סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מִמַּנְעִי וְלָא עָבְדִי רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר מֵעֲלִיַּית אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְחוֹזְרִין וְנִפְרָעִין מִן הַיְּתוֹמִים לְכִי גָדְלִי
וּמַעֲמִידִים לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפִּין לְתָם לִגְבּוֹת מִגּוּפוֹ תַּנָּאֵי הִיא
דְּתַנְיָא שׁוֹר שֶׁנִּתְחָרְשׁוּ בְּעָלָיו וְשֶׁנִּשְׁתַּטּוּ בְּעָלָיו וְשֶׁהָלְכוּ בְּעָלָיו לִמְדִינַת הַיָּם יְהוּדָה בֶּן נְקוֹסָא אָמַר סוֹמְכוֹס הֲרֵי הוּא בְּתַמּוּתוֹ עַד שֶׁיָּעִידוּ בּוֹ בִּפְנֵי הַבְּעָלִים וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפִּין וּמְעִידִין בָּהֶן בִּפְנֵי אַפּוֹטְרוֹפִּין
נִתְפַּקֵּחַ הַחֵרֵשׁ נִשְׁתַּפָּה הַשּׁוֹטֶה וְהִגְדִּיל הַקָּטָן וּבָאוּ בְּעָלָיו מִמְּדִינַת הַיָּם יְהוּדָה בֶּן נְקוֹסָא אָמַר סוֹמְכוֹס חָזַר לְתַמּוּתוֹ עַד שֶׁיָּעִידוּ בּוֹ בִּפְנֵי בְעָלִים רַבִּי יוֹסֵי אָמַר הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ
אֲמַרוּ מַאי הֲרֵי הוּא בְּתַמּוּתוֹ דְּקָאָמַר סוֹמְכוֹס אִילֵּימָא דְּלָא מִיַּיעַד כְּלָל הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא חָזַר לְתַמּוּתוֹ מִכְּלָל דְּאִיַּיעַד
אֶלָּא מַאי הֲרֵי הוּא בְּתַמּוּתוֹ הֲרֵי הוּא בִּתְמִימוּתוֹ דְּלָא מְחַסְּרִינַן לֵיהּ אַלְמָא אֵין מַעֲמִידִין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְתָם לִגְבּוֹת מִגּוּפוֹ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וּמְעִידִין לָהֶן בִּפְנֵי אַפּוֹטְרוֹפּוֹס אַלְמָא מַעֲמִידִין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְתָם לִגְבּוֹת מִגּוּפוֹ
וְסֵיפָא בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רְשׁוּת מְשַׁנָּה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ סוֹמְכוֹס סָבַר רְשׁוּת מְשַׁנָּה וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר רְשׁוּת אֵינָהּ מְשַׁנָּה
תָּנוּ רַבָּנַן שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגַח רַבִּי יַעֲקֹב מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק
רַבִּי יַעֲקֹב מַאי עֲבִידְתֵּיהּ אֶלָּא אֵימָא רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק
בְּמַאי עָסְקִינַן אִי בְּתָם פְּשִׁיטָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא נָמֵי חֲצִי נֶזֶק הוּא דִּמְשַׁלֵּם וְאִי בְּמוּעָד אִי דְּעָבְדִי לֵיהּ שְׁמִירָה כְּלָל כְּלָל לָא בָּעֵי לְשַׁלּוֹמֵי וְאִי דְּלָא עָבְדִי לֵיהּ שְׁמִירָה כּוּלֵּיהּ נֶזֶק בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי
אָמַר רָבָא לְעוֹלָם בְּמוּעָד וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּעָבְדִי שְׁמִירָה פְּחוּתָה וְלָא עָבְדִי לֵיהּ שְׁמִירָה מְעוּלָּה
וְרַבִּי יַעֲקֹב סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר צַד תַּמּוּת בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר מוּעָד סַגִּי לֵיהּ בִּשְׁמִירָה פְּחוּתָה
וְסָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי מַעֲמִידִין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְתָם לִגְבּוֹת מִגּוּפוֹ
