סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כָּאן בִּגְזֵילָה קַיֶּימֶת כָּאן בְּשֶׁאֵין גְּזֵילָה קַיֶּימֶת וְהָא אַבְנֵט דִּגְזֵילָה קַיֶּימֶת הִיא מַאי אַבְנֵט דְּמֵי אַבְנֵט
וְכֹל הֵיכָא דִּגְזֵילָה קַיֶּימֶת לָא עֲבוּד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא וַהֲרֵי מָרִישׁ דִּגְזֵילָה קַיֶּימֶת הִיא וּתְנַן עַל הַמָּרִישׁ הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ בַּבִּירָה שֶׁיִּטּוֹל דָּמָיו מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים שָׁאנֵי הָתָם דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא פְּסֵידָא דְבִירָה שַׁוְּיוּהָ רַבָּנַן כִּדְלֵיתַהּ
גָּזַל פָּרָה מְעוּבֶּרֶת וְיָלְדָה וְכוּ' תָּנוּ רַבָּנַן הַגּוֹזֵל רָחֵל וּגְזָזָהּ פָּרָה וְיָלְדָה מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ וְאֶת גִּיזּוֹתֶיהָ וְאֶת וַלְדוֹתֶיהָ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר גְּזֵילָה חוֹזֶרֶת בְּעֵינֶיהָ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שׁוּמָא אֶצְלוֹ בְּכֶסֶף
אִיבַּעְיָא לְהוּ מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שִׁינּוּי בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד אוֹ דִילְמָא בְּעָלְמָא שִׁינּוּי קוֹנֶה וְהָכָא קְנָסָא הוּא דְּקָא קָנֵיס
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְהֵיכָא דִּכְחַשָׁה מִכְחָשׁ
תָּא שְׁמַע גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בַּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ וְאִילּוּ בְּהֵמָה כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה
וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ סָבַר רַבִּי מֵאִיר שִׁינּוּי בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד אֲפִילּוּ בְּהֵמָה נָמֵי אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר שִׁינּוּי קוֹנֶה וְהָכָא קְנָסָא הוּא דְּקָא קָנֵיס
אָמְרִי רַבִּי מֵאִיר לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי שִׁינּוּי אֵין קוֹנֶה וַאֲפִילּוּ בְּהֵמָה נָמֵי אֶלָּא לְדִידְכוּ דְּאָמְרִיתוּ שִׁינּוּי קוֹנֶה אוֹדוֹ לִי מִיהַת בְּעַבְדָּא דְּכִמְקַרְקְעֵי דָּמֵי וְקַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת וְאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לָא עַבְדָּא כְּמִטַּלְטְלִי דָּמֵי
תָּא שְׁמַע לִצְבּוֹעַ לוֹ אָדוֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר שָׁחוֹר וּצְבָעוֹ אָדוֹם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ אִין דְּמֵי צַמְרוֹ וְשִׁבְחוֹ לָא וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ סָבַר רַבִּי מֵאִיר שִׁינּוּי אֵין קוֹנֶה דְּמֵי צַמְרוֹ וְשִׁבְחוֹ בָּעֵי לְמִיתַּב לֵיהּ
אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר שִׁינּוּי קוֹנֶה וְהָכָא קְנָסָא הוּא דְּקָא קָנֵיס שְׁמַע מִינַּהּ
