו': בשלמא חרש קני דקא מגבה לה בן דעת. לראשה השני לצורך שניהם וראשו של צד חרש לגבי חרש מיהא הויא הגבהה כדתקון ליה מפני דרכי שלום אלא פקח במאי קני לגבי פקח הוי ראשה שהגביה החרש כמונח על גבי קרקע דהגבהה דחרש לא קניא אלא מדרכי שלום בעלמא: ומאי מגו. איכא למימר הכא דקאמר השתא דאמרת מגו אמרינן מגו וחרש אמאי קני הא לא זכי פקח לנפשיה דנימא דזכי נמי לחבריה ולא הויא הגבהה דפקח הגבהה: אם תמצא לומר. כלומר אפילו אם תמצא לומר המגביה מציאה לחבירו כו': הכא אדעתא דידיה קא מגבה ליה. האי פיקח: דלא ליתי לאינצויי. עם החוטפים מהם: מהיכא. מאיזו בבא ממשנתנו קא דייק לומר זאת אומרת: הא קאמר כולה שלי ואנא אגבהתיה. והיאך נאמר לא יקנה לא זה ולא זה ויבא אחר ויטלנה והלא כל אחד טוען אני הגבהתיה ואין כאן מגביה מציאה לחבירו ומה יש לו להשיב בשלמא האי שכנגדו המוחזק בה כמוהו אמר לא הגבהת אתה כי אם אני אבל אחר מן השוק מה יטעון: ממשנה יתירה. אמרינן דהמגביה מציאה כו' ומשום הכי אמרינן יחלוקו דאמרינן שניהם הגביהוה והוה ליה כל אחד מגביה מציאה לו ולחבירו וקני דאי משום דלא ידעינן הי מינייהו משקר והוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין בשבועה משום שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף כדאמרי' לעיל (דף ג.). הא שמענא ליה מרישא: דאהוי כמשיב אבידה. מדהוה מצי למימר כולה שלי ואמר חציה שלי: וליפטר. משבועה: ממשנה יתירה כו'. כדפרישית: דרכוב קני. ואע''ג דלא משיכה היא שאינה זזה ממקומה שאין מנהיגה ברגליו: צריכא למימר. דהיכא דלקוחה בין שניהם שיחלקוה בלא שבועה: אלא לאו במציאה. ואיצטריך לאשמועינן שאין אחר יכול לחוטפה דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו: ורבא אמר לך. בעלמא היכא דלא נתכוין המגביה לזכות בה לא קנה חבירו ומשנה יתירה דמתני' אשמועינן המגביה מציאה לו ולחבירו קנה אף חבירו דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה: תוספותדחזיא לקטנים. ופריך דטלית מוזהבת לא עבדי לקטנים ול''ג דחזיא לתרוייהו דא''כ מאי פריך מטלית מוזהבת: ושותפין שגנבו. פי' בקונטרס שהוציא לדעתו ולדעת חבירו כדאיתא בב''ק (דף עח:) ואין נראה דהתם בטביחה איירי וטביחה אפי' אמר צא וטבח לי חייב דדרשינן (שם דף עא.) תחת לרבות השליח אלא שותפין שגנבו שהגביהו שניהם: ומאי מגו מגו דשני חרשין. תימה מנלן דלמא תרי מגו לא אמרי' דב' חרשין דקנו היינו מטעם מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה: אלא מסיפא זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי. אית דל''ג הכא הא תו למה לי דממשנה גופה קא דייק דקאמר חציה שלי והיינו שהגביה עם חבירו ולפי דבריו לא יטול כלום אלא ודאי מגביה מציאה לחבירו זכה ופריך ממאי דבמציאה דלמא במקח וממכר והוא הדין דהוה מצי למדחי דהא דאמר חציה שלי כגון דאמר תפסתיה חציה בידי או הגבהתיה כולה לקנות חציה אבל עדיין היה מדקדק מיתורא דמתני' לכך דחי ליה דאפי' מיתורא אינו יכול לדקדק ולספרים דגרסי הא תו למה לי י''ל דמשום דמגופא דמתני' לא מצי למידק כדפרישית אך קשה אמאי קאמר דלמא במקח וממכר אפילו מיירי במציאה מצי לדחויי כדדחי וי''ל בדוחק ממאי דבמציאה דלהכי לא מוקמת במקח וממכר משום דלא משכחת חידוש אלא במגביה מציאה לחבירו כי נמי איירי במקח וממכר יש חידוש דלא נימא משיב אבידה הוא וה''ה אם מיירי במציאה לא יוכל להוכיח כלום: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|