סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַאי לִמְקוֹם שֶׁאִמָּהּ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ בַּת אֵצֶל הָאֵם לָא שְׁנָא גְּדוֹלָה וְלָא שְׁנָא קְטַנָּה
לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם וְכוּ'
הָהוּא גַּבְרָא דְּאוֹגַר לֵיהּ רִיחְיָא לְחַבְרֵיהּ לִטְחִינָה לְסוֹף אִיעַתַּר זְבֵין רִיחְיָא וְחַמְרָא
אֲמַר לֵיהּ עַד הָאִידָּנָא הֲוָה טָחֵינְנָא גַּבָּךְ הַשְׁתָּא הַב לִי אַגְרָא אֲמַר לֵיהּ מִיטְחָן טָחֵינְנָא לָךְ
סְבַר רָבִינָא לְמֵימַר הַיְינוּ מַתְנִיתִין לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת
אֲמַר לֵיהּ רַב עַוִּירָא מִי דָּמֵי הָתָם חַד כְּרֵיסָא אִית לַהּ תַּרְתֵּי כְּרֵיסָתָא לֵית לַהּ הָכָא מָצֵי אֲמַר לֵיהּ טְחוֹן וְזַבֵּין טְחוֹן וְאוֹתֵיב
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית לֵיהּ טְחִינָא לְרִיחְיָא אֲבָל אִית לֵיהּ טְחִינָא לְרִיחְיָא כְּגוֹן זוֹ כּוֹפִין אוֹתוֹ עַל מִדַּת סְדוֹם
מַתְנִי' אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעְלִי אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדָהּ
אָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא יְכוֹלִין הַיּוֹרְשִׁין לוֹמַר לָהּ אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ יֵשׁ לִיךְ מְזוֹנוֹת וְאִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ אֵין לִיךְ מְזוֹנוֹת
אִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים זָנִין אוֹתָהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בַּמָּדוֹר כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּחַיֵּי בַעְלָהּ בַּעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּחַיֵּי בַעְלָהּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּחַיֵּי בַעְלָהּ בִּכְלֵי כֶסֶף וּבִכְלֵי זָהָב כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּחַיֵּי בַעְלָהּ שֶׁכָּךְ כָּתַב לָהּ וְאַתְּ תְּהֵא יָתְבַתְּ בְּבֵיתִי וּמִיתַּזְנָא מִנִּכְסַי כֹּל יְמֵי מֵגַר אַרְמְלוּתִיךְ בְּבֵיתִי
תָּנֵי רַב יוֹסֵף בְּבֵיתִי וְלֹא בְּבִקְתִּי
אָמַר רַב נַחְמָן יְתוֹמִים שֶׁמָּכְרוּ מְדוֹר אַלְמָנָה לֹא עָשׂוּ וְלֹא כְּלוּם
וּמַאי שְׁנָא מִדְּרַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יְתוֹמִים שֶׁקָּדְמוּ וּמָכְרוּ בִּנְכָסִים מוּעָטִין מַה שֶּׁמָּכְרוּ מָכְרוּ
הָתָם לָא מִשְׁתַּעְבְּדִי לַהּ מֵחַיִּים הָכָא מִשְׁתַּעְבְּדִי לַהּ מֵחַיִּים
אָמַר אַבָּיֵי נְקִיטִינַן מְדוֹר אַלְמָנָה שֶׁנָּפַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַיָּיבִין לִבְנוֹתוֹ
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי מְדוֹר אַלְמָנָה שֶׁנָּפַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַיָּיבִין לִבְנוֹתוֹ וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ הִיא אוֹמֶרֶת הַנִּיחוּנִי וְאֶבְנֶנּוּ מִשֶּׁלִּי אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ
בָּעֵי אַבָּיֵי שִׁיפְּצָה מַאי תֵּיקוּ
אָמְרָה אִי אֶפְשִׁי
וְלִיתְּבוּ לַהּ כִּי יָתְבָה הָתָם מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בִּרְכַּת הַבַּיִת בְּרוּבָּה
וְלִיתְּבוּ לַהּ לְפִי בִּרְכַּת הַבַּיִת הָכִי נָמֵי
אָמַר רַב הוּנָא לְשׁוֹן חֲכָמִים בְּרָכָה לְשׁוֹן חֲכָמִים עוֹשֶׁר לְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא בְּרָכָה הָא דַּאֲמַרַן
עוֹשֶׁר דִּתְנַן הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ מָשַׁךְ וְלֹא מָדַד קָנָה מָדַד וְלֹא מָשַׁךְ לֹא קָנָה וְאִם הָיָה פִּקֵּחַ שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמוֹ
מַרְפֵּא דִּתְנַן לֹא יִלְעוֹס אָדָם חִטִּין וְיַנִּיחַ עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ בַּפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁמַּחְמִיצוֹת
תָּנוּ רַבָּנַן בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי אָמַר לְבָנַי אֲנִי צָרִיךְ נִכְנְסוּ בָּנָיו אֶצְלוֹ אָמַר לָהֶם הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד אִמְּכֶם נֵר יְהֵא דָּלוּק בִּמְקוֹמוֹ שׁוּלְחָן יְהֵא עָרוּךְ בִּמְקוֹמוֹ מִטָּה תְּהֵא מוּצַּעַת בִּמְקוֹמָהּ יוֹסֵף חׇפְנִי שִׁמְעוֹן אֶפְרָתִי הֵם שִׁמְּשׁוּנִי בְּחַיַּי וְהֵם יְשַׁמְּשׁוּנִי בְּמוֹתִי
הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד אִמְּכֶם דְּאוֹרָיְיתָא הִיא דִּכְתִיב כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ אֵשֶׁת אָב הֲוַאי
אֵשֶׁת אָב נָמֵי דְּאוֹרָיְיתָא הִיא דְּתַנְיָא כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ אֶת אָבִיךָ זוֹ אֵשֶׁת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ זוֹ בַּעַל אִמֶּךָ וָיו יְתֵירָה לְרַבּוֹת אֶת אָחִיךָ הַגָּדוֹל
הָנֵי מִילֵּי מֵחַיִּים אֲבָל לְאַחַר מִיתָה לָא
נֵר יְהֵא דָּלוּק בִּמְקוֹמוֹ שׁוּלְחָן יְהֵא עָרוּךְ בִּמְקוֹמוֹ מִטָּה תְּהֵא מוּצַּעַת בִּמְקוֹמָהּ מַאי טַעְמָא כֹּל בֵּי שִׁמְשֵׁי הֲוָה אָתֵי לְבֵיתֵיהּ
הַהוּא בֵּי שִׁמְשָׁא אֲתַאי שִׁבָבְתָּא קָא קָרְיָה אַבָּבָא אֲמַרָה אַמְּתֵיהּ שְׁתִיקוּ דְּרַבִּי יָתֵיב כֵּיוָן דִּשְׁמַע שׁוּב לָא אֲתָא שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל צַדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים
יוֹסֵף חׇפְנִי שִׁמְעוֹן אֶפְרָתִי הֵם שִׁמְּשׁוּנִי בְּחַיַּי וְהֵם יְשַׁמְּשׁוּנִי בְּמוֹתִי סְבוּר מִינָּה בְּהָדֵין עָלְמָא הוּא דְּקָאָמַר כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּקָדֵים עַרְסַיְיהוּ לְעַרְסֵיהּ אָמְרִי שְׁמַע מִינַּהּ לְהָהוּא עָלְמָא הוּא דְּקָאָמַר
וְהַאי דַּאֲמַר הָכִי דְּלָא לֵימְרוּ מִילְּתָא הֲוַאי לְהוּ וְעַד הָאִידָּנָא נָמֵי זְכוּתוֹ דְּרַבִּי הוּא דְּאַהַנְיָא לְהוּ
אָמַר לָהֶן לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי צָרִיךְ נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶן אַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָירוֹת

רש"י

