|
טקסט הדף מנוקד
דְּאׇכְלָן וְלָא עָבְדָן וּכְתִיב הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן הַרְבּוֹת גַּנּוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם יֹאכַל הַגָּזָם וּכְתִיב יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל וּכְתִיב וַיִּגְזוֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאל וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרוֹעוֹ יֹאכֵלוּ אַל תִּקְרֵי בְּשַׂר זְרוֹעוֹ אֶלָּא בְּשַׂר זַרְעוֹ
בַּעֲוֹן עִינּוּי הַדִּין וְעִיוּוּת הַדִּין וְקִלְקוּל הַדִּין וּבִיטּוּל תּוֹרָה חֶרֶב וּבִיזָּה רָבָה וְדֶבֶר וּבַצּוֹרֶת בָּא וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִין וְאֵינָן שְׂבֵעִין וְאוֹכְלִין לַחְמָם בְּמִשְׁקָל דִּכְתִיב וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְגוֹ' וְאֵין בְּרִית אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה וְגוֹ' וּכְתִיב בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים וְגוֹ' וּכְתִיב יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ בַּעֲוֹן שְׁבוּעַת שָׁוְא וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר וְחִילּוּל הַשֵּׁם וְחִילּוּל שַׁבָּת חַיָּה רָעָה רָבָה וּבְהֵמָה כָּלָה וּבְנֵי אָדָם מִתְמַעֲטִין וְהַדְּרָכִים מִשְׁתּוֹמְמִין שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי אַל תִּקְרֵי בְּאֵלֶּה אֶלָּא בְּאָלָה וּכְתִיב וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְגוֹ' וּכְתִיב בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ וּבְחִלּוּל הַשֵּׁם כְּתִיב וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי וּבְחִלּוּל שַׁבָּת כְּתִיב מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת וְיָלֵיף חִילּוּל חִילּוּל מִשְּׁבוּעַת שֶׁקֶר בַּעֲוֹן שְׁפִיכוּת דָּמִים בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּשְׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תַחֲנִיפוּ וְגוֹ' וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ הָא אַתֶּם מְטַמְּאִים אוֹתָהּ אֵינְכֶם יוֹשְׁבִים בָּהּ וְאֵינִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ בַּעֲוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת וַעֲבוֹדָה זָרָה וְהַשְׁמָטַת שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת גָּלוּת בָּא לָעוֹלָם וּמַגְלִין אוֹתָן וּבָאִין אֲחֵרִים וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֶת כׇּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ וְגוֹ' וּכְתִיב וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקוֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וְגוֹ' וּכְתִיב וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אוֹתָהּ וּבַעֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם וְגוֹ' וּכְתִיב וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְגוֹ' וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם בִּשְׁמִיטִּין וּבְיוֹבְלוֹת כְּתִיב אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיכֶם וְגוֹ' וּכְתִיב כׇּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה תִּשְׁבּוֹת בַּעֲוֹן נַבְלוּת פֶּה צָרוֹת רַבּוֹת וּגְזֵירוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבַחוּרֵי שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל מֵתִים יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת צוֹעֲקִין וְאֵינָן נַעֲנִין שֶׁנֶּאֱמַר עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְאֶת יְתוֹמָיו (וְאַלְמְנוֹתָיו) [וְאֶת אַלְמְנוֹתָיו] לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכׇל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה בְּכׇל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה מַאי וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה אָמַר רַבִּי חָנָן בַּר רָבָא הַכֹּל יוֹדְעִין כַּלָּה לָמָּה נִכְנְסָה לַחוּפָּה אֶלָּא כׇּל הַמְנַבֵּל פִּיו אֲפִילּוּ חוֹתְמִין עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא כׇּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו מַעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר שׁוּחָה עֲמוּקָּה פִּי זָרוֹת רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק שֶׁנֶּאֱמַר זְעוּם ה' יִפּוֹל שָׁם אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא כׇּל הַמְּמָרֵק עַצְמוֹ לַעֲבֵירָה חַבּוּרוֹת וּפְצָעִין יוֹצְאִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר חַבּוּרוֹת פֶּצַע תַּמְרוּק בְּרָע וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּדּוֹן בְּהִדְרוֹקָן שֶׁנֶּאֱמַר וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק סִימָן לַעֲבֵירָה הִדְרוֹקָן תָּנוּ רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה מִינֵי הִדְרוֹקָן הֵן שֶׁל עֲבֵירָה עָבֶה וְשֶׁל רָעָב תָּפוּחַ וְשֶׁל כְּשָׁפִים דַּק שְׁמוּאֵל הַקָּטָן חָשׁ בֵּיהּ אֲמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי מֵפִיס אִיתַּסִּי אַבָּיֵי חָשׁ בֵּיהּ אֲמַר רָבָא יָדַעְנָא בֵּיהּ בְּנַחֲמָנִי דְּמַכְפֵּין נַפְשֵׁיהּ רָבָא חָשׁ בֵּיהּ וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר נְפִישִׁי קְטִילֵי קְדָר מִנְּפִיחֵי כָפָן שָׁאנֵי רָבָא דְּאׇנְסִי לֵיהּ רַבָּנַן בְּעִידָּנֵיהּ בְּעַל כּוּרְחֵיהּ תָּנוּ רַבָּנַן אַרְבָּעָה סִימָנִין הֵן סִימָן לַעֲבֵירָה הִדְרוֹקָן סִימָן לְשִׂנְאַת חִנָּם יֵרָקוֹן סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ עֲנִיּוּת סִימָן לְלָשׁוֹן הָרָע אַסְכָּרָה תָּנוּ רַבָּנַן אַסְכָּרָה בָּאָה לְעוֹלָם רש"ידאכלן ולא עבדן. ונמצא שגוזלות את בעליהן ועוד מתוך שמלומדות במאכל ובמשתה גורמות לבעלים לגזול: וכתיב. בההיא פרשה בנבואת עמוס הכיתי אתכם בשדפון וסיפיה דקרא כרמיכם וזיתיכם יאכל הגזם וכתיב ביואל יתר הגזם דמשמע שהגזם אינו אלא תחלת מכה ואחריה באים ארבה וחסיל אלמא גובאי עולה בעון גזל וכיון דמיני גובאי עולין רעב הוה וכיון דהרעב הוה כתיב בישעיה ויגזור על ימין ורעב וגו' וסיפיה דקרא איש בשר זרועו יאכלו: עינוי הדין. שמאחרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר להן הדין משהין אותו: עוות הדין. שמעוותין אותו מזידין: קלקול הדין. שלא היו מתונין בו לעיין כל צרכן ונתקלקל מאליו: חרב וביזה רבה כו'. דכתיב נקם ברית ואין ברית אלא תורה דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה והגית בו יומם ולילה וכתיב חרב ועל ידי חרב דהיינו משלחת גירוי מלחמה הביזה באה וכתיב ושלחתי דבר הרי דבר וכתיב בשברי לכם מטה לחם הרי בצורת וכתיב בסוף כל הקללות יען וביען במשפטי מאסו הרי עינוי ועיוות וקלקול בכלל: שבועות שוא. כל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה שבועת שקר שאין בדאותו ניכרת ומאמין שקר לבריות: והדרכים משתוממין. מאין עובר: אלא באלה. ויש במשמע בין שוא בין שקר וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת ובחילול השם כתיב חילול וגמרינן משבועה: חילול השם. אדם גדול שבני אדם למדים הימנו ואינו נזהר במעשיו נמצאו הקטנים מזלזלין בתורה על ידו ואומרים זהו מבין שאין ממש בתורה ובמצות ונמצא השם מתחלל נעשה דבריו חולין: אין אני שוכן. חורבן הבית במשמע שאין משכני בתוכם: כי את כל התועבות. בפרשת עריות כתיב: ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. דהיינו ע''ז וכתיב בתריה ואתכם אזרה בגוים וכתיב ושממו עליה אויביכם היושבים בה הרי שהם גולין ואויביהם יושבין במקומן: שבתותיה. שמיטין: ואתם בארץ אויביכם. ולעיל מיניה כתיב ושממו עליה אויביכם: לא ישמח. הרי צרות וגזירות ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם הרי צועקין ואינם נענין בעון מה כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה ועוד ידו נטויה לשון ועד כל שנותיו של אדם שהן ע' שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה: הכל יודעין כו'. ולא הוצרך לאדם לפרש למה נכנסה והמנבל פיו בכך אפילו כו': שוחה עמוקה. מוכנת לפי זרות למי שפיו זרה: זעום ה' יפול שם. זעם של הקב''ה הוא שורה שם אצל פי זרות היושב אצלו ושומע קרוי זעומו של הקב''ה: הממרק עצמו. מפנה לבו לכך ממרק עצמו משאר עסקים להתעסק בעבירות: תמרוק ברע. הממרק ברע: הדרוקן. חולי הוא: של עבירה עבה. הבאה בשביל עבירה עבה בשרו מתקשה ועב ונפוח בעובי: תפוח. שייני''ס פוח עורו על בשרו ומים בינתיים ונראה כזכוכית ורך מתוכו: דק. בשרו דק וכחוש: מי מפיס. מי מטיל גורל להבחין ולהודיע שאינו של עבירה עכשיו יאמרו עלי שעברתי על דת ואין הכל יודעין בג' סימנים שאמרנו ופעמים שמשתנין: ידענא ביה. שמחמת רעב בא לו ואין צריך לחשדו: והא רבא דאמר. כלומר למה חש בו והא לא הרעיב את עצמו מדקאמר ידענא ביה בנחמני מכלל דהמרעיב עצמו רע בעיניו ואי משום שהיה משהה נקביו ואמרינן בבכורות (דף סד:) צואה רבה הדרוקן רבה שעל שהיית נקבים הוא בא: הא איהו אמר נפישי קטילי קדר. רבים הרוגי נקבים ממותי הדרוקן של רעב קדר לשון קדרה על שם ששופך כקדרה: דאנסי ליה רבנן בעידניה. התלמידים הקבועים להם עת לפניו אונסין אותו להשהות נקביו: סימן לגסות הרוח עניות. בפרק האיש מקדש (קדושין דף מט:) מפרש מאי עניות עניות דתורה: אסכרה. חולי המתחיל במעיים וגומר בגרון הנקרא בונמלא''ן: תוספותאין פירוש לקטע זה הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|