|
טקסט הדף מנוקד
אָמַר רַב יְהוּדָה מִדִּיסְקַרְתָּא תָּא שְׁמַע בָּהֶם יָכוֹל בְּכוּלָּן תַּלְמוּד לוֹמַר מֵהֶם אִי מֵהֶם יָכוֹל מִקְצָתָן תַּלְמוּד לוֹמַר בָּהֶם
הָא כֵּיצַד עַד שֶׁיִּגַּע בְּמִקְצָתָן שֶׁהוּא כְּכוּלָּן וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים בְּכַעֲדָשָׁה שֶׁכֵּן הַחוֹמֶט תְּחִלַּת בְּרִיָּיתוֹ בְּכַעֲדָשָׁה שְׁמַע מִינַּהּ שִׁיעוּרָא גְּמִירִי לַהּ אָמַר רַב שְׁמַעְיָה כִּי בָּעִינַן שִׁיעוּרָא דְּבִדְלָא הָוְיָא כַּעֲדָשָׁה לָא מְטַמָּא דְּלָא נָפְלָה בַּהּ נְשָׁמָה אֲבָל נָפְלָה בַּהּ נְשָׁמָה לָא תִּיבְּעֵי לָךְ הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת אִיבַּעְיָא לְהוּ שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת תְּנַן אוֹ דִּלְמָא אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת אָמַר רָבָא תָּא שְׁמַע שִׁדְרָה שֶׁגֵּירַד רוֹב עִילְעִין שֶׁבָּהּ טְהוֹרָה וּבְקֶבֶר אֲפִילּוּ מְשׁוּבֶּרֶת אוֹ מְפוֹרֶקֶת טְמֵאָה מִפְּנֵי הַקֶּבֶר טַעְמָא מִשּׁוּם דְּגֵירַד הָא לָא גֵּירַד טָמֵא שְׁמַע מִינַּהּ אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת קָתָנֵי הָא לָא קָתָנֵי הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּכִי גֵּירַד טְהוֹרָה אִידַּךְ תִּיבְּעֵי לָךְ תָּא שְׁמַע רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שִׁשָּׁה דְּבָרִים רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין וְחָזַר בּוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וּמַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיאוּ קוּפָּה מְלֵאָה עֲצָמוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל טַרְסִיִּים וְהִנִּיחוּהָ בַּאֲוִיר וְנִכְנַס תּוֹדוֹס הָרוֹפֵא וְכׇל הָרוֹפְאִים [עִמּוֹ] וְאָמְרוּ אֵין כָּאן שִׁדְרָה מִמֵּת אֶחָד טַעְמָא דְּלֵיכָּא שִׁדְרָה דְּמֵחֲדָא הָאִיכָּא אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת דְּמֵחֲדָא נָזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ שְׁמַע מִינַּהּ אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת תְּנַן לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת דְּמִמֵּת אֶחָד לֵיכָּא אֶלָּא אֲפִילּוּ אוֹ שִׁדְרָה מִמֵּת אֶחָד אוֹ גוּלְגּוֹלֶת מִמֵּת אֶחָד לֵיכָּא תָּא שְׁמַע מִמִּנְיָינָא וּמָה הֵן שִׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַל אֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁבָּא מִשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת שֶׁבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים וְעַל רְבִיעִית דָּם הַבָּא מִשְּׁנַיִם וְעַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁנֶּחְלַק לִשְׁנַיִם וְהַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת רש"יאמר רב יהודה מדסקרתא ת''ש. אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם וגו' (ויקרא יא) אי בהם יכול בכולם דכי נגע בכולם יהא טמא אבל לא במקצתו ת''ל וכל אשר יפול עליו מהם במותם כו': ושיערו חכמים. שמגע עדשה יטמא שהוא כעדשה ששוה ככולו: שכן החומט כו'. ומדקא בעי שיעור