|
טקסט הדף מנוקד
דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָכָא טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם וְנִוַּסְּרוּ כׇּל הַנָּשִׁים הָתָם אֵין לְךָ יִיסּוּר גָּדוֹל מִזֶּה
וְכִי תֵּימָא לַעֲבֵיד בַּהּ תַּרְתֵּי אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר קְרָא וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה לֵימָא דְּרַב נַחְמָן תַּנָּאֵי הִיא לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב נַחְמָן וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר בִּזְיוֹנֵיהּ עֲדִיף לֵיהּ טְפֵי מִצַּעְרָא דְגוּפֵיהּ וּמָר סָבַר צַעְרָא דְגוּפֵיהּ עֲדִיף לֵיהּ טְפֵי מִבִּזְיוֹנֵיהּ הָיְתָה מְכוּסָּה לְבָנִים וְכוּ' תָּנָא אִם הָיוּ שְׁחוֹרִים נָאִים לָהּ מְכַסִּין אוֹתָהּ בְּגָדִים מְכוֹעָרִים הָיוּ עָלֶיהָ כְּלֵי זָהָב וְכוּ' פְּשִׁיטָא הַשְׁתָּא נַוּוֹלֵי מְנַוֵּויל לַהּ הָנֵי מִיבַּעְיָא מַהוּ דְּתֵימָא בְּהָנֵי אִית לַהּ בִּזָּיוֹן טְפֵי כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי שָׁלִיחַ עַרְטִיל וְסָיֵים מְסָאנֵי קָא מַשְׁמַע לַן וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל וְכוּ' בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַבָּא מֵרַב הוּנָא חֶבֶל הַמִּצְרִי מַהוּ שֶׁיְּעַכֵּב בְּסוֹטָה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִשָּׁמְטוּ בְּגָדֶיהָ מֵעָלֶיהָ הוּא וּבְצִלְצוֹל קָטָן נָמֵי סַגִּי אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם דְּאָמַר מָר הִיא חָגְרָה לוֹ בְּצִלְצוֹל לְפִיכָךְ כֹּהֵן מֵבִיא חֶבֶל הַמִּצְרִי וְקוֹשֵׁר לָהּ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ מְעַכֵּב אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל הַמִּצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לָהּ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁמְטוּ בְּגָדֶיהָ מֵעָלֶיהָ וְכׇל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ יִרְאֶה וְכוּ' הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ כָּל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ רוֹאֶה אַלְמָא לָא שְׁנָא גַּבְרֵי וְלָא שְׁנָא נְשֵׁי וַהֲדַר תָּנֵי כׇּל הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ נָשִׁים אִין אֲנָשִׁים לָא אָמַר אַבָּיֵי תַּרְגְּמַהּ אֲנָשִׁים אָמַר לֵיהּ רָבָא וְהָא כָּל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ רוֹאֶה קָתָנֵי אֶלָּא אָמַר רָבָא כׇּל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּהּ רוֹאֶה לָא שְׁנָא גַּבְרֵי וְלָא שְׁנָא נְשֵׁי וְנָשִׁים חַיָּיבוֹת לִרְאוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר וְנִוַּסְּרוּ כׇּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה מַתְנִי' בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ הִיא קִשְּׁטָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵירָה הַמָּקוֹם נִוְּולָהּ הִיא גִּלְּתָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵירָה הַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָּה בַּעֲבֵירָה תְּחִילָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן לְפִיכָךְ תִּלְקֶה הַיָּרֵךְ תְּחִילָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא פָּלַט גְּמָ' אָמַר רַב יוֹסֵף אַף עַל גַּב דְּמִדָּה בְּטֵילָה בַּמִּדָּה לֹא בָּטֵיל דְּאָמַר רַב יוֹסֵף וְכֵן תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִי אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ וְהָא בָּטְלוּ אֶלָּא דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב סְקִילָה אוֹ נוֹפֵל מִן הַגָּג אוֹ חַיָּה דּוֹרַסְתּוֹ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׂרֵיפָה אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵיקָה אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב הֲרִיגָה אוֹ נִמְסָר לַמַּלְכוּת אוֹ לִיסְטִין בָּאִין עָלָיו מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב חֲנִיקָה אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר אוֹ מֵת בִּסְרוֹנְכֵי תַּנְיָא הָיָה רַבִּי אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁבְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה אֵין לִי אֶלָּא סְאָה מִנַּיִן לְרַבּוֹת תַּרְקַב וַחֲצִי תַּרְקַב קַב וַחֲצִי קַב רוֹבַע וַחֲצִי רוֹבַע תּוֹמֶן וְעוּכְלָא מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי כׇּל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וּמִנַּיִן שֶׁכׇּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל תַּלְמוּד לוֹמַר אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן וְכֵן מָצִינוּ בַּסּוֹטָה שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדָה בָּהּ מָדְדוּ לָהּ הִיא עָמְדָה עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ לֵירָאוֹת לוֹ לְפִיכָךְ כֹּהֵן מַעֲמִידָהּ עַל שַׁעַר נִקָּנוֹר וּמַרְאֶה קְלוֹנָהּ לַכֹּל הִיא פָּרְסָה לוֹ סוּדָרִין נָאִין עַל רֹאשָׁהּ לְפִיכָךְ כֹּהֵן נוֹטֵל כִּפָּה מֵעַל רֹאשָׁהּ וּמַנִּיחוֹ תַּחַת רַגְלֶיהָ הִיא קִשְּׁטָה לוֹ פָּנֶיהָ לְפִיכָךְ רש"יהכא טעמא מאי. אמרי רבנן שמצוה לביישה ואפילו היא טהורה משום ונוסרו כל הנשים שלא יביאו עצמן לידי חשד ותהיינה צנועות: התם. שהיא נסקלת אין לך יסור גדול מזה לאחרות: תרתי. מיתה ובושה: מר סבר בזיונא עדיף ליה. חשוב על האדם ושנוי לו טפי מצערא דגופיה הילכך מיתה יפה היא לו ליסקל לבוש ואע''פ שצערו נמשך שאינו ממהר למות ולא ליסקל ערום ויתבזה, ורבי יהודה סבר צערא דגופא עדיף ליה וזו היא מיתה יפה לו ליסקל ערום ואע''פ שמתבזה ולא יסקל בלבושו וימשך צערו: בהני אית לה בזיון טפי. שהיא ערומה עד לבה וראשה פרוע ויתן עליה תכשיטי זהב גנאי הוא לה שדרך בני אדם להתלוצץ באדם ערום ומנעלו ברגליו ואמרי' שליח ערטיל וסיים מסאני שליח מופשט כדמתרגמינן ופשט וישלח ערטיל ערום: משום דאמר מר. לקמן במדה שאדם מודד בה מודדין לו: היא חגרה לו. חגרה את עצמה בצלצול נאה להתנאות בפניו צילצול בנדי''ל בלע''ז: תניתוה. דעיקר הבאתו אינו אלא כדי שלא ישמטו: תרגמה. לרישא דקתני כל הרוצה אנשים: תרגמה. פרש אותה: מתני' ירך התחיל בעבירה תחילה. בדרך תשמיש הירך נהנה תחילה בקירוב בשר לפיכך תלקה ירך תחילה לקלל אותה דכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה (במדבר ה): גמ' ואע''ג דמדה. עצמה בטילה שפסקו ארבע מיתות בית דין: במדה לא בטיל. שמודדין להם לעוברי עבירה במדה שמתחייבים בה ומתים בדוגמת אותה מיתה: דאמר רב יוסף. הגמרא קאמר דאמר רב יוסף נמי בעלמא וכן תני כו': דין ארבע מיתות. דין שמים שהיא דוגמתו: נופל מן הגג. דומיא דסקילה דתנן (סנהדרין דף מה.) בית הסקילה היה גבוה שתי קומות אחד מן העדים בא ודחפו כו': חיה דורסתו. ארי דורסו בצפרניו ומפילו לארץ וגם זה דומה לנסקל: נחש מכישו. והארס שורפו: נמסר למלכות. ומיתת מלכות מתיזין את ראשו בסייף והרג נמי סייף הוא כדאמרינן בסנהדרין (דף נב:): סרונכי. בומנל''ט והוא חולי בגרונו: בסאסאה. בתוך אותה סאה עצמה כשאתה משלחה לאבדון תריבנה: ואין לי אלא סאה. עבירה גדולה: תרקב חצי סאה תרי וקב דהיינו ג' קבין: תומן ועוכלא. משקלות קטנים הן ושיעורן בבבא בתרא בהמוכר את הספינה (דף צ.): ומנין שכל פרוטה ופרוטה וכו'. ואע''פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושניה לא ויתרו לו עליהם אלא מצטרפין לו אותן לחשבון: ליראות לופרסה לו. כנגדו: כפה. צעיף: תוספותואחר כך מביא חבל המצרי. בירושלמי מפרש חבל המצרי וכפיפה המצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר ומגדליה ולא ידענא אי סודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו דאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג.) דבאין משל צבור אי פירושו נמי משירי הלשכה כי הכא: תנינא ואחר כך מביא חבל המצרי. ולא ידענא מאי פשיט מהכא טפי מהא דקתני היא חגרה לו בצלצול דמשמע דחבל מצרי בעינן ממש ועל כרחך לכתחילה למצוה בעינן אבל לאו דוקא לעכב דהיכא כתיב חבל המצרי או שום קשירה בתורה ולמה היה לו לעכב מיהו המדקדק בפירוש רש''י לא קשיא מידי דעיקר הבאתו קמבעיא ליה אי משום מדה במדה דוקא חבל או משום שמיטת בגדים הואיל וצריך לקשור צלצול לקשור חבל כדי ליפרע ממנה מיהו היכא דליכא חבל המצרי ואיכא צלצול לא מהדרנא יותר מדאי בתר חבל: מיום שחרב בהמ''ק וכו'. וה''ה דבזמן הבית נהגו דין ד' מיתות מי שנתחייב בהן בלא עדים והתראה שלא לדונו בסנהדרין כדאמר בפ' אחד דיני ממונות (דף לז:) מעשה ברבי שמעון בן שטח שהיה בזמן הבית דתניא אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי וכו' עד שהשיכו נחש ומקשינן והאי בר נחש הוא והתני רבי חייא וכו' אלא האי דנקט מיום שחרב בית המקדש מלתא דפסיקא נקט דבטלו ארבע מיתות לגמרי: מי שנתחייב סקילה. מקשי' מפרק השוכר את הפועלים (ב''מ דף פג:) דרבי אלעזר ברבי שמעון הוה תפיס גנבי יומא חד פגע בההוא כובס אמר להו תפסוהו ותפסוהו (זקפוהו) וזקפוהו וקא בכי אמר לו רבי אל ירע לך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביוה''כ וזה שנתלה נחנק ואמאי לא פריך והאי בר הכי הוא בר סקילה הוא אבל לפרש''י לא קשיא מידי דפירש התם משום הכי נתלה משום דכל הנסקלין נתלין ויש לומר דלאו דוקא נקט נופל מן הגג או חיה דורסתו אלא מעין מיתה שנתחייב בה יהרג ויש מפרשים דבנו בעל תחילה דהויא לה בעולה דמיתתו הויא בחנק אבל קשיא לרבי מהא דאמר בפרק אלו הן הגולין (מכות י:) דרש ריש לקיש והאלהים אנה לידו זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג עולה ונופל והורגו והא לאו בר סקילה הוא ותירץ אע''ג דלאו בר סקילה מיהו מדה במדה היא דזורק על חבירו דרך ירידה הוא כדכתיב (במדבר לה) ויפל עליו וימות ואלו מתים דרך ירידה ואם הרגו בסייף הקדוש ב''ה נפרע מהם בענין אחר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|