|
טקסט הדף מנוקד
אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ וְהַאי כֵּיוָן דִּמְטָא עִידָּן אִיסּוּרָא וַדַּאי מִיָּיאַשׁ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ יֵאוּשׁ קוֹנֶה אַמַּאי אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ דְּמֵי מְעַלְּיָא בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי לֵיהּ
אֲמַר לֵיהּ כִּי קָאָמֵינָא אֲנָא זֶה מִתְיָיאֵשׁ וְזֶה רוֹצֶה לִקְנוֹת הַאי זֶה מִתְיָיאֵשׁ וְזֶה אֵינוֹ רוֹצֶה לִקְנוֹת אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה קׇרְבָּנוֹ וְלֹא הַגָּזוּל הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא לִפְנֵי יֵאוּשׁ לְמָה לִי קְרָא פְּשִׁיטָא אֶלָּא לָאו לְאַחַר יֵאוּשׁ שְׁמַע מִינַּהּ יֵאוּשׁ לָא קָנֵי אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְלִיטַעְמָיךְ הָא דְּתַנְיָא מִשְׁכָּבוֹ וְלֹא הַגָּזוּל הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דִּגְזַל עַמְרָא וְעַבְדֵיהּ מִשְׁכָּב מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר שִׁינּוּי מַעֲשֶׂה לָא קָנֵי אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר דִּגְזַל מִשְׁכָּב דְּחַבְרֵיהּ הָכִי נָמֵי דִּגְזַל קׇרְבָּן דְּחַבְרֵיהּ אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף עוֹרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת מַחְשָׁבָה מְטַמְּאָתָן וְשֶׁל עַבְּדָן אֵין מַחְשָׁבָה מְטַמְּאָתָן שֶׁל גַּנָּב מַחְשָׁבָה מְטַמְּאָתָן שֶׁל גַּזְלָן אֵין מַחְשָׁבָה מְטַמְּאָתָן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חִילּוּף הַדְּבָרִים שֶׁל גַּזְלָן מַחְשָׁבָה מְטַמְּאָתָן וְשֶׁל גַּנָּב אֵין מַחְשָׁבָה מְטַמְּאָתָן לְפִי שֶׁלֹּא נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וּשְׁמַע מִינַּהּ יֵאוּשׁ קֹנֶה אֲמַר לֵיהּ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁקִּיצְּעָן מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר רַב חָנָן וַהֲלֹא עִיצְבָּא שָׁנוּ כָּאן וְעִיצְבָּא אֵין צְרִיכָה קִיצּוּעַ דִּתְנַן כׇּל מָקוֹם שֶׁאֵין חֶסְרוֹן מְלָאכָה מַחְשָׁבָה מְטַמְּאָתוֹ יֵשׁ חֶסְרוֹן מְלָאכָה אֵין מַחְשָׁבָה מְטַמְּאָתוֹ חוּץ מִן הָעֵיצְבָא אֶלָּא אָמַר רָבָא הַאי מִילְּתָא קְשִׁי בַּהּ רַבָּה לְרַב יוֹסֵף עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין וְלָא אִיפַּרְקָה עַד דְּיָתֵיב רַב יוֹסֵף בְּרֵישָׁא וּפָרְקַהּ שִׁינּוּי הַשֵּׁם כְּשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה דָּמֵי שִׁינּוּי מַעֲשֶׂה מַאי טַעְמָא הָתָם מֵעִיקָּרָא עֵצִים הַשְׁתָּא כֵּלִים שִׁינּוּי הַשֵּׁם נָמֵי מֵעִיקָּרָא קָרוּ לֵיהּ מַשְׁכָּא וְהַשְׁתָּא אַבַּרְזִין וַהֲרֵי מָרִישׁ דְּאִיכָּא שִׁינּוּי הַשֵּׁם דְּמֵעִיקָּרָא כְּשׁוּרָא וְהַשְׁתָּא טְלָלָא וּתְנַן עַל הַמָּרִישׁ הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ בְּבִירָה שֶׁנּוֹטֵל דָּמָיו מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים טַעְמָא מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים רש"י
אומר לו. לנגזל: הרי שלך לפניך. בעין כמות שהוא דהיזק שאינו ניכר הוא: קרבנו. אם עולה קרבנו (ויקרא א): ולא הגזול. דגזול לאו לרצון אתי קס''ד דגזל בהמת חולין ואייתי ה''ד אי נימא כו': וליטעמיך. דס''ד דגזל חולין ואקדשינהו: הא דתניא. גבי זב: משכבו. איש אשר יגע במשכבו (שם טו) גזירת הכתוב להוציא את המשכב הגזול שאינו נעשה אב הטומאה לטמא אדם: מי איכא למ''ד. חד מהני אמוראי שינוי לא קני הא ביאוש הוא דפליגי: דגזל קרבן דחבריה. שהקדיש חבירו ולעולם לפני יאוש ואיצטריך לאשמועינן דאינו עולה לרצון כלל ואפי' לבעלים הראשונים ואע''ג דלא הוה יאוש. ל''א דגזל קרבן דחבריה הלכך אפי' לאחר יאוש לא קנייה דקרבן אינו נגזל דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה: מחשבה מטמאתן. בעל הבית אינו עשוי למוכרן ועושה מהן מטות ודולבקאות וקטבלאות ומשחשב עליהן לדבר שראוי לו בלא חסרון מלאכה מקבלין טומאה מיד: ושל עבדן. העשוי למכור אין מחשבתו מטמאתו דעביד דממליך ומזבין והלוקח יעשה מהם מנעלים ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך: של גנב מחשבתו מטמאתם. דקננהו ביאוש דקסבר סתם גניבה יאוש בעלים היא דלא ידע למאן לתבעו: ושל גזלן אין מחשבה מטמאתן. ואע''פ שחישב עליהן לדבר שאין בו חסרון מלאכה כגון לכיסוי חבילות סוסים ופרדים כמו שעושין מעורות דובין מ''ט דסתם גזילות ליכא יאוש דכיון דידע מאן שקליה אזיל ותבע ליה לדינא: חילוף הדברים. סתם גזילה איכא יאוש דכיון דלעיניה גזלה מיניה איניש אלמא הוא אבל סתם גניבה ליכא יאוש דסבר משכחנא ליה לגנב: שקצען. דרומי''ר בלעז דאיכא תרתי שינוי מעשה ויאוש ולעולם יאוש גרידא לא קני: והלא עיצבא שני כאן. שחשב עליהן לעיצבא דולבקי שאוכלין עליו וכעין שולחן הוא: ועיצבא אינה צריכה קיצוע. דבלאו קיצוע נמי מטמאה דהא חזיא למילתיה שהקיצוע אינו עשוי אלא לייפות ומנא תימרא דבעיצבא קעסיק דתנן גבי דההיא במס' כלים כל מקום שאין חסרון מלאכה כו': חוץ מן העיצבא. שאע''פ שמחסר קיצוע מחשבה מטמאתה: אברזין. הוא עיצבא בלשון ארמי אבל יאוש גרידא לא קני: דמעיקרא כשורא. קודם שניתן בבנין: והשתא טללא. גג לאחר שנתנו בבירה ונותן עליו תקרת נסרים ועלייה: על המריש. קורה ותקנות קחשיב ואזיל במס' גיטין:
תוספות
אילימא לפני יאוש ל''ל קרא פשיטא. דאפילו קדשינהו אינו קדוש דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדיש: שמע מינה דיאוש לא קני. דאי קני א''כ חשיב שפיר קרבנו ולא מיפסיל משום מצוה הבאה בעבירה הואיל והוא קנוי לו קודם שהקדישו כמו שאפרש לקמן (דף סז. ד''ה אמר עולא) בע''ה אבל אי לא קני ביאוש מיפסיל ומ''מ קדוש הוא. אע''ג דאכתי לא ידע טעמא דשינוי השם דקאמר לקמן מעיקרא חולין והשתא הקדש מ''מ יש כאן יאוש ושינוי רשות באותן קרבנות דאין [הגזלן] חייב באחריותן: מי איכא למ''ד שינוי מעשה לא קני. ולא בעי לאוקמיה כב''ש דאמר שינוי במקומו עומד אף על גב דאיכא נמי תנאי דסברי הכי בהגוזל קמא (לקמן דף צג:) מ''מ הלכה כב''ה דשינוי קונה והתם נמי דחי רבא דכולהו תנאי מצו סברי כב''ה ובכל הגמרא סובר כן ולא בעי לאוקמי בשינוי החוזר לברייתו דאיכא למ''ד דלא קני דרב יוסף לא פליג עליה דרבה אלא ביאוש לחודיה אבל שינוי מעשה אפי' בחוזר לברייתו דאיירי ביה רבה כדפרישית לעיל לא פליג עליה: דגזל משכב דחבריה. משמע מתוך פ''ה שר''ל משכב גמור של חבירו אם גזלו אין מטמא משכב דגזירת הכתוב הוא וזהו תימה ועוד קשה לרשב''ם דבטהרות (פ''ז מ''ו) גבי גנבים שנכנסו לבית תנן המשכבות ומושבות טהורים ואם יש עמהם כנעני או אשה הכל טמא כי שמא נדה היא וכנעני כזב לכל דבריו משמע שמטמא משכב ומושב שאין שלו ומיהו יש לדחות דהתם מדרבנן ועוד קשה דהתם (בתורת כהנים פרשת מצורע) מייתי עלה פלוגתא דר''ש ורבנן דגנב וגזלן דבסמוך והכי איתא התם משכבו ולא הגזול יכול שאני מוציא אף הגנוב ת''ל טמא [ר' שמעון אומר במשכבו ולא הגנוב יכול שאני מוציא את הגזול ת''ל טמא] אמרו לו ומה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שנתייאשו הבעלים ממנו כו' ומדמייתי עלה פלוגתא דר''ש ורבנן משמע דהוי טעם משום דאין מחשבה מטמאתו כי ההיא דבסמוך דאין יחוד של גזלן יחוד ומפרש ר''י דגזל משכב דחבריה שגזל עורות של בעל הבית שאינן מחוסרין אלא יחוד ואין צריך שום תיקון ואין חסר רק מחשבה והוי שפיר דומיא דגזל קרבן דחבריה שאם היה גוזל בהמה של חולין שמחוסרת קדושה זה היה כמו מחוסר מעשה גמור כעין עמרא ועבדיה משכב אבל גזל או גנב משכב גמור דחבריה מטמא משכב לכ''ע ואע''ג דהך משכבו ולא הגזול איירי קודם יאוש והך דקרבנו ולא הגזול איירי אף בתר יאוש אין להקפיד אע''ג דאין דומה זה לזה: דגזל קרבן דחבריה. תימה ל''ל קרא דאי בחטאת הא אפי' הוא עצמו אם אכל חלב אתמול והפריש קרבן אין מתכפר באותו קרבן על חלב שאכל היום ואי בעולה ושלמים הא אמרי' בפסחים (דף פט:) המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום והיה נראה לאוקמי בפסח שיכול למנות אחרים עמו על פסחו ולמוכרו כדמוכח התם אבל קשה דהאי קרא בעולה כתיב אם לא שיעמיד בפסח באם אינו ענין ואין לומר שבא הכתוב לפסול הקרבן דהא אמרינן לקמן (דף עו.) גבי גנב שאם שחט תמימים לפנים לשם בעלים יחזרו קרן לבעלים: כגון שקיצען. ומועיל עם היאוש אבל לחודיה לא קני דלאו שינוי מעשה הוא: ועיצבא אינה צריכה קיצוע. ומיהו היכא דחשיב עליה לקוצעה אמרינן בפ' דם חטאת (זבחים דף צד.) דטהורה עד שיקציענה מ''מ דייק הכא שפיר דכיון דראויה להשתמש בלא קיצוע אין קיצוע שלה חשוב שינוי מעשה כלל: כל שאין בו חסרון מלאכה מחשבה מטמאתה. וא''ת בלאו ההוא דעיצבא אמאי לא פריך ליה מהכא דמחשבה מועלת אלמא יאוש קני וי''ל דלמא הך דהכא איירי בבעל הבית: שינוי השם כשינוי מעשה דמי. לאו כשינוי מעשה ממש דשינוי מעשה לחודיה קני כדמוכח לעיל ולקמן (דף סח.) גבי גנב וטבח ובא אחר וגנבו דפריך ושינוי מעשה מי איכא למ''ד דלא קני אבל שינוי השם גרידא לא קני בלא יאוש או שינוי מעשה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|