בריה כעדשה ש''מ שיעורא דבריה כולה בעינן ואי חסרה שיעורא נפקא לה מכלל טומאתה וה''ה לענין אכילה: אמר ר' שמעיה כי בעינן שיעורא. דבריה במידי דכל ברייתו בכעדשה אבל גבי נמלה בפחות מכעדשה הויא בה נשמה דהא שלימה נמי לא הויא כולה כעדשה לא בעינן שיעורא ואכתי תבעי לך: אמר רבא ת''ש [שדרה] שגירד רוב צלעות שבה. שעקר רוב צלעות שבה טהורה ואע''ג שהן מונחות בצדה: ובקבר כו'. מפני שהקבר מצרפה להיות כמו שלמה: הא לא גירד טמאה. ואע''ג דליכא גולגולת בהדה וש''מ דשדרה או גולגולת תנן: אידך. לא גירד עדיין תיבעי לך: ששה דברים. לקמן קחשיב להו: של טרסיים. צורפי נחשת ואמרי לה של אותה אומה ואמרי לה אורגים ודומה לו במסכת ע''ז (דף יז:) במעשה דרבי אליעזר כשנתפס למלכות דאמר להו רבם של טרסיים אני: והניחוה באויר. כדי שלא יהיו מיטמאין באותן עצמות: ונכנס תודוס הרופא. שהיה בקי ומומחה אם הן ממת אחד או משני מתים: ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד. ואין הנזיר מגלח על אהילו ואפילו לר''ע שהיה אומר בתחלה שאפי' היא באה משני מתים מטמא על אהילו חזר בו ר''ע: טעמא משום דליכא ביה שדרה ממת אחד. קאמר דאין הנזיר מגלח הא איכא חדא דמת אחד מטמא באהל ואין מועיל הנחתו באוירא כלום והנזיר מגלח עליו ותפשוט דאו שדרה או גולגולת: לא לעולם אימא לך דשדרה וגולגולת ממת אחד בעינן והאי דקאמר להו הרופאים דקא מטהר להו לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שדרה וגולגולת דמת אחד כדי שיעור טומאת אהל דליכא אלא אפילו שדרה ממת אחד וגולגולת ממת אחד דלדברי ר''ע הוה מטמא לא איכא: ת''ש ממניינא. דששה דברים: על אבר מן המת הבא מב' מתים. כגון הזרוע או השוק שיש בו שתי עצמות והאחד בא ממת אחד והאחר בא ממת שני וקרויין הן אבר אחד: ר''ע מטמא וחכמים מטהרים. לפי שלא אמרו שיהא מטמא באהל אלא באבר ממת אחד ואבר מן החי הבא מאדם אחד וחצי קב עצמות הבא ממת אחד ורביעית דם הבא ממת אחד במגע ולא באהל ולדברי ר''ע אפי' באהל ועצם כשעורה ממת אחד ובכל אלו אומר ר' עקיבא שאפי' הן באין משני מתים הרי אלו מטמאין: תוספותת''ש בהם יכול בכולן. גבי שרצים כתיב אשר יפול מהם אל תוכו ובמקום אחר כתיב אשר יגע בהם במותם הא כיצד ניישב שני המקראות הללו וכו' ושיערו חכמים בכעדשה דמיקריא מהם שזהו במקצת שרץ אחד ומיקריא בהם לפי שהחומט תחילת ברייתו בכעדשה וש''מ שיעורא גמירי מדבעינן כעדשה שהרי החומט גם כי הוי תחילתו בכעדשה היינו עם רגליו וקרניו ומ''מ אי חתיך מיניה פורתא דמיפחתי' מכעדשה אפ''ה חיה ואפ''ה בעינן כעדשה ממש כברייתה וש''מ שיעורא גמירי ודחי א''ר שמעיה כי בעינן שיעורא בכעדשה היכא דלא נפלה ביה נשמה כגון חומט שאם נפחת מעט תחילה אז ודאי אין לנו להחשיבו בריה בפחות הואיל ולעולם לא יפול בו נשמת חיים בפחות מכן אבל היכא דנפלה ליה כגון נמלה חיה חשובה היא כי אף קיצץ רגליה או שום דבר ממנה יכולה עדיין לחיות הרבה שאין חייה תלוין בדבר שקצץ: איבעיא להו שדרה וגולגולת תנן. דדוקא על שניהם מגלח או דלמא או שדרה או גולגולת תנן והוא הדין דאמתניתין דאהלות (פ''ב מ''א) נמי מיבעיא ליה וכן משמע בסמוך דמייתי מתניתין דאהלות למיפשט בעיין: ת''ש שדרה שגרד רוב על עולין שבה. פי' שיבר רוב צלעות שבה תרגום של צלעות עלעולין: טהורה. בעלמא [אמרינן] כמה חסרון בשדרה וכו' ולא תטמא אמר שמואל בפ' אלו טרפות (חולין מב:) וכן לטרפה וגם כאן נראה לרבינו יצחק דיש להשוות דאם נשתברו רוב צלעותיה טרפה וכדאמר בפ' אלו טרפות (שם נב.) נשתברו ברוב שני צדדין טרפה נעקרו אפילו ברוב צד אחד: ובקבר אפי' משוברת או מפורקת טמאה מפני שהקבר מצרפה. דהכי גמירי: טעמא דגירד הא לא גירד טמא. וקס''ד דאיירי בלא גולגולת ואפ''ה טמאה וש''מ דאו שדרה או גולגולת תנן: ומשני מי קתני הא לא גירד טמאה הא קמ''ל דכי גירד טהורה ואידך תיבעי לך. פירוש מי קתני הא לא גירד טמאה בלא גולגולת דלמא כשיש עמה גולגולת איירי ואע''פ [כן] כי גירד רוב צלעות שבה טהורה ואידך תיבעי לך כלומר בלא גירד ואין שם אלא השדרה בלא גולגולת תיבעי לך: תא שמע רבי יהודה אומר ששה דברים ר''ע מטמא. בסמוך קא חשיב להנך ששה דברים וחכמים מטהרין וחזר בו ר''ע: מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים. פירוש צורפי נחשת והניחוה באויר במקום שאין גג עליו פן יטמאו באהל הנכנסין שם נכנס תודוס הרופא וכל הרופאים עמו ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד ובפירוש משניות מצאתי דהכי איתא בסיפרי אמרו הואיל ויש כאן מטהרין [ומטמאין] נעמוד למנין פירוש ר''ע וחכמים שנחלקו בשדרה ובגולגולת הבאים משני מתים ובסמוך מייתי לה ובמס' אהלות פ''ב (מ''ו) נמי תנן פלוגתייהו התחילו מר' עקיבא תחילה וטיהר אמרו לו הואיל ואתה הוא שהיית מטמא טיהרת יהו טהורין: טעמא דליכא שדרה דמת חדא. פי' ממת חדא הא איכא שדרה או גולגולת דמת חדא נזיר מגלח עליה וש''מ או שדרה או גולגולת תנן. ודחי דלמא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שדרה וגולגולת דממת אחד ליכא צ''ע מה היו צריכין להראות לרופאים אם השדרה ממת אחד או לא והא מסתמא היתה מפורקת ומשוברת ואמרינן לעיל דאף ממת אחד טהורה ואומר רבינו יצחק דאיירי כגון דעל אותן עצמות האהיל האדם בעודן בקבר ואמר לעיל הקבר מצרפו: ת''ש ממניינא מה הן ששה דברים שר''ע מטמא וחכמים מטהרין על אבר מן המת שבא משני מתים ועל אבר מן החי שבא משני בני אדם ועל חצי קב. עצמות שבא מב' מתים. ומדלא קאמר הכא ועל רובע עצמות הבא משני מתים כדתנן במסכת אהלות (פ''ב מ''ו) בפלוגתא דר''ע ורבנן יש להוכיח דהכא לענין תגלחת נזיר איירי דאינו מגלח על פחות מחצי קב ולהכי נקט חצי קב דעל רובע הקב דאתי ממת אחד אינו מגלח כדתנן במתניתין והתם לענין טומאת אהל גרידא קתני: שבא משני מתים. דאילו בא ממת אחד לר''ע מגלח כדתנן במתני' לר''ע ופליגי רבנן עליה והכא תנן דר''ע הדר ביה ובדין הוא דמיבעי ליה למינקט לרבנן על חצי לוג דם הבא משני מתים אלא איידי דלר''ע דאף ברביעית מגלח נקט הכי. הר''ף: ועל עצם כשעורה ועל רביעית דם כו' ועל עצם כשעורה שנחלק לשנים. אף כי הוא ממת אחד והשדרה וגולגולת במסכת אהלות (פ''ב מ''ו) תניא בהדיא בפלוגתא דר''ע ורבנן השדרה וגולגולת משני מתים:. ואי ס''ד או שדרה או גולגולת הני שבעה הויין. פי' דנחלקו בו ר''ע ורבנן וברישא תנא ששה דברים אלא ודאי שדרה וגולגולת חד דלא מטמא הא בלא הא ומשני לעולם שדרה וגולגולת כתרי חשיב להו וסמי עצם כשעורה מחושבנא דששה דברים דכי קתני ששה דברים דפליגי על ר''ע לאפוקי עצם כשעורה דיחיד הוא דפליג עליה דתניא עצם כשעורה כו': הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|