סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מִי קוֹרְאִין לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתָא וְשַׁיְילֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר לֵיהּ אַחֲרֵיהֶן קוֹרְאִין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְמוּנִּין פַּרְנָסִים עַל הַצִּבּוּר וְאַחֲרֵיהֶן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָרְאוּיִין לְמַנּוֹתָם פַּרְנָסִים עַל הַצִּיבּוּר וְאַחֲרֵיהֶן בְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֲבוֹתֵיהֶן מְמוּנִּים פַּרְנָסִים עַל הַצִּבּוּר וְאַחֲרֵיהֶן רָאשֵׁי כְנֵסִיּוֹת וְכׇל אָדָם
שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי גָלִיל לְרַבִּי חֶלְבּוֹ מַהוּ לִקְרוֹת בְּחוּמָּשִׁים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּצִיבּוּר לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתָא שַׁיְילֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתָא שְׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא וּפַשְׁטוּהָ מֵהָא דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁחָסַר יְרִיעָה אַחַת אֵין קוֹרִין בּוֹ
וְלָא הִיא הָתָם מְחַסַּר בְּמִילְּתֵיהּ הָכָא לָא מְחַסַּר בְּמִילְּתֵיהּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אֵין קוֹרְאִין בְּחוּמָּשִׁין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִשּׁוּם כְּבוֹד צִבּוּר
וְרַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ הַאי סֵפֶר אַפְטָרָתָא אָסוּר לְמִקְרֵי בֵּיהּ בְּשַׁבָּת מַאי טַעְמָא דְּלֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב
מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר לְטַלְטוֹלֵי נָמֵי אָסוּר מַאי טַעְמָא דְּהָא לָא חֲזֵי לְמִיקְרֵי בֵּיהּ וְלָא הִיא שְׁרֵי לְטַלְטוֹלֵי וּשְׁרֵי לְמִיקְרֵי בֵּיהּ
דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מְעַיְּינִי בְּסִפְרָא דְאַגַּדְתָּא בְּשַׁבְּתָא וְהָא לֹא נִיתַּן לִיכָּתֵב אֶלָּא כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ
בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה מַהוּ לִכְתּוֹב מְגִילָּה לְתִינוֹק לְהִתְלַמֵּד בָּהּ תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר תּוֹרָה מְגִילָּה מְגִילָּה נִיתְּנָה תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר תּוֹרָה חֲתוּמָה נִיתְּנָה
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר תּוֹרָה מְגִילָּה מְגִילָּה נִיתְּנָה כֵּיוָן דִּמְגִילָּה מְגִילָּה נִיתְּנָה כּוֹתְבִין אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּאִידְּבַק אִידְּבַק
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר תּוֹרָה חֲתוּמָה נִיתְּנָה כֵּיוָן דַּחֲתוּמָה נִיתְּנָה אֵין כּוֹתְבִין אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר כָּתְבִינַן אֲמַר לֵיהּ אֵין כּוֹתְבִין וּמָה טַעַם לְפִי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין
אֵיתִיבֵיהּ אַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא שֶׁל זָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְּתוּבָה עָלֶיהָ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יַנַּאי בְּאָלֶף בֵּית
אֵיתִיבֵיהּ כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב רוֹאֶה וְכוֹתֵב מַה שֶּׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא אֵימָא כְּמָה שֶׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא
אֵיתִיבֵיהּ כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב רוֹאֶה בַּטַּבְלָא וְכוֹתֵב מַה שֶּׁכָּתוּב בַּטַּבְלָא מָה הוּא כָּתוּב בַּטַּבְלָא אִם שָׁכַב אִם לֹא שָׁכַב הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּסֵירוּגִין
כְּתַנָּאֵי אֵין כּוֹתְבִין מְגִילָּה לְתִינוֹק לְהִתְלַמֵּד בָּהּ וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַשְׁלִים מוּתָּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּבְרֵאשִׁית עַד דּוֹר הַמַּבּוּל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים עַד וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי בְּנָאָה תּוֹרָה מְגִילָּה מְגִילָּה נִיתְּנָה שֶׁנֶּאֱמַר אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִילַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר תּוֹרָה חֲתוּמָה נִיתְּנָה שֶׁנֶּאֱמַר לָקוֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת
וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב לָקוֹחַ הָהוּא לְבָתַר דְּאִידְּבַק
וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב בִּמְגִילַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי הַהוּא דְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ אִיקְּרִי מְגִילָּה דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רוֹאֶה וָאוֹמַר אֲנִי רוֹאֶה מְגִילָּה עָפָה
אִי נָמֵי לְכִדְרַבִּי לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁמֹנֶה פָּרָשִׁיּוֹת נֶאֶמְרוּ בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם בּוֹ הַמִּשְׁכָּן אֵלּוּ הֵן פָּרָשַׁת כֹּהֲנִים וּפָרָשַׁת לְוִיִּם וּפָרָשַׁת טְמֵאִים וּפָרָשַׁת שִׁילּוּחַ טְמֵאִים וּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת

רש"י

מי קוראין. כלומר תיקנו שום סדר לישראל בשבתות משום דרכי שלום: הראויין לימנות כו'. דאמרינן במסכת שבת [באלו קשרים] (דף קיד.) איזהו תלמיד חכם שראוי למנותו פרנס על הצבור כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה: בחומשין. שיש שכותבין להן חמשה חומשין כל חומש אחד שלם לעצמו וכל ספריהם היו במגילה כס''ת שלנו: מחסר במילתיה. שקורין לו ס''ת וחסר הוא: דלא ניתן ליכתב. פחות מספר אחד שלם לעצמו: והא לא ניתן ליכתב. שום דבר גמרא והלכה ואגדה כדאמרינן לקמן אלה אתה כותב כו': כיון דלא אפשר. מליכתב שנתמעט הלב והתורה משתכחת: עת לעשות לה'. ואם בא עת לעשות תקנה לשם שמים הפרו דברי תורה לשעה הצריכה: ה''נ כיון דלא אפשר. שאין לכל צבור וצבור יכולת לכתוב נביאים שלם: מגילה. פרשה לבדה של תורה או שתים: למ''ד. לקמן בשמעתין: מגילה מגילה ניתנה. כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן: חתומה ניתנה. לא נכתבה עד סוף מ' לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן: לפי שאין כותבין. ואפי' למ''ד מגילה מגילה ניתנה כיון דאידבק אידבק: אף היא. הילני המלכה במסכת יומא (ד' לז.): פרשת סוטה. לכתוב משם פרשיות לסוטות הבאות: באל''ף בי''ת. כלומר ראשי התיבות: כשהוא כותב. כהן הכותב פרשת סוטה: כמה שכתוב. לפי הסימנים היה מבין וכותב: אם שכב. כלומר ואת כי שטית וגו': בסירוגין. תחילת המקרא היה כתוב תיבה שלימה ולבסוף ראשי תיבות: עד ויהי ביום השמיני. שהוא גמר צווי הקרבנות: אז אמרתי. כך אמר דוד אז אמרתי כשערערו עלי שאול ודואג לפוסלני מלבא בקהל והועד בבית המדרש עמוני ולא עמונית כדאמרינן ביבמות (דף עז.): הנה באתי. עכשיו באתי לכלל: כתוב עלי. מאז ניתנה התורה הוזכרתי בה ואת שתי בנותיך . הנמצאות (בראשית יט) בזכות דוד שעתיד לצאת מרות המואביה ונעמה העמונית אמו של רחבעם כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי אלמא מגילה איקרי משום דמתחילה נכתבה מגילת בראשית והדר מגילת נח והדר מגילת אברהם והיינו דקאמר במגילת אברהם כתוב עלי: חתומה. גמורה ומסויימה ושלימה: א''נ לכדרבי לוי. איקראי מגילה אותן ח' פרשיות שהוצרכו ליום נאמרו ונכתבו ונמסרו בו ביום ונכתבו כל אחת במגילה . לבדה לפי שמובדלות ורחוקות זו מזו הלכך קרי לשאר נמי מגילה משום דכשחזר והשלימה הוצרך לכתוב מבראשית עד פרשת כהנים לבד ודילג פרשת כהנים הכתובה כבר וכתב מפרשת כהנים עד פרשת שילוח טמאים וכן כולם: פרשת כהנים. אמור אל הכהנים שהלכות כהנים כתובות בה לא יטמא לא יקח מום בו לא יגש ומפני שבו ביום הוזקק לעבודה הוצרכה קדושתן להודיעם: פרשת לוים. קח (נא) את הלוים דבהעלותך שבה הל כות לוים וי''א ואל הלוים תדבר ואינו כן כי מה עניינם אצל הקמת המשכן מעשר ראשון לא נהגה עד סוף חמשים וארבעה שנה ועוד פרשת מעשר מיקריא: פרשת לוים. הוצרכה לבו ביום שנזקקו לשיר: פרשת טמאים. ויהי אנשים וגו' משום הלכות הפסח והמשכן הוקם באחד בניסן והוזהרה להם פרשת שילוח טמאים וישלחו מן המחנה שבו ביום הוקבעו שלש מחנות מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל והוזקקו להשתלח ומתוך כך הוזקקו טמאים לישאל הואיל וצריכין שילוח ולא יוכלו ליכנס למשכן היאך יעשו פסחיהם ולרבי לוי יכולים היו ליטהר עד ט''ו ולא נזקקו לפסח שני אלא א''כ לא יטהרו: ופרשת שילוח טמאים. וישלחו מן המחנה שבאותו היום הוקבעו המחנות וכשנגללים הפרוכת בכל סילוק מסעות הותרו זבין ומצורעים ליכנס לשם: ופרשת אחרי מות. אע''פ שהיא של יום הכפורים בו ביום נאמרה כדכתיב אחרי מות ומפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמרה אותה אזהרה לאהרן אל יבא בכל עת:

תוספות

אם שכב אם לא שכב. אם שכב לא כתיב כלל אלא אם לא שכב כתיב אלא דבתר הכי כתיב ואת כי שטית: תורה חתומה ניתנה. תימה דכתיב (שמות כד) ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ופרש''י בפי' חומש דהיינו מבראשית ועד כאן ונראה לפרש דלא קאמר חתומה ניתנה שלא נכתבה עד לבסוף אלא שעל הסדר נכתבה דיש פרשיות שנאמרו תחילה לפני אותם הכתובים לפניהם ולא נכתבה עד שנאמר לו אותה שכתובה לפניה וכותב זאת אחריה ועל זה מייתי מדרבי לוי שאותם לא נאמרו על הסדר והיה יכול להוכיח זה מכמה מקראות דאין מוקדם ומאוחר בתורה אלא הואיל ומשכח דרבי לוי מייתי לה ור''ת גריס א''ר לוי מילתא באפי נפשה: פרשת טמאים. פי' בקונטרס ויהי אנשים וקשה לפירושו דאמר בפ''ק דפסחים (דף ו.) שואלים בהלכות פסח קודם הפסח ל' יום שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ולפ''ז איכא חדש וחצי כיון שנאמר בראש חדש ניסן ועוד דלא יתכן לרבי יוסי הגלילי דאמר. נושאי ארונו של יוסף היו ולרבי יצחק דאמר למת מצוה נטמאו וחל שביעי שלהם בערב פסח ונראה דפרשת טמאים היינו פרשת וינזרו (ויקרא כב) דכתיב ביה טומאת שרץ ונבילה וכל הצריך לטומאת מקדש וקדשיו.: ופרשת אחרי מות. בבראשית רבה. איכא פלוגתא גבי אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם (בראשית טו) דאיכא למ''ד אחר סמוך ואחרי מופלג ואיכא למ''ד איפכא וקשה מאחרי מות דבו ביום היה ושמא נאמר אחר כל הפרשיות לכך חשיב מופלג:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר