|
טקסט הדף מנוקד
חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ אָמַר רָבָא מִילְחָא גְּלָלְנִיתָא נַהֲמָא דִשְׂעָרֵי אַקּוּשָׁא וּבֻצְלֵי דְּאָמַר מָר פַּת פּוּרְנִי חֲרֵיבָה בְּמֶלַח וּבְצָלִים קָשִׁים לַגּוּף כַּחֲרָבוֹת
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל הַיְינוּ דִּכְתִיב אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר חִנְקִי מִיבְּעֵי לֵיהּ אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם הנקי כְּתִיב בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר הַיְינוּ דִּכְתִיב הִנָּקִי אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמָה לִי אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ הִנָּקִי וְאִם שָׁכַב לֹא הִנָּקִי וְלֹא חִנְקִי אֶלָּא אִיסּוּרָא בְּעָלְמָא קָא מַשְׁמַע לַן בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר הַיְינוּ דִּכְתִיב הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא וְגוֹ' אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמָה לִי אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא מִצְוַת הַזָּאָה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְהֵיכָא דַּעֲבַד בְּחַד מִינַּיְיהוּ עֲבַד קָא מַשְׁמַע לַן וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לְמָה לִי אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שְׁלִישִׁי לְמַעוֹטֵי שֵׁנִי שְׁבִיעִי לְמַעוֹטֵי שִׁשִּׁי דְּקָא מְמַעֵט בִּימֵי טׇהֳרָה אֲבָל הֵיכָא דַּעֲבַד בִּשְׁלִישִׁי וּבִשְׁמִינִי דְּקָא מַפֵּישׁ בִּימֵי טׇהֳרָה אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי קָא מַשְׁמַע לַן וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לְמָה לִי אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי לְקׇדָשִׁים אֲבָל לִתְרוּמָה בְּחַד נָמֵי סַגִּיא קָא מַשְׁמַע לַן מַתְנִי' הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹּהֶנֶת עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ אוֹ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת לִי אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעוּבֶּרֶת וְהוּכַּר עוּבָּרָהּ דְּבָרָיו קַיָּימִין וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה מְקוּדֶּשֶׁת גְּמָ' תְּנַן הָתָם אֵין תּוֹרְמִין מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחוּבָּר וְאִם תָּרַם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁים יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבָּרִים פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבָּרִים יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁים לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ וְנִתְלְשׁוּ מַהוּ אֲמַר לֵיהּ כֹּל שֶׁבְּיָדוֹ לָאו כִּמְחוּסָּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי אֵיתִיבֵיהּ הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ לָאו בְּיָדוֹ אֶלָּא גֵּר הָוֵי בְּיָדוֹ גֵּר נָמֵי לָאו בְּיָדוֹ דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רש"יחרב תאכלו. משמע אכילתכם הוא חרב תהיו נשבעים : גללניתא. גסה: היינו דכתיב אם לא שכב הנקי. לא כפל ואם שכב לא הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו' ההוא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי דסמיך ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וקמייתא שבועה שאין בה אלה דהכי כתיב והשביע אותה הכהן וגו' ולא פי' קללה אלא מכלל ברכה: אלא לרבי מאיר. ואם שכב חנקי מיבעי ליה: הנקי כתיב. בלא יוד למידרשיה כמקראו לשבועה ראשונה אם לא שכב תהא נקייה ובמסורת נמי מידריש אשבועה קמייתא למישדייה אקרא דבתריה ולמימר חנקי ואת כי שטית כלומר אם שטית תתחנקי: אלא לרבי חנינא. דלא בעי כפילה למה לי למיכתב כי האי לישנא ואיכא למידרשיה הכי והכי נכתוב תחיה או לשון אחר: סד''א מצות הזאה בג' ובז' ואי עבד בחד מנייהו עבד. דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתיב דלא כתיב אם יתחטא בו למשמע מיניה הא אם לא יתחטא לא יטהר אלא הוא יתחטא בו ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא: והזה הטהור על הטמא וגו' למה לי. לאו לרבי חנינא פריך אלא לדברי הכל בעי לה: למעוטי ששי. שלא ריחק הזאה מטומאתו: ה''ג אבל היכא דעבד בשלישי ובשמיני דקא מפיש בימי טהרה אימא שפיר דמי. ולא גריס ברביעי ובשמיני דהא ודאי שפיר דמי דכל מה שמשהה הזאה ראשונה אין בכך כלום ובלבד שלא ירבה ושלא ימעט בימים שבין הזאה להזאה כדאמר גבי כהן הפורש שבעה לפני יום הכפורים (יומא דף ח:) בשלמא ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי ואע''ג דאיכא לספוקי נמי שמא עשירי או יותר הוא ואי גרסי' הכי לענין מצות הזאה בזמנה הוא דגרסינן: דקא מפיש בימי טהרה. מרחיק והולך מיום מגע הטומאה: מתני' שלא הטעתו. אלא הוא הטעה את עצמו וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דהוו להו דברים שבלב: לאחר שיחלוץ ליך יבמיך. קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה לשוק: אינה מקודשת. דהוה ליה דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה: גמ' מחובר. אינו חייב בתרומה דראשית דגנך כתיב (דברים יח) מידי דמידגן שנאסף בכרי הלכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש עליו וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה ממקום אחר וכולה חולין והמחובר שהופרש עליו לא נתקן ולכשיתלוש צריך לתרום: פירות ערוגה זו מחוברים. כלומר או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה כו': ונתלשו מהו. שתהא תרומה למפרע מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם או לא: כל שבידו. כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד: תוספותבשלמא לרבי חנינא בן גמליאל היינו דכתיב אם לא שכב הנקי. פירש בקונטרס שלא כפל אם שכב לא הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו' ההיא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה בתרייתא קאי דסמיך ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וגו' ושבועה קמייתא אין בה אלה דהכי כתיב והשביע אותה הכהן ולא פירש בה קללה אלא מכלל ברכה וקשה דהא כל תנאי מבני גד ומבני ראובן גמרי' וא''כ בעינן הן קודם ללאו והכא הוה לאו קודם להן דהא אם לא שכב כתיב ברישא וי''ל דאם לא שכב חשוב הן שמה שאנו רוצים שתעשה חשוב הן דומיא דאם יעברו שאנו רוצים שיעברו ואם לא יעברו יפסידו כך אנו רוצים שתתקיים דברים שלא שכב איש אותה וזהו הן ואם שכב תפסיד וזהו לאו: הנקי. כתיב. פירש בקונטרס והכי כופל ואם לא שכב הנקי ואם שכב חנקי ואת כי שטית דקאי חנקי אואת כי שטית דכתיב בתריה וקשה דא''כ הוה ליה מעשה קודם לתנאי ואנן אמרינן במתני' דר''מ בעי תנאי קודם למעשה לכן פר''י דלא קאי כלל אואת כי שטית דכתיב בתריה אלא כתיב הנקי והוי כאילו היה כתיב חנקי והכהן היה חוזר וכופל אם שכב חנקי והשתא הוי תנאי קודם למעשה: [חנקי כתיב. פי' ר''ח דה''ק אם לא שכב וגו' תחת אישך כלומר תשאר תחת אישך ואת כי שטית וגו' מבלעדי אישך כלומר תלכי ממנו והוי תנאי קודם למעשה ואע''ג דהוי לאו קודם להן הא אמרינן מהכא (סנהדרין לב: לג.) פותחין בזכות תחילה]: ת''י בשלמא לר''מ היינו דכתיב הוא יתחטא וגו' ואם לא יתחטא. תימה מה ענין זה למחלוקת אפילו לר''מ למה לי והלא בהרבה מקומות כתיב (ויקרא יד) ורחץ במים וטהר ולא הוצרך לומר ואם לא ירחץ לא יטהר וי''ל דלא דמי דהתם מילתא דפשיטא כיון דמצוה הוא שצוה הקב''ה אם לא עשה לא יצא אבל הכא משמע קצת שהוא לשון תנאי מדכתיב הוא יתחטא והוי כאילו כתיב אם יתחטא בו יטהר ולא . כתיב ויתחטא ויטהר ואז הוי ציווי כמו ורחץ וטהר: אין תורמין מן התלוש על המחובר. פי' בקונטרס ' המחובר אינו חייב בתרומה דכתיב (דברים יח) ראשית דגנך דבעינן מידי דמידגן וא''כ הוי מן החיוב על הפטור וקשה דאם כן לדבריו בתלוש נמי קודם שנתמרח לא הוי תרומה שהרי לא מידגן וליתא דהא אמר בעלמא (עירובין דף לא:) מעשר ראשון שהקדימו בשבולים פטור מתרומה גדולה דמשמע דמהני וע''ק מההיא דאמר (תרומות פ''א מ''י) התורם מדבר שנגמר מלאכתו דהיינו אחר מירוח על דבר שלא נגמרה מלאכתו והיינו קודם מירוח תרומתו תרומה לכ''נ לר''י הא דמחובר פטור נפקא לן מדכתיב ממנו דדריש בספרי ממנו ולא מן המחובר דהא קרא בתלוש מיירי וע''כ אתא למימר ממנו אפילו בדיעבד נמי אסור דאי משום לכתחילה אתא תיפוק לי משום דכתיב דגנך ומחובר לאו מידגן הוא אלא שמע מינה דפסול אפילו בדיעבד במחובר וההיא דמעשר שהקדימו בשבולים דמהני בדיעבד מיירי בתלוש וקודם מירוח: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|