|
טקסט הדף מנוקד
יוֹצְאָה בְּגֵט צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא כּוּלְּהוּ הַמְמָאֶנֶת בְּאִישׁ הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה נָתַן לָהּ גֵּט הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ דְּלָא תְּנַן לֵימָא כְּתַנָּאֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם וְאֵין בַּעְלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ וְאֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ וְאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לָהּ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵינָהּ כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר אֶלָּא שֶׁצְּרִיכָה מֵיאוּן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם וּבַעְלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ וְיוֹרְשָׁהּ וּמִיטַּמֵּא לָהּ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר אֶלָּא שֶׁיּוֹצְאָה בְּמֵיאוּן לֵימָא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁמוּאֵל כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַב עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָתָם אֶלָּא מִדִּידַהּ לְדִידֵיהּ אֲבָל מִדִּידֵיהּ לְדִידַהּ לָא וְלֹא בְּלָאוֹת אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא לְרַב כָּהֲנָא אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא נִכְסֵי מְלוֹג אֲבָל נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל אִית לַהּ הָוֵי בַּהּ רַב פָּפָּא אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַמְּמָאֶנֶת אִי דְּאִיתַנְהוּ אִידֵּי וְאִידֵּי שָׁקְלָא וְאִי דְּלֵיתַנְהוּ אִידֵּי וְאִידִי לָא שָׁקְלָא אֶלָּא אַאַיְילוֹנִית אִי דְּאִיתַנְהוּ אִידֵּי וְאִידֵּי שָׁקְלָא אִי דְּלֵיתַנְהוּ אִיפְּכָא מִיבְּעֵי לֵיהּ נִכְסֵי מְלוֹג דְּבִרְשׁוּתַהּ קָיְימִי אִית לַהּ נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל דְּלָאו בִּרְשׁוּתַהּ קָיְימִי לֵית לַהּ אֶלָּא אַשְּׁנִיָּה וּקְנַסוּ רַבָּנַן לְדִידַהּ בְּדִידֵיהּ וּלְדִידֵיהּ בְּדִידַהּ אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַב כָּהֲנָא עַיִּילָא לֵיהּ גְּלִימָא קַרְנָא הָוֵי וְלָא מִכַּסֵּי לַהּ וְאָזֵיל עַד דְּבָלֵי וְהָאָמַר רַב נַחְמָן פֵּירָא הָוֵי דְּרַב נַחְמָן פְּלִיגָא אֵין לָהֶן כְּתוּבָּה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מָנֶה מָאתַיִם אֲבָל תּוֹסֶפֶת יֵשׁ לָהֶן תַּנְיָא נָמֵי הָכִי נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין לָהֶן כְּתוּבָּה כְּגוֹן הַמְמָאֶנֶת וְחַבְרוֹתֶיהָ אֵין לָהֶן מָנֶה מָאתַיִם אֲבָל תּוֹסֶפֶת יֵשׁ לָהֶן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִּכְתוּבָּה כְּגוֹן עוֹבֶרֶת עַל דָּת וְחַבְרוֹתֶיהָ אֵין לָהֶן תּוֹסֶפֶת וְכׇל שֶׁכֵּן מָנֶה מָאתַיִם וְהַיּוֹצֵאת מִשּׁוּם שֵׁם רָע נוֹטֶלֶת מַה שֶּׁלְּפָנֶיהָ וְיוֹצְאָה מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא זִינְּתָה לֹא הִפְסִידָה רש"ייוצאה בגט צריכה להמתין. ואע''ג דליכא לספוקי קטנה במעוברת לא חילקו חכמים בתקנתן בנשואות: אליבא דר''א כ''ע לא פליגי. כלומר הא דאמרת שמואל דאמר כר' יהושע ולא כרבי אליעזר שפיר קאמרת דמודה שמואל דלרבי אליעזר אין כתובה לשום קטנה דהשתא ירושתה ומציאתה דמדידה לדידיה קאמר דלא מיתוקמא בה תקנתא דרבנן כ''ש כתובתה דמדידיה לדידה שהרי כשתקנו חכמים נשואין ליתומה ע''י אמה ואחיה להנאתה ולטובתה תקנו כדאמרינן ביבמות בפ' חרש שנשא את הפקחת כדי שלא יהו נוהגים בה הפקר שאין קטנה יודעת לשמור עצמה מלהתפתות: כי פליגי אליבא דרבי יהושע. כלומר הא דאמרת דרב כר''א ולא כרבי יהושע ליתא דרב אפילו לר' יהושע אמרה: ע''כ לא קאמר ר' יהושע. דמעשיה קיימין אלא מדידה לדידיה כגון ירושתה ומעשה ידיה ומציאתה שיהו לבעל כי היכי דלא לימנעו מלישא אותה וחכמים גזרו שתנשא כדי שלא ינהגו בה הפקר: אבל מדידיה לדידה. כגון כתובה ותנאי כתובה: צאן ברזל. צאן שהוא קשה ומתקיים לה כברזל לפי שקיבל עליו אחריות: נכסי מלוג. שהכניסה לו ולא שמאום בכתובה והקרן לאשה ופירות לבעל: נכסי צאן ברזל. הנישומין בכתובתה ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אבוה והוא מקבל עליו אחריות להחזירן לה כשתצא ממנו: אבל. בלאות דנכסי צאן ברזל אית לה: אי דאיתנהו. קיימין: אידי ואידי אית לה. שאין לנו לקונסה: ואי דליתנהו. קיימין: אידי ואידי. בין נכסי מלוג בין דצאן ברזל לית לה שיכול לומר שלי הוצאתי שהרי ברשות ב''ד נשאתיה וכשאוציאנה אחזור מה שקבלתי עלי בכתובה ובנכסי מלוג נמי אע''פ שלא ברשות הוציאם מיהו יכול לומר אין לי להחזירן עד שאגרשנה שמא תמות בחיי ואירשנה: אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא. שהרי הוא מוציאה מדעת: ואי דליתנהו. ומפני שלא היה לו להעלות בדעתו שמא תמצא אילונית אתה פוטרו אם באת לחלוק בהן: איפכא מבעי ליה נכסי מלוג דברשותה קיימי. שלא היה לו לבלותן וללובשן: אית לה. אי סבירא לך עיילא ליה גלימא קרנא הוי: נכסי צאן ברזל. שהוא קבל עליו אחריותן ברשות הוציאן: אשניה. שהם נשואי עבירה וטעמא דידה משום קנסא וכגון דליתנהו: וקנסו רבנן כו'. כלומר מדינא איפכא מיבעי ליה אלא חכמים הפכו את הדבר לעקור מהן תורת נשואין קנסו אותה ממה שהיה ראוי לגבות משלו ומאי ניהו מנה מאתים ומזונות ובלאות דנכסי מלוג שהוציא שלא ברשות: ולדידיה בדידה. ואותו קנסו במה שהיה ראוי לו משלה בלאות דנכסי צאן ברזל שהוציא ברשות: ש''מ מדרב כהנא. דאמר שניה אין לה בלאות דנכסי מלוג וטעמא משום דקנסו רבנן לדידה בדידיה הא אשה כשרה גובה אותן ממנו ואע''ג דלא איתנהו: עיילא ליה גלימא. בנכסי מלוג שלא שמוה עליו בנדונייתה: קרנא הוי. וקיים לאשה לימכר וליקח בו קרקע והוא אוכל פירות ולא אמרינן לבישתה הן הן פירותיה ונכסי בה וניזיל: והאמר רב נחמן. בהאשה: אבל תוספת יש לה. דמתנה בעלמא יהיב לה בחיבת ביאה: [נשים שאמרו בהן חכמים. לשון אין להן כתובה יש להן תוספת]. נשים שאמרו חכמים לשון יוצאות שלא בכתובה כל תורת גיבוי הפקיעו מהן: עוברת על דת. בפ' המדיר (לעיל עב.): וחברותיה. נמצאו עליה נדרים או מומין והמקללת יולדיו בפניו: והיוצאת משום שם רע. שזינתה: מה שבפניה. בנכסי מלוג קאמר: תוספותתנינא כולהו. דכתובה נמי תנינא דהא שמואל תני ממאנת: כללו של דבר אינה כאשתו כו'. מצינו למימר דאתיא לרבויי דאם היא בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה ואם היא בת כהן לישראל תאכל דהכי תנן בפ' ב''ש (יבמות קז:) ר' אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום בת ישראל לכהן לא תאכל בת כהן לישראל תאכל: ובהפרת נדריה. היינו משהגיעה לעונת נדרים דאי לאו הכי אין נדרה נדר ואפי' אם תמצא לומר מופלא הסמוך לאיש דאורייתא דאיבעיא לן בנדה (דף מו:) אתי שפיר הא דיכול להפר אע''ג דליכא הכא אלא נשואין דרבנן דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת דכי האי גוונא מתרץ התם אמילתא אחריתי ולדברי רבי יהושע לא תיקשי היאך מיטמא לה אם כהן הוא הואיל והנשואין לא הוו אלא מדרבנן וי''ל דמיטמא לה משום מת מצוה הואיל ויורשיה לא ירתי לה קריא ולא ענו היא דהכי מתרץ בהאשה רבה (יבמות דף פט:) אמילתא אחריתא: אילימא אממאנת אי דליתנהו אידי ואידי לית לה. בהנך שבלה שלא כדין מיירי שכלה הקרן דאי בבלה כדין מאי מסיק בתר הכי גבי אילונית אי דליתנהו איפכא מיבעי ליה למה יש לו לשלם פירות שאכל כדין אלא ודאי שלא כדין איירי והשתא נמי אתיא שפיר הא דאמרינן ביבמות פרק ב''ש (דף קז.) אי אמרת נשואה תמאן שמיט ואכיל לה ומה בכך יתחייב לשלם מה שלא אכל כדין והיה דוחק רבי שמא היא לא תמצא עדים אבל עכשיו א''צ דפטור כדפרישית והא דתנן דממאנת אין לה פירות לא פירות שאכל קאמר דאפי' קרן גופיה אם אכלו אין לה אלא איצטריך לאשמועינן דאין לה פירות שליקט אפילו הן מונחין בעין בביתו ואין לפרש פירות דממאנת תקנת פירות כגון פירקונה דהיכי דמי אם מיאנה ואח''כ נשבית פשיטא ונשבית נמי ומיאנה בעודה שבויה פשיטא דבאלמנה נמי כי האי גוונא נשבית בחיי בעלה ומת אמרינן בפ' נערה (לעיל דף נב.) שאין יורשין חייבים לפדותה מיהו איכא לפרושי כגון שנשבית ולוותה ופדתה את עצמה ומיאנה דכי האי גוונא מיירי דאין לה מזונות כדמפרש לקמן בפ' בתרא (דף קז:). מ''ר: הכי גריס רבינו חננאל וקנסו רבנן לדידיה בדידיה ולדידה בדידה. פי' אותה קנסו בנכסי מלוג שלה ואותו קנסו בנכסי צאן ברזל שהן שלו ברשותו וקשיא לי מאי קנס קנסו אותו כך דין כל מגרשי נשותיהן לפרוע נכסי צאן ברזל וי''ל דזהו קנס שהוא סבור להרויח ואין לו: הדרן עלך אלמנה ניזונת הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|