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְלָא פְּלִיגִי וְהָתַנְיָא שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּגַח רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב וְרַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר חֲצִי נֶזֶק הוּא דִּמְשַׁלֵּם אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא מַה שֶּׁמְּחַיֵּיב רַבִּי יְהוּדָה פֵּירֵשׁ רַבִּי יַעֲקֹב
וּלְאַבָּיֵי דְּאָמַר פְּלִיגִי בְּמַאי פְּלִיגִי
אָמַר לָךְ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּמוּעָד וְלָא נַטְרֵיהּ כְּלָל
רַבִּי יַעֲקֹב סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא סָבַר כְּרַבִּי יְהוּדָה בַּחֲדָא דְּאִילּוּ רַבִּי יְהוּדָה סָבַר צַד תַּמּוּת בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא דְּאִילּוּ רַבִּי יְהוּדָה סָבַר מַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְתָם לִגְבּוֹת מִגּוּפוֹ וְרַבִּי יַעֲקֹב סָבַר אֵין מַעֲמִידִין וְלָא מְשַׁלֵּם אֶלָּא פַּלְגָא דְמוּעָד
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר אַבָּיֵי לְרָבִינָא בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי דְּאָמַר פְּלִיגִי שַׁפִּיר אֶלָּא לְרָבָא דְּאָמַר לָא פְּלִיגִי אַדְּמוֹקֵי לַהּ בְּמוּעָד נוֹקְמַהּ בְּתָם

רש"י

ממנעי ולא עבדי. אפוטרופוס: מעליית אפוטרופוס. שלא שמרהו כראוי: וחוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי. דאי לא ממנעי ולא עבדי: חזר לתמותו. לקמן מפרש מאי קאמר: מאי הרי הוא בתמותו דקאמר סומכוס. ברישא: אילימא דלא מייעד. בשלש נגיחות לשלם מעלייה כשהועד: הא מדקתני סיפא נתפקח החרש חזר לתמותו. דקסבר רשות משנה מכלל דמעיקרא אייעד ליה: הרי הוא בתמימותו. דלא גבי נגיחות תמות מיניה דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו: רשות משנה. הרשות שנשתנה לה שיצא מידי אפוטרופוס ונכנס לרשות בעלים משנה את העדאתו: ה''ג. ר' יעקב משלם ח''נ: במאי עסקינן. דאצטריך ליה למיתני ח''נ ולא תנא רבי יעקב מחייב: אי דעבד ליה שמירה. מעולה ונפרצה בלילה או שפרצוה לסטין משום הכי פטר ליה מנזק שלם כלל כלל לא בעי לשלומי: ואי דלא עבד ליה שמירה. מעולה כוליה נזק בעי לשלומי: שמירה פחותה. נעל בפניה כראוי ואמרינן [לקמן] (ד' נה:) דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי והיינו שמירה פחותה אצל רוח שאינה מצויה ואצטריך לאשמועינן דמשתלם ח''נ ולא כולו ולאפוקי מהני תנאי דפליגי בשילהי פירקין דאיכא למ''ד דפטור ואיכא דמחייב ליה נזק שלם ואשמועינן הכא דרבי יעקב סבר לה כרבי יהודה דאמר בשילהי פירקין במועד סגי ליה בשמירה פחותה דמייתרי ביה קראי ומפטר מנזק שלם ומיהו בחצי נזק מחייב כדאמרינן לקמן לא פטר ר' יהודה אלא על צד העדאה שבו אבל צד תמות במקומה עומדת ותם לא סגי ליה בשמירה פחותה דלא מייתרי ביה קראי ואע''ג דהך צד תמות מגופיה משתלם אית ליה לר' יעקב מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופיה כרבנן דפליגי עליה דסומכוס לעיל: ולא פליגי. ר' יעקב ורבי יהודה: ולאביי דאמר פליגי במאי פליגי. אי בתם לא קאמר רבי יהודה נ''ש ואי במועד ושמירה פחותה הא שמעינן ליה לרבי יהודה אפילו בשור של פיקח ח''נ ותו לא ואי בדלא נטריה כלל מאי טעם דר' יעקב: ולא נטריה כלל. וקאמר רבי יהודה נ''ש החצי מן העלייה והחצי מן גופו דשמעינן לרבי יהודה לקמן דכל תם ונעשה מועד צד תמות במקומה עומדת ומגופו נגבית והאי אע''ג דלית ליה בעלים בני דעה מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו צד תמות: ורבי יעקב סבר לה כרבי יהודה בחדא. דכל תם ונעשה מועד צד תמות במקומה עומדת לגבות מגופו הלכך הכא פטור מצד תמות דבהך פליג עליה דקסבר אין מעמידין אפוטרופוס לתם כו': בשלמא לאביי דאמר פליגי שפיר. מוקי לה במועד למתניתא קמייתא דבתם ליכא לאוקמא לאשמועינן דמעמידין אפוטרופוס לתם דאשמועינן ליה במתניתא בתרייתא דאמר אין מעמידין הלכך ע''כ קמייתא נמי במועד ולא נטריה כלל ומשלם ח''נ דמועדת: אלא לרבא דאמר לא פליגי. ואית ליה לר' יעקב מעמידין אפוטרופוס לתם: אדמוקי לה. לקמייתא במועד לוקמא בתם:

תוספות

טעמא בהניזקין (גיטין דף נב: ושם) אבל כאן דשלא בשביל היתומים ממנין אותו דטוב היה להם שלא היה להם אפוטרופוס אלא בשביל תקנת העולם ממנין אותו כדי שישמור השור שלא יגח אי אמרת דמשלם ממנעי ולא עבדי ובירושלמי בהנזקין אמר אתיא דר' יוחנן כרבנן בתמיה אפילו יסבור כאבא שאול דאמר מינוהו ב''ד ישבע בעי ההוא בר אינש למיתב זוזי בגין דמתקרי מהימן כלומר לא ימנע בשביל כך אם יהיה זקוק לפרוע אם יפשע דשמח הוא שנחשב בכך לנאמן כשב''ד ממנין אותו אבל גבי שור אין נחשב לנאמן בשביל מנוי זה שאין זה בשביל תקנת יתומים אלא בשביל שלא יזיק לעולם ואין נחשב אלא כשומר בעלמא ששומר השור שלא יזיק ודרבי יוסי ב''ח כאבא שאול אפילו יסבור כרבנן אדם מבריח עצמו מן השבועה ואין אדם מבריח עצמו מן התשלומין כלומר בשביל השבועה יהיה נמנע שלעולם צריך לישבע שלא עיכב כלום משלהם ונראה דאפילו נאבד דבר משל יתומים שלא ישבע שלא פשע שאם כן יהיו נמנעים אבל בזה אין חושש אם יש עדים או אם מודה הוא בעצמו שפשע לא ימנע אם מזקיקין אותו לשלם: אי בתם פשיטא. וכ''ת דאשמועי' דמעמידין אפוטרופוס לתם א''כ ה''ל למתני ר' יעקב מחייב ותו לא ומדנקט ח''נ משמע דאיצטריך דלא נימא נזק שלם: ולא משלם אלא פלגא דמועד. ורבא לא בעי לשנויי הכי מדלא קתני ר' יהודה אומר חייב נ''ש ור' יעקב אומר ח''נ ועוד דמשמע ליה לרבא דכיון דלא נטריה כלל ה''ל למתני אין משלם אלא חצי נזק שזהו החידוש ומדקאמר משלם ח''נ משמע דקמ''ל דמשלם אפילו ח''נ אבל השתא דנטריה שמירה פחותה חידוש הוא דקמ''ל דמשלם אפילו ח''נ ועוד דמשמע ליה ח''נ מגופו כסתם ח''נ דבכל מקום: אדמוקי לה במועד לוקמיה בתם. תימה דמעיקרא הוה פריך אי בתם פשיטא ולא הוה בעי למימר דאתא לאשמועינן דמעמידין אפוטרופוס לתם כדפי' לעיל דאם כן ה''ל למימר רבי יעקב מחייב והשתא פריך לאוקמיה בתם וי''ל דהשתא דאסיק אדעתיה דאמר צד תמות במקומה עומדת לא מצי למתני רבי יעקב מחייב דאיצטריך להזכיר ח''נ לאשמועינן דמעמידין אפוטרופוס לתם ואי הוה תני מחייב הוה מוקמינן לה במועד אבל תם פטור דאין מעמידין אפוטרופוס לתם ואיצטריך לאשמועינן דמועד משלם נ''ש לאפוקי ממ''ד צד תמות במקומה עומדת אבל מעיקרא דלא הוה אסיק אדעתיה צד תמות כו' פריך שפיר אי בתם פשיטא דאי לאשמועינן מעמידין אפוטרופוס לתם אתא לתני מחייב והוה מוקמינן ליה בתם דלמועד לא איצטריך:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר