סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

הא שור והוא פקח פטור. בתמיה: מין בן דעת. היינו אדם ואפי' הוא שוטה מין בן דעת הוא: שור חרש שוטה וקטן. שור שהוא חרש או שוטה או קטן או סומא או מהלך בדרך בלילה ואפילו הוא פקח: מתני' ולהפרשת הר סיני. אם בהמה אם איש כתיב ואנן מרבינן חיה ועוף בגמרא: ולתשלומי כפל. ואע''ג דכתיב משור ועד חמור שאר בהמה וחיה מרבינן בגמ' וכן בכולהו: לפריקה. עזוב תעזוב עמו (שמות כג): לכלאים. דהרבעה אע''ג דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים הוי נמי חיה ועוף בכלל כדיליף בגמרא וכן לענין כלאים דהנהגה דלא תחרוש בשור וחמור: בהווה. בדבר הרגיל להיות: גמ' חיה בכלל בהמה. דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו וכתיב בתריה איל וצבי (דברים יד): לתשלומי כפל על כל דבר פשע על שור כו' כל דבר פשיעה. ואפי' דבר שאין בו רוח חיים בפרק מרובה (לקמן סב:): משבת. דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך (דברים ה): יליף בהמתך בהמתך משבת. מה להלן חיה ועוף בכלל כדמפרש לקמי': בדברות הראשונות נאמר בהמתך. ולא נאמר בהן שור וחמור ובדברות האחרונות הוסיף להזכיר שור וחמור: והלא. אף הן בכלל כל בהמתך האמור בצידן הוי: מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בהן. ולקמיה מפרש טעמא מוכל דמשמע ריבוי: אף כל. מקום שנאמר שור וחמור כגון פריקה וחסימה ודומין להן חיה ועוף כיוצא בהן: נכתוב רחמנא חד פרטא. ודרשינן כל דדמי ליה משני צדדין מדכתב אידך אם אינו ענין לדבר שנבלתו מטמאה תנהו לענין עופות דדמי לפרטא בחד צד דהוו בעלי. חיים דכוותיה: כתב רחמנא שור. דלא אצטריך דהא קדוש הוא בבכורה ומחמור קאתי תנהו לענין סוסים וגמלים דדמי לפרטא משני צדדין נבלתו מטמאה ובעלי חיים הן אבל עופות לא: ריבויא הוא. ולא מדרש בכלל ופרט וריבה הכל: פרי מפרי. ולד מולד יין מענבים ושכר מתמרים למעוטי כמהין ופטריות ומים ומלח דאינו פרי מפרי וגדולי קרקע למעוטי דגים שאינן נקחין בכסף מעשר: השתא דאמרת כל ריבויא הוא. ואפי' עופות למה לי דפרט בהמה ושור וחמור: אי הכי. דכלאים משבת ילפינן: אדם נמי ליתסר. למשוך בקרון עם הבהמה דהא גבי שבת מוזהר כבהמה דכתיב ועבדך ואמתך ובהמתך: פפונאי. בני פפונאי שם מקום: רב אחא בר יעקב. מפפונאי היה דאמרינן בהשותפין (ב''ב דף טז.) דריש רב אחא בר יעקב מפפונאי דשטן ופנינה לשם שמים נתכוונו: להנחה הקשתיו. עבד ואמה לבהמה אבל לא לענין איסור אחר:

תוספות

בהמתך דדברות הראשונות כלל. לא חשיב ליה כלל ופרט המרוחקים זה מזה דאחרונות וראשונות חדא מילתא היא דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו [ר''ה כז. שבועות כ:]: ואימא מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא. תימה [א''כ] פרט ל''ל דבכלל בהמתך נמי כתיב ועוד כשאומר מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים ועופות בכלל היכי ס''ד דאתרבו עופות לימא דכללא גופיה ממעט להו: פרי מפרי וגדולי קרקע. הכא משמע דבקר וצאן אקרי גידולי קרקע ותימה דבפ''ק דקדושין (דף יז.) גבי הענקה אמר דאי כתב רחמנא גורן ה''א גידולי קרקע אין בעלי חיים לא כתב רחמנא צאן וי''ל דלענין דבר היוצא ממש מן הארץ לא חשיב בהמה גידולי קרקע ואין להאריך כאן יותר:

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר