|
טקסט הדף מנוקד
אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁמֵּחֲמַת קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח וְכֵן קָטָן שֶׁקִּידֵּשׁ
גְּמָ' וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן שָׁוֶה פְּרוּטָה אַיְּידֵי דְּקָא נָפֵיק מָמוֹנָא מִינֵּיהּ טָעֵי אֲבָל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה אֵימָא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וְכִי קָא מְשַׁדַּר סִבְלוֹנוֹת אַדַּעְתָּא דְּקִידּוּשִׁין קָא מְשַׁדַּר וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי מִשּׁוּם דְּבֵין פְּרוּטָה לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה לָא קִים לְהוּ לְאִינָשֵׁי אֲבָל קָטָן שֶׁקִּידֵּשׁ הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאֵין קִידּוּשֵׁי קָטָן כְּלוּם אֵימָא כִּי קָא מְשַׁדַּר סִבְלוֹנוֹת אַדַּעְתָּא דְקִידּוּשֵׁי קָא מְשַׁדַּר קָא מַשְׁמַע לַן אִיתְּמַר רַב הוּנָא אָמַר חוֹשְׁשִׁין לְסִבְלוֹנוֹת וְכֵן אָמַר רַבָּה חוֹשְׁשִׁין לְסִבְלוֹנוֹת אָמַר רַבָּה וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא שֶׁמֵּחֲמַת קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַבָּה מְנָא אָמֵינָא לַהּ כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא שֶׁמֵּחֲמַת קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח הָכָא הוּא דְּטָעֵי הָא בְּעָלְמָא הָווּ קִידּוּשִׁין וְאַבָּיֵי לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא בְּעָלְמָא דְּלָא נְחֵית לְתוֹרַת קִידּוּשִׁין כְּלָל אֶלָּא אֲפִילּוּ הָכָא דִּנְחֵית לְתוֹרַת קִידּוּשִׁין אֵימָא הָווּ קִידּוּשִׁין קָא מַשְׁמַע לַן מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַב פָּפָּא בְּאַתְרָא דִּמְקַדְּשִׁי וַהֲדַר מְסַבְּלִי חָיְישִׁינַן מְסַבְּלִי וַהֲדַר מְקַדְּשִׁי לָא חָיְישִׁינַן מִקׇּדְשֵׁי וַהֲדַר מְסַבְּלִי פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּרוּבָּא מְקַדְּשִׁי וַהֲדַר מְסַבְּלִי וּמִיעוּטָא מְסַבְּלִי וַהֲדַר מְקַדְּשִׁי מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ לְמִיעוּטָא קָא מַשְׁמַע לַן בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא מֵרָבָא הוּחְזַק שְׁטַר כְּתוּבָּה בַּשּׁוּק מַהוּ אֲמַר לֵיהּ וְכִי מִפְּנֵי (שֶׁמַּחְזִיק) [שֶׁהוּחְזַק] שְׁטַר כְּתוּבָּה בַּשּׁוּק נַחְזִיק בָּהּ כְּאֵשֶׁת אִישׁ מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַב אָשֵׁי בְּאַתְרָא דִּמְקַדְּשִׁי וַהֲדַר כָּתְבִי כְּתוּבָּה חָיְישִׁינַן כָּתְבִי וַהֲדַר מְקַדְּשִׁי לָא חָיְישִׁינַן מְקַדְּשִׁי וַהֲדַר כָּתְבִי פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּלָא שְׁכִיחַ סָפְרָא מַהוּ דְּתֵימָא סָפְרָא הוּא דְּאִתְרְמִי קָא מַשְׁמַע לַן מַתְנִי' הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת אֵינָן מְקוּדָּשׁוֹת וּמַעֲשֶׂה בְּחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְלִיקֵּט אָדָם אֶחָד כַּלְכַּלָּה שֶׁל תְּאֵנִים וְשֶׁלָּהֶן הָיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה וְאָמַר הֲרֵי כּוּלְּכֶם מְקוּדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכַּלָּה זוֹ וְקִיבְּלָה אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כּוּלָּן וְאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין אֲחָיוֹת מְקוּדָּשׁוֹת גְּמָ' מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא דְּאָמַר קְרָא אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר הַתּוֹרָה אָמְרָה בְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשׂוּ צָרוֹת זוֹ לָזוֹ לֹא יְהֵא לוֹ לִיקּוּחִים אֲפִילּוּ בְּאַחַת מֵהֶם אֲמַר לֵיהּ רָבָא אִי הָכִי הַיְינוּ דִּכְתִיב וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם אִי קִידּוּשִׁין לָא תָּפְסִי בַּהּ כָּרֵת מִי מִחַיַּיב אֶלָּא אָמַר רָבָא קְרָא בְּזֶה אַחַר זֶה וּמַתְנִיתִין כִּדְרַבָּה דְּאָמַר רַבָּה כֹּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ גּוּפָא אָמַר רַבָּה כֹּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי רש"יאינה מקודשת. ולא אמרינן יודע היה שאין קידושיו קידושין וגמר ושלח סבלונות לשם קידושין אלא אמרינן מחמת קידושין הראשונים שלח: וכן קטן שקידש. ושלח סבלונות משהגדיל: גמ' וצריכא. למיתני שתי נשים בפרוטה ולמיתני או אחת בפחות משוה פרוטה וקטן שקידש לאשמועינן בכולהו דסבלונות דבתר הכי לאו לקידושין ניתנו: טעי. וסבר דקידושין נינהו ולא מסיק אדעתיה דסבלונות לשם קידושין: חוששין לסבלונות. מי ששידך באשה ונתרצה וקדם ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא קידושין הן ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון: וכן אמר רבה גרס: ומותבינן אשמעתין. יש לי להשיב על דברי: התם כדקתני טעמא דטעי כו'. בקידושי קמאי וסמיך עלייהו אבל האי דלא קידש איכא למיחש להכי: בעלמא. היכא דשלח בלא קידושין: דלא נחית לתורת קידושין כלל. ולא העלה קידושין על לבו: אבל הכא דנחית להכי. ומתוך שעלה על לבו ונזכר שאין קידושיו כלום ושלח סבלונות אימא לשם קידושין: חיישינן. דכיון דאורחייהו לקדושי ברישא חיישינן דשדר הני לשם קידושין: הוחזק שטר כתובה בשוק. שראו שטר כתובה: מהו. אם נתקדשה לאחר מהו להחזיקה כמקודשת לראשון: דלא שכיח ספרא. אין הסופר מצוי בעיר תמיד: ספרא הוא דאתרמי ליה. וקדם לכתוב קודם קידושין: מתני' כאחת. אמר הרי שתיכם מקודשות לי: אינן מקודשות. ואין אחת מהן צריכה גט ובגמרא מפרש טעמא: ושל שביעית היתה. בגמרא מפרש מאי אתא לאשמועינן: גמ' בשעה שנעשו צרות זו לזו. כגון שקדשן כאחת קס''ד דקרא בהכי כתיב וקאמר לא תקח אין לך בהן לקוחין: אי הכי. דקרא בבת אחת כתיב היכי מיחייב כרת אם בא עליהן הרי אין כאן איסור אחות אשה: אלא בזה אחר זה. שבקידושין הראשונה היא אשתו וקאמר אין קידושין תופסין באחותה ואם בא עליה ענוש כרת: ומתניתין. כי היו נמי בבת אחת מהאי קרא נפקי וכדרבה וסברא בעלמא הוא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו הלכך כיון דבאחות אשה לא תפסי קידושין כי קדשינהו בב''א נמי לא הוו קידושין: תוספותחוששין לסבלונות. פי' בקונטרס ששידך האשה ונתרצית וקדם קודם הקידושין ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא לשם קידושין שלח משמע מתוך פירושו דחיישינן שמא מחמת קידושין הם ולכך נקט בלשונו שידך דאל''כ לא הוו קידושין דמנא ידעה כדאמר בפ''ק (לעיל דף ו.) גבי נתן לה קידושין ולא פירש וקשה להר''ם וכי שידך מאי הוי והא בעינן שידבר מענין לענין ובאותו ענין לכך נראה לפרש חוששין כלומר כיון ששלח לה סבלונות חיישינן שמא קידשה כבר וכן משמע בסמוך דקאמר באתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן והתם על כרחך צריך לומר דחיישינן שמא קידש כבר דלשון חיישינן שמא לשם קידושין שלח לא שייך דהא פשיטא דלא שילח לה הכתובה לשם קידושין: ה''ג מקדשי והדר מסבלי פשיטא. דמקודשת כלומר היכא דשלח סבלונות קודם הקידושין דמקודשת דדלמא לשם קידושין שלח וי''מ פשיטא דמקודשת דאמרי' דקידשה כבר והוי כמו שפירשתי ומשני לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא פי' ולא תהא מקודשת קמ''ל דאזלינן בתר רובא ותהא מקודשת וקשה דהיכי קאמר ניחוש למיעוטא והוי להקל מיהו אין זו קושיא דה''נ אשכחן בכמה דוכתין (גיטין דף יט:) חיישינן שמא במי מילין כתבו והוי חששא להקל והוי גיטא מכל וכל וכן בריש פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לב.) שטר שכתוב בו זמנו בשבת או בעשרה בתשרי כשר חיישי' שמא אחרוהו וכתבוהו. ור''ח גרס איפכא לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא פירוש שלא תהא מקודשת קמ''ל דחיישי' למיעוטא ותהא מקודשת והשתא ניחא דחיישינן למיעוטא משום חומר דאיסור אשת איש. והשתא הא דקאמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי היינו שמיעוטם מקדשי והדר מסבלי ואפ''ה חיישי' למיעוטא מסבלי והדר מקדשי היינו שכולם מסבלי והדר מקדשי אך ר''י מצא כתוב גירסא אחרת מסבלי והדר מקדשי פשיטא דלא חיישינן ואינה מקודשת לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא ניחוש למיעוטא ותהא מקודשת קמ''ל: לא תקח. פי' לא יהא לך ליקוחין בה תימה אם לא תקח משמע שאין ליקוחים תופסים בה א''כ אמאי תפסי קידושין בחייבי לאוין כגון אלמנה לכ''ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט הא כתיב בהן לא תקח וי''ל דלא ממשמעות דלא תקח דרשי' אלא משמע ליה דה''פ דקרא ואשה אל אחותה לא תקח בבת אחת פירוש לכל אחת ואחת יש דין אחות אשה ואסורה ואחות אשה נפקא לן בפרק האומר (קדושין דף סז:) דאין קידושין תופסין בה דחייבי כריתות היא: אי הכי היינו דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ואי קידושין לא תפסי כרת מי מחייב. וקשה דאמרינן ביבמות פרק ארבעה אחין (דף כח:) גבי שלשה אחים שנים מהם נשואים לב' אחיות דרבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום שנאמר אשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו אלמא משמע אע''ג דקידושין לא תפסי יש בהם כרת כיון שפוטר אותם מן החליצה ומן הייבום וי''ל דשאני התם דליכא למיפרך כדפריך הכא כרת מי מחייב דבלא הקידושין נמי איכא כרת דקא פגע באשת אחיו שלא במקום מצוה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|