סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה מִדְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיַהּ מִכְּלָל דְּלָאו אִשְׁתּוֹ הִיא כְּלָל
אִיבַּעְיָא לְהוּ עוֹבֶרֶת עַל דָּת צְרִיכָה הַתְרָאָה לְהַפְסִידָהּ כְּתוּבָּתָהּ אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּעוֹבֶרֶת עַל דָּת הִיא לָא בָּעֲיָא הַתְרָאָה אוֹ דִלְמָא תִּיבְעֵי הַתְרָאָה דְּאִי הָדְרָה בַּהּ תִּיהְדַּר בַּהּ
תָּא שְׁמַע אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה מִישְׁתָּא הוּא דְּלָא שָׁתְיָא הָא קַנּוֹיֵי מְקַנֵּי לַהּ לְמַאי לָאו לְהַפְסִידָהּ כְּתוּבָּתָהּ
אָמַר אַבָּיֵי לָא לְאוֹסְרָהּ עָלָיו רַב פָּפָּא אָמַר לְהַשְׁקוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה כִּדְתַנְיָא אֵין מְקַנִּין לַאֲרוּסָה לְהַשְׁקוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה אֲבָל מְקַנִּין לַאֲרוּסָה לְהַשְׁקוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה
אָמַר רָבָא תָּא שְׁמַע אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה
מִישְׁתָּא הוּא דְּלָא שָׁתְיָא הָא קַנּוֹיֵי מְקַנֵּי לְהוּ וּלְמַאי אִי לְאוֹסְרָן עָלָיו הָא אֲסִירָן וְקָיְימָן אֶלָּא לָאו לְהַפְסִידָן כְּתוּבָּתָן
אָמַר רַב יְהוּדָה מִדִּיסְקַרְתָּא לָא לְאוֹסְרָהּ לַבּוֹעֵל כַּבַּעַל דִּתְנַן כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל
אָמַר רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא תָּא שְׁמַע וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין וְלֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ אֶלָּא לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ שְׁמַע מִינַּהּ בָּעֵי הַתְרָאָה שְׁמַע מִינַּהּ
וְכוּלְּהוּ מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִי מֵהָא דִּלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּלֵית לַהּ אֵימְתָא דְבַעַל כְּלָל
אִיבַּעְיָא לְהוּ עוֹבֶרֶת עַל דָּת וְרָצָה בַּעַל לְקַיְּימָהּ מְקַיְּימָהּ אוֹ אֵינוֹ מְקַיְּימָהּ מִי אָמְרִינַן בִּקְפִידָה דְבַעַל תְּלָא רַחֲמָנָא וְהָא לָא קָפֵיד אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּקָפֵיד קָפֵיד
תָּא שְׁמַע וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין וְאִי אָמְרַתְּ רָצָה בַּעַל לְקַיְּימָהּ מְקַיְּימָהּ עָבְדִי בֵּית דִּין מִידֵּי דְּדִלְמָא לָא נִיחָא לֵיהּ לְבַעַל סְתָמָא דְמִילְּתָא כֵּיוָן דְּעוֹבֶרֶת עַל דָּת הִיא מֵינָח נִיחָא לֵיהּ
אִיבַּעְיָא לְהוּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ קִינּוּיוֹ מָחוּל אוֹ אֵינוֹ מָחוּל מִי אָמְרִינַן בְּקִינּוּי דְּבַעַל תְּלָא רַחֲמָנָא וּבַעַל הָא מָחֵיל לֵיהּ לְקִינּוּיוֹ אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּקַנִּי לַיהּ מֵעִיקָּרָא לָא מָצֵי מָחֵיל לֵיהּ
תָּא שְׁמַע וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין וְאִי אָמְרַתְּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ קִינּוּיוֹ מָחוּל עָבְדִינַן מִידֵּי דְּאָתֵי בַּעַל מָחֵיל לֵיהּ סְתָמָא דְמִלְּתָא אָדָם מַסְכִּים עַל דַּעַת בֵּית דִּין
תָּא שְׁמַע וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ וְאִי אָמְרַתְּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ קִינּוּיוֹ מָחוּל לַחְלֵיהּ לְקִינּוּיֵהּ וְלִבְעוֹל
מַאי שְׁנָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דִּגְמִירִי דְּאִי בָּעֵי לְמִיבְעַל אָמְרִי לֵיהּ אַחֲלֵיהּ לְקִינּוּיָיךְ וּבַעְלַהּ
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי זְעֵירָא מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ קִינּוּיוֹ מָחוּל וְזָקֵן מַמְרֵא שֶׁרָצוּ בֵּית דִּין לִמְחוֹל לוֹ מוֹחֲלִין לוֹ וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁרָצוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לִמְחוֹל לוֹ מוֹחֲלִין לוֹ
וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵירַי שֶׁבַּדָּרוֹם עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ לִי וְעַל זָקֵן מַמְרֵא לֹא הוֹדוּ לִי שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקֹת בְּיִשְׂרָאֵל שְׁמַע מִינַּהּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינּוּיוֹ קִינּוּיוֹ מָחוּל שְׁמַע מִינַּהּ
פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא חַד אָמַר קוֹדֶם סְתִירָה מָחוּל לְאַחַר סְתִירָה אֵינוֹ מָחוּל וְחַד אָמַר לְאַחַר סְתִירָה נָמֵי מָחוּל וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ מָחוּל
מִמַּאי מִדְּקָא מְהַדְּרִי רַבָּנַן לְרַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ מִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה נִדָּה שֶׁהִיא בְּכָרֵת בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ סוֹטָה שֶׁהִיא בְּלָאו לֹא כׇּל שֶׁכֵּן
אָמְרוּ לוֹ לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּנִדָּה שֶׁכֵּן יֵשׁ לָהּ הֶיתֵּר תֹּאמַר בְּסוֹטָה שֶׁאֵין לָהּ הֶיתֵּר
וְאִי אָמְרַתְּ לְאַחַר סְתִירָה מָחוּל לָהּ מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דְּיֵשׁ לָהּ הֶיתֵּר דְּאִי בָּעֵי מָחֵיל לֵיהּ לְקִינּוּיֵהּ וּבָעֵיל אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ לְאַחַר סְתִירָה אֵינוֹ מָחוּל שְׁמַע מִינַּהּ
מֵתוּ בַּעְלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ בֵּית שַׁמַּאי כּוּ' בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי שְׁטָר הָעוֹמֵד לִגְבּוֹת כְּגָבוּי דָּמֵי

רש"י

ושמואל דאמר אנא דאמרי אפי' לרבי יאשיה. דאמר שותה דמדאצטריך לרבויי לשתיה ש''מ לאו אשתו היא ליורשה וליטמא לה ולהאכילה תרומה וכ''ש לרבי יונתן דאמר אינה שותה משום דלאו אשתו היא והא דאיצטריך למעוטי אסמכתא בעלמא היא ולאו דקרא להכי אתא אלא להקיש אשה לאיש כדשני לעיל: עוברת על דת. יהודית שאינה צנועה יוצאה וראשה פרועה וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם דאמר בכתובות בפרק המדיר (דף עב.) דיוצאה שלא בכתובה: צריכה התראה. שמא תחזור ואם תחזור לא תפסיד כתובתה או אינה צריכה התראה דבלאו התראה מפסדא: למאי. כיון דלא שתיא קינוי למאי אהני: לאפסודי כתובתה. ואי לאו דקני לא מפסדא אלמא צריכה התראה וזו עוברת על דת היא שנסתרה עם אנשים: להשקותה כשהיא נשואה. ואם תסתר לאחר נישואין שותה על ידי קינוי של אירוסין שאינו יכול להשקותה כשהיא ארוסה דבעינן תחת אישה: לאוסרה אבועל. קינוי לא מהני אלא לאוסרה על בועלה אם ימות זה או יגרשנה ולא שתת: אלא לפוסלה מכתובתה. מכלל דאי לא אתרו בה לא מפסדא: דתנן. לקמן בפרק כשם שהמים בודקין (דף כז:): שאני התם. הא דבעי התראה: דלית לה אימתא דבעל. ואי לאו דאתרו בה בי דינא לא הוה לן למקנסה דכיון דלית לה אימתא אין תימה בדבר אם עוברת על דת ואין זה פריצותא יתירתא אבל מי שבעלה אצלה ואינה יראה ממנו ועוברת על דת פריצותא יתירתא אית בה ואיכא למימר דבלאו התראה נמי מפסדא כתובתה: תלא רחמנא. דכתיב וקנא את אשתו: או דלמא כיון דקפיד קפיד. כלומר כיון דאורחיה דבעל למיקפד בהכי על כרחיה דהאי נמי הויא קפידא לגביה: עבדינן מילתא דדלמא לא ניחא ליה. והיאך אנו נעשים שלוחים לו בדבר שהוא חוב לו שאינו חפץ בו וקיימא לן (כתובות דף יא.) דאין חבין לאדם שלא בפניו: שמחל על קנויו. והשתא ס''ד דקבעי בין שמחל קודם סתירה בין שמחל לאחר הסתירה ואם תימצי לומר עוברת על דת שרצה לקיימה מקיימה הני מילי בלא קינוי אבל היכא דאיכא קינוי וסתירה ורצה למחול מהו מי עקר קינוי ושריא ליה או לאו: עבדינן מידי דאתי בעל ומחיל. ואיכא זילותא דבי דינא: סתמא דמילתא אדם מסכים כו'. וסמכינן אסתם דעתיה דאינשי ומקנינן לה ואי אתי ומחיל מחיל: מאי שנא תלמידי חכמים. תירוצא הוא והכי קאמר לעולם מחיל ודיקא ליה ממתני' מאי שנא דבעינן תלמידי חכמים משום דגמירי דאסורה ליה בדלא מחיל קינוי ואי אתי למיבעל אמרין ליה אחלי לקינויך: סח לי זעירא. שהיה מאנשי ירושלים: זקן ממרא. שהמרה על ב''ד של לשכת הגזית ומיתתו בחנק: שהיא בלאו. אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה בפ''ק דיבמות (דף יא:): במאי קמיפלגי. איזה טעם נותנין לדבריהם: ב''ש סברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי. מי שיש לו שטר חוב על חבירו ושיעבד לו בו נכסיו מוחזק בעל השטר בנכסים יותר מן הלוה והלכך כיון דנכסי ברשותיה קיימי הוו להו יורשי הבעל תובעין והמוציא מחבירו עליו הראיה ועליהן להביא ראיה שזינתה בסתירה זו ואבדה כתובתה:

תוספות

שמע מינה בעל שמחל על קינויו קינויו מחול. ותפשוט נמי עוברת על דת אם רצה בעלה לקיימה מקיימה אפילו התרה בה: בית שמאי אומרים נוטלת כתובתה. ואם תאמר מ''ש דאמרי ב''ש נוטלת כתובתה ובפרק מי שמת (ב''ב דף קנח.) גבי נפל הבית עליו ועל אשתו נפל הבית עליו ועל אביו והיתה עליו כתובת אשה וכו' דאמרי ב''ש יחלוקו הואיל וספק הוא מי מת ראשון וכן בפרק החולץ (יבמות דף לח:) ובכתובות בפרק האשה שנפלו לה נכסים (דף פ:) גבי שומרת יבם שמתה מה יעשו בנכסים הנכנסין והיוצאין עמה בית שמאי אומרים יחלוקו ומפרש בגמרא בפ' החולץ (יבמות דף לח:)
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר