|
טקסט הדף מנוקד
הֲרֵי גּוּפִין מוּחְלָקִים הֲרֵי שֵׁמוֹת מוּחְלָקִים
אֶלָּא שֶׁבָּא עַל אַלְמָנָה אַחַת שָׁלֹשׁ בִּיאוֹת הֵיכִי דָמֵי אִי דְּלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ פְּשִׁיטָא דְּאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת אֶלָּא דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ אַכֹּל חֲדָא וַחֲדָא אַמַּאי אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת וְהָתְנַן נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת אָמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת לָא צְרִיכָא שֶׁבָּא עַל אַלְמְנַת רְאוּבֵן שֶׁהָיְתָה אַלְמְנַת שִׁמְעוֹן שֶׁהָיְתָה אַלְמְנַת לֵוִי מַהוּ דְּתֵימָא הֲרֵי שֵׁמוֹת מוּחְלָקִים קָא מַשְׁמַע לַן גּוּפִים מוּחְלָקִים בָּעֵינַן וְלֵיכָּא אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה הַאי תַּנָּא מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר אִיפְּכָא נָמֵי וְאִי קָסָבַר אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר אֲפִילּוּ כַּסֵּדֶר הַזֶּה נָמֵי לָא אָמַר רָבָא הַאי תַּנָּא אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר לֵית לֵיהּ אִיסּוּר מוֹסִיף אִית לֵיהּ אַלְמָנָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וְשַׁרְיָא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט הָוְיָא לַהּ גְּרוּשָׁה מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף לַהּ אִיסּוּרָא לְגַבֵּי כֹּהֵן הֶדְיוֹט אִיתּוֹסַף לַהּ אִיסּוּרָא לְגַבֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל וַעֲדַיִין שַׁרְיָא לְמֵיכַל בִּתְרוּמָה הָוְיָא לַהּ חֲלָלָה מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְמֵיכַל בִּתְרוּמָה אִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל אֶלָּא זוֹנָה מַאי אִיסּוּר מוֹסִיף אִית בַּהּ אָמַר רַב חָנָא בַּר רַב קַטִּינָא הוֹאִיל וְשֵׁם זְנוּת פּוֹסֵל בְּיִשְׂרָאֵל תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת כׇּל שֶׁהוּא בְּיִקָּח הֲרֵי הוּא בְּלֹא יִקָּח כֹּל שֶׁאֵינוֹ בְּיִקָּח אֵינוֹ בְּלֹא יִקָּח פְּרָט לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּא עַל אֲחוֹתוֹ אַלְמָנָה אֲמַר לֵיהּ דַּאֲמַר לָךְ מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הָאוֹכֵל נְבֵילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים פָּטוּר דְּאִי רַבָּנַן הָא אָמְרִי אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן כִּי אָמְרִי רַבָּנַן אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר הָנֵי מִילֵּי אִיסּוּר חָמוּר עַל אִיסּוּר קַל אֲבָל אִיסּוּר קַל עַל אִיסּוּר חָמוּר לָא חָיֵיל אִיכָּא דְאָמְרִי הָא מַנִּי רַבָּנַן הִיא דְּאָמְרִי אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר וְכִי אָמְרִי רַבָּנַן אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר הָנֵי מִילֵּי אִיסּוּר חָמוּר עַל אִיסּוּר קַל אֲבָל אִיסּוּר קַל עַל אִיסּוּר חָמוּר לָא חָיֵיל דְּאִי רַבִּי שִׁמְעוֹן הַשְׁתָּא אִיסּוּר חָמוּר עַל אִיסּוּר קַל לָא חָיֵיל אִיסּוּר קַל עַל אִיסּוּר חָמוּר מִיבַּעְיָא מַהוּ דְּתֵימָא אִיסּוּר כְּהוּנָּה שָׁאנֵי קָא מַשְׁמַע לַן אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ זוֹנָה מְשַׁוֵּי לַהּ חֲלָלָה מְשַׁוֵּי לַהּ אוֹ לָא מְשַׁוֵּי לַהּ מִי אָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין הָוְיָא חֲלָלָה מֵחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אוֹ דִילְמָא אֵין חֲלָלָה אֶלָּא מֵאִיסּוּר כְּהוּנָּה אֲמַר לֵיהּ אֵין (אִיסּוּר) חֲלָלָה אֶלָּא מֵאִיסּוּר כְּהוּנָּה בִּלְבַד אָמַר רָבָא מְנָא הָא מִילְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן אֵין חֲלָלָה אֶלָּא מֵאִיסּוּר כְּהוּנָּה דְּתַנְיָא לֹא יֵאָמֵר גְּרוּשָׁה בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְתֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר מִכֹּהֵן הֶדְיוֹט וַאֲנָא אָמֵינָא הַשְׁתָּא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט אֲסוּרָה לְכֹהֵן גָּדוֹל מִיבַּעְיָא לָמָּה נֶאֶמְרָה כְּשֵׁם שֶׁחֲלוּקָה גְּרוּשָׁה מִזּוֹנָה וַחֲלָלָה בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט כָּךְ חֲלוּקָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל פְּשִׁיטָא מִיגְרָע גָּרְעָה אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁחֲלוּקָה גְּרוּשָׁה מִזּוֹנָה וַחֲלָלָה בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט כָּךְ אַלְמָנָה חֲלוּקָה מִגְּרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל חֲלָלָה לָמָּה נֶאֶמְרָה אֵין חֲלָלָה אֶלָּא מֵאִיסּוּר כְּהוּנָּה זוֹנָה לָמָּה נֶאֶמְרָה נֶאֱמַר כָּאן זוֹנָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן זוֹנָה מָה כָּאן זַרְעוֹ חוּלִּין אַף לְהַלָּן זַרְעוֹ חוּלִּין אָמַר רַב אָשֵׁי הִילְכָּךְ כֹּהֵן הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ רש"י
נזיר שהיה שותה וכו'. וכל הני חייב במלקות קא מיירי: לא צריכא. שבא ביאה אחת על אלמנת ראובן שהיתה וכו': איסור מוסיף אית ליה. שהוא חל על איסור כשהאיסור השני מוסיף עליה לאוסרה במה שהיתה מותרת לו מחמת איסור ראשון אית ליה שהוא חל אע''פ שהיתה אסורה לו מחמת איסור ראשון להתחייב שתים הילכך בזמן שהן כסדר יש בכולן איסור מוסיף כדמפרש ואזיל אלמנה לא היתה אסורה לכהן הדיוט: נתגרשה מגו דאיתוסף עלה. מחמת שם גרושה איסור אצל הדיוט שהיתה מותרת לו: איתוסף בה איסור גרושה אצל כ''ג. ואע''פ שאסורה לו כבר ומיחייב שתים: למיכל בתרומה. אם בת כהן היא: מגו דאיתוסף בה איסורא. משום חללה למיכל בתרומה כדילפינן מלא יחלל דנתחללה מקדושתה: איתוסף בה איסור לגבי כ''ג. ללקות אף משום חללה: מאי איסור מוסיף אית בה. במה נאסרה משום זה שלא נאסרה קודם לכן: הואיל ושם זנות פוסל אפי' בישראל. כגון אם זינתה תחתיו נאסרת על בעלה הכא נמי אע''ג דהאי זנות לאו תחת בעלה הוא מיהו שם זנות אשכחן ביה מוסיף בעלמא: כל שהוא ביקח. והוא אשה בבתוליה יקח וסמיך ליה אלמנה וגרושה וחללה זונה לא יקח כל שאתה קורא בה כשהיא בתולה יקח דראויה לכ''ג ישנו בבל יקח אם היתה אלמנה: פרט לכ''ג וכו'. שאינו לוקה עליה משום איסור כהונה אלא משום איסור אחותו: פטור. מכרת דלא אתי איסור יום כפורים ומיחל אאיסור נבילה דקדים אם נתנבלה מערב יום כפורים הרי קדם איסור נבלה ואם נתנבלה ביום כפורים אפי' הכי אסורה היתה עליו מבערב משום אבר מן החי: איסור חמור על איסור קל. יום כפורים שהוא בכרת על איסור נבילה שהוא בלאו: אבל איסור קל כו'. כגון אלמנה לכהן גדול על איסור אחותו שהיא בכרת: ואיכא דאמרי הא מני. דאיצטריך ליה למילף דלא ליחול איסור אלמנה לכ''ג על איסור אחותו: רבנן היא. דאמרי איסור חל על איסור הילכך איצטריך להו למילף דה''מ איסור חמור על איסור קל אבל קל על חמור לא חייל: איסור כהונה שאני. שריבה בהן הכתוב מצות יתירות הילכך אפילו קל על חמור דעלמא ליחול קא משמע לן: זונה משוי לה. פשיטא ליה דזונה משוי לה דהא נבעלה בעילת פסול ואסורה לכהן משום זונה אלא הא מיבעיא לי חללה מי משוי לה ללקות כהן עליה משום חללה או לא: לכ''ג מיבעיא. מהדיוטותו נאסרה עליו: כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה. האמורות אצל כהן הדיוט שייחד לה לאו לעצמה ואשה גרושה מאישה לא יקחו (ויקרא כא) ללמדך שאם זונה וחללה וגרושה היא לוקה עליה אף משום גרושה כך חלוקה בכ''ג אע''פ שנאמרו (לו) בו בלאו אחד: פשיטא מיגרע גרע. בתמיה וכי מפני שנעשה כ''ג נתמעטה קדושתו הלא מהדיוטותו נחלקה עליו לשני לאוין: כך חלוקה אלמנה מגרושה כו'. שאם היתה אלמנה וגרושה וחללה זונה חייב על כל אחת ואחת והאי דנקט תנא לפלוגי אלמנה לחודה ולא איצטריך לפלוגי חללה מזונה משום דחללה דמוחלקת מזונה מכהן הדיוט קים לן דגלי בגרושה וה''ה בחללה אבל אלמנה דאיתוספא בכ''ג ולא מצינו בה שנתחלקה איצטריך ליה למילף: חללה למה נאמרה. הרי אסורה לכהן הדיוט לומר לך אין חללה אלא מאיסור כהונה מקרא יתירה דרשי' דהאי דהדר כתבה להכי כתבה לומר שתלמד מסדר האמור חללה אחר אלמנה וגרושה שאין איסורן נוהג אלא בכהנים ולא כתבה אחר זונה שמצינו שם זנות פוסל בישראל לומר לך שאין נקראת חללה אלא מביאת פסול כהונה לבדה ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל: ונאמר להלן. בכהן הדיוט: מה כאן. בכ''ג זרעו חולין דכתיב לא יחלל: הילכך. הואיל ואין חללה אלא מאיסור כהונה: כהן. הדיוט או כ''ג שבא על אחותו פנויה:
תוספות
הרי גופים מוחלקים ושמות מוחלקים. נראה דבכדי נקט שמות מוחלקין שהרי בא על שלשה נשים נדות בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ואע''פ שהן שם אחד כלומר שכולן נשים לאיש אחד כדמפרש [בכריתות פ''ג] (דף טו.) אלא האי דנקט ג' אלמנות של ג' בני אדם לאו דוקא דה''ה ג' אלמנות של אדם אחד וכן משמע מדמשני אלא שבא על אלמנה אחת ג' ביאות ולא משני שבא על שלשה אלמנות של אדם אחד מכלל דכה''ג חייב שלשה: פרט לכ''ג שבא על אחותו אלמנה. תימה מאי קאמר בסמוך דרבי שמעון לית ליה איסור חל על איסור אימא דאיסור חל על איסור לית ליה איסור מוסיף אית ליה והאי איסורא מוסיף הוא גבי אחותו שהרי מעיקרא היה האיסור משום אחותו וכשנתאלמנה איתוסף בה איסור אלמנה [דהוי איסור מוסיף לגבי משוח מלחמה שאינו אחיו וכל הנשים האסורות לכ''ג אסורות אף למשוח מלחמה] וי''ל דאיתא בברייתא אחרת. דרבי שמעון אפילו איסור מוסיף לית ליה א''נ יש לומר דהכי מייתי כיון דר''ש לית ליה איסור חל על איסור ואע''ג דהוי איסור חמור על איסור קל כי ההיא דאוכל נבילה ביום הכפורים דלא חל איסור יום הכפורים שהיא בכרת על איסור נבלה שהיא בלאו הכי אית לן למימר דלית ליה איסור מוסיף באיסור קל על איסור חמור כי ההיא דכ''ג שבא על אחותו אלמנה.:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|