סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מַתְנִי' הָאוֹמֵר פִּתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי מְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ וְאֵין מְשַׁלֵּם קְנָס הָאוֹמֵר גָּנַבְתִּי מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ וְאֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי אוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי אֵין מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ זֶה הַכְּלָל כׇּל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ
גְּמָ' וְלִיתְנֵי אָנַסְתִּי לָא מִבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִבַּעְיָא אָנַסְתִּי דְּלָא קָא פָּגֵים לַהּ דִּמְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ אֲבָל פִּתִּיתִי דְּקָא פָּגֵים לַהּ אֵימָא לָא מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ קָא מַשְׁמַע לַן
מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַף בּוֹשֶׁת וּפְגָם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ שֶׁיִּפְגּוֹם בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי נִיחָא לַהּ לְדִידַהּ מַאי דִּלְמָא לָא נִיחָא לֵיהּ לְאָבִיהָ נִיחָא לֵיהּ לְאָבִיהָ מַאי דִּלְמָא לָא נִיחָא לְהוּ לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה נִיחָא לְהוּ לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה מַאי אִי אֶפְשָׁר דְּלֵיכָּא חַד בִּמְדִינַת הַיָּם דְּלָא נִיחָא לֵיהּ
הָאוֹמֵר גָּנַבְתִּי מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְכוּ' אִיתְּמַר פַּלְגָא נִיזְקָא רַב פָּפָּא אָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא מָמוֹנָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא קְנָסָא
רַב פָּפָּא אָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא מָמוֹנָא קָסָבַר סְתָם שְׁווֹרִים לָאו בְּחֶזְקַת שִׁימּוּר קָיְימִי וּבְדִין הוּא דִּמְשַׁלֵּם כּוּלֵּיהּ וְרַחֲמָנָא הוּא דְּחָיֵיס עִלָּוֵיהּ דְּאַכַּתִּי לָא אִיַּעַד תּוֹרָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא קְנָסָא קָסָבַר סְתָם שְׁווֹרִים בְּחֶזְקַת שִׁימּוּר קָיְימִי וּבְדִין הוּא דְּלָא לִישַׁלֵּם כְּלָל וְרַחֲמָנָא הוּא דְּקַנְסֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּנִינְטְרֵיהּ לְתוֹרֵיהּ
סִימָן הִיזִּיק מָה וְהֵמִית כְּלָל תְּנַן הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִין בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא מָמוֹנָא הַיְינוּ דְּשָׁיֵיךְ נִיזָּק בְּתַשְׁלוּמִין אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא קְנָסָא הַשְׁתָּא דְּלָאו דִּידֵיהּ קָא שָׁקֵיל בְּתַשְׁלוּמִין אִיתֵיהּ
לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִפְחַת נְבֵילָה פְּחַת נְבֵילָה תְּנֵינָא תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק מְלַמֵּד שֶׁהַבְּעָלִים מִטַּפְּלִין בַּנְּבֵילָה
חֲדָא בְּתָם וַחֲדָא בְּמוּעָד וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן תָּם מִשּׁוּם דְּאַכַּתִּי לָא אִיַּעַד אֲבָל מוּעָד דְּאִיַּעַד אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן מוּעָד מִשּׁוּם דְּקָא מְשַׁלֵּם כּוּלֵּיהּ אֲבָל תָּם אֵימָא לָא צְרִיכָא
תָּא שְׁמַע מָה בֵּין תָּם לְמוּעָד שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָּיה וְלָא קָתָנֵי שֶׁהַתָּם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ וּמוּעָד מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ
תְּנָא וְשַׁיַּיר מַאי שַׁיֵּיר דְּהַאי שַׁיַּיר שַׁיַּיר חֲצִי כוֹפֶר אִי מִשּׁוּם חֲצִי כוֹפֶר לָאו שִׁיּוּרָא הוּא

רש"י

מתני' פתיתי. בגמ' מפרש אמאי לא תנא אנסתי: ואינו משלם קנס. בבבא קמא נפקא לן מודה בקנס פטור מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו: המית שורי את פלוני. והריני חייב בכופר: הרי זה משלם ע''פ עצמו. קסבר כופרא ממונא: עבדו של פלוני. והריני חייב שלשים סלע: אינו משלם. דקנס נינהו שאפי' אין יפה דינר נותן שלשים: גמ' דלא פגים לה. אין לעז של אנוסה גדול כלעז של מפותה וכיון דלאו פגם דילה הוא מהימנינן ליה למשקל מיניה בושת ופגם על פיו: אימא לא. נהימניה להחזיק את הלעז: לא כל הימנו. שיוציא עליה לעז מזנה בעיר: ניחא לה לדידה. לשאת את הלעז כדי להשתכר הממון: לא ניחא להו לבני משפחה. וב''ד אין עליהם לעשות דבר להחזיק בושתם: פלגא ניזקא. שחייבה תורה שור תם: [ממונא. ומשלם ע''פ עצמו]: לאו בחזקת שימור קיימי. אם לא ישמרום בעלים שלא יזיקו [אינם בחזקת משתמרים מאליהם שלא יזיקו] אלא מזיקין אפי' ניזקא דלאו אורחיה הלכך על מרייהו רמיא לנטורינהו וזה שלא שמרו בדין הוא דלישלם כולה אלא דרחמנא חס עליה ומיהו מה שמשלם בדין משלם: כי היכי דנינטריה. שיוסיף שמירה על שמירתו: תנן. בבבא קמא: הניזק והמזיק בתשלומין. שניהם מפסידין בדבר ס''ד דהכי קאמר תרוייהו מטי להו בהאי פסידא דניזק מפסיד פלגא ומזיק פלגא: היינו דשייך ניזק בתשלומין. דמפסיד פלגא בממוניה: דלאו דידיה שקיל. דמה שנוטל בחנם נוטל: בתשלומין איתיה. בתמיה: לא נצרכא אלא לפחת נבילה. הא דקתני ניזק בתשלומין לאו בפלגא דקא שביק קאמר אלא בההוא פלגא ניזקא נמי דקני ליה רחמנא מפסיד כל פחת שפחתה נבילה מדמיה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין ששמין את הנבלה כמה היה יפה השור בחייו וכמה היתה נבילה יפה בשעת מיתה ומשלם החצי אבל מה שהוזלו דמי נבילה משעת מיתה עד שעת מכירה אין המזיק משלם כלום באותו פחת ובבבא קמא (דף י:) יליף לה מקראי ואשמעינן האי תנא דפחת נבילה דניזק הוי: תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה. תנא דברייתא דריש לישנא דמתניתין דתנן בבבא קמא משלם תשלומי נזק במיטב הארץ ותנא עלה בברייתא דהאי דנקט תנא דמתני' תשלומי נזק ולא תנא משלם את הנזק לאשמועינן אתא שהניזק נוטל את נבילתו ומטפל בה ומוכרה והמזיק משלים עליה מה שחייבתו תורה אם תם חצי ואם מועד הכל ותרתי למה ליה לרבי למיסתם במתני' דבעלים מטפלין בנבילה: דקא משלם כוליה. ודיו בהפסד זה: מגופו. אינו גובה אלא מגוף השור ואם אין בו כדי חצי נזקו יפסיד המותר: מן העלייה. מן המיטב שבנכסי מזיק דגבי תם כתיב (שמות כא) וחצו את כספו מגופו ובמועד כתיב (שם) שלם ישלם שור ואם איתא דפלגא ניזקא קנסא ניתני נמי שהתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו דמועד ודאי בדין משלם שהרי התרו והעידו בו לשמור שורו: שייר חצי כופר. לא שנה כל החילוקים שביניהם שהרי אף יש חילוק זה ביניהם שהמועד שהמית את האדם משלם כופר שלם ותם שהמית אפילו חצי כופר כדינו בניזקין לא משלם דכתיב בעל השור נקי ודרשינן (ב''ק דף מא:) נקי מחצי כופר:

תוספות

וליתני אנסתי. דהוי חדוש טפי דפטור אע''ג דמודה שעשה פריצות: רבי שמעון בן יהודה אומר אף בושת ופגם אינו משלם ע''פ עצמו. אור''י דאי קאי ר''ש בן יהודה אמתניתין דהכא הא דמשמע בריש נערה לקמן (דף מב.) דלר''ש אי דקא תבע בושת ופגם מחייב ליה קרבן שבועה היינו משום דהתם תבעו האב תחלה ואין שייך לומר לאו כל הימנו כו' כדקאמר הכא ואין צריך לומר דתרי תנאי אליבא דר' שמעון ועוד אומר רשב''א דההיא דלקמן איכא לאוקמי בבת גרים וניחא לה לדידה ולאביה דליכא למימר דלמא איכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה ומיהו אי קאי ר' שמעון אמתניתין דשבועות דמייתי לקמן בריש נערה (ג''ז שם) ע''כ תרי תנאי אליבא דר' שמעון: האומר גנבתי כו'. מוציא ש''ר ויוצא בשן ועין דלא תנא איכא למימר דאתיא בזה הכלל: זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק כו'. ואפילו למ''ד בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה (ב''ק דף מ.) דכופר היינו דמי המזיק לא חשיב יותר ממה שהזיק אע''פ שפעמים שוה מזיק יותר מניזק דפדיון נפשו הוא נותן: לא נצרכא אלא לפחת נבילה. אע''ג דלאו דידיה שקיל מ''מ כיון דזכי ליה רחמנא חצי נזק חשבינן ליה בתשלומין מה שפחתה הנבלה והכא לא שייך למימר קרנא דתורך קבירא ביה כדאמרי' בהמניח בסופו (ב''ק דף לד.) דהתם ודאי שלא נהרג השור שייך לומר הכי דאין לו למכור שורו בשביל כן שסבור שישביח אבל הכא מיד כשנהרג יש לו למוכרו שידוע שתפחת הנבילה ותסריח: תנינא תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה כו'. הכי דייקא לה בבבא קמא (דף י:) חבתי בנזקו לא קתני אלא בתשלומי נזקו כו': אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא וכו'. לאו פירכא היא אלא שינויא הוא דלא תיקשי למ''ד פלגא ניזקא ממונא מאי שייר דשייר חצי כופר ומשני לא שייר כלום וחצי כופר לאו שיורא הוא וכן איכא בנזיר בפ' ג' מינים (דף לח: ושם) גבי אי משום לא יחל לאו שיורא הוא וכן בפרק החליל (סוכה דף נד. ושם) וההוא דהתם מגומגם טפי:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר