|
טקסט הדף מנוקד
וְאִית לְהוּ צַעֲרָא לְכֹהֲנִים לְאַקּוֹפֵי אֲמַר אִיכָּא אִינִישׁ דְּיָדַע דְּאִיתַּחְזַק הָכָא טָהֳרָה אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא כָּאן קִיצֵּץ בֶּן זַכַּאי תּוּרְמְסֵי תְּרוּמָה עֲבַד אִיהוּ נָמֵי הָכִי כָּל הֵיכָא דַּהֲוָה קְשֵׁי טַהֲרֵיהּ וְכׇל הֵיכָא דַּהֲוָה רְפֵי צַיְּינֵיהּ אֲמַר הָהוּא סָבָא טִיהֵר בֶּן יוֹחַי בֵּית הַקְּבָרוֹת אֲמַר לֵיהּ אִילְמָלֵי לֹא הָיִיתָ עִמָּנוּ וַאֲפִילּוּ הָיִיתָ עִמָּנוּ וְלֹא נִמְנֵיתָ עִמָּנוּ יָפֶה אַתָּה אוֹמֵר עַכְשָׁיו שֶׁהָיִיתָ עִמָּנוּ וְנִמְנֵיתָ עִמָּנוּ יֹאמְרוּ זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן יְהַב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ נְפַק לְשׁוּקָא חַזְיֵיהּ לִיהוּדָה בֶּן גֵּרִים אֲמַר עֲדַיִין יֵשׁ לְזֶה בָּעוֹלָם נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְעָשָׂהוּ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת
מַתְנִי' שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה עִשַּׂרְתֶּם עֵרַבְתֶּם הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינוֹ חֲשֵׁכָה אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי וּמְעָרְבִין וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין גְּמָ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר קְרָא וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אַף עַל גַּב דַּאֲמוּר רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר וְכוּ' צְרִיךְ לְמֵימְרִינֵהוּ בְּנִיחוּתָא כִּי הֵיכִי דְּלִיקַבְּלִינְהוּ מִינֵּיהּ אָמַר רַב אָשֵׁי אֲנָא לָא שְׁמִיעַ לִי הָא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא וְקַיֵּימְתַּהּ מִסְּבָרָא הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה עִם חֲשֵׁכָה אִין סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינוֹ חֲשֵׁכָה לָא וַהֲדַר תָּנֵי סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינוֹ חֲשֵׁכָה מְעָרֵב סִימָן בְּגוּפְיָא זִימְרָא צִיפְּרָא בְּחַבְלָא דְמֵילָתָא אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּעֵירוּבֵי תְּחוּמִין כָּאן בְּעֵירוּבֵי חֲצֵרוֹת וְאָמַר רָבָא אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם צֵא וְעָרֵב עָלֵינוּ לְאֶחָד עֵירַב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם וּלְאֶחָד עֵירַב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת זֶה שֶׁעֵירַב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם נֶאֱכַל עֵירוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְזֶה שֶׁעֵירַב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נֶאֱכַל עֵירוּבוֹ מִשֶּׁחָשֵׁכָה שְׁנֵיהֶם קָנוּ עֵירוּב מָה נַפְשָׁךְ אִי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת יְמָמָא הוּא בָּתְרָא לִיקְנֵי קַמָּא לָא לִיקְנֵי וְאִי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לֵילְיָא הוּא קַמָּא לִיקְנֵי בָּתְרָא לָא לִיקְנֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת סְפֵקָא הוּא וּסְפֵקָא דְרַבָּנַן לְקוּלָּא (וְאָמַר) [אָמַר] רָבָא מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ אֵין טוֹמְנִין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל מִשֶּׁחָשֵׁכָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַרְתִּיחַ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִי הָכִי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נָמֵי נִיגְזַר אֲמַר לֵיהּ סְתָם קְדֵירוֹת רוֹתְחוֹת הֵן וְאָמַר רָבָא רש"יואית להו צערא לאקופי. שהיה אותו שוק שהספק בו מקום מעבר העיר לרבים והכהנים לא היו יכולין ליכנס שם מפני טומאה וצריך להקיף דרך אחר ארוך: איכא דידע דאיתחזק טהרה. בהאי שוק מימיו שלא היה בית הקברות גמור ולא ניתן לפנותו: כאן קיצץ בן זכאי. שתלן ועקרן לאחר גידולן: תורמסי תרומה. הצריכות לשמרן בטהרה וגם הוא היה כהן כדאמרינן [בתוספתא דפרה] (פ''ג) אם מה שעשו ידי שכחתי: עבד איהו נמי הכי. היה מקצץ תורמסין ומשליכן שם ונעשה נס וצף המת במקום שהוא שם וציינו למקום הקבר הכי מפרש בפסיקתא דפרשת העומר ובסדר זרעים ירושלמי: היית. במעמד: ונמנית. הסכמת לדעתנו להיות מן המנין: מפרכסות זו את זו. את שער חברתה להיות נאה: גל מעצמות. כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן הרבה: מתני' עם חשכה. שאם ימהר להזכירם מבעוד יום יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות: עשרתם. פירות האילן לסעודת שבת שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר כדאמרינן במסכת ביצה (דף לד:) דשבת עונג איקרי מכל שהוא הוי עונג: ערבתם. ערובי תחומין וחצירות והני תרי שייכי למימרינהו בלשון שאלה דשמא כבר עשו אבל בנר לא שייך הדלקתם דדבר הנראה לעין הוא: ספק חשכה. כגון בין השמשות אין מעשרין את הודאי דתיקון מעליא הוא אע''ג דשבות בעלמא היא קסבר גזרו על השבות אף על בהש''מ: ואין מטבילין את הכלים. דהוי נמי שבות כדאמרינן במסכת ביצה (דף יח.) דנראה כמתקן כלי: ואין מדליקין את הנרות. כ''ש דספיקא דאורייתא היא וזו ואין צריך לומר זו קתני: אבל מעשרין את הדמאי. דלא דמי למתקן דרוב ע''ה מעשרין הן: ומערבין. עירוב ובגמרא פריך הא תנן לעיל עם חשכה ערבתם מקמי דליהוי ספק: וטומנין את החמין. נותנן בקופה של מוכין להיות חומם משתמר בהן אבל משחשכה ודאי אין טומנין בהן כדמפרש בגמ': גמ' עם חשכה. מבעוד יום הוא ויש שהות לעשר ולערב: בעירובי תחומין. תיקון מעליא דאסמכוה רבנן תחומין אקראי ואפי' למאן דאמר תחומין דרבנן כדאמרינן בעירובין (דף נא.) ילפינן מקום ממקום ומקום מניסה כו' אבל עירובי חצרות חומרא בעלמא הוא ולא מיקרי שביתה מעלייתא וספקא דבין השמשות שפיר דמי: בין השמשות קונה עירוב. שהוא תחילת קדושת היום: נאכל. שאכלו כלב או אדם: שעירב עליו מבעוד יום. הניח עירוב לסוף התחום מבעוד יום ולא הספיק להחשיך ממש עד שנאכל בין השמשות: שניהם קנו עירוב. דלגבי האי שנאכל בין השמשות משוינן ליה ליליא ואמרינן כבר קדש היום בעוד העירוב קיים וקנה עירוב דהלכה כר' יוסי דאמר בעירובין (דף לה.) ספק עירוב כשר ולגבי דהאי שהונח עליו בין השמשות ונתקיים עד שחשכה משוינן לבין השמשות יממא ועדיין לא קדש היום כשהונח ונמצא שהיה שם כבר בשעת קניית עירוב: בתרא ליקני. זה שהונח עליו בין השמשות: קמא לא ליקני. שהרי נאכל מבעוד יום: ה''ג ספקא דרבנן היא. כלומר הא מילתא דמספקא לן אי בין השמשות יממא או ליליא במילתא דרבנן איתרע לן בעירובי תחומין דרבנן וכל ספקא דרבנן לקולא: ה''ג אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל. כגון צמר ומוכין: משחשכה. כדתנן במתניתין: וטומנין את החמין טעמא דספק חשכה הא ודאי חשכה. אין טומנין וסתם הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל דאילו בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום אסור כדתנן בפ''ד (דף מז:) אין טומנין לא בגפת כו' גזירה שמא ימצא קדרתו שנצטננה כשירצה להטמינה וירתיחנה תחילה ונמצא מבשל בשבת: אי הכא בין השמשות נמי ניגזר. דהא שבות מעלייתא היא דהא איכא גזירת איסור דאורייתא ותנא דמתניתין אית ליה דגזרו על השבות ביה''ש דקתני אין מעשרין את הודאי: רותחות הן. שסמוך לביה''ש הוא מעבירם מעל האור וליכא למיחש לשמא נצטננה וירתיחנה: תוספותעבד איהו נמי הכי. מפר''ת כמו יעקב אבינו ותיקן מילתא: כל היכא דהוה קשי טהריה. כדאיתא בנדה בפרק האשה (דף סא. ושם) דתניא אמר רבי יוסי בן שאול מעשה בסלע שהיו מחזיקין בה טומאה כו' אמר להו הביאו לי סדינין הביאו לו ושראן במים ופרסו עליו מקום טומאה לח מקום טהרה נגוב: לא קשיא כאן בעירובי תחומין כו'. נראה לר''ת כפירוש הקונטרס דבעירובי תחומין מחמרינן משום דאית להו סמך מן המקרא וכן פר''ח וכן יש בירושלמי וכן משמע בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו: וסם) גבי הא דקאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב רב פפא אמר איצטריך סד''א ה''מ עירובי חצרות אבל בעירובי תחומין אימא לא ומעיקרא היה מפרש ר''ת דעירובי חצרות חמירי טפי דאין מערבין אלא בפת כדמשמע בפרק הדר (שם דף עא:) ובחלון (שם דף פא. ושם) אבל בעירובי תחומין מערבין בכל דבר חוץ ממים ומלח ואין נראה דהא ר''מ ס''ל דתחומין דאורייתא בפרק בכל מערבין (שם לה.) ואפ''ה אית ליה בהדר דעירובי חצרות בפת ובעירובי תחומין מערבין בכל דבר דלא אשכחן דפליג ר''מ אסתם משנה דבכל מערבין וטעמא דמקילי בתחומים דלא בעי פת משום דאין מערבין אלא לדבר מצוה: נאכל עירובו משחשכה. לאו דווקא וה''ה לא נאכל: שניהם קנו עירוב. פירש בקונטרס דרבא איירי בעירובי תחומין וכן משמע לשון צא וערב ואע''פ דספק חשכה אין מערבין עירובי תחומין ה''מ לכתחילה אבל בדיעבד כשר כר' יוסי דאמר (עירובין פ''ג דף לה.) ספק עירוב כשר וקשה לרשב''א דר' יוסי לית ליה התם גבי נפל עליו גל או נשרף או תרומה ונטמאה ספק עירוב [כשר] אלא משום חזקה כדתניא התם בהדיא (דף לו.) כיצד אמר רבי יוסי ספק עירוב כשר כו' אבל בספק כי הכא שהניחו בין השמשות או נאכל בין השמשות לא מכשר ומפר''ת דהכא מיירי בעירובי חצרות וכן פר''ח וכן מוכח בסוף הדר (שם דף עו.) וצא אשכחן נמי דלאו חוץ לעיר קאמר כמו צא ושכור לנו פועלים (ב''מ דף פג.): הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|