|
טקסט הדף מנוקד
עֲרָיוֹת מַמָּשׁ שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כֵּיוָן דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא חַזְיָא לֵיהּ אַמַּאי אֵין לָהֶן קְנָס אֶלָּא עֲרָיוֹת חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין שְׁנִיּוֹת חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת אֲבָל חַיָּיבֵי לָאוִין יֵשׁ לָהֶן קְנָס וּמַנִּי שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי הִיא
אִיכָּא דְּאָמְרִי עֲרָיוֹת חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין וְחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת שְׁנִיּוֹת חַיָּיבֵי לָאוִין מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא הִיא הַמְמָאֶנֶת אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי הָא קְטַנָּה בְּעָלְמָא אִית לַהּ מַנִּי רַבָּנַן הִיא דְּאָמְרִי קְטַנָּה יֵשׁ לָהּ קְנָס אֵימָא סֵיפָא אַיְילוֹנִית אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי אֲתָאן לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר קְטַנָּה אֵין לָהּ קְנָס וְהָא מִקַּטְנוּתָהּ יָצְתָה לְבֶגֶר רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר וְכִי תֵּימָא כּוּלַּהּ רַבִּי מֵאִיר הִיא וּבִמְמָאֶנֶת סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה וּמִי סָבַר לַהּ וְהָתַנְיָא עַד מָתַי הַבַּת מְמָאֶנֶת עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיִּרְבֶּה שָׁחוֹר עַל הַלָּבָן אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא וּבִקְטַנָּה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר וּמִי סָבַר לַהּ וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְאִם אִיתָא זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה מִיבְּעֵי לֵיהּ הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא רַפְרָם אָמַר מַאי מְמָאֶנֶת הָרְאוּיָה לְמָאֵן וְלִיתְנֵי קְטַנָּה קַשְׁיָא אַיְילוֹנִית אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי וּרְמִינְהִי הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וְהָאַיְילוֹנִית יֵשׁ לָהֶן קְנָס וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים וְהָא מַאי רוּמְיָא הָא רַבִּי מֵאִיר הָא רַבָּנַן וּדְקָאָרֵי לַהּ מַאי קָאָרֵי לַהּ מִשּׁוּם דְּאִית לֵיהּ לְמִירְמֵא אַחֲרִיתִי עִילָּוֵיהּ הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וְהַבּוֹגֶרֶת ומוּכַּת עֵץ אֵין לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים הַסּוֹמָא וְאַיְילוֹנִית יֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר סוֹמָא אֵין לָהּ טַעֲנַת בְּתוּלִים אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לָא קַשְׁיָא הָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֵיכָא דְּקָא טָעֲנָה אִיהִי הֵיכָא דְּלָא קָא טָעֲנָה אִיהִי מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ אִין כֵּיוָן דְּאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְהֵימְנָא כְּגוֹן זוֹ פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם הוּא וְהַבּוֹגֶרֶת אֵין לָהּ טַעֲנַת בְּתוּלִים וְהָאָמַר רַב בּוֹגֶרֶת נוֹתְנִין לָהּ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן רש"י
עריות ממש. המפורש באחרי מות והן בכריתות: שניות. שגזרו חכמים על שניות להן להרחיק מן העבירה כגון אם אמו ואם אביו ושאר עריות השנויות בפרק ב' דיבמות (דף כא.): כיון דשניות חזיין ליה מדאורייתא. קרינן ביה ולו תהיה לאשה: אמאי אין לה קנס. בשלמא בעריות איכא למימר כשמעון התימני דלית ליה נערה נערה הנערה אלא שניות קשיא: שמעון התימני. בריש פירקין דאמר אשה שיש בה הויה: ר''ש בן מנסיא. דאמר אשה הראויה לקיימה: רבנן היא. דפליגי אדר''מ בריש פירקין: ובממאנת סבר לה כר' יהודה. דאמר נערה ממאנת והכי תידוק מינה נערה ממאנת אין לה קנס הא נערה בעלמא יש לה קנס: עד שתביא שתי שערות. ומשהביאה אינה ממאנת ואפילו לא בעל לאחר מיכן: רבי יהודה אומר. אם לא בעל לאחר שגדלה ממאנת: עד שירבה שחור על הלבן. ובנדה מפרש שתי שערות שוכבות ונראה כמו שירבה השחור: אלא ר' יהודה היא. ובממאנת נערה אשמעינן דאין לה קנס ולא תדוק הא קטנה יש לה קנס וגבי אילונית דתנא נמי אין לה קנס משום דבקטנה סבר כר''מ וזו מקטנותה יצאת לבגר: זו דברי כו'. לקמן בפרקין (דף מ:): סבר לה כר' מאיר. דקטנה אין לה קנס משום הכי אין קנס באילונית: ופליג עליה. בממאנת ואמר עד שירבה השחור וכי תנא הממאנת אין לה קנס הא הראויה למאן יש לה קנס בנערה קאמר: מאי ממאנת הראויה למאן. כלומר כל קטנה קאמר וכולה ר''מ היא: ויש להן טענת בתולים. להפסידה כתובה: הא ר''מ. דאמר קטנה אין לה קנס ואילונית מקטנותה יצתה לבגר: ודקארי לה מאי קארי לה. מי שהשיב תשובה זו בבית המדרש מה עלתה על רוחו ולא סבירא ליה דאיכא לאוקמינהו כר''מ ורבנן: משום דאית ליה למירמא אחריתא עליה. לא הביאה לבית המדרש אלא לפי שיש להשיב אחרת על זו חרשת ושוטה אחרשת ושוטה: בוגרת. בתוליה כלים מאיליהן: הא רבן גמליאל. דאמר בפ''ק (דף יב:) היא אומרת משאירסתני נאנסתי נאמנת הכא נמי אין לה טענת בתולים להפסידה כתובתה דאמרינן אי הוה פקחת לטעון הוה טענה משאירסתני נאנסתי ומהימנא: הא רבי יהושע. דאמר לא מפיה אנו חיין הכא יש לה טענת בתולים דאי נמי הוה. טענה קמן לא מהימנינן לה: נותנין לה לילה הראשון. ובועל כמה בעילות ותלינן כל דמים של אותו הלילה בדם בתולים אלמא. אית לה דם בתולים לבוגרת דאי לא לא הוה בעי למיתב לה אלא בעילת מצוה וכיון דאית לה בתולים היכא דבעל ולא מצא דם תפסיד כתובתה דהא כנסה בחזקת בתולה ומצאה בעולה:
תוספות
[אבל חייבי לאוין יש להן קנס ומני שמעון התימני היא. לא הוה מצי למימר מני רבי נחוניא היא דלדידיה לא הוה קרי להו שניות שהרי משוה חייבי כריתות לחייבי מיתות ב''ד והא דלא קאמר הא מני רבי עקיבא ועריות חייבי מיתות ושניות חייבי כריתות וחייבי לאוין אלא דניחא ליה לאוקמי אפי' כרבנן דאמרי קידושין תופסין ועוד משום דקאמר בלישנא קמא מני שמעון התימני היא קאמר נמי באיכא דאמרי מני רבי שמעון בן מנסיא היא דהוי בר פלוגתיה דשמעון התימני]: עד שירבה השחור כו'. אית דלא גרסי על הלבן משום דאמרינן בפרק בא סימן (נדה דף נב. ושם) לא שירבה ממש אלא כדי שיהו שתי שערות שוכבות ונראה כמו שירבה שחור ועל הלבן משמע יותר מן הלבן ור''ח פירש על הלבן שהשערות סמוך לבשר הם שחורים ובראשם לבנים.: זו דברי ר''מ. אמתניתין דלקמן (דף מ:) דכל מקום שיש מכר אין קנס קאמר לה רב יהודה: ואם איתא זו דברי ר''מ ורבי יהודה מיבעי ליה. ואע''ג דרבי יונתן ור' יאשיה סבירא להו כר''מ בס''פ ד' מיתות (סנהדרין סו: ושם) לפי' ר''ת דפי' עד שיהיו שניהם שוין במיתה אחת ואפי' לפ''ה דמפרש בני עונשין מ''מ ר' יאשיה כר' מאיר סבירא ליה דלית ליה הא דדרשי רבנן לקמן (דף מ:) כאן נערה כו' דהא פטר קטנה מאורסה מ''מ לא קאמר זו דברי ר''מ ור' יאשיה דלא פריך הכא זו דברי ר''מ ורבי יהודה מיבעי ליה אלא משום דרבי יהודה בר פלוגתיה דר''מ והוי בכלל חכמים דפליגי עליה ולהכי אם איתא דלא פליג ה''ל למימר זו דברי ר''מ ור' יהודה אבל קשה דה''ל למימר הא מני ר'. יאשיה היא ובממאנת סבר לה כר' יהודה: וליתני קטנה קשיא. אע''ג דהוי תני קטנה דאין לה קנס מ''מ תני נמי אילונית דה''א דוקא קטנה שיש לה נערות אין לה קנס ותימה לר''י אמאי לא משני דאגב אורחיה קמ''ל דעד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות: החרשת והשוטה כו' אין להן טענת בתולים. פי' בקונטרס דאי הוה פקחת לטעון הוה טענה משאירסתני נאנסתי וקשה לר''י דהיכי טענינן לה הכי מספק לאפוקי ממונא כיון דאיהי לא טענה דחזקת גופה איתרעי דהוי שור שחוט לפניך אבל חזקת ממון לא. איתרע ומיהו מביא ר''י ראיה לפי' הקונטרס דאמר בפ' המדיר (לקמן עו: ושם) לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה ומפרש דאפי' לא יהיב טבח דמי על הטבח להביא ראיה שברשות המוכר נטרפה והא דמפרש רב אשי למתני' דהמדיר דהיו בה מומין ועודה בבית אביה על האב להביא ראיה רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך לא מטעם דברי ושמא ברי עדיף כדמשמע לפום ריהטא דא''כ הוה קשה דהיכי טענינן לה הכי אלא כדפי' התם בקונטרס רישא מנה לאבא בידך דלגבי האב לא מהני חזקת הגוף דבתו דהכתובה היא באירוסין של אב סיפא מנה לי בידך דלגבי דידה מהני חזקת הגוף דידה וכן צריך לפרש דאי מטעם ברי קאמר התם אמאי קאמר דעודה בבית אביה על האב להביא ראיה דמשנתארסה נולדו בה מומין אמאי צריך להביא ראיה כיון דאמר ברי לי דבכל ענין משמע דצריך להביא ראיה אפילו אב אמר ברי לי ולר''י נראה לפרש הכא דאין להן טענת בתולים לפי שבחזקת מוכת עץ היא ואע''ג דכולהו נמי חבוטי מחבטן מ''מ שאר נשים יש להן טענת בתולים מדלא קאמרי שהן מוכת עץ אבל הנך חרשת ושוטה דלא מצי אמרי בחזקת מוכת עץ נשאות וכן נראה דברוב ספרים ל''ג לעיל בברייתא אלא החרשת והשוטה והאילונית יש להן קנס ותו לא ואין כתוב ברוב ספרים ויש להן טענת בתולים ולפר''י פריך שפיר דמדקאמר יש להן קנס אלמא לא חשבינן להו בחזקת מוכת עץ אבל לפי' הקונטרס מאי קפריך הכא נמי בחזקת בתולות חשבינן להו דהא אמרינן השתא דמשנתארסה נאנסה ורשב''א הקשה לפר''י דאמאי לא משני הא דקתני אין להן טענת בתולים כר''מ דאמר בפ''ק (לעיל יג.) מוכת עץ בין הכיר בה בין לא הכיר בה מאתים והא דקתני יש להן טענת בתולים. כרבנן דאמרי כתובתן מנה וכי תימא משום דקתני חרשת דומיא דאיילונית הא ע''כ איילונית גופה לא הפסידה כתובתה לגמרי דהא רב ששת דמשני הא ר''ג הא ר' יהושע סבירא ליה בפ''ק (דף יא:) כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|