סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

יָכוֹל לֹא יִטַּמֵּא לַשִּׁדְרָה וְלַגּוּלְגּוֹלֶת וּלְרוֹב בִּנְיָינוֹ וּלְרוֹב מִנְיָינוֹ שֶׁל אֲחֵרִים אָמַרְתָּ מָה אֲחוֹתוֹ מְיוּחֶדֶת שֶׁגּוּפָה תָּלוּי בּוֹ וּמִיטַּמֵּא לַשִּׁדְרָה וְלַגּוּלְגּוֹלֶת וּלְרוֹב בִּנְיָינָהּ וּלְרוֹב מִנְיָינָהּ אַף כֹּל שֶׁגּוּפוֹ תָּלוּי בּוֹ מִיטַּמֵּא לַשִּׁדְרָה וְלַגּוּלְגּוֹלֶת וּלְרוֹב בִּנְיָינוֹ וּלְרוֹב מִנְיָינוֹ
הָהִיא נָמֵי רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְרַב דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה שֶׁמֵּת אָבִיו שֶׁל רַבִּי יִצְחָק בְּגִינְזַק וּבָאוּ וְהוֹדִיעוּהוּ לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּבָא וְשָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן אֱלִישָׁע וְאַרְבָּעָה זְקֵנִים [שֶׁעִמּוֹ]
וְאָמְרוּ לְאָבִיו בִּזְמַן שֶׁהוּא שָׁלֵם וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא חָסֵר
מַתְנִי' שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר הַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן חוֹמֶר בַּטּוּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת מִבַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן שֶׁהַטּוּמְאָה וְהַתִּגְלַחַת סוֹתְרִין וְהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן אֵינוֹ סוֹתֵר
חוֹמֶר בַּיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן מִבַּטּוּמְאָה וּבַתִּגְלַחַת שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ וְטוּמְאָה וְתִגְלַחַת הוּתְּרוּ מִכְּלָלָן בְּתִגְלַחַת מִצְוָה וּבְמֵת מִצְוָה
וְחוֹמֶר בַּטּוּמְאָה מִבַּתִּגְלַחַת שֶׁהַטּוּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ קׇרְבָּן וְתִגְלַחַת אֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וְאֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ קׇרְבָּן
גמ' וְטוּמְאָה לֹא תּוּתַּר מִכְּלָלָהּ קַל וָחוֹמֶר מִיַּיִן וּמָה יַיִן שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ טוּמְאָה שֶׁסּוֹתֶרֶת אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תּוּתַּר מִכְּלָלָהּ
תַּלְמוּד לוֹמַר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא אֲבָל מִיטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה
וְיַיִן יוּתַּר מִכְּלָלוֹ קַל וָחוֹמֶר מִטּוּמְאָה מַה טוּמְאָה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת הוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ יַיִן שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר אֵינוֹ דִּין שֶׁיּוּתַּר מִכְּלָלוֹ אָמַר קְרָא מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר לֶאֱסוֹר יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת
וְיַיִן יִסְתּוֹר אֶת הַכֹּל קַל וָחוֹמֶר מִטּוּמְאָה מָה טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל יַיִן שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּסְתּוֹר
אָמַר קְרָא וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ טוּמְאָה סוֹתֶרֶת וְאֵין הַיַּיִן סוֹתֵר
וְהַתִּגְלַחַת תִּסְתּוֹר אֶת הַכֹּל קַל וָחוֹמֶר מִטּוּמְאָה וּמָה טוּמְאָה שֶׁלֹּא עָשׂוּ בָּהּ מְטַמֵּא כַּמִּיטַּמֵּא סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל תִּגְלַחַת שֶׁעָשׂוּ בָּהּ מְגַלֵּחַ כַּמִּתְגַּלֵּחַ אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּסְתּוֹר אֶת הַכֹּל
אָמַר קְרָא וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ טוּמְאָה סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל וְאֵין תִּגְלַחַת סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל
וְטוּמְאָה נַעֲשֶׂה בָּהּ מְטַמֵּא כַּמִּיטַּמֵּא קַל וָחוֹמֶר מִתִּגְלַחַת וּמָה תִּגְלַחַת שֶׁאֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא שְׁלֹשִׁים עָשָׂה בָּהּ מְגַלֵּחַ כַּמִּתְגַּלֵּחַ טוּמְאָה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּעֲשֶׂה בָּהּ מְטַמֵּא כַּמִּיטַּמֵּא
אָמַר קְרָא וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ לִמְטַמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ
וְתִגְלַחַת לֹא נַעֲשֶׂה בָּהּ מְגַלֵּחַ כַּמִּתְגַּלֵּחַ קַל וָחוֹמֶר מִטּוּמְאָה וּמָה טוּמְאָה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֶת הַכֹּל לֹא עָשׂוּ בָּהּ מְטַמֵּא כַּמִּיטַּמֵּא תִּגְלַחַת שֶׁאֵינָהּ סוֹתֶרֶת אֶלָּא שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה מְגַלֵּחַ כַּמִּתְגַּלֵּחַ
אָמַר קְרָא תַּעַר לֹא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ קְרִי בֵּיהּ לֹא יַעֲבוֹר הוּא וְלֹא יַעֲבוֹר לְאַחֵר
וְתִגְלַחַת לֹא תּוּתַּר מִכְּלָלָהּ קַל וָחוֹמֶר מִיַּיִן וּמָה יַיִן שֶׁאֵינוֹ סוֹתֵר לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ תִּגְלַחַת שֶׁסּוֹתֶרֶת אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תּוּתַּר מִכְּלָלָהּ אָמַר רַחֲמָנָא רֹאשׁוֹ וְאָמַר רַחֲמָנָא זְקָנוֹ
וְתִגְלַחַת לֹא תִּסְתּוֹר כְּלָל קַל וָחוֹמֶר מִיַּיִן וּמָה יַיִן שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵינוֹ סוֹתֵר תִּגְלַחַת שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּסְתּוֹר בָּעִינַן גִּידּוּל שֵׂעָר וְהָא לֵיכָּא
וְיַיִן יִסְתּוֹר שְׁלֹשִׁים יוֹם קַל וָחוֹמֶר מִתִּגְלַחַת וּמָה תִּגְלַחַת שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ סוֹתֶרֶת יַיִן שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּסְתּוֹר מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא מִשּׁוּם גִּידּוּל שֵׂעָר גַּבֵּי יַיִן הָא קָאֵים שְׂעָרוֹ

רש"י

יכול. באחותו שהוא מותר אבל לא בשל אחרים לא בשדרה ולא בגולגולת על שאר קרובים: שגופה תלוי בה. בשדרה וגולגולת שבכך עיקר הגוף תלוי או בזה או בזה אף כל בשאר קרובים יכול ליטמא או בשדרה או בגולגולת או ברוב בניינו או ברוב מניינו ואע''פ שהוא חסר משאר הגוף וש''מ דמותר ליטמא לאביו אע''פ שהוא חסר ותיקשה דרב חסדא דהאיכא ר''א בן יעקב דקאמר נמי הכי ושמע מינה דלכולי עלמא לית להו דרב חסדא דאמר בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר: הא נמי ר''י היא. כלומר הוא דאמר כר''י ורב [חסדא] דאמר כי האי תנא: דתניא מעשה שמת אביו של רבי יצחק הכהן בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את רבי יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו. מהו ליטמא ולהביאו בקברי אבותיו: ואמרו לו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר. ולאחר שלש שנים אי אפשר לו שאינו חסר: מתני' וטומאה ותגלחת הותרו. בתגלחת מצורע ובמת מצוה: שהטומאה סותרת את הכל. אפילו בנזירות מרובה: וחייבין עליה קרבן. אשם ותורין או בני יונה: ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום. ואפילו בנזירות מרובה: גמ' ת''ל לאביו ולאמו לא יטמא. מכדי כתיב על כל נפשות מת לאביו למה לי אלא להכי הוא דאתא דלאביו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה: ויין יותר מכללו. כגון גבי יין מצוה שנשבע עליו לשתותו מק''ו ומה טומאה כו': לאסור יין מצוה. שנשבע עליו כיין רשות וכדר''ש בפ''ק דמסכתין (דף ג:) והאי דמותר בקידושא ואבדלתא דלא חשיב ליה הותר מכללו משום דלא חל עליו מעולם נזירות משום דנשבע ועומד מהר סיני הוא ומותר מכללו לא קחשיב ליה אלא היכא דחייל ואח''כ מישתרי בהו: ומה טומאה שלא עשה מטמא כמיטמא. שהמטמא את הנזיר אינו עובר עליו וכדמוכח בסמוך: תגלחת שעשה בה מגלח כמתגלח. שהמגלח את הנזיר עובר בלאו כדלקמן תער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעביר ליה אחר: אמר קרא וטמא ראש נזרו למטמא ראש נזרו. מדלא כתיב וטמא לו ראש נזרו: אמר רחמנא ראשו וזקנו. דמייתרי כדאמרינן לעיל להתיר למצורע נזיר לגלח: בעינן גידול שיער. כדי לקיים בו מצות גילוח ביום הבאת קרבנותיו וליכא: מידי הוא טעמא. דתגלחת דסותר אלא משום דבעינן דתיהוי ליה גידול שיער ואילו הכא גבי יין למה ליה למיסתר הא קאי שערו דחזי לגילוח:

תוספות

ובאו והודיעוהו לאחר ג' שנים ושאל את ר' יהושע בן [אלישע] זקנו שהיה רוצה לקברו בקברי אבותיו ואמר לו לאביו בזמן שהוא שלם: חומר בטומאה ובתגלחת שסותרין. טומאה בהדיא כתיב והימים הראשונים יפלו ותגלחת שסותרת שלשים כדאמרינן לקמן משום דבעינן גידול שיער כדי גידול שיער סתם נזירות שיהא השער בשעת תגלחת מצוה: והיוצא מן הגפן אינו סותר. בהדיא ממעטינן ליה בגמ': חומר ביוצא מן הגפן שלא הותר מכללו. לאסור יין מצוה כיין הרשות שאם נשבע שאשתה ואח''כ נדר בנזיר אסור [ביין] ותגלחת הותרה בתגלחת מצורע [כדאמרינן לקמן] (דף נח.) מראשו וטומאה הותרה במת מצוה: ויין יותר מכללו. למי שנשבע שאשתה: אמר קרא מיין ושכר. דמיותר כדאמרינן בפ''ק (לעיל דף ג:): כי טמא (מעיקרו סותר כי טמא) נזרו מיעוטא הוא: שלא עשה מטמא כמיטמא. מטמא הנזיר אינו לוקה: שעשו בה המגלח. את הנזיר כמתגלח כנזיר עצמו וילקו שניהן כדדרשינן בסמוך: אמר קרא ראשו. גבי מצורע להתיר מצורע נזיר: תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור. וא''ת טומאה תוכיח וי''ל מה לטומאה שכן סותרת את הכל: ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת. וא''ת מה לתגלחת שכן עשה בה מגלח כמתגלח תאמר [ביין] שלא עשה משקה כשותה וי''ל דמהאי טעמא נעשה בו משקה [כשותה] אבל בתר דמשני דיין [אינו סותר] דין הוא דלא נעשה בו משקה כשותה הואיל דלא סותר:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר