|
טקסט הדף מנוקד
וְיָצְאוּ עָלֶיהָ עֲסִיקִין עַד שֶׁלֹּא הֶחְזִיק בָּהּ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ מִשֶּׁהֶחְזִיק בָּהּ אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ
מַאי טַעְמָא דְּאָמַר לֵיהּ חַיְיתָא דְּקִטְרֵי סְבַרְתְּ וְקַבֵּלְתְּ מֵאֵימַת הֲוַאי חֲזָקָה מִכִּי דָיֵישׁ אַמִּצְרֵי וְדַוְקָא שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת אֲבָל בְּאַחְרָיוּת לָא וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אֲפִילּוּ בְּאַחְרָיוּת נָמֵי דַּאֲמַר לֵיהּ אַחְוִי טִירְפָךְ וַאֲשַׁלֵּם לָךְ רַב הוּנָא אָמַר אוֹ כֶּסֶף אוֹ מֵיטַב אֵיתִיבֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא יָשִׁיב לְרַבּוֹת שָׁוֶה כֶּסֶף אֲפִילּוּ סוּבִּין הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּדְלֵית לֵיהּ אִי דְּלֵית לֵיהּ פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא אָמְרִינַן לֵיהּ זִיל טְרַח זַבֵּין וְאַיְיתִי לֵיהּ כְּסַף קָא מַשְׁמַע לַן אָמַר רַב אַסִּי כְּסָפִים הֲרֵי הֵן כְּקַרְקַע לְמַאי הִלְכְתָא אִילֵּימָא לְעִנְיַן מֵיטַב הַיְינוּ דְּרַב הוּנָא אֶלָּא לִשְׁנֵי אַחִים שֶׁחָלְקוּ וְנָטַל אֶחָד קַרְקַע וְאֶחָד כְּסָפִים וּבָא בַּעַל חוֹב וְנָטַל קַרְקַע דְּאָזֵיל הַאי וְשָׁקֵיל פַּלְגָא בִּכְסָפִים בַּהֲדֵיהּ פְּשִׁיטָא הַאי בְּרָא וְהַאי לָאו בְּרָא אִיכָּא דְּאָמְרִי אַדְּרַבָּה לְאִידַּךְ גִּיסָא דַּאֲמַר לֵיהּ לְהָכִי שְׁקַלִי כְּסָפִים דְּאִי מִגַּנְבִי לָא מִשְׁתַּלַּמְנָא מִינָּךְ וּלְהָכִי שָׁקְלַתְּ אַרְעָא דְּאִי מִטַּרְפָא לָא מִשְׁתַּלְּמָא לָךְ מִידֵּי מִינַּאי אֶלָּא לִשְׁנֵי אַחִים שֶׁחָלְקוּ וּבָא בַּעַל חוֹב וְנָטַל חֶלְקוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְהָא אַמְרַהּ רַב אַסִּי חֲדָא זִימְנָא דְּאִיתְּמַר הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ וּבָא בַּעַל חוֹב וְנָטַל חֶלְקוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן רַב אָמַר בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת וּשְׁמוּאֵל אָמַר וִיתֵּר וְרַב אַסִּי אָמַר נוֹטֵל רְבִיעַ בְּקַרְקַע וּרְבִיעַ בְּמָעוֹת רַב אָמַר בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת קָסָבַר הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ כְּיוֹרְשִׁים הָווּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר וִיתֵּר קָסָבַר הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ לָקוֹחוֹת וּכְלוֹקֵחַ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת דָּמֵי וְרַב אַסִּי אָמַר נוֹטֵל רְבִיעַ בְּקַרְקַע וּרְבִיעַ בְּמָעוֹת מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי כְּיוֹרְשִׁין דָּמוּ אִי כְּלָקוֹחוֹת דָּמוּ הִלְכָּךְ נוֹטֵל רְבִיעַ בְּקַרְקַע וּרְבִיעַ בְּמָעוֹת אֶלָּא מַאי הֲרֵי הֵן כְּקַרְקַע לְעִנְיַן מֵיטַב אִי הָכִי הַיְינוּ דְּרַב הוּנָא אֵימָא וְכֵן אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב הוּנָא בְּמִצְוָה עַד שְׁלִישׁ מַאי שְׁלִישׁ רש"י
עסיקין. עוררין לומר שלנו היא: חייתא דקיטרי. שק קשורה מלא רוח: ואיכא דאמרי אפילו באחריות נמי. אפי' קבל אחריות עליו דיש לומר הואיל וסופו לחזור עליו עכשיו נמי יחזור ויטלנה אפ''ה אינו יכול לחזור בו: דאמר ליה. מוכר: אחוי טרפך. שכתבו לך ב''ד שטר טירפא שבדין נטלו ממך ואשלם לך: רב הונא אמר. לא קשיא קראי דלעיל כסף ומיטב דהכי קאמר רחמנא או כסף יתן לו או מיטב שדותיו והא דלא איירי רב הונא עד הכא משום דבעי לאסוקי למילתא דרבי ישמעאל ור''ע דבעו לעיל כשהן שמין אותו (בינונית) בשלו הן שמין כו' ועד הכא קמיירי ואזיל: שוה כסף. ואת אמרת כסף: בדלית ליה. לא כסף ולא שדות: מהו דתימא אמרינן ליה. למזיק: זיל טרח וזבין. סובין בכסף ואייתי ליה כסף קמ''ל: לענין מיטב. דאפי' יש לו עידית מסלק בכסף אי בעי: היינו דרב הונא. והוה ליה למימר וכן אמר רב אסי: ונטל קרקע. בשביל חובות אביהם: דאזיל האי. אח: ושקיל פלגא בכספים. עם אחיו והיינו דקאמר הרי הן כקרקע דבעל כספים נמי יפרע חצי חובו של אביו: האי ברא והאי לא ברא. בתמיה כלומר בעל כספים לא הוי ברא לפרוע חוב אביו אבל בעל קרקע הוי ברא: איכא דאמרי. דלאידך גיסא פרכינן דבעל כספים לא ליחייב דאמר ליה לבעל קרקע להכי שקלי כו': לשני אחין שחלקו. קרקע: ובא ב''ח ונטל חלק האחד. דמשלם לו האחר חצי חלקו או קרקע או מסלק ליה בזוזי והיינו הרי הן כקרקע דמצי מסלק ליה בזוזי כבקרקע: בטלה מחלוקת. אותה חלוקה בטילה וחוזרים וחולקים בשוה החלק הנשאר: ויתר. אבד: רביע בקרקע. יחזיר לו רביע חלקו או קרקע או מעות: ורביע במעות. או רביעית במעות כמו דתנן ביבמות (דף נ:) חלץ ועשה בה מאמר ונתן גט ובעל: כיורשים דמו. ועל שניהם לפרוע הלכך מחצית חלקו יחזיר לו: אי כלקוחות דמו. ואין לו עליו כלום הלכך רביע מאותו חלק המגיעו יפרע דה''ל ספק ממון וכל ממון המוטל בספק חולקים ואין נוטל עמו אלא רביע והלה יכול לסלקו או בקרקע או במעות. ל''א ורביע במעות ממש לבד רביע בקרקע והיינו הרי הן כקרקע מספקא ליה אי כיורשין דמו וחייב להחזיר לו מחצית חלקו קרקע ולא יכול לסלקו במעות או כלקוחות דמו ומיהו כלוקח באחריות דמי וחייב להחזיר לו מחצית מה שאיבד אבל במעות יכול לסלקו הלכך יחזיר רביע בקרקע כיורשים ורביע במעות כמוכר באחריות ולשון ראשון שמעתי:
תוספות
ויצאו עליה עסיקין. פירוש עוררים אבל אין לפרש אנסים דא''כ: אפי' באחריות משהחזיק בה אמאי יכול לחזור לימא ליה מזלך גרם: משהחזיק בה אין יכול לחזור. בפ''ק דב''מ (דף יד:) פרש''י אע''ג שלא נתן מעות דקרקע נקנית בחזקה וקשה אמאי נקט חזקה יותר מכסף ושטר ועוד מאי קבעי מאימת הוה חזקה מתניתין היא בפרק חזקת הבתים (ב''ב דף מב.) נעל פרץ וגדר ועוד מאי קבעי הכא טפי מבשאר דוכתין ועוד דדייש אמצריה משמע דריסה בעלמא שהולך סביב המצרים ונראה לפרש דמיירי שקנאו בקנין גמור בחליפין או בשטר או בחזקה או רפק בה פורתא ודעתו של אדם אע''פ שקנאו בקנין גמור אם יצאו עוררין יכול לחזור בו כל זמן שלא הלך אמצרי השדה לארכה ולרחבה לראות ענייני השדה והיינו דדייש אמצרי ובלא נתן מעות איירי דאי בנתן מעות איירי אפי' באחריות נמי אמאי יכול לחזור בו משהחזיק בה וכי לעולם יכול לחזור בו וא''ת ולימא ליה שקול ארעא בזוזך וי''ל כגון שהוזלו אי נמי כיון שיצאו עליה עוררין אין שוה כמו שהיתה שוה בשעה שקנאה: רב הונא אמר או כסף או מיטב. פ''ה שבא לתרץ קראי דלעיל וצ''ל שלא הספיק לסיים דבריו עד שהקשה לו ואית דגרסי אמר רב הונא וקאי אמתניתין דתניא במיטב הארץ ואמר רב הונא דלאו דוקא מיטב אלא או כסף או מיטב ובספר רב אלפס פירש דרב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא דלעיל [ז:] פליגי אדרב הונא דהכא דאינהו סברי כל מילי מיטב הוא ואפי' סובין ורב הונא סבר דלא הוי מיטב אלא או כסף או קרקע ופסק כרב פפא וכרב הונא בריה דרב יהושע שהם בתראי ור''ת אין סובר כן דמפרש שיש ג' דינין בנזקין או כסף או מיטב ואי לית ליה אפי' סובין וב''ח אי אית ליה זוזי לא מצי לסלקו אלא בזוזי כדמוכח בהכותב (כתובות דף פו.) גבי ההוא תולה מעותיו בנכרי הוה ואי לית ליה זוזי לא יאמר ליה זיל טרח וזבין ואייתי זוזי כדאמר התם ולוקח שנמצא מקחו מקח טעות כמו כן דינו כדאמרינן לקמן בפרק הפרה (דף מו: ושם) ופועל אי לית ליה לבעל הבית זוזי אמר ליה זיל טרח וזבין ואייתי זוזי כדמוכח בהבית והעלייה (ב''מ דף קיח.) דאין יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך: פשיטא האי ברא והאי לאו ברא. וא''ת ואמאי פשיטא ליה והא שמואל אמר בסמוך בא ב''ח ונטל חלקו של אחד מהם ויתר וי''ל כשחלקו קרקע דוקא אית ליה דויתר דשניהם עומדים בספק זה כמו זה ועל דעת כן חלקו דמי שיפסיד יפסיד אבל הכא דבעל הקרקע בספק ולא בעל הכספים דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב''ח פשיטא דעל דעת כן חלקו שאם יפסיד בעל הקרקע שיחזור על בעל כספים: וטרף חלקו של אחד מהם. ואם תאמר והא כל אחד חייב לפרוע חוב אביהן ואין יכול ליטול חלק האחד כדקתני בפרק יש נוחלין (ב''ב דף קכד.) יצא עליהם שטר חוב בכור נותן פי שנים ויש לומר דמיירי הכא שעשאו אפותיקי: ורב אמר בטלה מחלוקת. משמע דלא מצי לסלוקי בזוזי מדקאמר בטלה מחלוקת ותימה מ''ש מדרב אסי דאית ליה שיכול לסלקו בזוזי באותו רביע שנטל מכח ירושה ויש לומר דרב אסי סבירא ליה דאפילו הוו יורשים מצי לסלוקי בזוזי משום דאמר ליה אנא לבעל חוב נמי מסלקנא בזוזי ורב אין חושש לאותה סברא ואע''ג דמיירי בשעשאו אפותיקי לא מיירי כעין אפותיקי דהמקבל (ב''מ דף קי:) דמשמע התם דלא מצי מסלק ליה בזוזי ואם תאמר מכל מקום יתן מעות ויפדה הקרקע מבעל חוב דקיימא לן פרק המפקיד (שם דף לה:) דשומא הדרא לעולם ויש לומר דנפקא מינה היכא דזבנה או אורתא דאמר התם דלא הדרא: כיורשים הוו. דאי כלקוחות באחריות הוו אמאי בטלה מחלוקת ישלם לו מעות: רב אסי מספקא ליה כו'. בלשון ראשון פ''ה שנוטל חלקו בקרקע או במעות משום דמספקא ליה אי כיורשין הוו אי כלקוחות שלא באחריות הוו וקשה מנ''ל לגמרא שמספקא ליה לרב אסי כלל ביורשים דלמא פשיטא ליה דלאו כיורשים נינהו אלא מספקא ליה אי הוו כלקוחות באחריות או כלקוחות שלא באחריות לכך נראה כלשון אחרון: הלכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות. דלא שייך ביה המוציא מחבירו עליו הראיה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|