|
טקסט הדף מנוקד
מַעֲשֵׂה מַחַט שְׁלֹשִׁים
אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא אִילּוּ בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם אֶחָד כְּדַרְכָּהּ וְאֶחָד שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ יֹאמְרוּ בָּעַל שְׁלֵימָה חֲמִשִּׁים בָּעַל פְּגוּמָה חֲמִשִּׁים אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִי הָכִי גַּבֵּי עֶבֶד נָמֵי יֹאמְרוּ עֶבֶד בָּרִיא שְׁלֹשִׁים עֶבֶד מוּכֵּה שְׁחִין שְׁלֹשִׁים אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי אָמַר קְרָא תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ הָנֵי תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ מִכְּלָל דְּאִיכָּא בּוֹשֶׁת וּפְגָם רָבָא אָמַר אָמַר קְרָא וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף הֲנָאַת שְׁכִיבָה חֲמִשִּׁים מִכְּלָל דְּאִיכָּא בּוֹשֶׁת וּפְגָם וְאֵימָא לְדִידַהּ אָמַר קְרָא בִּנְעוּרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ כׇּל שֶׁבַח נְעוּרֶיהָ לְאָבִיהָ וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִנַּיִן שֶׁמַּעֲשֵׂה הַבַּת לְאָבִיהָ שֶׁנֶּאֱמַר וְכִי יִמְכּוֹר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה מָה אָמָה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְרַבָּהּ אַף בַּת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ לְמָה לִי תִּיפּוֹק לֵיהּ מִבִּנְעוּרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ אֶלָּא הַהִיא בַּהֲפָרַת נְדָרִים הוּא דִּכְתִיב וְכִי תֵּימָא נֵילַף מִינֵּיהּ מָמוֹנָא מֵאִיסּוּרָא לָא יָלְפִינַן וְכִי תֵּימָא נֵילַף מִקְּנָסָא מָמוֹנָא מִקְּנָסָא לָא יָלְפִינַן אֶלָּא מִסְתַּבְּרָא דְּאָבִיהָ הָוֵי דְּאִי בָּעֵי מָסַר לַהּ לִמְנֻוּוֹל וּמוּכֵּה שְׁחִין פְּגָם רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת הֵיכִי שָׁיְימִינַן לַהּ אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן בֵּין שִׁפְחָה בְּתוּלָה לְשִׁפְחָה בְּעוּלָה לְשַׁמְּשׁוֹ שִׁפְחָה בְּעוּלָה לְשַׁמְּשׁוֹ מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינַּהּ אֶלָּא בֵּין שִׁפְחָה בְּעוּלָה לְשִׁפְחָה שֶׁאֵינָהּ בְּעוּלָה לְהַשִּׂיאָה לְעַבְדּוֹ וּלְעַבְדּוֹ מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינַּהּ בְּעֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְרַבּוֹ קוֹרַת רוּחַ הֵימֶנּוּ מַתְנִי' כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר אֵין קְנָס וְכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס אֵין מֶכֶר קְטַנָּה יֵשׁ לָהּ מֶכֶר וְאֵין לָהּ קְנָס נַעֲרָה יֵשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מֶכֶר הַבּוֹגֶרֶת אֵין לָהּ לֹא מֶכֶר וְלֹא קְנָס גְּמָ' אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ לָהּ קְנָס בִּמְקוֹם מֶכֶר דְּתַנְיָא קְטַנָּה מִבַּת יוֹם אֶחָד וְעַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יֵשׁ לָהּ מֶכֶר וְאֵין לָהּ קְנָס מִשֶּׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עַד שֶׁתִּיבְגַּר יֵשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מֶכֶר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מֶכֶר אֵין קְנָס וְכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קְנָס אֵין מֶכֶר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים קְטַנָּה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְעַד שֶׁתִּיבְגַּר יֵשׁ לָהּ קְנָס קְנָס אִין מֶכֶר לָא אֵימָא אַף קְנָס בִּמְקוֹם מֶכֶר אָמַר רַב חִסְדָּא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר אָמַר קְרָא וְלוֹ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה בִּמְהַוָּה עַצְמָהּ הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְרַבָּנַן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קְרָא נַעַר אֲפִילּוּ קְטַנָּה בַּמַּשְׁמָע שַׁמְעַהּ רַב פָּפָּא בְּרֵיהּ דְּרַב חָנָן מִבֵּי כְלוֹחִית אֲזַל אַמְרַהּ קַמֵּיהּ דְּרַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי אֲמַר לֵיהּ אַתּוּן אַהָא מַתְנִיתוּ לַהּ אֲנַן אַהָא מַתְנֵינַן לָהּ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַקְּטַנָּה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה נַעֲרָה מָלֵא דִּיבֵּר הַכָּתוּב מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא נַעֲרָה הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ קְטַנָּה וְהָא כְּתִיב וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָה וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָה אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ וּקְטַנָּה לָאו בַּת עוֹנָשִׁין הִיא אֶלָּא כָּאן נַעֲרָה הָא כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר נַעֲרָ אֲפִילּוּ קְטַנָּה בַּמַּשְׁמָע רש"ימעשה מחט. חייט תופר: אלא אמר רבי זירא. מהכא מסתברא שאין בושת בכלל חמשים דאם כן אין הפרש בין בעל שלימה לבעל פגומה שנבעלה שלא כדרכה והיכן הוא הפרש שביניהם ש''מ גבי בושת כיון שנפגמה כבר אין בושתה רב כשלימה: תחת אשר עינה. גבי חמשים כסף כתיב: מכלל דבושת ופגם. שאינם משום עינוי שהרי ישנן בשאר חובלין אינו בכלל זה פגם הוא נזק הנישום נמי בשאר חבלות: ואימא לדידה הוי. דבשלמא קנס כתיב ביה ונתן לאבי הנערה אלא הני ליהוו לדידה: בנעוריה בית אביה. גבי נדרים כתיב ומיהו איכא למשמע מינה דבימי נעוריה תלאה הכתוב בבית אביה: בתו לאמה. הקיש בת לאמה: תיפוק ליה כו'. אלא על כרחך מהתם לא מצי למילף דההוא בהפרת נדרים כתיב: נילף מקנסא. מה קנסה לאביה אף שאר שבח ממון נעורים לאביה: אלא מסתברא. דבושת ופגם דאב הויא שהרי בידו לביישה בבושת בעילה ולפוגמה בפגם בעילה: דאי בעי מסר לה. לקדשה בביאה: למנוול ומוכה שחין. כדתנן לקמן האב זכאי בבתו בקידושי' בכסף ובשטר ובביאה וכיון דבידו ליטול ממון לפוגמה ולביישה בושה זו השתא אפסדיה האי דפגמה: [מאי נפקא ליה. לכל אדם בבעילתה אם בעולה היא הואיל ולמלאכה קיימא]: ולעבדו מאי נפקא ליה. למריה מינה אם בעולה היא מי קפיד מריה אלא שיהו להן ולדות: קורת רוח. שזהיר בעבודתו ואף הוא רוצה לעשות לו נחת רוח להטעימו טעם בתולה: מתני' כ''מ שיש מכר. לאב בבתו דהיינו בקטנותה: אין לו בה קנס. דאין קנס לקטנה: כל מקום שיש קנס. משהיא נערה: אין מכר. דתניא (ערכין דף כט:) יכול ימכור אדם בתו כשהיא נערה אמרת מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר: גמ' זו דברי ר''מ. דאמר אין קנס לקטנה: מבת ג' שנים. שביאתה ביאה ואין בתוליה חוזרין: מכר לא. בתמיה: אף קנס במקום מכר. משתהא ראויה לביאה עד שתביא שתי שערות הוו תרוייהו ומשהביאה שערות עד שתבגר קנס ולא מכר: מאי טעמא דר''מ. דאמר קטנה אין לה קנס: דאמר קרא. גבי קנס ולו תהיה לאשה: במהוה עצמה. במי שיש בידה להקנות עצמה לאישות הכתוב מדבר: אהא מתניתו לה. להא דריש לקיש דאמר כ''מ שנכתב נער בלא ה' וקרינן נערה ללמד על הקטנה בא: שם רע. לא מצאתי לבתך בתולים: פטור. דוענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה מלא כתיב: אלא כאן נערה. האי דכתיב נערה מלא לאו לגלויי עליה אתא אלא על כל מקום שנאמר נער חסר ויליף הכי כאן שאי אפשר אלא בנערה כתיב נערה מלא וללמדך דכל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע: תוספותואיימא לדידה. אע''ג דפרישית לעיל (דף לח:) דבושת ופגם הוקשו לקנס וניתן למי שקנס ניתן היינו בתר דקים לן הכא דהוי הכל לאביה: מסתברא דאביה הוי דאי בעי כו'. וא''ת אמאי לא קאמר דאביה הוי מדקא יהיב מפתה כדאמר לקמן בריש נערה (דף מב.) וי''ל דלמא לא ' יהיב מפתה דקראי דאביי ורבא באונס כתיבי: דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין. וממעשה ידיה ליכא למילף דהא מיתזנא מיניה כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף ד. ושם) ולא מקדושין דמעלמא קאתו לה ומתרוייהו נמי לא דחבלה דגופה שאני תימה דהכא לא קים לן בושת ופגם דהוי לאביה אלא מכח שיכול לקדשה למנוול ומוכה שחין ואם כן היכי בעי למימר בריש קדושין (דף ג:) גבי קדושי כסף מנא לן דמיקדשה בכסף וקידושין דאביה הן וכי תימא נילף מבושת ופגם הא בושת ופגם גופיה לא קים לן אלא מכח שיכול לקדשה ואומר ר''י דאורחיה דהש''ס דבעי לדחויי אפילו קים לן דבושת ופגם הוי דאביה ממקום אחר. א''נ התם בעי למילף קדושי נערה מבושת ופגם של קטנה ומקדושי קטנה הוה יליף להו אי לאו דהוה אמינא הני מילי קטנה דלית לה יד ונערה אית לה יד כדאמרינן התם לעיל ולהכי קאמר וכי תימא נילף מבושת ופגם דקטנה אע''ג דלהכי אית לה יד כדאמרינן בהחובל (ב''ק דף פז:) יעשה לה סגולה ואפ''ה הוי דאביה ה''נ קדושי נערה ואם היינו מפרשים דלא קאי אקדושין הא דקאמר ונילף מבושת ופגם אלא אמעשה ידיה דאייתי התם לעיל הוה אתי שפיר אבל לא משמע הכי ועוד דא''כ הכא נמי ה''ל לאסוקי וכ''ת נילף מבושת ופגם כיון דאמעשה ידיה קאי וכן לקמן בפרק נערה (דף מו:): כמה אדם רוצה ליתן כו' להשיא לעבדו. תימה דמה שומא היא זו וכי אשה חשובה ממשפחה גדולה אינה נפסדת בפגמה אלא שוה שפחה הניסת לעבד וי''ל דכל אשה שמין לפי מה שהיא בענין זה כמה אדם רוצה ליתן בין בתולה לבעולה להשיא לעבדו אשה כזאת הנפגמת והא דנקט שפחה אורחא דמלתא נקט דאין דרך להשיא לעבדו בת מלכים: הא לאו הכי ה''א אפילו קטנה והכתיב אם אמת היה וכו'. תימה לר''י מה בכך אם קרא איירי בבת עונשין מ''מ מצינו למימר דה''ה קטנה דהא בא על קטנה מאורסה הוי בסקילה לרבנן בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף סו:) אע''ג דההיא פרשה דנערה המאורסה בבת עונשין כתיבא [כדכתיב ואת הנערה על דבר אשר לא צעקה] ותירץ דהתם משום דמסקינן בסמוך כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע הלכך מחייבין ליה התם וכולהו עריות ילפי מינה אי נמי דוקא במוציא שם רע סברא הוא לומר דלא מחייב קנס ומלקות אלא בגדולה כיון דקרא איירי בבת עונשין ולא בעלמא משום דמוציא שם רע על הקטנה סברא הוא דפטור דפיתוי קטנה אונס הוא. והוי כמוציא שם רע על הנערה שנאנסה דלא מחייב אבל אין לומר דמסתבר ליה דדוקא בבת עונשין מחייב ליה משום שבא להורגה דבפרק קמא דסנהדרין (דף ח:) בשמעתא דחוששין ללעז משמע דלאו משום דקא גריס לה קטלא מיחייב: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|