|
טקסט הדף מנוקד
כִּי מְשַׁוּוּ בֵּית דִּין שָׁלִיחַ בְּפָנָיו אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הֲדַר פַּשְׁטַהּ בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו שְׁלַחוּ מִתָּם בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו
הָהוּא דַּאֲמַר אִי לָא אָתֵינָא עַד תְּלָתִין יוֹמִין לֶיהֱוֵי גִּיטָּא אֲתָא וּפַסְקֵיהּ מַבָּרָא אֲמַר לְהוּ חֲזוֹ דַּאֲתַאי חֲזוֹ דַּאֲתַאי אֲמַר שְׁמוּאֵל לָא שְׁמֵיהּ מַתְיָא הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ אִי לָא [מְ]פַיֵּיסְנָא לַהּ עַד תְּלָתִין יוֹמִין לֶיהֱוֵי גִּיטָּא אֲזַל פַּיְּיסַהּ וְלָא אִיפַּיַּיסָא אָמַר רַב יוֹסֵף מִי יְהַב לַהּ תַּרְקַבָּא דְּדִינָרֵי וְלָא אִיפַּיַּיסָא אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב יוֹסֵף מִידֵּי תַּרְקַבָּא דְּדִינָרֵי בָּעֵי לְמִיתַּב לַהּ הָא פַּיְּיסַהּ וְלָא אִיפַּיַּיסָא הָא כְּמַאן דְּאָמַר יֵשׁ אוֹנֶס בְּגִיטִּין הָא כְּמַאן דְּאָמַר אֵין אוֹנֶס בְּגִיטִּין מַתְנִי' הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת הַלֵּוִי וְאֶת הֶעָנִי לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵחֶלְקָן מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּימִין וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מֵת הַכֹּהֵן אוֹ הַלֵּוִי אוֹ הֶעֱשִׁיר הֶעָנִי מֵתוּ צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁים אִם הִלְווֹן בִּפְנֵי בֵּית דִּין אֵינוֹ צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין גְּמָ' וְאַף עַל גַּב דְּלָא אָתוּ לִידֵיהּ אָמַר רַב בְּמַכָּרֵי כְּהוּנָּה וּלְוִיָּה וּשְׁמוּאֵל אָמַר בִּמְזַכֶּה לָהֶם עַל יְדֵי אֲחֵרִים עוּלָּא אָמַר הָא מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הִיא דְּאָמַר עָשׂוּ אֶת שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה כְּזוֹכֶה כּוּלְּהוּ כְּרַב לָא אָמְרִי בְּמַכָּרֵי לָא קָתָנֵי כִּשְׁמוּאֵל לָא קָאָמְרִי בִּמְזַכֶּה לָא קָתָנֵי כְּעוּלָּא נָמֵי לָא אָמְרִי כִּיחִידָאָה לָא מוֹקְמִינַן תָּנוּ רַבָּנַן הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת הַלֵּוִי וְאֶת הֶעָנִי לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵחֶלְקָן מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּימִין וּפוֹסֵק עִמָּהֶן כְּשַׁעַר הַזּוֹל וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם רִבִּית וְאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ וְאִם בָּא לַחֲזוֹר אֵינוֹ חוֹזֵר נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים אֵין מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶם לְפִי שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין עַל הָאָבוּד אָמַר מָר פּוֹסֵק עִמָּהֶם כְּשַׁעַר הַזּוֹל פְּשִׁיטָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּסַק כְּמִי שֶׁפָּסַק דָּמֵי וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם רִבִּית מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּכִי לֵית לֵיהּ לָא יָהֵיב לֵיהּ כִּי אִית לֵיהּ נָמֵי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם רִבִּית וְאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ דְּלָא קָרֵינָא בֵּיהּ לֹא יִגּוֹשׂ וְאִם בָּא לַחְזוֹר אֵינוֹ חוֹזֵר אָמַר רַב פָּפָּא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּעַל הַבַּיִת בְּכֹהֵן אֲבָל כֹּהֵן בְּבַעַל הַבַּיִת אִם בָּא לַחְזוֹר חוֹזֵר דִּתְנַן נָתַן לוֹ מָעוֹת וְלֹא מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵּירוֹת יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים אֵין מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן לְפִי שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין עַל הָאָבוּד פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דַּאֲקוּן מַהוּ דְּתֵימָא אֲקַנְתָּא מִילְּתָא הִיא קָא מַשְׁמַע לַן תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת הַלֵּוִי בְּבֵית דִּין וָמֵתוּ מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט וְאֶת הֶעָנִי בְּבֵית דִּין וָמֵת מַפְרִישׁ עָלָיו בְּחֶזְקַת עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל רַבִּי אַחַי אוֹמֵר בְּחֶזְקַת עֲנִיֵּי עוֹלָם מַאי בֵּינַיְיהוּ רש"יכי משוו ב''ד שליח. מי בעי בפניו דשליח קמא או אפילו שלא בפניו כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב כאן וילך לדרכו: מברא. מעבר המים שלא מצא את המעבורת: לא שמיה מתיא. דלא מטי עד הכא ואין טענת אונס בתנאי גיטין למימר אניסנא א''נ יש אונס בגיטין הא אוקימנא בשמעתא קמייתא דכתובות דהאי אונסא דשכיח הוא ואיבעי ליה לאתנויי: ליהוי גיטא. מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה: פייסה. בדברים והרבה עליה ריעים ולא נתרצתה להשלים אתו: מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא. וכיון שלא עשה כן נמצא שלא פייסה ואע''פ שאין לו לא אמרינן אניס דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט והוי גיטא: אטו תרקבא דדינרי בעי למיתב לה. והרי אין לו ואנוס הוא דהא פייסה במה שבידו לעשות ולא איפייסא ולא הוי גיטא דיש אונס בגיטין: הא כמאן דאמר כו'. פלוגתא דתרי לישני ואליבא דרבא היא במסכת כתובות בשמעתא קמייתא: מתני' להיות מפריש עליהן מחלקן. המלוה הזה כשיפריש תרומותיו ימכור התרומה ויעכב הדמים לעצמו בפרעון החוב זה בשביל הכהן וכן המעשר ראשון בשביל לוי ומעשר עני בשביל עני והמעשרות יעכב ויאכל אלא שמפריש מעשר מן המעשר לכהן שהן מותרין לזרים מכיון שאין כאן גזל מתנות שכבר נתן דמיהם לכהן זה ובשעת ההלואה פסק להם דמים: ליטול רשות מן היורשין. מפני שאין חוב זה מוטל עליהן לפרוע יטול מהם רשות אם רוצים שיתקבל חובו בשבילם יעכבם ממעשרות עצמו: אינו צריך ליטול רשות. דיש כח לב''ד להטיל חוב זה על כל הכהונה והלויה לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה: גמ' ואע''ג דלא אתו לידיה. בתמיה אע''פ שאינו נותנן לכהן ויחזירם לו קתני מתני' דיפריש עליהן וכיון דלא מטו לידיה מאן זכי ליה להאי כהן הך תרומה שיקבלנה זה בחובו והיאך יצא ידי נתינה: במכרי כהונה. כמו איש מאת מכרו (מ''ב יב) שהם מכיריו ואוהביו דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה הלכך כיון דמלתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהני דעתייהו והוה כמאן דמטו לידייהו דהני: במזכה להן ע''י אחרים. כשהוא מפריש מוסרו למעשרות ביד אוהבו ואומר זכי במעשר זה לפלוני לוי והוה ליה כמאן דמטא לידיה וחוזר ומחזירן לו: עשו את שאינו זוכה כזוכה. במקומות הרבה מפני תקנה עשו כן לרבי יוסי בהניזקין (לקמן דף נט:) עני המנקף בראש הזית ומצודות חיות ועופות ומציאת חרש ובבכורות (דף יח:) כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ובגמרא דשנים אוחזין (ב''מ דף יב:) השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו דאף על פי שאין זכיה לקטן עשאוהו כזוכה ובכולן י''ל מפני תקנה עשו: כשער הזול. שאם יוזלו חיטין בשעת הפרשת תרומות אקבלם באותו השער של שעת הפרשה: ואין בו משום רבית. בשאר פוסקין בעינן עד שיצא השער וכאן פוסק בשעת הלואה בכך וכך אף על פי שלא יצא השער: ואם בא לחזור. לקמן מפרש: נתייאשו הבעלים. כגון שהלוהו כדי שיעור תרומות שנה זו ועל מנת לקבלם בשנה זו וראה שנשתדפו שדותיו ונתייאש מאותה הלואה ואמר ווי לחסרון כיס ואחר כך חזרו ונתקנו אין מפריש עליהם דיאוש דבר האבד הוא: פוסק עמהם כשער הזול פשיטא. בכל תנאי נמי אם בא לפסוק כשער הזול מי ימחה בידו גבי שאר פוסקין על הפירות נמי הכי תניא באיזהו נשך (ב''מ דף עב:): כמי שפסק דמי. וה''ק הפיסוק שהוא פוסק עמהן כשער הזול הוא שאם יוזלו מדמים הללו שהוא פוסק בשעת הלוואה יקבלם כשער הזול: דכי לית ליה. כגון אם נשתדפו שדותיו: לא קרינא ביה לא יגוש. שאינו יכול לתובעו כלום: בעל הבית. אם בא לחזור בכהן אין יכול שהרי כספו בידו וזה לא היה לו למשוך ממנו כלום דלימא ליה לא משכתי: אבל כהן חוזר בו. דכיון דעשאוהו כזוכה יכול לטעון לא משכת ממני פירות: לא צריכא דאקון. בשעה שייבשו ונתייאש כבר עלו בקנה: מהו דתימא אקנתא מילתא היא. דמשעלו בקנה אם מתייבשים חוזרים ומתקנים ומלתא דלא שכיחא הוא שיהו מתקלקלין לגמרי ולא הוי יאוש מעליא קמ''ל: אותו השבט. שהקרוב להם באותו השבט ראוי ליורשם וכל לויים זוכין במעשרות לפיכך יעכב זה את המעשרות בשביל הקרוב להם בלוייה: בחזקת עניי ישראל. הכא ליכא למימר בחזקת יורשין שמא יורשים עשירים הם אבל בחזקת שאר עניים יפריש ויעכבם דהואיל ותקנת עניים הוא ניחא להו לכל עניי ישראל שתהא דת זו נוהגת בישראל כדי שימצאו מלוים להם כשיצטרכו הלכך כי גבי משאר עניים לאו גוזל את העניים הוא: תוספותמי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא. אע''ג דלית ליה אין טענת אונס בגיטין והוי גט וא''ת וכי יהב לה נמי תרקבא דדינרי אמאי לא הוי גיטא הא לא איפייסא ואור''י דאי לא פייסנא לה משמע אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול ואי יהב לה הרי טרח לפייסה וקיים תנאו אע''פ שלא נתפייסה: במכרי לא קתני. אע''ג דמזכה נמי לא קתני מ''מ ניחא ליה לאוקמי במזכה דאיירי בכל כהנים ומאן דמוקי לה במכרי משום דמזכה לא קתני אע''ג דמכרי נמי לא קתני משמע ליה מפרישין עליהן סתם בלא שום זיכוי: כיחידאה לא מוקמינן. אע''ג דשמואל פסיק בפ''ק דב''מ (דף יב.) כרבי יוסי דעשו את שאינו זוכה כזוכה מכל מקום מסתבר ליה לאוקמי מתניתין אפילו כרבנן.: ופוסק עמהן כשער הזול. כדמפ' דאע''ג דלא פסק כמי שפסק דמי ואין בו משום רבית אפילו פוסק הרבה פחות משער הזול: הא קמ''ל אע''ג דלא פסק כו'. וא''ת הא נמי פשיטא דבפרק איזהו נשך (שם דף עב:) אמר ר' יהודה שיכול לומר לו תן לי כזה או תן לי מעותי וי''ל דהתם שאומר לו בשעת הזול אבל הכא אפילו שתק עד שהוקר השער: כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כו'. והא דאסר רב בפרדיסא באיזהו נשך (שם דף עג.) אע''ג דאית ביה תיוהא הכא התירו משום תקנת כהן: לא שנו אלא בעל הבית בכהן. אפילו לרבנן דפליגי ארבי שמעון בפ' הזהב (שם דף מד.) ולית להו כל שהכסף בידו ידו על העליונה הכא לא גרע מכי לית ליה לא יהיב אי נמי כדפירש בקונטרס דהכא דאין לו למשוך ממנו כלום לא מצי הדר ביה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|