סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

תם חמור ממועד. דהא גבי מועד אמרינן בפ''ק (דף י:) בעלים מטפלים בנבילה דכתיב והמת יהיה לו וגו' לניזק: הכי נמי. דס''ל תם חמור: כדתנן. לקמן בפרק שור שנגח ד' וה': ר''י אומר תם חייב. אם שמרו שמירה פחותה ויצא והזיק ומועד פטור: דכתיבי קראי. כדמפרש התם: זה נוטל חצי החי. ששוה חציו י''ב סלעין ופלגא בשביל תשלומין שלו שלא שוה אלא ה' סלעים: תם הקל לא כ''ש. אלמא לר' יהודה תם קל קרי ליה: ר''מ סבר שבח נבילה דניזק הוי. דלית להו שום שותפות: והיינו דקשיא ליה לר''י. דשמעינן ליה בברייתא דלקמן דקאמר יכול שור שוה ה' סלעים שנגח לשור שוה מנה כו' דהא דקאמר יכול משום דקשיא ליה הכי כיון דלדידיה ס''ל דחס רחמנא עליה דמזיק למשקל בשבחא יכול שור שוה חמש סלעים שנגח לשור שוה מנה והנבילה יפה נ' זוזים דשקיל מזיק חצי החי דהוו שני סלעים ופלגא וחצי המת דהוו שש סלעים ורביע: אמרת וכי היכן מצינו מזיק נשכר. שאינו מפסיד כלום דאע''ג דקאמר ר''י לעיל דמזיק שקיל בשבחא בתשלומי ח''נ מיהא איתא ומפסיד ע''ה משור החי: שלם ישלם. במועד כתיב אלא שני תשלומים כתב לך אחד לתם ואחד למועד לומר בעלים משלמין ואין הבעלים נוטלין: והנבילה יפה שלשים זוז. שהוקרה הנבילה משמתה דשקיל מזיק חמשה זוזי באותן י' זוזי שהשביחה דהא לא מטי פסידא לניזק דהוא נמי מרויח ה' דינר: אם כן מצינו לר''י תם משלם יותר מחצי נזק. א''כ דלא דריש ר''י פחת שפחתתו מיתה מחצין בחי מצינו בתם משלם יותר מחצי נזק והיכי דמי שור שוה נ' שנגח לשור שוה מ' והנבילה יפה כ' והוי נזק כ' ופלגא נזקא עשרה וכי פלגי חצי חי וחצי מת נוטל ניזק בחי כ''ה ובמת י' הרי [ל''ה] נמצא מזיק משלם יותר מחצי נזק דבשלמא לר''מ לא משלם אלא חצי מה שפחתתו מיתה אלא לר''י נהי נמי דהיכא דמטי חצי החי יותר מנזק שלם נפקא ליה האי דלא שקיל ניזק חצי החי מקל וחומר ממועד כדקתני לעיל מה מועד חמור אינו משלם אלא מה שהזיק תם הקל לא כ''ש אבל הכא דליכא למימר הכי דהא פחות ממה שהזיק משלם ומיהו טפי מחצי נזק איכא: אית ליה לרבי יהודה פחת שפחתתו מיתה. הלכך בההוא נמי מקרא נפקא ליה דלא שקיל אלא חצי נזק: א''כ. דלפחת שפחתתו מיתה לחוד אתא לכתוב את המת יחצון מאי וגם ש''מ תרתי דשתפיה רחמנא בשבחא: מתני' שורו שבייש פטור. כדקיימא לן (לעיל דף כו.) איש בעמיתו ולא שור בעמיתו: שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב. חצי נזק דמשונה הוא: גמ' כל המקלקלין פטורין. לענין שבת: חוץ מחובל ומבעיר. כדמפרש טעמא במס' שבת בפרק האורג מדאצטריך קרא למישרי מילה מכלל דשאר חובל חייב ומדאסר רחמנא שריפת בת כהן בשבת דמקלקל הוא מכלל דמקלקל בהבערה חייב כגון השורף כלי דמקלקל הוא: אינה משנה. דאינהו נמי פטירי: בצריך לכלבו. דהוי מקלקל על מנת לתקן והא (דתנן) נצרר הדם אע''פ שלא יצא משום צובע הוא דמחייב:

תוספות

מצינו תם חמור ממועד. וא''ת והא ר''י אית ליה (לקמן דף מה:) צד תמות במקומה עומדת וי''ל דה''פ מצינו צד תמות חמור מצד מועד ומייתי מברייתא דשור שוה מנה כו' ומה צד מועד דחמור אין משלם אלא מה שהזיק צד תמות הקל לא כל שכן: והתורה אמרה ומכרו. לאו משום דלשתמע פשטיה דקרא ח''נ דקרא לא משמע כלל אלא י''ל דה''ק והתורה אמרה ומכרו וע''כ ר''י לא מפרש לקרא דלשתלם כל שעה יותר מחצי דהא שמעינן ליה לר''י דאית ליה ח''נ לקמן בפ' שור שנגח ד' וה' (ד' לז.) אמר להן לשבתות משלם נזק שלם ולימי החול משלם חצי נזק: שורו שבייש פטור. צער ורפוי ושבת ודמי ולדות לא חשיב משום דשמעינן ממתניתין דהחובל (לקמן דף פז.) ואע''ג דבושת נמי קתני התם מ''מ תנא הכא לדקדק הוא דומיא דשורו או שורו דומיא דידיה וכן שור שהדליק הגדיש אצטריך להכי כדאיתא בגמרא דלמילתא אחריתי לא אצטריך דפשיטא דחייב דלענין שורו מה לי שבת ומה לי חול ואגב הדליק הגדיש דמיירי בנדון בנפשו קתני חבל באביו ואמו אבל שורו שסימא את עין עבדו אצטריך שאע''פ שבעצמו חייב בשורו פטור דהא לא אשמועינן בשום משנה: חובל וצריך לכלבו מבעיר וצריך לאפרו. רבינו שמואל פירש דר' אבהו סבר כר''ש דאמר מקלקל בחבורה חייב ורבי יוחנן ס''ל כר' יהודה דאמר מקלקל בחבורה ובהבערה פטור וצריך לכלבו או לאפרו לא חשיב מקלקל אלא מתקן דחייב אפי' לר''י וקשה דא''כ אמאי א''ל פוק תני לברא אטו משום דס''ל כר''י מאן דמתני כרבי שמעון משתיקין ליה דכה''ג פריך בפ''ק דחולין (דף טו.) ע''כ נראה דר' אבהו ורבי יוחנן אליבא דר''ש פליגי דרבי אבהו כר''ש כדאיתא פרק האורג (שבת דף קו. ושם ד''ה חוץ) ורבי יוחנן סבר דאפי' רבי שמעון בעי תקון קצת ומיהו לא חשיב תקון שיתחייב בכך לרבי יהודה או לר''ש בשאר מלאכות דאין דרך לחבול בחבירו ליתן לכלבו ולשרוף גדיש בעבור אפר וטעמא בחובל ומבעיר כדמפרש התם בפרק האורג משום דגמר ממילה והבערת בת כהן וא''ת ואמאי מחייב רבי אבהו אע''פ שאין צריך לכלבו ולאפרו הא כיון דאין צריך כלל מלאכה שאינה צריכה לגופה היא דאע''ג דמחייב ר''ש מקלקל בחבורה מ''מ בעינן צריכה לגופה כדמוכח בריש הנחנקין (סנהדרין דף פד: ושם ד''ה מאן) ובשלהי כל כתבי (שבת דף קכא.) ובפרק כלל גדול (שם דף עה. ושם ד''ה טפי) ובשלהי ספק אכל (כריתות דף כ:) ואור''י דכל הנך סוגיות כרבי יוחנן וההיא דספק אכל ופרק כל כתבי דהוי ברייתא איכא למימר דההוא תנא סבר כר''י בחדא וכרבי שמעון בחדא

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר