|
טקסט הדף מנוקד
תֵּשֵׁב עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשָׁהּ אַדְמוֹן אוֹמֵר יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר אִילּוּ אֲנִי פָּסַקְתִּי לְעַצְמִי אֵשֵׁב עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשִׁי עַכְשָׁיו שֶׁאַבָּא פָּסַק מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אוֹ כְּנוֹס אוֹ פְּטוֹר אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן
גְּמָ' מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה לֹא נֶחְלְקוּ אַדְמוֹן וַחֲכָמִים עַל הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ וּפָשַׁט לוֹ אֶת הָרֶגֶל שֶׁיְּכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר אַבָּא פָּסַק עָלַי מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל שֶׁפָּסְקָה הִיא עַל עַצְמָהּ שֶׁחֲכָמִים אוֹמְרִים תֵּשֵׁב עַד שֶׁתַּלְבִּין רֹאשָׁהּ אַדְמוֹן אוֹמֵר יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר כִּסְבוּרָה אֲנִי שֶׁאַבָּא נוֹתֵן עָלַי וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין אַבָּא נוֹתֵן עָלַי מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אוֹ כְּנוֹס אוֹ פְּטוֹר אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן תָּנָא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּגְדוֹלָה אֲבָל בִּקְטַנָּה כּוֹפִין כּוֹפִין לְמַאן אִילֵימָא לְאָב אִיפְּכָא מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אָמַר רָבָא כּוֹפִין לַבַּעַל לִיתֵּן גֵּט אָמַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר מִשְּׁמֵיהּ דְּחִזְקִיָּה כׇּל מָקוֹם שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן אֲפִילּוּ בְּבָרַיְיתָא אֲמַר לֵיהּ מִי קָאָמְרִינַן בַּמִּשְׁנָה בְּכׇל מָקוֹם שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל קָאָמְרִינַן אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבָּה בַּר יִרְמְיָה שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁאָמַר חָנָן הֲלָכָה כַּיּוֹצֵא בּוֹ שִׁבְעָה דְּבָרִים שֶׁאָמַר אַדְמוֹן אֵין הֲלָכָה כַּיּוֹצֵא בּוֹ מַאי קָאָמַר אִילֵּימָא הָכִי קָאָמַר שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁאָמַר חָנָן הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְשִׁבְעָה דְּבָרִים שֶׁאָמַר אַדְמוֹן אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ וְלֹא כַּיּוֹצֵא בּוֹ וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר מִשְּׁמֵיהּ דְּחִזְקִיָּה כׇּל מָקוֹם שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אֶלָּא הָכִי קָאָמַר שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁאָמַר חָנָן הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שִׁבְעָה דְּבָרִים שֶׁאָמַר אַדְמוֹן אֵין הֲלָכָה כַּיּוֹצֵא בּוֹ הָא כְּמוֹתוֹ הֲלָכָה בְּכוּלְּהוּ וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר מִשְּׁמֵיהּ דְּחִזְקִיָּה כׇּל מָקוֹם שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אָמַר אִין לֹא אָמַר לָא אֶלָּא הָכִי קָאָמַר שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁאָמַר חָנָן הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שִׁבְעָה דְּבָרִים שֶׁאָמַר אַדְמוֹן יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אֶלָּא כַּיּוֹצֵא בּוֹ בְּכׇל מָקוֹם שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אִינָךְ לָא מַתְנִי' הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְהוּא חָתוּם עָלֶיהָ בְּעֵד אַדְמוֹן אוֹמֵר הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי וְהָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אִיבֵּד אֶת זְכוּתוֹ עֲשָׂאָהּ סִימָן לְאַחֵר אִיבֵּד אֶת זְכוּתוֹ גְּמָ' אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עֵד אֲבָל דַּיָּין לֹא אִיבֵּד אֶת זְכוּתוֹ דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר אֶלָּא אִם כֵּן קְרָאוּהוּ רש"יבמה דברים אמורים. אברייתא קאי: איפכא מיבעי ליה. אם באת לכוף את האב איפכא מסתברא טפי לפי שהגדולה תנאה תנאי: אפי' בברייתא. כשפסקה היא לעצמה: הכי גרסינן א''ר זירא אמר רבה בר ירמיה שני דברים שאמר חנן הלכה כיוצא בו שבעה דברים שאמר אדמון אין הלכה כיוצא בו מאי קאמר כו': כיוצא בו דחנן רבן יוחנן בן זכאי כיוצא בו דאדמון רבן גמליאל: אין הלכה כיוצא בו. שלא ראה את דבריו אלא בשלשה שהיה לו לראות את דבריו בכולם: מתני' העורר על השדה כו'. ראובן מערער על שדה שביד שמעון ואומר לוי שמכרה לך גזלה ממני: והוא חתום. על שטר המכירה שכתב לוי לשמעון כשמכרה לו: אדמון אומר. יכול הוא שיאמר מה שלא ערערתי בשעה שלקחת מלוי וחתמתי בתוך השטר עד לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך בדין: איבד את זכותו. דהואיל וחתם הודה שאין לו עסק בה: עשאה. המוחזק בה סימן לאחר שלא מכר לראובן זה העורר עליה אלא לאיש אחר היה מוכר שדה מצד זו ומצר לו ארבעת מצרי השדה וכתב לו במצרים מצר פלוני שדה שלי ועשה שדה זו סימן מצר ללוקח ובשמו של מוכר וזה חתם על אותו שטר ולא ערער: איבד את זכותו. אפילו לאדמון דאין לומר כאן השני נוח לי: גמ' אבל דיין. שהובא שטר המכירה בבית דין לקיימו כמשפט קיום שטרות שהעדים באין ומעידין על כתב ידם והדיינין כותבין שטרא דנן נפקא לקדמנא ואסהידו סהדי אחתימות ידייהו ואישרנוהי וקיימנוהי: לא איבד זכותו. שלא ידע מה כתוב בו שיערער עליו: דתני רבי חייא אין העדים חותמין על השטר אלא א''כ קראוהו. שהרי על דברי השטר הם באים להעיד: תוספותתשב עד שתלבין ראשה. פי' רשב''ם הא דאמר רב גידל בריש הנושא (לעיל דף קב:) עמדו וקדשו קנו הני מילי דקדשו מיד מתוך התנאי או לאחר זמן והזכירו התנאים בשעת קידושין אבל התנו עתה וקדש לאחר זמן ולא הזכירו התנאים לאו דברים הנקנים באמירה הם ובכי האי גוונא הכא תשב עד שתלבין ראשה ולא מצי תבע ליה בדינא והלשון משמע כן ועמדו וקדשו משמע מתוך התנאי וקשה לי מירושלמי אהא דתנן הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו אמרו חכמים יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן ופריך ולאו דברים הנקנים באמירה הן ומשני כשפסק על מנת לכנוס ומאי קשה אפי' פסק על מנת שלא לכנוס אפ''ה יכול שיאמר לו לך אי אפשי ליתן דמיירי בשלא עמדו וקדשו מתוך התנאי ומיהו לא קשה כולי האי דאי כשלא עמדו מתוך התנאי היכי קאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן מ''מ אין נראה לרבי פירושו דמכאן אין שום ראיה דהא דקאמר תשב עד שתלבין ראשה כשאין לו לאב כלום ליתן או הבעל אינו רוצה לטרוח ולהביאו לדין אבל אם היה רוצה להביאו בדין הוה ליה ליתן ומיהו הא לא משמע הכי לרבי לפרש כשאין לו כלום ליתן מדבעי למימר כופין לאב. ור''ש בירושלמי מוקי דרב גידל בנשואין ראשונים ומתניתין דהכא בנשואין שניים ואני חפשתי בירושלמי ומצאתי בריש אע''פ דהך דרב גידל דוקא בנשואין הראשונים ודוקא באב הפוסק ע''י בתו ולא אשה ע''י בתה ולא אח על ידי אחותו: ואפילו בברייתא אמר ליה אין כל מקום קאמרינן. תימה היכי מצי למיפסק הלכתא כתרווייהו כברייתא וכמתני' והלא דברים סותרין זה את זה דבמתני' קתני אילו אני פסקתי כו' וברייתא קתני כסבורה אני י''ל הכי פי' ואפי' בברייתא כלומר למאי דסבירא ליה לתנא דברייתא דבפסקה היא בעצמה פליגי קא אמרת דהלכתא כוותיה וא''ל כל מקום קאמרינן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: שני דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו. פי' בקונטרס כיוצא בו דחנן רבן יוחנן בן זכאי כיוצא בו דאדמון ר''ג וקשה לרבי חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד מה לו להזכיר בדברי חנן כיוצא בו והא לא מיירי חנן אלא באותן שני דברים דוקא והוה ליה למימר הלכה כחנן ותו לא הלכך נראה לרבי כפר''ח כיוצא בו בדינים אחרים הדומין לאלו והלכה כמותו ולא כיוצא בו כלומר בדינין הדומין לאלו אין הלכה כמותו ודומה להא דאמר בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מח:) דאמר להו רב נחמן הבו דלא לוסיף עלה פי' הכינו עצמכם שלא תוסיפו עליה ללמד ממנו דבר הדומה לו: אדמון אומר השני נוח לי והראשון קשה הימנו. אע''ג דלית הלכתא כאדמון בהא דהא לא קתני בה רואה אני את דברי אדמון לא תיקשי דמסקינן בחזקת הבתים (ב''ב דף מג:) עלה דההיא מכר לו שדה אין מעיד לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקא מערער דלא ליזיל שמעון לאסהודי ללוי משום דניחא ליה דתיקום ארעא ביד לוי דאמר הראשון נוח לי והשני קשה הימנו הכא לא היה לו לחתום ולעשות דבר הנראה הודאה משום ניחותא דשני אבל התם לאו הודאה היא: לא שנו אלא עד אבל דיין לא דתני רבי חייא כו'. הקשה ה''ר יצחק ב''ר ברוך דהכא משמע דאין הדיינים מעידין על מה שכתוב בשטר אלא על חתימת העדים וקשה מהא דאמר בחזקת הבתים (שם דף נב.) אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו אמר רב עליו להביא ראיה ומסיק ראיה בקיום השטר אלמא דעל ידי חתימת הדיינים אנו יודעים שהשטרות שלו הם אלמא אכולה מילתא קמסהדי ותירץ רבי דהתם ודאי אית לן למימר דדיינים רמו אנפשייהו לאסהודי לגמרי שהרי היו יודעים שהיה נושא ונותן בתוך הבית וסתמא דמילתא לאו דידיה הוא הלכך אי לאו דידעי דשלו היה לא היו מקיימין אלא בשם היתומים: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|