מאי למקום שאמה. דקתני מילתא פסיקתא ש''מ כל בת אצל האם: דאוגר ליה ריחיא לחבריה לטחינה. לא התנה שוכר לתת מעות למשכיר אלא שיטחון לו למזונות ביתו בשכרו: לסוף איעתר. משכיר: זבין ריחיא וחמרא. לטחון בה מזונות ביתו: אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות. ולא אמרינן שניהם יתנו לה מזונות ואע''פ שלא פסק לה דמים מתחלה אלא מזונות חייבוהו לתת דמיהם כשיש לה מזונות ממקום אחר הכא נמי אע''פ שלא פסק אלא טחינה עכשיו שאינו צריך יתן דמים: טחון וזבין. באותה שלקחת: טחון ואותיב. למזונותיך באותה שאצלי: ולא אמרן. דלא יהיב דמי: אלא דלית ליה טחינא לריחיא. שאין שוכר מוצא לטחון בשכר כל שעה לפיכך אומר לו אני יושב בטל אטחון לך ולא אתן דמים: אבל. כל זמן שמוצא לטחון טוחן בשכר ונותן לזה דמים: מדת סדום. זה נהנה וזה לא חסר לא היו עושין טובה: מתני' אי אפשי לזוז מבית בעלי. לצאת מבית בעלי: גמ' ולא בבקתי. בית צר כעין צריף כדאמרינן במסכת שבת (דף עז:) בקתא בי עקתא אם היה מדור שלו צר לא קבל עליו להוציא את בניו ולהושיבה: בנכסים מועטין. שהבנות זוכות בהן כדתנן (לקמן דף קח:) הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים: וקדמו. קודם שיבואו לב''ד ומכרום: שיפצה. חזקה בדקיה: מאי. מי אמרינן לא מפקינן לה כל ימים שיכול להתקיים או דלמא אמרי' לה לאו כל כמינך: ברכת הבית ברובה. בני אדם שעוזרין זה את זה משתכרין ומזל דרבים עדיף: וליתבו לה. לפי מה שנתמעטה ברכת הבית ביציאתה: לשון חכמים. יש ללמוד ממנה ברכה ועושר ורפואה: אם היה פקח. זה שלוקח פירות הרבה ואין לו שהות למושכם אלא נתן מעות: שוכר את מקומו. דהוי לה כי חצירו וחצירו קונה לו הרי אתה למד מכאן סחורה שלא יוכל המוכר לחזור הרי לך עושר למוד מלשון חכמים: לא ילעוס כו'. למדת שהחטים הלעוסין יפה למכה: נר יהא דלוק במקומו. אצל השולחן כמו בחיי דכל ע''ש היה בא לביתו משנפטר כדלקמן: יוסף חפני. דמן חיפא: את אביך. כל אתין רבויין: וי''ו יתירה. דואת אמך: ה''מ. דחייב בכבוד אשת אביו בחיי אביו: בי שמשי. ערב שבת ונראה בעיני לפי שבין השמשות שלו שגור בפי כל והכל חרידים אליו לגמור מלאכתן עד שלא תחשך קרו ליה בי שמשי: שלא להוציא לעז כו'. לומר לא צדיקים היו שלא היה להן רשות לבא לביתם כמו רבי: סבור מינה בהדין עלמא. שהיה מצוה שיתעסקו בקבורתו: דקדים ערסייהו לערסי'. הם נקברו תחלה: והאי דאמר הכי. שנזקק להודיע שימותו וישרתוהו: דלא לימרו. אינשי עלייהו כשימותו מילתא דאיסורא הוה בהו שלא זכו להתעסק בו ואיגלאי מילתא דהאי דלא שכיבו בשני דרבי זכותיה דרבי אגנא עלייהו: עיירות. גדולות על הכפרים וכרכין גדולים מהם:

תוספות

ולא אמרן אלא דלית ליה טחינה לריחיא. תימה הואיל והאי עובדא בדלית טחינה לריחיא אמאי איצטריך רב עוירא למימר התם תרי כריסתא לית לה הכא טחון וזבין אפי' לא הוה משכח משכיר למיטחן ומיזבן דהוה חד כריסא לא הוה דמי למתני' דבמתניתין ליכא פסידא דבעל כי יהיב לה דמי מזונות ממה שהיה נותן מזונות עצמן אבל השוכר אית ליה פסידא אם יתן שכר הטחינה שהרי אינו מוצא לטחון ומכיסו יצטרך לפרוע ואמר רבי דבלאו האי טעמא דטחון וזבין טחון ואותיב הוה מצי לבטולי המקח שלא יצטרך ליתן לו אגרא הואיל ואית ליה פסידא אבל מ''מ המשכיר יאמר כמו כן לדידי אית לי פסידא שכר ריחיא שלי ויכול לבטל המקח קודם הזמן ונהי דשוכר לא יצטרך ליתן לו שכר מכיסו אבל לעכב הריחים עד זמן שהתנו ביניהן לא יוכל השוכר הואיל ומשכיר אית ליה פסידא אבל השתא דמצי למימר ליה טחון וזבין טחון ואותיב ולית לך פסידא על כורחיך תניח לי הריחים עד הזמן שהרי לי הוה פסידא ולך אין פסידא: ה''ג שיפצא מאי. ושם דבר הוא כלומר מהו שתשפץ וכן פי' ר''ח: ברכת הבית ברובה. פי' ר''ח כגון הא דאמרינן (שבת דף קכב.) נר לאחד נר למאה וכן כל כהאי גוונא אין נותנין:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר