|
טקסט הדף מנוקד
מוּתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמוּתָּר לְפָרְקָה בְּשַׁבָּת אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי בְּשֶׁל חוּלְיוֹת אִי הָכִי מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּשָׁרֵי מַאי חוּלְיוֹת כְּעֵין חוּלְיוֹת דְּאִית בַּהּ חִידְקֵי הִלְכָּךְ חוּלְיוֹת בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה אֲסוּרָה לְטַלְטְלָהּ גְּדוֹלָה נָמֵי דְּאִית בָּהּ חִידְקֵי גְּזֵירָה אַטּוּ גְּדוֹלָה דְּחוּלְיוֹת כִּי פְּלִיגִי בִּקְטַנָּה דְּאִית בָּהּ חִידְקֵי מָר סָבַר גָּזְרִינַן וּמָר סָבַר לָא גָּזְרִינַן
וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתָם מִשְׁנָה וּתְנַן מוּכְנִי שֶׁלָּהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת אֵין חִיבּוּר לָהּ וְאֵין נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ וְאֵין מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת וְאֵין גּוֹרְרִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מָעוֹת הָא אֵין עָלֶיהָ מָעוֹת שַׁרְיָא וְאַף עַל גַּב דַּהֲווֹ עָלֶיהָ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אָמַר רַבִּי זֵירָא תְּהֵא מִשְׁנָתֵינוּ שֶׁלֹּא הָיוּ עָלֶיהָ מָעוֹת כׇּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁבּוֹר דְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַבִּי לִדְיוֹסְפָרָא וְהוֹרָה בִּמְנוֹרָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנֵר אִיבַּעְיָא לְהוּ הוֹרָה בִּמְנוֹרָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנֵר לְהֶיתֵּרָא אוֹ דִילְמָא הוֹרָה בִּמְנוֹרָהּ לְאִיסּוּרָא וּכְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנֵר לְהֶיתֵּרָא תֵּיקוּ רַב מַלְכִּיָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַבִּי שִׂמְלַאי וְטַילְטֵל שְׁרָגָא וְאִיקְּפַד רַבִּי שִׂמְלַאי רַבִּי יוֹסֵי גָּלִילָאָה אִיקְּלַע לְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא טַילְטֵל שְׁרָגָא וְאִיקְּפַד רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא רַבִּי אֲבָהוּ כִּי אִיקְּלַע לְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה מְטַלְטֵל שְׁרָגָא כִּי אִיקְּלַע לְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא הֲוָה מְטַלְטֵל שְׁרָגָא מָה נַפְשָׁךְ אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ לֶיעְבַּד כְּרַבִּי יְהוּדָה אִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ לֶיעְבַּד כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְעוֹלָם כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ וּמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְרַבִּי יוֹחָנָן הוּא דְּלָא הֲוָה עָבֵיד אָמַר רַב יְהוּדָה שְׁרָגָא דְּמִשְׁחָא שְׁרֵי לְטַלְטוֹלַהּ דְּנַפְטָא אֲסִיר לְטַלְטוֹלַהּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ דְּנַפְטָא נָמֵי שְׁרֵי לְטַלְטוֹלַהּ דְּהוֹאִיל וַחֲזֵי לְכַסּוֹת בֵּיהּ מָנָא רַב אַוְיָא אִיקְּלַע לְבֵי רָבָא הֲוָה מְאִיסָן (בֵּי) כַּרְעֵיהּ בְּטִינָא אִתֵּיב אַפּוּרְיָא קַמֵּיהּ דְּרָבָא אִיקְּפַד רָבָא בְּעָא לְצַעוֹרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ שְׁרָגָא דְנַפְטָא נָמֵי שְׁרֵי לְטַלְטוֹלַהּ אֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְחַזְיָא לְכַסּוֹיֵי בַּהּ מָנָא אֶלָּא מֵעַתָּה כׇּל צְרוֹרוֹת שֶׁבֶּחָצֵר מִטַּלְטְלִין הוֹאִיל וְחַזְיִין לְכַסּוֹיֵי בְּהוּ מָנָא אֲמַר לֵיהּ הָא אִיכָּא תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ הָנֵי לֵיכָּא תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן מִי לָא תַּנְיָא רש"ימותר לנטותה. דסתם כילת חתנים אין לה גג טפח שנקליטין יוצאין לשני ראשי המטה באמצעה אחד לכאן ואחד לכאן ונותן כלונס' מזה לזה ומשליך האהל עליה והוא שופע לכאן ולכאן וכיון שאינו רחב טפח אינו אהל ואין בו לא בנין ולא סתירה: בשל חוליות. במנורה של פרקים שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי: חידקי. חיתוכין סביב לה קרונ''ש ודומה לפרקים ומאן דחזי סבר של פרקים הוא: גדולה. הואיל ודרכה לעשותה של חוליות כי אית ביה חידקי סברי דחוליות הן ואסור אפילו לריש לקיש כדאמר לעיל ניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה: כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי. דכולי עלמא ידעי דלאו חוליות נינהו: גזרינן. אטו חוליות: ומי אמר רבי יוחנן הכי. הלכה כר' יהודה: תהא משנתינו. דמוכני דקתני הא אין עליה מעות שריא כגון שלא היו עליה בין השמשות והכי תידוק מינה טעמא דיש עליה מעות כשקדש היום הא אין עליה כשקדש היום שריא: לדיוספרא. מקום: איבעיא להו. חדא הוראה הואי והכי קאמר הורה במנורה להיתרא כדרך שהיה ר' שמעון מתיר בנר ישן או דילמא שתי הוראות הוה הורה במנורה לאיסור כדאמרן בדחידקי וגזרינן אטו חוליות וכר''ש הורה בנר להיתר: וטלטל שרגא. נר שכבה: לעולם כרבי שמעון סבירא ליה. דאי סבירא ליה דאסור לא הוה מטלטל ליה לכבוד ר' יהושע בן לוי דליעבד איסורא: שרגא דמשחא. שדלק נר של שמן: שרי לטלטולה. אחר שכבה כר' שמעון דלא מאיס: אבל בנפטא. דמסרח אפילו רבי שמעון מודה דלא חזי אלא למלאכתו: איקפד רבא. משום טינוף המטה: ובעה לצעוריה. בשאלות: תוספותרבי שמעון נר שהדליקו באותה שבת והא דלא פסיק רבי יוחנן כרבי מאיר דהא סבר לגמרי כוותיה דשרי מוקצה מחמת מיאוס ואסר מוקצה מחמת איסור נקט רבי יהודה משום דבכל מקום הוזכר גבי מוקצה ועוד דלא מצינו דאית ליה לרבי מאיר מוקצה מחמת איסור גרידא אלא בנר ישן דאיכא תרתי מחמת מיאוס ומחמת איסור אך לפי זה קשה לרשב''א דמשמע דנקט במנורה אין לנו כרבי שמעון אבל רבי שמעון מיהא שרי במנורה ולמאי דמפרש טעמא דמנורה משום דאדם קובע לו מקום היכי שרי רבי שמעון הא אמרי' בריש כל הכלים (לקמן דף קכג.) הכל מודים בסיכי וזירי ומזורי כיון דקפיד עלייהו מיחד להו מקום ונראה לפרש דרבי יוחנן פסק כרבי יהודה במוקצה מחמת מיאוס וכ''ש במוקצה מחמת איסור כדמוכח בפרק בתרא (דף קנז.) דקאמר בכולי שבת הלכה כרבי שמעון בר ממוקצה מחמת מיאוס וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון בר ממוקצה מחמת איסור דהיינו שהדליקו בה באותה שבת והא דקאמר אנו אין לנו אלא בנר כרבי שמעון לאו משום דסבר כוותיה בנר אלא כלומר