|
טקסט הדף מנוקד
גּוּפָא דְעוֹבָדָא הֵיכִי הֲוָה אֲמַר לֵיהּ הָכִי וְהָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה אֲמַר לֵיהּ גַּבְרָא דְּלָא יָדַע מַאי נִיהוּ מַרְזֵיחָא שָׁלַח לֵיהּ לְרַב הוּנָא הוּנָא חַבְרִין מַאי מַרְזֵיחָא אֵבֶל דִּכְתִיב כֹּה אָמַר ה' אַל תָּבֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְגוֹ'
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מִנַּיִן לָאָבֵל שֶׁמֵּיסֵב בָּרֹאשׁ שֶׁנֶּאֱמַר אֶבְחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם יְנַחֵם אֲחֵרִים מַשְׁמַע אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק יִנָּחֵם כְּתִיב מָר זוּטְרָא אָמַר מֵהָכָא וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים מַר וָזַח נַעֲשֶׂה שַׂר לִסְרוּחִים אָמַר רָבָא הִלְכְתָא מִמְּקַרְקְעֵי וְלָא מִמִּטַּלְטְלִי בֵּין לִמְזוֹנֵי בֵּין לִכְתוּבָּה בֵּין לְפַרְנָסָה מַתְנִי' הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ וְהִיא אוֹמֶרֶת נֶאֱמָן בַּעְלִי עָלַי יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶּׁהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה וְהִיא רוֹצָה לְמוֹכְרָהּ הֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּגְדוֹלָה אֲבָל בִּקְטַנָּה אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לַחֲתָנוֹ לִיקַּח מֵהֶן שָׂדֶה לְבִתּוֹ וְהִיא אוֹמֶרֶת יִנָּתְנוּ לְבַעְלִי מִן הַנִּשּׂוּאִין הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ מִן הָאֵירוּסִין יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶּׁהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַגְּדוֹלָה בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין וּבֵין מִן הָאֵירוּסִין הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ קְטַנָּה בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִן הָאֵירוּסִין יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶּׁהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ מַאי בֵּינַיְיהוּ אִילֵימָא קְטַנָּה מִן הַנִּשּׂוּאִין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר אֲפִילּוּ מִן הַנִּשּׂוּאִין נָמֵי גְּדוֹלָה אִין קְטַנָּה לָא אֵימָא סֵיפָא אֲבָל בִּקְטַנָּה אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם הָא מַאן קָתָנֵי לַהּ אִילֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הָא מֵרֵישָׁא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה וְהִיא רוֹצָה לְמוֹכְרָהּ הֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו גְּדוֹלָה דְּבַת זְבִינֵי אִין קְטַנָּה דְּלָאו בַּת זְבִינֵי הִיא לָא אֶלָּא רַבִּי מֵאִיר הִיא וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶּׁהוּשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים מִן הָאֵירוּסִין אֲבָל מִן הַנִּשּׂוּאִין הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּגְדוֹלָה אֲבָל בִּקְטַנָּה אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם אֶלָּא גְּדוֹלָה מִן הָאֵירוּסִין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אִיתְּמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר אִילְפָא תְּלָא נַפְשֵׁיהּ בְּאִיסְקַרְיָא דְּמָכוּתָא אֲמַר אִיכָּא דְּאָתֵי דְּאָמַר לִי מִילְּתָא דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְלָא פָּשֵׁיטְנָא לֵיהּ מִמַּתְנִיתִין נָפֵילְנָא מֵאִסְקַרְיָא וְטָבַעְנָא אֲתָא הָהוּא סָבָא תְּנָא לֵיהּ הָאוֹמֵר תְּנוּ שֶׁקֶל לְבָנַי בְּשַׁבָּת וּרְאוּיִן לִיתֵּן לָהֶם סֶלַע נוֹתְנִין לָהֶם סֶלַע וְאִם אָמַר אַל תִּתְּנוּ לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל אֵין נוֹתְנִין לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל וְאִם אָמַר אִם מֵתוּ יִירְשׁוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם בֵּין שֶׁאָמַר תְּנוּ בֵּין שֶׁאָמַר אַל תִּתְּנוּ אֵין נוֹתְנִים לָהֶם אֶלָּא שֶׁקֶל אֲמַר לֵיהּ הָא מַנִּי רש"יגופא דעובדא. תחלת הדברים מה לשון שלחת לו: ינחם כתיב. אין לך לומר פתח בשום אות אא''כ אל''ף או ה' סמוכין לו או ע''פ הנקודה שתחתיה והיא באה במקום אות כאילו כתוב ינאחם וכיון שלא כתיב כאן אל''ף על כרחך ע''פ מסורת הכתב אתה קורא ינחם וזהו המנוחם עצמו כלומר כאבל המתנחם: מר וזח. מי שנפשו מרה ודעתו זחה ומעותקה מעליו: נעשה שר לסרוחים. לגדולים הבאים לנחמו: מתני' המשליש מעות לבתו. מסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות שדה או נדוניא לכשתנשא: והיא אומרת. לאחר שנשאת: נאמן בעלי עלי. שלא יעכבם לעצמו תנם לו והוא יקנה לי שדה כשארצה: יעשה שליש כו'. יקנה השדה ואין שומעין לה דמצוה לקיים דברי המת: וכי אינה אלא שדה. וכי מה תועלת לו לקנות אפילו אין כאן מעות אלא כבר נקנה השדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה הלכך שומעין לה: בד''א. בגמרא מפרש מאן קתני לה: בד''א. ששומעין לה: גמ' מן הנשואין הרשות בידה. שאף האב לא עלה בדעתו למוסרם ביד שליש אלא עד שתנשא דמשנשאת הבעל זכאי לאכול פירות: מאי בינייהו. בהי פליגי בגדולה או בקטנה: דר''מ סבר הרשות בידה. דהאי דקאמר ר''מ מן הנשואין הרשות בידה אפי' בקטנה נמי אמר: אימא סיפא. דמתני': הא מרישא שמעינן מינה. דלא א''ר יוסי שומעין לה אלא בגדולה מדקא מייתי טעמא למילתיה וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה אלמא בגדולה הראויה למכור שדות קאמר: אלא ר''מ. וע''כ כי אמר בברייתא נמי מן הנשואין הרשות בידה בגדולה אמר ולא בקטנה: אלא גדולה מן האירוסין איכא בינייהו. דקאמר ר' מאיר מן האירוסין יעשה שליש שלישותו ואפילו היא גדולה וקא א''ל רבי יוסי כיון דגדולה היא שומעין לה: הלכה כר''מ. טעמא משום דמצוה לקיים דברי המת: אילפא. שם חכם: תלא נפשיה. גופא דעובדא במס' תענית משום דאותבוהו לרבי יוחנן ברישא כשהלך אילפא בסחורה כי אתא אמרו ליה אי הוה יתיב מר וגריס לא מר הוה מליך אזל תלא נפשיה באיסקריא דמכותא בכלונסות ארזים שתולים בה וילון הספינה: מכותא. וילון: אמר כל מאן דאתי כו'. כלומר אע''פ שהלכתי בסחורה לא שכחתי תלמודי ויש בידי לתקן כל הברייתות שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא [בתוספתא שלהן אמינא להן סמך במשנתנו של הש''ס שסדר רבי ולהכי נקט רבי חייא ורבי אושעיא] לפי שהן עיקר כדאמרי' בעלמא כל מתניתא דלא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא: תנא ליה. שנה לפניו ברייתא זו ושאלו למצוא לה סמך במשנה שסדר רבי: שקל. חצי סלע: וראוין. שאינן נזונין בפחות: נותנים להם סלע. דאי הוה ידע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע לא הוה אמר: אל תתנו. הרי מיחה בידם ולא עשאן יורשים אלא בענין זה: אם מתו. בלא בנים: אין נותנין להן אלא שקל. שאין לנו להפסיד את הבאים אחריהם והואיל ועשה את האחרים יורשים אחריהם ודאי דווקא שקל קאמר כדי שתפול ירושה אחריהם לאותן אחרים: הא מני. היכא דאמר להו אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל ואע''ג דסוף סוף כולהו נכסי דידהו נינהו לא יהבינן להו בקוטנן אלא שקל בשבת והמותר יזונו מן הצדקה וליכא לאקשויי עלה הא דאמר בפ' נערה לא כל כמיניה שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור דהתם הוא דאמר אל תקברוהו מנכסיו ונכסי דידיה נינהו הלכך לא צייתינן ליה לקוברו מן הצדקה כדי להעשיר את בניו אבל הכא נכסי לאו דיתמי נינהו כי אם לפי צוואתו: תוספותאמר רב נחמן ינחם כתיב. ואע''ג דקרינן ינחם מ''מ דרשינן הכי מדלא כתיב מנחם דליכא למיטעי וכתיב ינחם דאיכא למיקרי ינחם אע''ג דלא קרינן הכי איכא למדרש שהמתנחם מושיבין בראש לנחמו ופירוש הקונטרס דחוק: אמר רבא הלכתא כו'. לעיל (דף נא.) פירשנו דבזה''ז כולהו ממטלטלי: המשליש מעות לבתו. פירש בקונט' והיא אומרת נאמן עלי לאחר שנשאת לא דק דבגמ' מסקינן דליכא בין ר''מ ובין ר' יוסי אלא גדולה מן האירוסין: וכי אינה אלא שדה. ור''מ סבר דאינה יכולה למוכרו: אילימא קטנה מן הנשואין איכא בינייהו. פירוש אף קטנה מן הנשואין אבל הא ודאי דגדולה מן האירוסין נמי איכא בינייהו דלר''מ יעשה שליש מה שהושלש בידו ולר' יוסי הרשות בידה כדתנן במתני': קטנה דלאו בת זביני היא. וליכא למימר דסיפא איצטריך לקטנה מן הנשואין דאפילו מן הנשואין לא תמכור דאם כן הוה ליה למיתני בהדיא אבל קטנה אפילו מן הנשואין לא תמכור אבל לר''מ דמוקמא למתני' בחסורי מיחסרא אתי שפיר דקאי אבד''א כו' דמדבר בהדיא בנשואין: הא מני ר' מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת. אבל לרבי יוסי לית ליה ותימה אי לית ליה למה ליה למימר לא יהא אלא שדה ולמיתלי טעמא בהאי תיפוק ליה משום דלית ליה מצוה לקיים דברי המת ושמא לדבריו דרבי מאיר קאמר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|