סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רַב חֶלְבּוֹ בְּאֵישׁ לָא אִיכָּא דְּקָא אָתֵי אָמַר לְהוּ לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁחָלָה לֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ וְנִכְנָס רַבִּי עֲקִיבָא לְבַקְּרוֹ וּבִשְׁבִיל שֶׁכִּיבְּדוּ וְרִיבְּצוּ לְפָנָיו חָיָה אָמַר לוֹ רַבִּי הֶחֱיִיתַנִי יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ כׇּל מִי שֶׁאֵין מְבַקֵּר חוֹלִים כְּאִילּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר כׇּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיִּחְיֶה וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיָּמוּת מַאי גְּרָמָא אִילֵּימָא כׇּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיִּחְיֶה וְכֹל שֶׁאֵין מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיָּמוּת שֶׁיָּמוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא כֹּל שֶׁאֵין מְבַקֵּר חוֹלֶה אֵין מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים לֹא שֶׁיִּחְיֶה וְלֹא שֶׁיָּמוּת
רָבָא יוֹמָא קַדְמָאָה דְּחָלֵישׁ אָמַר לְהוֹן לָא תִּיגַלּוֹ לְאִינִישׁ דְּלָא לִתְּרַע מַזָּלֵיהּ מִכָּאן וְאֵילָךְ אָמַר לְהוֹן פּוּקוּ וְאַכְרִיזוּ בְּשׁוּקָא דְּכׇל דְּסָנֵי לִי לִיחְדֵּי לִי וּכְתִיב בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וְגוֹ' וּדְרָחֵים לִי לִיבְעֵי עֲלַי רַחֲמֵי
אָמַר רַב כׇּל הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה נִיצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה' אֵין דַּל אֶלָּא חוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי אִי נָמֵי מִן הָדֵין קְרָא מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְגוֹ' אֵין רָעָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה
וְאִם בִּיקֵּר מָה שְׂכָרוֹ מָה שְׂכָרוֹ כִּדְאָמַר נִיצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם אֶלָּא מָה שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה
ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו ה' יִשְׁמְרֵהוּ מִיֵּצֶר הָרָע וִיחַיֵּהוּ מִן הַיִּסּוּרִין וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מִתְכַּבְּדִין בּוֹ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לוֹ רֵיעִים כְּנַעֲמָן שֶׁרִיפּוּ אֶת צָרַעְתּוֹ וְאַל יִזְדַּמְּנוּ לוֹ רֵיעִים כִּרְחַבְעָם שֶׁחִילְּקוּ אֶת מַלְכוּתוֹ
תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אִם יֹאמְרוּ לָךְ יְלָדִים בְּנֵה וּזְקֵנִים סְתוֹר שְׁמַע לַזְּקֵנִים וְאַל תִּשְׁמַע לַיְּלָדִים שֶׁבִּנְיַן יְלָדִים סְתִירָה וּסְתִירַת זְקֵנִים בִּנְיָן וְסִימָן לַדָּבָר רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה
אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי לָא לִיסְעוֹד אִינִישׁ קְצִירָא לָא בִּתְלָת שָׁעֵי קַדְמָיָיתָא וְלָא בִּתְלָת שָׁעֵי בָּתְרָיָיתָא דְּיוֹמָא כִּי הֵיכִי דְּלָא לַיסַּח דַּעְתֵּיהּ מִן רַחֲמֵי תְּלָת שָׁעֵי קַדְמָיָיתָא רָוְוחָא דַּעְתֵּיהּ בָּתְרָיָיתָא תָּקֵיף חוּלְשֵׁיהּ
אָמַר רָבִין אָמַר רַב מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אֶת הַחוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי וְגוֹ' וְאָמַר רָבִין אָמַר רַב מִנַּיִין שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה לֹא יֵשֵׁב לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסָל וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא אֶלָּא מִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי קַרְקַע מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל חוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי
וְאָמַר רָבִין אָמַר רַב מִטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל נַהְרָא מִכֵּיפֵיהּ מִתְבָּרֵיךְ וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין

רש"י

באיש. חלה ואית דגרסי באש: כאילו שופך דמים. מפני שבני אדם שנכנסין לבקרו עושים לו לחולה כל צרכיו: לא שיחיה ולא שימות. שהרי אינו יודע בעניינו של חולה: דלא ליתרע מזליה. דדילמא מתצלנא לאלתר אי נמי דלא לישתעי מילי עילויה: מכאן ואילך. חזי דלא מתרפא אמר להו פוקו ואכריזו: ריעים כנעמן. שריפאוהו מצרעתו כגון אלישע דהוה נביא וזקן והשיאו עצה לנעמן: אם יאמרו לך נערים בנה. בית המקדש: וזקנים אומרים סתור. ואל תבנה: וסימן לדבר מרחבעם. דכתיב (מלכים א יב) ויעזוב את עצת הזקנים וגו' ונחרב בית המקדש על אותה עצה והמורה לא פירש בבית המקדש ואיכא ברייתא. דקתני בהדיא בבית המקדש: לא לסעוד. כמו (במדבר טז) ופקודת כל האדם מתרגמינן וסעודא: תלת שעי קמייתא רווחא דעתיה. כדאמר בעלמא (ב''ב טז:) אידלי יומא אידלי קצירא ודילמא אמר לא אצטריך למבעי רחמי עליה דאינו כל כך חולה: יסעדנו. כמו ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים קד): ומגין שהשכינה כו' שנאמר ה' יסעדנו. קרי ביה יסערנו אי כמי יסעדנו ממש שמסעד שכינה על ראשו כדאמרן בהדיא ששכינה שרויה למעלה ממיטתו: סהדא רבה פרת. כשנהר פרת גדול הוי עדות לגשמים שיורדין לא''י דא''י גבוה מכל הארצות ובאין גשמים ונופלין בפרת ומתגדל מהן והאי דאמרי' דנהר מתגדל ממי הגשמים הוי פלוגתא אדשמואל: נהרא מכיפיה מתבר'. שנובע מגדותיו ולא ממי גשמי':

תוספות

לסעוד. אם יבקר . לחולה. פוקד מתרגמינן וסעד: רווח נפשיה. החולה וסבור המבקר החולה עובר לו חליו ונמנע מלבקש רחמים: בתלת בתרייתא תקיף חולשיה. ומסיח מלבקש רחמים עליו: סהדא רבה פרת. שרבו מימיו מן הגשמים:

ר"ן
באיש. חלה: אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות. נראה בעיני דה''ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות קד.) דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים כלומר דלימות רבי ומש''ה קאמר דהמבקר חולה מועילו בתפלתו אפי' לחיות מפני שהיא תפלה יותר מועלת ומי שאינו מבקרו אין צריך לומר שאינו מועילו לחיות אלא אפי' היכא דאיכא ליה הנאה במיתה אפי' אותה זוטרתי אינו מהנהו: לא ליסעוד איניש. לא יבקר ופקודת כל האדם מתרגמינן וסיעדא: קצירא בתלת שעי קמייתא רווחא דעתיה. וכסבור המבקר שנתרפא ואין צריך לבקש רחמים עליו: בתרייתא תקיף חולשיה. וכסבור שהוא באפס תקוה ומתיאש מן הרחמים: לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל. איכא מאן דאמר דדוקא כשהחולה שוכב על גבי קרקע שנמצא מבקר גבוה ממקום שכינה: אמר ר' אבין אמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת. כשיורד מטר בא''י מעיד עליו פרת בבבל שכל שהוא גדול בידוע שאע''פ שלא ירדו גשמים כאן ירדו גשמים בא''י ונפקא מינה שאסור לטבול בו לפי שאין מי גשמים הנוטפין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן כלומר דקוו וקיימי כדתניא בספרי אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת''ל אך מעין ובור מעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן הילכך כל היכא דאיכא למיחש שמא רבו נוטפין על הזוחלין אסור והיינו כשהנהר גדול הרבה אבל אם היה הולך לאטו או שלא נתרבה אלא מעט דליכא לספוקי ברביית נוטפין שרי כדתניא בתוספתא העיד ר' אלעזר בר צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים: ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מתבריך. מכיפיה מסלעו כלומר ממקורו הוא מתגדל שאע''פ שאנו רואים שכשהגשמים יורדין נהרות מתרבים עיקר רבויין ממקורן הוא כדאמרי' בפרק סדר תעניות (דף כה:) אין לך כל טפח וטפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים ונמצא שלעולם זוחלין רבין על הנוטפין דהא לטפח של גשמים איכא טפחיים דמעיין הלכך לשמואל מותר לטבול בנהרות לעולם אפי' כשראה לעין שנתרבו הרבה מחמת המטר: ופליגא דידיה אדידיה דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין. דאיכא למיחש לרבו הנוטפין:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר