|
טקסט הדף מנוקד
בַּת חוֹרִין אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ עֶבֶד יִבָּטֵל וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תוֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ רַבִּי אוֹמֵר קָנָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קָנָה אָמַר רַבָּה מַחְלוֹקֶת בִּשְׁטָר דְּרַבִּי סָבַר וְהׇפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חוּפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ מַקִּישׁ שְׁטָר לְכֶסֶף מָה כֶּסֶף בֵּין כּוּלּוֹ בֵּין חֶצְיוֹ אַף שְׁטָר נָמֵי בֵּין כּוּלּוֹ בֵּין חֶצְיוֹ וְרַבָּנַן גָּמְרִי לָהּ לָהּ מֵאִשָּׁה מָה אִשָּׁה חֶצְיָהּ לֹא אַף עֶבֶד נָמֵי חֶצְיוֹ לֹא אֲבָל בְּכֶסֶף דִּבְרֵי הַכֹּל קָנָה פְּדוּיָה וְאֵינָהּ פְּדוּיָה לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר הֶקֵּישָׁא עֲדִיף וּמָר סָבַר גְּזֵרָה שָׁוָה עֲדִיפָא לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא גְּזֵירָה שָׁוָה עֲדִיפָא וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְאִשָּׁה שֶׁכֵּן אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּכֶסֶף תֹּאמַר בְּעֶבֶד שֶׁיּוֹצֵא בְּכֶסֶף וְרַב יוֹסֵף אָמַר מַחְלוֹקֶת בְּכֶסֶף דְּרַבִּי סָבַר וְהׇפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה פְּדוּיָה וְאֵינָהּ פְּדוּיָה וְרַבָּנַן סָבְרִי דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם אֲבָל בִּשְׁטָר דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא קָנָה מֵיתִיבִי הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ בִּשְׁטָר רַבִּי אוֹמֵר קָנָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קָנָה תְּיוּבְתָּא דְּרַב יוֹסֵף תְּיוּבְתָּא (נִימָא) בִּשְׁטָר הוּא דִּפְלִיגִי אֲבָל בְּכֶסֶף לָא פְּלִיגִי לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב יוֹסֵף בְּתַרְתֵּי אָמַר לְךָ רַב יוֹסֵף פְּלִיגִי בִּשְׁטָר וְהוּא הַדִּין בְּכֶסֶף וְהָא דְּקָא מִיפַּלְגִי בִּשְׁטָר לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי וְלִיפְלְגֻי בְּכֶסֶף וּלְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנַן כֹּחַ דְּהֶיתֵּירָא עֲדִיף לֵיהּ תָּא שְׁמַע וְהׇפְדֵּה יָכוֹל לַכֹּל תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא נִפְדָּתָה אִי לֹא נִפְדָּתָה יָכוֹל לַכֹּל תַּלְמוּד לוֹמַר וְהׇפְדֵּה הָא כֵּיצַד פְּדוּיָה וְאֵינָהּ פְּדוּיָה בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶּסֶף וְאֵין לִי אֶלָּא בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְהׇפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חוּפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת מָה לְהַלָּן בִּשְׁטָר אַף כָּאן בִּשְׁטָר אֵין לִי אֶלָּא חֶצְיוֹ בְּכֶסֶף אוֹ כּוּלּוֹ בִּשְׁטָר חֶצְיוֹ בִּשְׁטָר מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְהׇפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חוּפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ מַקִּישׁ שְׁטָר לְכֶסֶף מָה כֶּסֶף בֵּין כּוּלּוֹ בֵּין חֶצְיוֹ אַף שְׁטָר נָמֵי בֵּין כּוּלּוֹ בֵּין חֶצְיוֹ בִּשְׁלָמָא לְרַב יוֹסֵף בָּתַר דְּאִיתּוֹתַב הָא מַנִּי רַבִּי הִיא אֶלָּא לְרַבָּה רֵישָׁא דִּבְרֵי הַכֹּל וְסֵיפָא רַבִּי אָמַר לָךְ רַבָּה אִין רֵישָׁא דִּבְרֵי הַכֹּל וְסֵיפָא רַבִּי רַב אָשֵׁי אָמַר רַבִּי הִיא אֶלָּא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין בִּשְׁלָמָא לְרַבָּה מוֹקֵים לַהּ בְּכֶסֶף וְדִבְרֵי הַכֹּל אֶלָּא לְרַב יוֹסֵף לֵימָא רַבִּי הִיא וְלָא רַבָּנַן אָמַר רָבִינָא רש"יבת חורין אינו יכול. לישא מפני צד עבדות שבו: לא תוהו בראה. יוצר הארץ לא על תוהו להיות ריקנית ברא אותה כי אם לשבת להיות בה יישוב יצרה: גמ' קנה. והוי חציו בן חורין: והפדה לא נפדתה. דגבי שפחה חרופה איכא דדריש ליה בפדויה ואינה פדויה לקמן ובמסכת כריתות (דף יא.) חציה שפחה וחציה בת חורין וסתם פדייה בכסף ובשוה כסף: חופשה לא נתן לה. היינו שטר דגמר לה לה מאשה: מה כסף בין כולו בין חציו. כדיליף מוהפדה לא נפדתה: מה אשה לחציה לא. אין אשה מתגרשת מבעלה לחצאין: רבנן סברי ג''ש עדיף. דלא שבקינן ג''ש וילפינן מהיקש ורבי סבר היקש עדיף דכי איכא למילף מהיקש ומג''ש שבקינן ג''ש וילפינן בהיקש: דכולי עלמא גזירה שוה עדיפא. דכיון דמופנה לדרוש הוי ליה כמאן דכתביה בגופיה דקרא דהא קרא יתירא הוא וכי לאו מופנה נמי ואין להשיב עליה כיון דמסיני גמרינן לה דאין אדם דן ג''ש מעצמו איהי עדיפא מהיקש: שכן אינה יוצאה בכסף. לפיכך אינה מתגרשת לחצאין: תאמר בשפחה שיוצאה בכסף. הלכך כי נפקא בשטר תצא אף לחצאין: דברה תורה כו'. ולעולם בשפחה גמורה משתעי: לא קנה. דגמר לה לה מאשה: בשטר הוא דפליגי. הדר פריך נימא בהך מתניתא שטר נקט דוקא דאילו בכסף דברי הכל קנה: נימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי. חדא דאמר בשטר רבי מודה והכא תניא דפליג ועוד דאמר רב יוסף דבכסף פליגי וברייתא דיקא דבכסף מודו רבנן דקנה: להודיעך כחו דרבי. דאפי' בשטר דאיכא למגמר לה לה מאשה דלא תיפוק לחצאין פליג: להודיעך כחן דרבנן. דאפי' בכסף דאיכא למדרש והפדה לא נפדתה פליגי: יכול לכל. שכולה פדויה ונתארסה לעבד עברי קרא משתעי וקאמר דלא יומתו מחמת ניאוף תלמוד לומר לא נפדתה: אי לא נפדתה יכול לכל. דלא נפדתה כלל ואפ''ה מיחייב אשם אביאה דידה הואיל ונתייחדה לעבד עברי שמותר בשפחה: אין לי אלא בכסף. דאמרי' ביה דנפקא לחירות: בשטר מנין. שיוצאה לחירות: אין לי אלא חציו בכסף. וכ''ש כולו: או כולו בשטר. אבל חציו בשטר עדיין לא למדנו שאם שיחרר חציו יהא חציו בן חורין: בשלמא לרב יוסף לבתר דאיתותב. ואוקימנא על כרחין דבתרוייהו פליגי: הא מני. דאמר דבתרוייהו נפקא לחצאין רבי היא: אלא לרבה. דאמר בשטר פליגי אבל בכסף דברי הכל קנה: רישא. דקתני בכסף לחצאין דברי הכל: וסיפא. דקתני אף בשטר לחצאין רבי היא ולא רבנן: רב אשי אמר רבי היא. רבי אמרה לכולה דאית ליה בתרוייהו קנה ורבנן איפלוג עליה בעלמא אשטר ולא אכסף והא מתניתא מיהא איהו אמרה ול''ג ונסיב לה אליבא דתנאי: מוקים לה. דמשכחת חציו עבד וחציו בן חורין בכסף ודברי הכל: תוספותטהרה דסבורה שלא יחשב איסור כמו שהיא אינה חוששת דהא מינסבא לישראל והא דאסור נתין בשפחה טפי מממזר אע''ג דשניהם פסולי קהל דנתין אית ביה לאו דלא תתחתן אור''ת משום דבממזר לא שייך לא יהיה קדש דכולי מקדשות קאתי מאיסור דלא תפסי קדושין ואף על גב דאסור בזכר ובבהמה דנפקי נמי מלא יהיה קדש ובפרק. ד' מיתות (סנהדרין דף נד:) לא שרינן אלא קדשות דאתי מיניה והא דשרי חרורי בנתיני ואסירי בשפחה אע''ג דבתרווייהו איכא לאו אור''ת דנתיני ילפינן משאר פסולי קהל כגון עמוני ומואבי ומצרי ואדומי דשרו בקהל גרים דלא אקרי קהל אבל עבדות דלאו בני קדושין נינהו לא ילפינן מינייהו: לא תוהו בראה לשבת יצרה. הא דלא נקט קרא דפרו ורבו משום דאי הוה יכול לקיים שבת כל דהו משום מצות פרו ורבו לא הוה כפינן ליה והכא כפינן ליה כדפירשנו אי נמי נקט האי קרא משום דמוכחא דמצוה רבה היא וכן בפ' בתרא דמגילה (דף כז.) מייתי לה גבי מוכר ספר תורה ללמוד תורה ולישא אשה דקאמר שאני תלמוד תורה דאמר מר גדול תלמוד תורה כו' אשה נמי לא תוהו בראה וה''ר יצחק ברבי מרדכי מפרש דנקט לשבת יצרה משום דשייך אף בצד עבדות אבל פרו ורבו לא שייך אלא בצד חירות וכן משמע קצת בירושל' דפרקין ודפ''ק דמ''ק דאמר תמן תנן אין נושאין נשים במועד שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אומר מפני ביטול פריה ורביה פירוש שלא ימתין מלישא עד המועד שהוא זמן שמחה ופנוי מכלום בעון קומי רבי אסי העבד מהו שישא במועד אמר להון נשמענה מן הדא יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה ואמר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן כל שהוא מצווה על פריה ורביה אסור לו לישא במועד פירוש כל שהוא מצווה על פריה ורביה משום לשבת יצרה כגון עבד אבל אפרו ורבו ודאי לא מיחייב ולפי זה בשפחה נמי שייך בה שבת והא דלא כפינן בחציה שפחה וחציה בת חורין אלא היכא דנהגו בה מנהג הפקר היינו משום כיון דלא מיפקדא אפרו ורבו שמא גם לאחר שתשתחרר לא תקיים: כופין את רבו ועושה אותו בן חורין. וא''ת וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך דהכי אמר בפ''ק דשבת (דף ד.) גבי הדביק פת בתנור וי''ל דדוקא התם אמרינן הכי משום דפשע שהדביק סמוך לחשיכה אבל. הכא דלא פשע לא וכן בפ' בתרא דערובין (דף קג:) אמר כהן שעלתה לו יבלת חברו חותכה לו בשיניו דקעביד שבות כדי שיזכה חברו בעבודה וכן בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט.) אמר מחוסר כפרה בערבי פסחים שמביא כפרתו אחר תמיד של בין הערבים דעשה דפסח שיש בו כרת דחי עשה דהשלמה אלמא קא עברי כהני בעשה דהשלמה כדי שיזכה זה בפסח וחציה שפחה וחציה בת חורין דכפו את רבה (לעיל לח:) משום דנהגו בה מנהג הפקר אע''ג דהם פושעים כיון שהיתה מחזרת אחריהם ומשדלתן לזנות חשיבי כאונסים ועוד דמצוה דרבים שאני: דכ''ע גזירה שוה עדיפא. בריש איזהו מקומן (זבחים דף מח.) ובפ' דם שחיטה (כריתות דף כב:) פליגי ר''ע ורבנן בספק מעילות ומשמע דלכ''ע הקישא עדיפא הכא שאני משום דעיקר שטר מג''ש נפקא לן.: מה לאשה כו'. אע''ג דג''ש מופנה היא דילפינן מינה מילי טובא מ''מ כיון דאיכא למיפרך שבקינן לה משום הקישא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|