אין לנו שיתיר אפי' רבי שמעון דמיקל אלא בנר אבל במנורה אסר והשתא קיימי תרוייהו אחד ברייתא ולא מצי נמי למינקט רבי מאיר: והא כילת חתנים דאדם קובע לה מקום. פי' רשב''א דאדם קובע לה מקום כמו למנורה ואפ''ה שרי שמואל אלא ודאי לא חשיב קביעות שלה ושל מנורה קביעות אלא היכא דקבע מקום לגמרי כדאמר בפ' כל הכלים (לקמן קכג. ושם): דחוליות בין גדולה בין קטנה אסורה. קשה לר''י דבפ''ב דביצה (דף כא:) תנן ג' דברים ר''ג מחמיר כב''ש וחשיב אין זוקפין את המנורה ומשמע דב''ה שרי ומפרש התם בגמרא הכא במנורה של חוליות עסקינן משום דמיחזי כבונה דב''ש סברי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים וב''ה סברי אין בנין כו' אלמא שרי ב''ה מנורה של חוליות להחזיר ומאן דשרי בסוף פירקא להחזיר מטה של חוליות ברפוי איכא לאוקמא ה''נ ברפוי אבל למאן דאסר קשה ותירץ ר''י דהתם מיירי כגון שהחוליות מחוברין יחד ואינם מתפרקין ופעמים מטין אותן ופעמים זוקפין אותן: הורה במנורה להיתרא וכר''ש בנר נמי להיתרא או דילמא במנורה הורה לאיסורא וכר''ש בנר להיתרא. וא''ת אמאי לא קאמר נמי או דילמא הורה במנורה להיתרא כרבי שמעון בנר וכרבי שמעון בנר לא סבירא ליה דכה''ג איתא באלו טריפות (סולין דף נו: ושם) הורו בטרפחת כרבי בזפק איבעיא להו הורו בטרפחת לאיסורא וכרבי בזפק להיתרא או דילמא הורו בטרפחת להיתרא כרבי בזפק וכרבי בזפק לא סבירא להו וי''ל דהכא לא שייך למיתלי מנורה בנר כדתלי טרפחת בזפק דהכא אין טעם אחד לשניהם דנר משום מוקצה ומנורה משום בנין ועוד דלא בעי למימר דר' לא סבר בנר כר''ש משום דריב''ל פסיק לעיל כר''ש ואם תאמר ובההיא דאלו טריפות אמאי לא קאמר נמי תרוייהו להיתרא כדאמר הכא או דילמא הורו בטרפחת להיתרא וכר' בזפק נמי להיתרא ומיהו בלאו הכי מגיהין שם הספרים ול''ג הורו בטרפחת לאיסורא דהא כ''ע שרו לה דתניא התם היא האם היא טרפחת היא שלחופית ובניטל האם הוה עובדא והאכילה רבי טרפון לכלבים ואמר הלכה חמורך טרפון ואמר ליה רבי עקיבא טועה בדבר משנה אתה וגרס התם הורו בטרפחת להיתרא וכרבי בזפק להיתרא כו' ורש''י פי' הורה במנורה להיתרא כר''ש בנר וחדא הוראה הוי ואין נראה דאין לתלות מנורה בנר ועוד דאכתי הוי ליה למיבעיא או דילמא תרוייהו להיתרא: דנפטא אסור לטלטלה. פי' בקונט' אפילו לר''ש וכן משמע דהא שרגא דמשחא דשרי לטלטלה היינו לר' שמעון ועוד מדפריך רבא בסמוך לרבה ורב יוסף מ''ש מצרורות שבחצר ואי שרי ר' שמעון דנפטא תיקש' ליה לכ''ע אליבא דרבי שמעון לכך פי' בקונט' דהכא אליבא דר' שמעון קאי ואע''ג דרב אית ליה מוקצה גבי מטה שיחדה למעות. ורבה נמי אית ליה כדאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב ורב יוסף נמי משמע דאית ליה מוקצה בפ' נוטל (לקמן קמב:) דקאמר כמה חריפא שמעתתא דדרדקי אימור דאמור בשכח לכתחילה מי אמור הכא אליבא דר''ש. קאמר וליה לא ס''ל ומיהו נראה לפרש דהכא מיירי נמי אליבא דרבי יהודה ולא מיירי בהדליקו בו באותה שבת וה''ק שרגא דמשחא של מתכת שרי לטלטולה ואפילו לרבי יהודה כדתניא לעיל (ד' מד) כל הנרות של מתכת מטלטלין דנפטא אסור אפי' לרבי שמעון דמאיס טפי מנר ישן ורבה ורב יוסף שרו אפי' לרבי יהודה דלא [עי' תוס' מנחות מא: ד''ה כל מילי]: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|