סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַהוּ דְּתֵימָא מִצְוָה דִּרְמָא רַחֲמָנָא עֲלֵיהּ עַבְדַּהּ וְהַשְׁתָּא תֵּיקוּם עֲלֵיהּ בְּאִיסּוּר אֵשֶׁת אָח קָא מַשְׁמַע לַן
וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה כֵּיוָן שֶׁלְּקָחָהּ נַעֲשֵׂית כְּאִשְׁתּוֹ
בִּלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן מַאי טַעְמָא אִשָּׁה הִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם
וְאִי לֵית לַהּ מֵרִאשׁוֹן אִית לַהּ מִשֵּׁנִי כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ
לֹא יֹאמַר לָהּ הֲרֵי כְּתוּבָּתִיךְ מַאי וְכֵן
מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּלָא כְּתַב לָהּ דִּקְנַאי וּדְקָנֵינָא אֲבָל הָכָא דִּכְתַב לַהּ דִּקְנַאי וּדְקָנֵינָא אֵימָא סָמְכָה דַּעְתַּהּ קָא מַשְׁמַע לַן
גֵּרְשָׁהּ אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּתָהּ גֵּרְשָׁהּ אִין לֹא גֵּרְשָׁהּ לָא קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַבִּי אַבָּא
הֶחְזִירָה הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְּתוּבָּתָהּ הֶחְזִירָה מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וּמַחְזִירָה עַל מְנָת כְּתוּבָּה רִאשׁוֹנָה מַחְזִירָהּ
מַהוּ דְּתֵימָא אִשְׁתּוֹ הוּא דְּאִיהוּ כְּתַב לַהּ כְּתוּבָּה מִינֵּיהּ אֲבָל יְבִמְתּוֹ דְּלָא אִיהוּ כְּתַב לַהּ הֵיכָא דְּגָרְשַׁהּ וְאַהְדְּרַהּ אֵימָא כְּתוּבְּתַהּ מִינֵּיהּ קָא מַשְׁמַע לַן
אָמַר רַב יְהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כּוֹתְבִין לִבְתוּלָה מָאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מָנֶה וְהָיוּ מַזְקִינִין וְלֹא הָיוּ נוֹשְׂאִין נָשִׁים עַד שֶׁבָּא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח וְתִיקֵּן כׇּל נְכָסָיו אַחְרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כּוֹתְבִין לִבְתוּלָה מָאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מָנֶה וְהָיוּ מַזְקִינִין וְלֹא הָיוּ נוֹשְׂאִין נָשִׁים הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מַנִּיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית אָבִיהָ וַעֲדַיִין כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס עָלֶיהָ אוֹמֵר לָהּ לְכִי אֵצֶל כְּתוּבָּתִיךְ
הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מַנִּיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית חָמִיהָ עֲשִׁירוֹת עוֹשׂוֹת אוֹתָהּ קְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב עֲנִיּוֹת הָיוּ עוֹשׂוֹת אוֹתָהּ עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם
וַעֲדַיִין כְּשֶׁכּוֹעֵס עָלֶיהָ אוֹמֵר לָהּ טְלִי כְּתוּבָּתִיךְ וָצֵאִי עַד שֶׁבָּא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח וְתִיקֵּן שֶׁיְּהֵא כּוֹתֵב לָהּ כׇּל נְכָסַי אַחְרָאִין לִכְתוּבָּתִיךְ
הֲדַרַן עֲלָךְ הָאִשָּׁה

רש"י

נעשית כאשתו. דכתיב לאשה קרא יתירא: אשה הקנו לו. ליבם זה מן השמים אין עליו לכתוב לה שטר נישואין: מאי וכן לא יאמר. פשיטא מי גריעה אשתו מיבמתו: התם הוא. גבי יבמתו קאמרינן שלא ייחד לה מעות לפני שולחנו: דלא כתב לה. כתובה האי יבם דליכתוב בה נכסים: דקנאי. כבר: ודקנינא. שאני עתיד לקנות הלכך איכא איבה דלא סמכה דעתה שלא יאבדו המעות: גירשה אין. הוא דאמרינן אין לה אלא כתובה ואם בא למכור מן השאר ימכור: לא גירשה. לא ימכור כלום: קא משמע לן כדרבי אבא. דלעיל אם ישראל הוא מגרשה בגט ומחזירה ואם תאמר מרישא שמעינן לה דקתני כל נכסיו אחראין התם עצה טובה הוא דהא גבי אשתו נמי תנן הכי אבל מהך משנה יתירא שמעינן דווקא גירשה דאי לא למאי קתני לה אי משום היא גופה פשיטא דאין לה אלא כתובתה אלא ודאי לדיוקא דיליה תנייה למידק הא לא גירשה לא: מאי קא משמע לן. ביבמה: תנינא. לה באשתו ומאי אולמיה דיבמתו דאיצטריך למיתנייה: דלית לה כתובה מיניה. אלא על נכסי בעלה הראשון: היו כותבין כו'. ולא היו משעבדים נכסיהן לאחריות הכתובה: ולא היו נושאין נשים. שלא היו רוצות לינשא להם אמרו לכשימות או יגרש לא נמצא לגבות כלום שהיורשין יצניעו מעות של ירושה: בבית חמיה. בבית בעלה: עשירות. שכתובתן מרובה: קלתות. כמין סל שמנחת על ראשה ונותנת בה פלכיה לאחר שנתמלא הפלך טווי: עביט. למימי רגלים: טלי כתובתיך וצאי. לפי שהיתה מיוחדת לכך: כל נכסי אחראין. ולא ייחד לה כתובה במטלטלין:

הדרן עלך האשה

תוספות

מהו דתימא מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה כו'. הא פשיטא דכשיבמה מותר לבא עליה ביאות הרבה כמו שירצה ולית לן למימר מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה בביאה ראשונה דסברא הוא דלא אמר רחמנא ויבמה כדי לגרשה לאלתר אבל בנישואי אחריני אימא תיקום באיסור אשת אח: התם הוא דלא כתב לה דקנאי כו'. מתוך פירוש הקונטרס משמע דבאשתו כיון שכתב לה אם יאבדו חייב לשלם והוה אמינא דיכול לייחד קא משמע לן דאפילו הכי אינו יכול לייחד דכיון דסבורה דלית לה לא סמכה דעתה אע''ג דאית לה הויא בעילתו בעילת זנות כדמוכח באע''פ (לעיל דף נו: ושם) וקשה לרשב''א דמשמע בריש אע''פ (שם דף נה.) דבאשתו כשמייחד לה מטלטלין סתמא אין אחריותן עליו אע''ג דכתב לה דקנאי גבי אין עושין כתובת אשה מטלטלין בשלא קיבל עליו אחריות ועוד הקשה דמה מפסדת יבמתו כשמייחד לה דכי היכי דבאשתו קאמר כשייחד לה סתם ונאבדו חייב לשלם יבמתו נמי כשייחד לה סתם ונאבדו חוזרת על נכסי בעלה הראשון דאחריות כתובתה עליהם ורבינו יצחק פירש התם הוא דלא כתב לה כלומר אי לא תנא אלא רישא הוה אמינא דטעמא כדבעינן למימר לקמן דלא ייחד לה ליבמה כדי למכור שאר נכסים דאינו יכול למכרם כיון דלא כתב לה דקנאי אבל באשתו לא שייך לומר שלא יוכל למכור מהאי טעמא דהא כתב לה דקנאי: קא משמע לן כרבי אבא. שאינו יכול למכור בנכסי אחיו כלל וא''ת והא מרישא שמעינן לה דתנן הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע כו' וכיון דצריך לקנות אם כן אי אפשר לו למכור וי''ל דאי מרישא ה''א דוקא כנגד כתובתה אבל כל הנכסים לא קמ''ל ממשנה יתירא: אבל יבמתו דלא איהו כתב לה כו'. תימה וליתני ההיא דהכא ולא ליתני ההיא דלקמן דאשתו שמעי' מק''ו דיבמתו וי''ל דשמא הוה אמינא סברא איפכא: בתחלה היו כותבין לבתולה מאתים כו'. פירוש היו מיחדים לה כתובה ולא היה אחריות הכתובה על כל הנכסים אם יאבדו אלו המעות והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים שלא היו רוצות לינשא שהיו יראות שמא יצניעו היורשין אותם מעות שיחדו לה לכתובתה התקינו שיהו מניחין אותה בבית אביה שאין היורשין יכולין להצניען ומה שלא תיקנו מתחלה ליתן לידה אותן מעות כמו שתיקנו בסמוך כשהיו עושין מהן קלתות היינו משום דאין דרך ליתן לה מעות לשמור אבל כלים רגילה היא לשמור א''נ. לא ממש היה נותן מעות ומיהו אין כל כך המעות ברשותה כמו הקלתות שנותנת בהם חפציה והם כל שעה אצלה ולא היו היורשין יכולין להצניעם כמו המעות ואפילו היו יכולין להצניען כמו המעות אינן רשאין דכשרואין אותן ניכר לכל שהוא שלה וכן פירש ר''ח שהיו נותנים לה ועדיין כשהיה כועס עליה אומר לה לכי אצל כתובתיך שבתחילה לא היה אומר לה שפעמים כשהיה דחוק למעות היה מפייסה ומלוה לו והוא משלם לה אבל עכשיו אינם ברשותה ולא היה נהנה מהם כלל התקינו שיהו מניחין אותם בבית חמיה והיתה עושה מהן . קלתות וכשהיה דחוק למעות ביותר היתה משאלת לו למשכנם ועדיין כיון שלא היה אלא ריוח מועט כשכועס הרבה אומר לה טלי כתובתיך וצאי עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהיו כל נכסיו אחראין ולא היה מייחד לה כלום וסומכת על כל נכסים שעתה היה קשה עליו להוציא מעות וליתן לה: עביט של נחושת גרסינן. שנותנין בו ענבים ומוליכן למעצרתא ודוגמתו בפרק איזהו נשך (ב''מ דף עב:) ועל העביט של ענבים כן נראה לרבינו תם:

הדרן עלך האשה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר