סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

בטלה הטמנה. נאסרה הטמנה בדבר המוסיף הבל דהא מבע''י נתנו שם הסילון ומפני שהצוננין מתחממין בכך ואע''ג דממילא אסור: לסילונייהו. לסילונין שלהן שחזרו בהן: ראויין לשתיה. דמחים להו לשתייה ואי בעי רוחץ בהן פניו: להשתטף. שנותן על גופו ומשתטף: והאי תנא. ר' שמעון היא דמתיר להשתטף כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מע''ש והיינו דקאמר כחמין שהוחמו בשבת אסור הא שהוחמו מאתמול שרי ואי בי''ט כחמין שהוחמו בי''ט ואסור ברחיצה דאפי' בית הלל לא שרי להחם בי''ט אלא לפניו ידיו ורגליו אבל לשיטוף כל גופו לא: לא ישתטף. בשבת: בין בחמין. ואפי' הוחמו בחול : בכלי: דהרואה אומר היום הוחמו ומוכחא מילתא דתולדות האור נינהו ואתי להחם בשבת כגון נותן צונן בחמין: אבל בקרקע. כגון אמבטאות של מרחצאות והן חמי האור: מותר. דבטלי להו מתורת חמין: והא מעשה דאנשי טבריא כו'. אלמא במילתייהו קיימי:

תוספות

ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרו להם בטלה הטמנה מבע''י בדבר המוסיף הבל. וא''ת מה צריך למילף ממעשה דאנשי טבריא הא מתני' היא דאין טומנין בדבר המוסיף הבל בפרק במה טומנין (לקמן ד' מז: ושם) ומבע''י איירי דמשחשיכה אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל אסור כדאמרינן בפ''ב (לעיל דף לד.) ואור''י דמתניתין דלקמן איכא לאוקמא בבין השמשות אבל מבעוד יום ה''א דשרי וא''ת והא קתני טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן ואי בין השמשות איך טומנין בהן והא אסור לטלטלן וי''ל דהוה מוקמינן כר' דאמר (לעיל ד' ח:) כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות וא''ת אי כר' אתיא אי מבעוד יום שרי להטמין ביה''ש נמי שרי דכל דבר שהוא משום שבות כו' וי''ל דה''א בהטמנה החמירו וה''ר שמואל מוורדין מפרש ממעשה אנשי טבריא בטלה הטמנה דאסור אפי' לאכול כדקתני ואסורין בשתיה וה''ר . יונה מפרש בטלה אפי' בקדירה חייתא והיינו דקאמר בטלה משמע לגמרי מכל דבר: אלא פניו ידיו ורגליו כו'. הכל היה יכול לדקדק מסיפא דקתני בי''ט כחמין שהוחמו בי''ט אילימא רחיצת כל גופו הא הוחמו מעי''ט שרי והא לקמן אסר רחיצה בי''ט דקאמר למחר נכנס ומזיע אבל רוחץ לא ודוקא שטיפה שרי בבית החיצון אלא דרך. הש''ס מה שיכול לדקדק מרישא מדקדק ומיהו קשה לרשב''א דמגופה דמתניתין הוי מצי למידק בלא הך ברייתא דמייתי מדקתני ואסורים בשתיה כ''ש פניו ידיו ורגליו דאסירי אלא אם כן ראויין לשתיה. נראה לר''י דווקא שמחמם אותם לצורך שתיה אבל לצורך רחיצה אע''ג דראויין לשתיה אסרי ב''ש דהא לית להו מתוך (ביצה ד' יב. ושם) ובפ''ב דביצה (ד' כא: ושם) אסרי ב''ש מדורה להתחמם כנגדה ואע''ג דראויה היא לבשל ולאפות ועוד אומר ר''י דמהכא נמי יש לדקדק דאי שרו ב''ש לצורך רחיצה משום דראויין לשתיה א''כ לא אתיא מתני' אפי' כב''ש דקתני ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה ומדקתני ומותרין בשתיה מכלל דראויין לשתיה ואפ''ה קתני דאסורין ברחיצה אלא ודאי לא שרו ב''ש אלא כשעושה לצורך שתיה ונראה לר''י דיכול לחמם אפי' ביותר מכדי שתיה כדאמר בפרק הדר (עירובין ד' סח.) נשייליה לאימיה אי צריכה נחיימו אגב אימיה ודוקא בכדי שיעור לרגליו אבל לצורך כל גופו לא והיינו טעמא שהבלנים חשודים דפעמים שיחממו עיקרן לרחיצה: וב''ה מתירין. משמע דוקא לרגליו אבל לצורך כל גופו לא וכן משמע בכולה שמעתין דמחמירין בחמין שהוחמו בי''ט כחמין שהוחמו בשבת וגזרו על הזיעה ביו''ט כמו בשבת כדאמר בביצה בהמביא ולקמן (דף מ. ושם) א''כ משמע שאסור לעשות הבערה משום רחיצה שאם לא כן לא היו גוזרים על הזיעה ותימה דמ''ש הבערה דרחיצה מהבערה דזיעה דשרי מדאורייתא כדמוכח התם ואומר ר''י בשם ריב''א דרחיצה אינה אלא לתענוג ואסורה כמו מוגמר דאסור בפ''ק דכתובות (ד' ז. וסם) משום דאין שוה לכל נפש וכן משמע בירושלמי דהיינו טעמא דרחיצה אבל זיעה שוה היא לכל נפש דאינה תענוג אלא לבריאות והא דתניא לקמן (ד' מ.) מרחץ שפקקו נקביו מעי''ט למחר נכנס ומזיע. ה''ה אפי' הוחם בו ביום אלא נקט מעי''ט דאפ''ה דוקא מזיע אבל רוחץ לא: בין בחמין בין בצונן. נראה לר''י דהיינו אפי' חמין שהוחמו מע''ש דהא אוסר אפי' צונן ומסתמא בהנך חמין אסיר ר' יהודה ועוד דמסתמא לא מיירי בדעבדי איסורא והאי תנא הוא דקאמר היינו ר''ש ועוד אומר ר''י דיש להוכיח דבחמין שהוחמו מע''ש פליגי דאמר בפרק חבית (לקמן ד' קמז. ושם) מה חמי טבריא חמין אף מי מערה חמין הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא מכלל דלהשתטף אפי' לכתחילה מני ר''ש היא . דתניא לא ישתטף כו' ואי בשהוחמו בשבת פליגי אבל מערב שבת שרי ר' יהודה אמאי צריך לאוקמה כר''ש לוקמה כר' יהודה ובהוחמו מע''ש דהא דומיא דחמי טבריא קתני: והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה ואסרי להו. הקשה ה''ר אליעזר ממי''ץ מאי פריך התם הוחמו בשבת כדקתני כחמין שהוחמו בשבת משמע דבהוחמו מע''ש שרי והכא בהוחמו מע''ש פליגי כדפרישית ומפרש הר''ר יוסף דס''ל להש''ס מדמחמיר ר''מ כ''כ דאוסר אפי' צונן מחמיר נמי לאסור ע''ש אטו שבת ולהכי פריך והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה ואסרי להו בהוחמו בשבת ורב חסדא קאמר אבל בקרקע ד''ה מותר אפי' בהוחמו בשבת דהא לר''מ אי הוה אוסר להו בהוחמו בשבת בהוחמו מע''ש נמי הוה אוסר וקשה דר''מ אוסר להשתטף בצונן אפי' בקרקע כדמסיק דבקרקע פליגי ובפרק שמונה שרצים (לקמן דף קט. ושם) משמע דשרי דקאמר התם רוחצין במי גרר ובמי חמתן ובמי עסיא ובמי טבריא אבל לא בים הגדול ורמינהו רוחצין במי טבריא ובים הגדול כו' ומוקים בתרייתא כר' מאיר וי''ל דבקרקע דהכא דאסר היינו דומיא דכלי דדמי לרוחץ בחמין והתם בנהר התירו שנראה כמיקר בנהר ואפי' בחמי טבריא לא דמי לאדם רוחץ בחמין: אמר רבה בר בר חנה) הלכה כר' יהודה. אע''ג דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה הכא משום דר' יהודה מכריע הוא אין הלכה כסתם וקשה דבפרק קמא דפסחים (דף יג. ודף כא. ושם) פריך ונימא מר הלכה כר' מאיר דסתם לן תנא כוותיה אע''ג דסבר דרבן גמליאל מכריע הוא דפריך בתר הכי ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוה ליה מכריע וי''ל דסתם דהכא גריע מההוא סתם דהכא סתם במתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כמכריע ומיהו אי לאו הכרעה הוה הלכה כסתם מתני' אע''ג דמחלוקת בברייתא: (לעיל) הא חמין שהוחמו מבעוד יום מותרים והתניא חמין שהוחמו כו'. תימה לוקי ההיא ברייתא דאסרה בכלי משום דהרואה אומר היום הוחמו ומתניתין בקרקע כמשמעה כדמפליג בסמוך בין כלי לקרקע וי''ל דדוקא בשיטוף דקיל איכא לפלוגי אבל ברחיצה דחמירא לא מסתברא לפלוגי בהכי:
עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר