|
טקסט הדף מנוקד
הָא גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ מֵהֶם
אָמַר מָר וְכוּלָּם שֶׁגִּילְּחוּ שֶׁלֹּא בְּתַעַר אוֹ שֶׁשִּׁיְּירוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא עָשׂוּ וְלֹא כְלוּם אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא זֹאת אוֹמֶרֶת רוּבּוֹ כְּכוּלּוֹ מִדְּאוֹרָיְיתָא מִמַּאי מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא גַּבֵּי נָזִיר בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ הָכָא הוּא דְּעַד דְּאִיכָּא כּוּלּוֹ הָא בְּעָלְמָא רוּבּוֹ כְּכוּלּוֹ מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא הַאי בְּנָזִיר טָמֵא כְּתִיב מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא מִכְּדֵי נָזִיר טָמֵא דִּבְתַעַר מְנָלַן מִנָּזִיר טָהוֹר יָלֵיף לַיְתֵי נָזִיר טָהוֹר וְלֵילַף מִנָּזִיר טָמֵא מָה טָמֵא כִּי שַׁיַּיר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְלָא כְּלוּם עֲבַד הָכָא נָמֵי כִּי שַׁיַּיר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְלָא כְּלוּם עֲבַד בָּעֵי אַבָּיֵי נָזִיר שֶׁגִּילַּח וְשִׁיֵּיר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת צָמַח רֹאשׁוֹ וְחָזַר וְגִילְּחָן מַהוּ מִי מְעַכְּבִי אוֹ לָא בָּעֵי רָבָא נָזִיר שֶׁגִּילַּח וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְגִילַּח אַחַת וְנָשְׁרָה אַחַת מַהוּ אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא גִּילַּח שַׂעֲרָה שַׂעֲרָה קָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרָבָא אֶלָּא אֵימָא נָשְׁרָה אַחַת וְגִילַּח אַחַת מַהוּ אֲמַר לֵיהּ גִּילּוּחַ אֵין כָּאן שֵׂעָר אֵין כָּאן אִי שֵׂעָר אֵין כָּאן גִּילּוּחַ יֵשׁ כָּאן הָכִי קָאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר אֵין כָּאן מִצְוַת גִּילּוּחַ אֵין כָּאן מַתְנִי' נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס אֲבָל לֹא סוֹרֵק גְּמָ' חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר אֲבָל לֹא סוֹרֵק אֲתָאן לְרַבָּנַן רֵישָׁא רַבִּי שִׁמְעוֹן וְסֵיפָא רַבָּנַן אָמַר רַבָּה כּוּלָּהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא כׇּל הַסּוֹרֵק לְהָסִיר נִימִין מְדוּלְדָּלוֹת מִתְכַּוֵּין מַתְנִי' רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר לֹא יָחוֹף בַּאֲדָמָה מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׂעָר גְּמָ' אִיבַּעְיָא לְהוּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַשֶּׁרֶת אֶת הַשֵּׂעָר תְּנַן אוֹ דִּלְמָא מִפְּנֵי הַמַּשֶּׁרֶת תְּנַן לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ כְּגוֹן דְּאִיכָּא אֲדָמָה דְּלָא מַתְּרָא אִי אָמְרַתְּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַשֶּׁרֶת תְּנַן הֵיכָא דְּיָדְעִינַן דְּלָא מַתְּרָא שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִפְּנֵי הַמַּשֶּׁרֶת כְּלָל כְּלָל לָא תֵּיקוּ מַתְנִי' נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה יַיִן כׇּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת אָמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת הָיָה מְגַלֵּחַ כׇּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת אָמְרוּ לוֹ אַל תְּגַלֵּחַ אַל תְּגַלֵּחַ וְהוּא מְגַלֵּחַ חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת הָיָה מִטַּמֵּא לְמֵתִים כׇּל הַיּוֹם אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת אָמְרוּ לוֹ אַל תִּטַּמֵּא אַל תִּטַּמֵּא וְהוּא מִטַּמֵּא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת רש"יהא גדילים תעשה לך. וקא דחי לאו דלא תלבש שעטנז: אמר רב אחא בריה דרב איקא. מדקתני או ששיירו שתי שערות לא עשה כלום זאת אומרת דרובו חשוב ככולו מדאורייתא דמדכתב הכא וגילח את ראשו ביום השביעי ולא מיצטריך ליה למיכתב ביום השביעי יגלחנו לומר דלא חשיב גילוח עד דאיכא כולו שיער מגולח מכלל מדאיצטריך ליה קרא לאשמועינן דליגלח כולו דאי לאו האי קרא הוה אמינא דברובו סגי ליה דרובו ככולו דאורייתא: האי. ביום השביעי יגלחנו בנזיר טמא הוא דכתיב אבל בנזיר טהור לא כתיב אלא וגילח את שער ראש נזרו דלא משמע ליה הכי: מחכו עלה במערבא. אהא אתקפתא דר' יוסי בר' חנינא: דמכדי נזיר טמא דבתער מנלן מנזיר טהור יליף. מדכתיב ביה תער אי לרבי כדאית ליה ולת''ק כדאית ליה וכדלעיל וה''ה נמי דליתי נזיר טהור מנזיר טמא מה נזיר טמא כו' והכא הוא דגלי רחמנא כולו הא בעלמא רובו ככולו וכדרב אחא בריה דרב איקא וא''ת ליגמר מיניה הא לא אפשר משום דהוו להו נזיר ומצורע שני כתובין כאחד: וצמח ראשו וחזר וגילחן. נמי לאותן ב' שערות: מהו. מי אמרינן כיון דמעיקרא כי שייר אותן שתי שערות לא עשה ולא כלום השתא נמי כיון דהדר וצמח לא עשה ולא כלום דכמאן דמגלח שתי שערות מעיקרן דמי ומעכבי או דלמא כיון דהשתא קא מיגלח להו להאי דהדר צמח לא חיישינן ולא מעכבי: גילח שערה קמיבעיא ליה לרבא פשיטא דכיון דגילח את כל ראשו לבר מהנך ב' שערות דכי הדר גילח אחת מהן ונשרה חבירתה שפיר דקאזיל ומיגלח כי אורחיה כמאן דאזיל ומגלח שערו ולההיא דנשרה מאי הוה ליה למיעבד: אלא אימא נשרה אחת וגילח אחת קמבעיא ליה. מי אמרינן כיון דכל שערו גילח חוץ משער אחת שפיר דמי דהא לא שייר שתי שערות בלא גילוח או דלמא כיון דמעיקרא שייר לו שתי שערות לאו כלום עבד וכי חזר וגילח אחת לאחר נשירתה דחבירתה נמי לאו כלום עבד דכיון דלא הוי השתא בראשו אלא שערה אחת לא איקרי גילוח וכנשרו שניהם דמי דכי היכי דאם גילח ושייר שערה אחת שפיר גילח דשערה כנטולה דמי הכי נמי כי נשרה אחת משעת נשירותה הויא חבירתה כנטולה וכי חזר וגילחה לאו כלום עבד דכנטולה דמיא: א''ל. אי אמרת גילוח אין כאן דדמי ליה כמי שיש שיער בכאן: [הכי] קאמינא [אף על פי] ששיער אין כאן מצות גילוח אין כאן. ומיהו בדיעבד שפיר דמי: מתני' נזיר חופף ומפספס. חופף כמו חופף עליו כל היום (דברים לג) לשון מגרד ובלעז פרי''ר : מפספס. שמפריד שערותיו זו מזו אבל לא במסרק: גמ' אתאן. לר''י דאמר דבר שאין מתכוין . אסור: להשיר נימין המדולדלים: מן הראש אבל עדיין לא נעקרו לגמרי וכיון דמתכוין להשיר כי סורק במסרק הוה ליה דבר שמתכוין ואסור: אי אמרת מפני המשרת תנן כלל כלל לא. דמשמע לא יחוף בשום אדמה גזירה שאינה משרת מפני המשרת: תוספותאמר מר וכו' או ששיירו שתי שערות לא עשו ולא כלום וכו' זאת אומרת דרובו ככולו דאורייתא. מדגלי רחמנא גבי נזיר ביום השביעי. יגלחנו דלא איצטריך דכבר כתיב וגילח אלא לאשמועינן דבעינן תגלחת מצוה שלימה שלא שיירה כלום: הכא הוא דבעי כולו הא בעלמא רובו ככולו. אומר הר''ם דבעלמא קיימי מיהו פאת זקן אמר סוף פרק המצניע (שבת דף צד:) דמלא פי הזוג מיחייב דמשמע פורתא: מתקיף לה ר' יוסי בר' חנינא האי בנזיר טמא כתיב: [דכתיב ביום השביעי יגלחנו] דמשמע כולו וברייתא משתמעא אף בנזיר טהור שיהא שתי שערות מעכבות: מחכו עלה במערבא. בפ' קמא דסנהדרין (דף יז:) אמר מחכו עלה במערבא היינו ר' יוסי בר' חנינא והכא אשכחן מחכו על דבריו: מכדי נזיר טמא [דבתער מנלן] מנזיר טהור יליף (דבתער) וליתי נזיר טהור ולילף מנזיר טמא. דשתי שערות מעכבות: נזיר שגילח ושייר ב' שערות. ובאותה שעה לא גילח יפה ואח''כ המתין לגלח שתי שערות עד. אשר [צמחו שער] ראשו וחזר וגילחן לאותן שתי שערות לבד מי אמרינן אותו תגלחת שתי שערות לא כלום הוא [הואיל] וכשגילחן ראשו מלא שער: נזיר שגילח והניח שתי . שערות וגילח אחת ונשרה אחת. כלומר השניה מהו מי אמרינן כיון דלא גילח שתי שערות לאו גילוח הוא ששתי שערות אית בהו שיעור גילוח או דלמא השתא מיהא לאו איכא שער כלל: אמר [ליה] רב אחא מדפתי לרבינא גילח שערה מבעיא ליה לרבא. בתמיה כלומר הא ודאי גילוח הוי כיון שבא לגלח הוי שיעור גילוח: אימא נשרה אחת וגלח אחת. כשבא לגלח שיער ה''ג רש''י מי אמרינן השתא מיהא שיער [אין כאן א''ל] גילוח אין כאן שיער אין כאן: אי שיער אין כאן יש כאן גילוח ה''ק אע''פ ששיער אין כאן מצות גילוח [אין] כאן. הואיל דבתגלחת ראשונה שייר ב' שערות ובתגלחת זאת לא היה רק שער א': מתני' נזיר חופף ומפספס. פרי''ר בלע''ז שיחוף ראשו בנתר ובאדמה אף כי פעמים שמשיר שיער דבר שאין מתכוין הוא ומותר לר' שמעון ומפספס שמבדיל שערות זו מזו אף כי פעמים שמשיר: אבל לא סורק. בגמ' משמע דסתם סורק מתכוין להסיר השער: ר''י אומר לא יחוף. כדאמר בגמ': [כל הסורק] להסיר נימין המדולדלות. שאינן מחוברות יפה ונוחין להנתק: [מפני שהיא] משרת תנן. לא יחוף אותו באדמה מין שמשרת דוקא או דלמא מפני שמשרת דכל אדמה גזרינן אטו אותה דמשרת: נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשתה. שהתרו בו על כל פעם ופעם שהוא שותה חייב על כל אחת ואחת וכמו כן תגלחת וכן טומאה כדמפרש ואזיל: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|