|
טקסט הדף מנוקד
וְאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים מָה נַפְשָׁךְ אִי קִדּוּשֵׁי דִּרְאוּבֵן קִדּוּשִׁין קִדּוּשֵׁי דְּשִׁמְעוֹן לָאו קִדּוּשִׁין וְאִי קִדּוּשֵׁי דְּשִׁמְעוֹן קִדּוּשִׁין קִדּוּשֵׁי דִּרְאוּבֵן לָאו קִדּוּשִׁין
אִיתְּמַר חֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לִרְאוּבֵן וְנִשְׁתַּחְרְרָה וְחָזְרָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְשִׁמְעוֹן רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא אָמַר רַב נַחְמָן פָּקְעוּ קִדּוּשֵׁי רִאשׁוֹן רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב נַחְמָן גָּמְרוּ קִדּוּשֵׁי רִאשׁוֹן אָמַר רַבִּי זֵירָא כְּווֹתֵיהּ דִּידִי מִסְתַּבְּרָא דִּכְתִיב לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חוּפָּשָׁה הָא חוּפָּשָׁה יוּמְתוּ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וּלְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית הַמְאוֹרֶסֶת לְעֶבֶד עִבְרִי הָכִי נָמֵי דְּכִי חוּפָּשָׁה יוּמְתוּ אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר שֶׁחוּפְּשָׁה וְחָזְרָה וְנִתְקַדְּשָׁה הָכָא נָמֵי שֶׁחוּפְּשָׁה וְחָזְרָה וְנִתְקַדְּשָׁה אָמַר רַב הוּנָא בַּר קַטִּינָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין וְכָפוּ אֶת רַבָּהּ וַעֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין כְּמַאן כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה דְּאָמַר עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר וְגוֹ' פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ וְגוֹ' אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לֹא מִנְהַג הֶפְקֵר נָהֲגוּ בָּהּ מַתְנִי' הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לַגּוֹיִם אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ יָצָא בֶּן חוֹרִין גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לַגּוֹיִם יָצָא לְחֵירוּת וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר מֵרַבּוֹ רִאשׁוֹן אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא כָּתַב עָלָיו אוֹנוֹ אֲבָל כָּתַב עָלָיו אוֹנוֹ זֶהוּ שִׁחְרוּרוֹ מַאי אוֹנוֹ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת דִּכְתַב לֵיהּ הָכִי לִכְשֶׁתִּבְרַח מִמֶּנּוּ אֵין לִי עֵסֶק בָּךְ תָּנוּ רַבָּנַן לָוָה עָלָיו מִן הַגּוֹי כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה לוֹ גּוֹי נִמוּסוֹ יָצָא לְחֵירוּת מַאי נִמוּסוֹ אָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה נַשְׁקִי מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת הָאֲרִיסִין וְהַחֲכִירוֹת וַאֲרִיסֵי בָּתֵּי אָבוֹת וְגוֹי שֶׁמִּשְׁכֵּן שָׂדֵהוּ לְיִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה לוֹ נִמוּסוֹ פְּטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ נַשְׁקִי שָׂדֶה בַּת נַשְׁקִי הִיא אֶלָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת זְמַן קַשְׁיָא זְמַן אַזְּמַן לָא קַשְׁיָא הָא דִּמְטָא זִמְנֵיהּ הָא דְּלָא מְטָא זִמְנֵיהּ אֶלָּא גַּבֵּי עֶבֶד דִּמְטָא זִמְנֵיהּ צְרִיכָא לְמֵימַר אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי דְּלָא מְטָא זִמְנֵיהּ וְלָא קַשְׁיָא הָא לְגוּפָא וְהָא לְפֵירָא רש"יואין אני קורא בה אשת שני מתים. לומר חציה היתה לזה וחציה לזה ומכח שניהם היא באה ואמרי' ביבמות (דף לא:) ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת חולצת ולא מתיבמת שנאמר ומת אחד מהם וגו' (דברים כה) מי שעליה זיקת יבם א' ולא שעליה זיקת שני יבמין וזו ע''י מאמר לא יצתה מזיקת יבום הראשון כולה ובמקצתה חל עליה זיקת יבום השני אבל הכא לא זיקת שנים עלה דחד מנייהו קדושין גמורים ודאידך לאו כלום ומיהו משום פלוגתא דאמוראי דלעיל מספקא לן הי מנייהו הוו קדושין והשתא דמתו להו מתיבמת ללוי ממה נפשך כו': וחזרה ונתקדשה לשמעון. ולאו משום אחיו נקט ליה: פקעו קדושי ראשון. אפי' למ''ד מקודשת בא השחרור והפקיעה ומקודשת לשני שהרי נשתנה גופה והויא לה כקטן שנולד: גמרו קדושי ראשון. ע''י השחרור גמרו דעד עכשיו הבא עליה באשם ומלקות היה אפילו מזיד ומכאן ואילך הבא עליה במיתה: לא יומתו כי לא וגו'. ומוקמינן לה בחציה שפחה וחציה בת חורין וס''ל דה''ק אינן חייבין מיתה משום א''א כי לא חופשה לאחר קידושין הא חופשה לבתר הכי יומתו דהוי לה אשת איש גמורה: ה''נ. הא חופשה בתר אירוסין יומתו וכי קידושין ראשונים כלום היו: אלא מאי אית לך למימר. דוקיא דקרא הכי משמע: הא חופשה וחזרה ונתקדשה. יומתו אם ניאפה עם אחר: כר' יוחנן בן ברוקה. במס' יבמות: על שניהם הוא אומר כו'. דאשה נמי מיפקדה אפריה ורביה: מנהג הפקר היו נוהגין בה. בזנות דלא היתה מיוחדת לאדם ולא היתה משמרת עצמה: מתני' יצא לחירות. אם ברח מן העובד כוכבים או שקנסוהו ב''ד לפדותו כדאמר לקמן דקונסים אותו לפדותו וכשיפדנו לא ישתעבד לו וקנס חכמים הוא הואיל והפקיעו מן המצות וכן לח''ל יצא לחירות מפני שהוציאו מארץ לחוצה לארץ ובגמרא מפרש את מי קנסו אם את הלוקח או את המוכר: גמ' אונו. שטר: לכשתברח. מן העובד כוכבים אין לי עסק בך: נמוסו. לקמן מפרש: יצא לחירות. דהויא כמכירה וקנסוהו רבנן: נשקי. חותם וסי' עבדות שתולין לעבדים בצואריהם: האריסין. ישראל שנעשה אריס לעובד כוכבים בקרקע העובד כוכבים וקסבר יש קנין לעובד כוכבים בארץ להפקיע מיד מעשר: אריס. למחצה לשליש ולרביע: חכירות. שקבלה מן העובד כוכבים בכך וכך חטין לשנה: ואריסי בתי אבות. כלומר אריסות קבועה ועומדת מאבות שהיו אבותיו של ישראל אריסין בקרקע זה לאבותיו של עובד כוכבים זה אפ''ה לא הוי כקנוי לישראל אלא של עובד כוכבים הוא ופטור מן המעשר ישראל זה בחלקו: אף על פי שעשה לו. לישראל נמוסו: זמן. אם לא פרעתיך לזמן פלוני יהא חלוט לך: קשיא זמן אזמן. דגבי עבד חשיב לה מכירה וגבי שדה לאו מכירה היא: הא דמטא זימניה. הך דגבי עבד: אלא גבי עבד דמטא זימניה. בלשון קשיא הוא: הא לגופא. גבי עבד דקבע בו זמן לגופו שאם לא יתן לו עד אותו זמן יהא גופו חלוט לעובד כוכבים ומעכשיו היה משתעבד בו וכיון דזלזל בתקנתא דרבנן דאסרו למכור עבד לעובד כוכבים קנסוהו ואע''ג דלא מטא זימניה וגבי שדה דקבע לו זמן לפירות עכשיו לא תאכל הפירות ואם לא אפרע לך ליום פלוני אכול פירות עד שאפרע מעותיך הלכך אפי' מטא זימניה לאו מכירה היא וכ''ש בדלא מטא זימניה: תוספותואין אני קורא בה אשת שני מתים. וא''ת והכא מאי נפקא מינה אם היא אשת שני מתים הא אמרינן בפ' ד' אחין (יבמות דף לא:) דזיקת שני יבמין דרבנן גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות וזה לא שייך הכא וי''ל דהתם במאמר דרבנן הויא זיקת ב' יבמין דרבנן אבל בעלמא הוי דאורייתא: מה נפשך אי קידושי ראובן כו'. פי' בקונטרס דמשום פלוגתא דאמוראי דלעיל מספקא ליה הי מינייהו הוו קידושין וקשה דרב חסדא גופיה פשיטא ליה דהוו קידושין ורבה בר רב הונא נמי חזר בו מכח דברי רב חסדא ונראה דמספקא ליה אי גמרי קדושי ראשון אי פקעי: גמרו קידושי ראשון. והא דאמרי' בפ''ק דקידושין (דף ז.) בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקחה והקדיש חציה כו' הא לא הקדישה לא גמרי שאני התם דאפשר שתרעה ויהיו חציה דמיה הקדש וחציה חולין אבל הכא דאי אפשר שתהא חציה מקודשת דכי יקח איש אשה כתיב לא חצי אשה מסתבר למימר או גמרי או פקעי ואע''ג דהתם מדמי למקדש חצי אשה לא קשה מידי דמייתי שפיר דהיכא דאיכא דעת אחרת לא פשטי בכולה אי נמי איכא למימר דבהמה של שני שותפין ששייר בקניינו קצת שהרי בהמה היתה בת הקדש לפיכך לא גמרי אבל הכא חציה שפחה לא היתה בכלל קידושין: אבל אם כתב עליו אונו זהו שחרורו. וא''ת הא דאמר אמימר לעיל (דף מ.) המפקיר עבדו אין לו תקנה דאיסורא דאיכא גביה לא מצי מקני ליה וכאן משמע דיש לו תקנה בשטר ועל כרחך לא משחרר ליה עד שיברח דאי לאלתר חייל השחרור היכי מזבין ליה ומסר ליה לעובד כוכבים להשתעבד בו וי''ל דלא דמי למפקיר דעובד כוכבים לא קני ליה אלא למעשה ידיו ואכתי פש ליה גבי ישראל ממונא דקני ליה לקנס ולוולדות ולא הפקיעו ממנו חכמים עד אחר שיכתוב לו גט שחרור: הא לגופא. פי' בקונט' גבי עבד קבע לו זמן שאם לא יפדהו יהא גופו חלוט לעובד כוכבים ומעכשיו משתעבד בו וכיון דמזלזל בתקנתא דרבנן קנסוה אע''ג דלא מטא זימניה וגבי שדה איירי דקבע ליה זמן לפירי שאם לא יפדהו עד הזמן יאכל הפירות משם ואילך עד שיפרע הלכך אפי' מטא זימניה אין לו אלא פירות ותימה כיון דעד דלא מטא זימניה אין לו פירות מה שייך לומר פטור מן המעשר ועוד דהוה ליה למימר אידי ואידי בין מטא זמניה בין לא מטא זמניה ומדנקט לא מטא זמניה משמע דלא מתוקמא ההיא דמעשר אלא בלא מטא זמניה ונראה לפרש הא לגופא הא לפירא כמו הא גופא והא פירא דגבי עבד אע''ג דלא מטא זמניה הגוף בבית העובד כוכבים ומפקיעו מן המצות ומש''ה יוצא לחירות אבל בשדה אין לו לישראל אלא פירות והשדה ברשות העובד כוכבים ופטור: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|