|
טקסט הדף מנוקדוְקַטְלֵיאוֹת נְזָמִים וְטַבָּעוֹת מַעֲבִירִין מִמֶּנָּה כְּדֵי לְנַוְּולָהּ וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ וְכׇל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא לִרְאוֹת חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן וְכׇל הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר וְנִוַּסְּרוּ כׇּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה גְּמָ' מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמָּדָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָתְיָא תּוֹרָה תּוֹרָה כְּתִיב הָכָא וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כׇּל הַתּוֹרָה וּכְתִיב הָתָם עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ מָה לְהַלָּן בְּשִׁבְעִים וְאֶחָד אַף כָּאן בְּשִׁבְעִים וְאֶחָד וּמְאַיְּימִין עָלֶיהָ וְכוּ' וּרְמִינְהוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּימִין עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה כָּךְ מְאַיְּימִין עָלֶיהָ שֶׁתִּשְׁתֶּה אוֹמְרִים לָהּ בִּתִּי אִם בָּרוּר לִךָ הַדָּבָר שֶׁטְּהוֹרָה אַתְּ עִמְדִי עַל בּוּרְיִיךְ וּשְׁתִי לְפִי שֶׁאֵין מַיִם הַמָּרִים דּוֹמִין אֶלָּא לְסַם יָבֵשׁ שֶׁמּוּנָּח עַל בָּשָׂר חַי אִם יֵשׁ שָׁם מַכָּה מְחַלְחֵל וְיוֹרֵד אֵין שָׁם מַכָּה אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם לָא קַשְׁיָא כָּאן קוֹדֶם שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה כָּאן לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה וְאוֹמֵר לְפָנֶיהָ וְכוּ' תָּנוּ רַבָּנַן אוֹמֵר לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁל הַגָּדָה וּמַעֲשִׂים שֶׁאֵירְעוּ בִּכְתוּבִים הָרִאשׁוֹנִים כְּגוֹן אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם יְהוּדָה הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ מֶה הָיָה סוֹפוֹ נָחַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא רְאוּבֵן הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ מֶה הָיָה סוֹפוֹ נָחַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וּמָה שְׂכָרָן מָה שְׂכָרָן כִּדְקָא אָמְרִינַן אֶלָּא מָה שְׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם בִּשְׁלָמָא בִּיהוּדָה אַשְׁכְּחַן דְּאוֹדִי דִּכְתִיב וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי אֶלָּא רְאוּבֵן מְנָלַן דְּאוֹדִי דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וְזֹאת לִיהוּדָה כׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה מְגוּלְגָּלִין בָּאָרוֹן עַד שֶׁעָמַד מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁהוֹדָה יְהוּדָה וְזֹאת לִיהוּדָה מִיָּד שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה עָל אֵיבְרֵיהּ לְשָׁפָא וְלָא הֲוָה קָא מְעַיְּילִין לֵיהּ לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ וְלָא הֲוָה קָא יָדַע מִשְׁקַל וּמִטְרַח בִּשְׁמַעְתָּא בַּהֲדֵי רַבָּנַן יָדָיו רָב לוֹ לָא הֲוָה קָא סָלְקָא לֵיהּ שְׁמַעְתָּא אַלִּיבָּא דְהִילְכְתָא וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה בִּשְׁלָמָא יְהוּדָה דְּאוֹדִי כִּי הֵיכִי דְּלֹא תִּישָּׂרֵף תָּמָר אֶלָּא רְאוּבֵן לְמָה לֵיהּ דְּאוֹדִי וְהָאָמַר רַב שֵׁשֶׁת חֲצִיף עֲלַי דִּמְפָרֵיט חֶטְאֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיחַשְׁדוּ אֲחוֹהִי אִם אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי וְכוּ' שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ כּוֹתְבִין שׁוֹבָר אָמַר אַבָּיֵי תְּנִי מְקָרַעַת אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְהָא שׁוֹבֶרֶת קָתָנֵי אֶלָּא אָמַר רָבָא בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתוּבָּה עָסְקִינַן וְאִם אָמְרָה טְהוֹרָה אֲנִי מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעֲרֵי מִזְרָח מַעֲלִין אוֹתָהּ רש"יוקטליאות. תכשיט הוא כמין חצי עיגול פתוח וסוגרת בו את חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדין: חבל המצרי. עשוי מצורי דקל מסיב הגדל סביב הדקל וכרוך עליו: וקושר למעלה מדדיה. כדי שלא ישמטו בגדיה לארץ: שלבה גס בה. כשאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדש על המים: וכל הנשים מותרות לראותה. לקמן פריך והא תנא רישא כל הרוצה לראות בה רואה ואפילו אנשים: ונוסרו כל הנשים. מקרא הוא ביחזקאל: גמ' מנא הני מילי. דבעיא ב''ד הגדול נהי דבירושלים בעינן להשקותה כדכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה' אבל ב''ד הגדול דהיינו שבעים ואחד מנלן דלא נתכשרו בה אחד משני בתי דינין שהיו שם של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה כדאמר בסנהדרין (דף פו:): מה להלן. בזקן ממרא: בשבעים ואחד. דכתיב (דברים יז) מן המקום ההוא מקום מיוחד דהיינו לשכת הגזית שאפילו מצאן אבי פגי והמרה עליהן ילפינן מיניה דאין המראתו המראה (סנהדרין דף יד:): עמדי על בורייך. היסמכי על נקיותיך: קודם שנמחקה מגילה. כדי שלא ימחה השם מאיימין שלא לשתות ולאחר שנמחקה אומרים לה דברי תנחומין לשתות אם נקיה היא כדי להתירה לבעלה שלא תירא מן המים ותאמר טמאה אני והיא טהורה ותוציא לעז על עצמה ועל בניה: בכתובים הראשונים. בדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון הגדה זו דאשר חכמים יגידו ויודו על חטאם ולא כחדו עונם מאבותיהם ומי הם ראובן במעשה בלהה כדלקמן ויהודה במעשה תמר צדקה ממני: להם לבדם נתנה הארץ. יהודה זכה למלכות בתוספת' דברכות (פ''ד) ראובן נטל חלק תחילה בארץ בעבר הירדן: ולא עבר זר בתוכם. דרש רבי תנחומא אימתי לא עבר זר בתוכם כשבא משה לברכן: יחי ראובן וזאת ליהודה. אין לך בברכת כל השבטים מתחלת וזאת חוץ מזו: עצמותיו של יהודה מתגלגלין בארון. עצמות כל השבטים העלו ממצרים והוא שאמר יוסף והעליתם את עצמותי מזה אתכם (שמות יג) עם עצמותיכם והיו עצמות כל השבטים שלדן קיימת ויהודה איבריו מתפרקין ומתגלגלין בארונו מפני שנידה את עצמו בערבונו של בנימין וחטאתי לך כל הימים (בראשית מג) אפי' לעולם הבא ומהכא נפקא לן (מכות דף יא:). נידוי של חכם אפילו על תנאי הוא בא: מי גרם לראובן שיודה. במעשה יצועי אביו: יהודה. שהודה במעשה תמר וכן היה מסורת בידיהם ומדרש אגדה דר' תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי ועכשיו יחי ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת ליהודה שהוא מתגלגל: לשפא. למקום שנתקו משם כמו דשף מדוכתיה (חולין דף מב:): למתיבתא. לישא וליתן עם שאר החכמים: למשקל ומטרח. לישא וליתן: ידיו רב לו. יהא לו נצחון לריב ריבו והאי דכתיב ידיו לשון מלחמה הוא מלחמתה של תורה: אליבא דהילכתא. לא היה זוכה לומר דבר המתקבל: מאן דמפריט חטאיה. לרבים נראה שאינו נכלם בדבר: דלא ליחשדו אחוהי. שלא יהו שאר אחיו נחשדין מאביהם: שמע מינה כותבין שובר. ופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי היא בבבא בתרא (דף קע:) דקאמר רבי יהודה אין כותבין שובר אלא יקרעו את השטר דאם כן צריך זה לשמור שוברו מן העכברים: תני מקרעת. שטר כתובתה: במקום שאין כותבין כתובה. אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה וכשמגרשה מוציאה גיטה וגובה בה וכשנתאלמנה מביאה עדי מיתה וגובה והתם כיון דלא אפשר מודי רבי יהודה שכותבין שובר דטוב לו שיהא בידו קצת ראיה שפרע כדי שלא תחזור ותביא עדי מיתה אחרים בבית דין אחר ותתבענו: תוספותמה להלן בשבעים ואחד תימה אמאי לא תני להו לסוטה וזקן ממרא בפ''ק דסנהדרין (דף ב.) בהדי הני דהוו בב''ד של שבעים ואחד וי''ל משום דגמר של סוטה וזקן ממרא לא היה בבית דין של שבעים ואחד: מה להלן בבית דין של שבעים ואחד. קשיא כיון דילפינן מזקן ממרא אית לך למימר גבי סוטה שהמקום גורם כמו גבי זקן ממרא ולכך היו מעלין אותה ללשכת הגזית א''כ פסקו המים המרים מיום שגלתה סנהדרין וישבה לה בחנות כדאמר בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מא.) לפי שלא רצו לדון דיני נפשות לפי שהמקום גורם ובפרק בתרא דמכילתין (לקמן דף מז.) אמרינן דרבן יוחנן בן זכאי הפסיקן וקודם גלות סנהדרין אומר בפרק היו בודקין (שם מא.) דרבן יוחנן בן זכאי תלמיד יושב לפני רבו היה ולא מקרי רבן ונראה דאיום לא היה מעכב ואם לא היו מאיימין כלל אעפ''כ היתה שותה הילכך היתה נוהגת אפי' לאחר גלות: לא עבר זר בתוכם. פירש ר''י בשם רבי שמואל היינו בחלוקת יחזקאל שראובן ויהודה שכנים: שמעת מינה כותבין שובר. תימה והא הכא לא אפשר בלא שובר אם היא אומרת אבדה כתובתי במה יכוף אותה להחזיר כתובתה בשלמא לוה בעלמא מעכב הפרעון עד שיחזיר מלוה את השטר אבל כאן אין פרעון שהרי כאן אבדה כתובתה והיכא דלא אפשר דברי הכל כותבין וי''ל שהיה יכול לעכב את הגט אצלו עד שתחזיר לו הכתובה אבל תמיה לפום מאי דמסיק במקום שאין כותבין כתובה כותבין שובר למה לי למיכתב שובר יקרע הגט ויכתוב עליו גיטא דנן דקרענוהו לא משום דגיטא פסולא הוא אלא דלא תהדר ותגבי ביה זימנא אחריתי כדאמרינן בפ' הכותב (כתובות דף פט:) ובפרק קמא דבבא מציעא (דף יח.) וי''ל דהכא מיירי מן הסכנה ואילך דאמר בפרק הכותב (כתובות דף פט:) דגובה בעדי גירושין אפילו בלא גט: אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן. מקשים הא במקום שכותבין אין כותבין שובר ובגט פשוט (ב''ב ד' קעא:) אמר ה''נ מסתברא דכותבין שובר דאי אין כותבין יאכל הלה וחדי א''ל אביי אלא מאי כותבין אבד שוברו יאכל הלה וחדי א''ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה אלמא דקיבל אותה סברא דכותבין ונראה דרבא ס''ל כותבין אבל הכא דחייה בעלמא הוא דליכא למשמע מהכא דכותבין שובר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|