אִיכָּא דְאָמְרִי הָא לָא אִיבְּעִי לַן מִדְּאָפֵיךְ רַב וְתָנֵי גָּזַל פָּרָה וְהִזְקִינָה עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵילָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּעֲבָדִים אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ וַדַּאי לְרַבִּי מֵאִיר שִׁינּוּי קוֹנֶה וְהָכָא קְנָסָא הוּא דְּקָא קָנֵיס לֵיהּ
כִּי קָא אִיבְּעִי לַן הָכִי אִיבְּעִי לַן כִּי קָא קָנֵיס בְּמֵזִיד אֲבָל בְּשׁוֹגֵג לָא קָנֵיס אוֹ דִילְמָא אֲפִילּוּ בְּשׁוֹגֵג נָמֵי קָנֵיס
תָּא שְׁמַע חֲמִשָּׁה גּוֹבִין מִן הַמְחוֹרָרִין
וְאֵלּוּ הֵן פֵּירוֹת וּשְׁבַח פֵּירוֹת וְהַמְקַבֵּל עָלָיו לָזוּן בֶּן אִשְׁתּוֹ וּבַת אִשְׁתּוֹ וְגֵט חוֹב שֶׁאֵין בּוֹ אַחְרָיוּת וּכְתוּבַּת אִשָּׁה שֶׁאֵין בָּהּ אַחְרָיוּת
מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר אַחְרָיוּת לָאו טָעוּת סוֹפֵר הוּא רַבִּי מֵאִיר וְקָתָנֵי פֵּירוֹת וּשְׁבַח פֵּירוֹת
שְׁבַח פֵּירוֹת הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וּמְכָרָהּ לְאַחֵר וְהִשְׁבִּיחָהּ וַהֲרֵי הִיא יוֹצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ כְּשֶׁהוּא גּוֹבֶה

רש"י

גזילה קיימת. חייב להחזירה: והא אבנט דגזילה קיימת הוא. ועליו נשנית תקנה שבימי רבי שלא להחזירו: ועל המריש. מסכת גיטין מריש קורה: משום פסידא דבירה שויוה רבנן כדליתא. ומיהו דמי בעי לאהדורי הואיל וגזילה קיימת בבירה: משלם אותה ואת גיזותיה. כל מה שנטל ממנה ומה שהשביחה: גזילה חוזרת בעיניה. כמות שהיא עכשיו ריקנית יחזירנה והדר משלם דמי גיזות ועובר כמו שהיה בשעת הגזילה ולא שבח הגיזה שהשביחה אצלו ולא שבח הולד דלא קניס רבי יהודה אבל דמים שבשעת הגזילה משלם דליכא למאן דאמר כל הגזלנים בציר משעת הגזילה ישלמו: רואים אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף. משעת הגזילה ומשלם דמים כשעת הגזילה ולקמן מפרש במאי פליגי ר' יהודה ור''ש: קנסא קניס. שלא יהא חוטא נשכר בגזילה ליטול את השבח: ונפקא מינה. להיכא דלא השביחה אלא כחשה אי אמרת טעמא משום דשינוי במקומו עומד כחשה נמי הדר כדאיתא השתא ואי טעמא משום קנס' הוא ושינוי קני משלם כדמעיקר' (היכא דליכא קנסא ה''נ איכא שינוי ומשלם כמעיקרא): והזקינה. דאשתני לגריעותא והיינו כחשה: בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. דעבדא כמקרקעי דמי וקרקע הדרא בעינה ואינה נגזלת לקנות לגזלן בשינוי ולהיות ברשותו: דמי צמרו. כדמעיקרא ואע''פ דמהשתא שוי טפי לצריכים צמר אדום: והכא קנסא קא קניס. במתני' ובצבע דלאו גזלן הוא ולאו חוטא הוא לא קניס דהא שוגג הוא: מדאפיך רב. לקמן בפרקין (דף צו:): בשוגג. כגון לוקח שלקח מגזלן והשביחה ולא ידע שהיא גזולה: מן המחוררין. מנכסים בני חורין ולא מנכסים משועבדים: פירות ושבח פירות. תנן במסכת גיטין (דף מח:) אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים מפני תקון העולם הפסד לקוחות אכילת פירות ושבח קרקעו' מפרש להו בשנים אוחזין (ב''מ ד' יד:): גט חוב. שטר חוב: שאין בו אחריות. שלא שיעבד לו לוה בשעת הלואה את נכסיו ולא כתב לו כל נכסי אחראין לך לפרוע מלוה זה: לאו טעות סופר הוא. ואינו גובה מנכסי' משועבדים ולא אמרינן אין לך אדם המלוה מעותיו בלא שעבוד נכסי לוה והסופר טעה ולא כתב בו אחריות אלא דוקא אזלינן בתר שטר: רבי מאיר. בשנים אוחזין (שם דף יב:) מצא שטרי חוב אין בהן אחריות נכסים יחזיר לפי שאין ב''ד נפרעין מהן: כשהוא גובה. הלוקח חוזר על הגזלן שהנגזל בא ונוטל שדהו כמות שהוא והלוקח חוזר על הגזלן שמכרה לו באחריות:

תוספות

כאן בגזילה קיימת. תימה רועים מאי גזלה קיימת איכא וי''ל דאיירי ברועה בהמה של אחרים וגנב מהן גיזה וחלב ולאו משום דחשוד להרעות בשדות של אחרים דכיון שאין הבהמה שלו אין אדם חוטא ולא לו כדאמר בפרק קמא דבבא מציעא (דף ה:): משלם דמי פרה העומדת לילד. וכל שבח שמשעת גזלה עד שתלד לגזלן: חמשה גובין מן המחוררים. אע''ג דתנא מנינא תנא ושייר הנך דתנן בהניזקין (גיטין דף מח: ושם נ:) אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם והתם נמי שייר המקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו אחריות ומהכא קשה לשמואל דאמר בפ''ק דב''מ (דף יג.) אומר היה ר''מ שטר חוב שאין בו אחריות נכסים אין גובה לא מנכסים משועבדים ולא מבני חורין והכא משמע דגבי מבני חורין ומיהו בלאו הכי איתותב שמואל התם מברייתא אחריתי ויש לדחות דשמואל הוה מפרש שאין בו אחריות היינו שמפורש שלא קבל עליו אחריות והא דמוקי לה הכא כר''מ משום דלכאורה כוותיה אתיא: מאן שמעת ליה דאמר אחריות לאו טעות סופר כו'. וא''ת בלאו האי טעמא ה''מ למפרך מאן שמעת ליה דקניס ר''מ וש''מ דבשוגג קניס ואז לא הוה צריך לאתויי ברייתא אלא מתני' דהניזקין (גיטין דף מח: ושם) דאין מוציאין לאכילת פירות וי''ל דמכח זה לא ה''מ לאוכוחי דאתיא כר''מ דהא רבי יהודה נמי מצינן למימר דקניס לרב זביד דאמר דלרבי יהודה שבח שעל גבי הגזילה הוי דנגזל אע''ג דנשתנית ע''י כגון נטענה או נתעברה אצל גזלן והאי שבח שהשביח הלוקח היינו נמי שבח שעל גבי הגזלה ויקנוס בו ר' יהודה כמו בההיא דלקמן (ע''ב) לרב זביד ואע''ג דכי נוקי לה נמי כרבי יהודה אכתי מצי לאוכוחי דהשתא ר' יהודה דלא קניס ליה כולי האי קניס בשבח זה שע''ג קרקע ר''מ דקניס טפי לא כ''ש מכל מקום טפי ניחא ליה לאוכוחי מר' מאיר גופיה ר''י: דאתא בעל ארעא ושקיל ארעא ושבחא ש''מ בשוגג נמי קניס. ה''מ לשנויי דבשבח היתר על היציאה מיירי דההוא לא הוה קנס דכיון דקרקע אין נגזלת ברשותיה דמריה אשבחיה ולא דמי למטלטלי ואפילו לשמואל דאמר בפ''ק דב''מ (דף יד: ושם) דלוקח מגזלן לית ליה שבחא איכא לאוקמי כגון שקנו מידו כדאמר התם אלא דבלאו הכי משני שפיר אבל ליכא למימר דסתם שבח משמע הכל בין כנגד היציאה בין מה שיתר על היציאה דהא התם גבי פלוגתא דרב ושמואל במוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו דפליגי אם יש לו שבח אם לאו היינו ע''כ בשבח היתר על היציאה דיציאה למה לא יטול מן הנגזל מי גרע מיורד בשדה חבירו שלא ברשות ועוד דעדיפא מיניה משנינן בפ' מי שמת (ב''ב דף קנז:) מאי שבח חצי שבח ומיהו המקשה ודאי ס''ד דטריף כל השבח אף שכנגד היציאה ולפי סברתו הא דתניא בפ''ק דב''מ (דף טו.) אם השבח יותר על היציאה נוטל השבח מבעל הקרקע והיציאה מב''ח ואוקמינן בגוזל ונגזל לא אתיא כר' ' מאיר דלר''מ אפי' יציאה מנגזל לית ליה משום דקנים א''נ יש לחלק דהתם איירי בלא ידע שהיא גזולה דבשוגג כי האי לא קנים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר