סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

לאשתא תילתא. שחפת שלישית שבאה מג' ימים לג' ימים: סילוי. ענבים קטנים: ושבעה ציבי. קסמים: כשורי. קורות: ושבעה סיכי. יתידות קייבל''ש בלע''ז: משבעה גשורי. גשרים: ז' סינרי. צנור הדלת חור האסקופה שציר הדלת סובב בו: כופרי. זפת שזופתין הספינות: ארבי. ספינות: ושבעה בוני כמוני. גרעיני כמון ל''א בוני כמון גרסי' מלא אגרוף: ושבעה ביני מדיקנא דכלבא סבא. שבעה נימי מזקן כלב זקן: אשתא צמירתא. חולי שמחממת וקודחת את הגוף: וורדיני. סנה: ליחרוק. אישקרני''ר כמו דמיבלע חירקייהו דאלו טריפות (חולין דף נמ:): ויאמר משה משום סיפיה מדוע לא יבער הסנה: כי סר. שיסור החולי: אל תקרב הלום שלא יקרב זה החולי אליו: ליתתיה ולפסקיה. סמוך לקרקע ליתתיה ישפיל: דמייכת שאתה שפילה: דחמיתא אשתא. שראית האש: לסימטא. שחין קרו''ג בלע''ז: בזבזיה מסמסייה כסכסייה. שמות המלאכים על שם שקורעים וממסמסים ומכסכסים אותו בז לשון בזעא: מארעא דסדום. כך הוא הלחש ולא מסדום באו: בזך בזיך. אין לו משמעות אלא כך הוא הלחש: עיניך ביך מראיך ביך שלא תאדים יותר: אתריך ביך. שלא תרחיב: כקלוט. שנקלט זרעו בשרירי בטנו שלא יוליד: לכיפה. אונפול''ש אבעבועות כך לשון רבי יצחק ברבי מנחם נ''ע ולשון רבותי לכיפה למי שכופהו שד: לימא הכי. לחש בעלמא הוא: הוית דפקיק דפקיק הוית. לחש הוא: ליט תבר ומשומת. מקולל ונשבר ומשומת יהא שד זה ששמו בר טיט בר טינא: לשידא דבית הכסא. אם הזיק לימא לחש זה: אקרקפי דארי. בראש הארי זכר: ואאוסי דגורייתא. ובחוטם לביאה נקבה: אשכחתא לשידאי בר שריקאי פנדאי. כך שמו: במישרא דכרתי חבטיה. בערוגת כרשין הפלתיו: בלועא דחמרא חטרתיה. בלחי החמור הלקיתיו: מאן תנא. דקתני וכל אדם ואפילו עני שבישראל: רבי שמעון. בפרק שמונה שרצים: בני מלכים. הלכך לעני נמי חזיא ולא גנותא דידיה דליתחזיא כיוהרא ושליף אי נמי דמגו דחידוש הוא שליף ומחוי: באריג בכסותו. דלא שליף ליה ומחוי: מתני' דרכי האמורי. ניחוש הוא וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא יח): גמ' לשיחלא. לכאב האוזן ותולין באזנו: לשינתא יש שעשאו כדי שיישן ויש כדי שלא יישן: דחייא. של שן שועל חי: לזירפא. נפח מכה דכל פרזלא זריף והאי מסי לזירפא: שיש בו משום רפואה. שנראית רפואתו כגון שתיית כוס ותחבושת מכה ופרכינן הא אין בו כו' כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא יש בו משום דרכי האמורי בתמיה: דליכחוש חיליה. שעל ידי שהוא שמן וכחו רב פירותיו נושרין: דליחזיוה אינשי. ולסימנא עבדי ליה לאודעי דמשיר פירותיו: טמא טמא. הוא עצמו אומר טמא רחקו מעלי: כובסי. אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו: בפרק אמוראי. בפרק אחד ששנוי בתוספתא דמסכת שבת בהלכות דרכי האמורי: א''ל. רבי חייא לתנא: כולהו אית בהו. כל השנויות שם אל תטעה לומר באחד מהן אין בו משום דרכי האמורי אלא בכולן אתה שונה יש בו לבר מהני ב' אלו שאפרש לך: מי שיש לו עצם וכו' ולחש דנעצתה כמחט אלו ב' לבדם אין בהם: חד חד נחית. לחש הוא: לאדרא. עצם של דג שישב לאדם בושט: שייא שייא. לחש הוא רד רד:

תוספות

בני מלכים יוצאין בזגין מאן תנא ר''ש היא כו'. פי' הקונטרס וליכא למיחש דילמא מחייכי בהו ואתו לאתויי וא''ת מכל מקום ליחוש דילמא איפסיק ואתי לאתויי כדאמרינן לעיל גבי עבד דלא יצא בחותם שבצוארו וי''ל דהכא מיירי בתלוים בשלשלת דלא מיפסקי וריב''א פירש דבירושלמי מוקי לה בקטנים דאפילו אי פסיק ומייתי לה ליכא איסור והכי איתא בירושלמי ר' זעירא אומר בזוג שבצוארו ומהו כל אדם דקתני במתניתין בין קטנים עשירים בין קטנים עניים מתניתין פליגא עליה דרבי זעירא ולא בזוג שבצוארו כאן בגדולים כאן בקטנים פירוש ההוא דלא יצא בזוג שבצוארו בגדולים דלמא מיפסיק ואתי לאתויי והא דשרי הכא בקטנים דליכא למיחש כדפי' מ''מ יש לדקדק אמאי נקט בני מלכים כיון דליכא חששא אי מייתי להו קטן בידים וי''ל דאי לאו בני מלכים הוו מחייכו עליה בני מלכים כל שעה ואי אפשר שלא ישמע אביו מעולם ויטלם אביו בידו ואתו לאתויי אבל אי בני מלכים לא מחייכי אם כן אפילו אי מיפסיק ליכא למיחש דילמא מייתי להו אבוה דלא שכיח שיהא אביו בצדו בשעה שיפסוק:

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר