סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְנִמְסְרוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר בַּעֲוֹן נְדָרִים מֵתָה אִשָּׁה שֶׁל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ רַבִּי אוֹמֵר בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים שֶׁנֶּאֱמַר אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצוֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֵיזֶה הֵן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם הֱוֵי אוֹמֵר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם
תָּנוּ רַבָּנַן בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן נְדָרִים כְּדַאֲמַרַן אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה מַאי קְרָאָה דִּכְתִיב לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקָחוּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן נְדָרִים נָמֵי מֵהָכָא לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם עַל עִסְקֵי שָׁוְא מִכְּדֵי רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הַיְינוּ רַבִּי וְרַבִּי בַּעֲוֹן נְדָרִים קָאָמַר בָּתַר דְּשַׁמְעַהּ מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי חַד אָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה וְחַד אָמַר בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְלֹא לִפְנֵי פָנָיו וּלְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְלִפְנֵי פָנָיו פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה חַד אָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה וְחַד אָמַר בַּעֲוֹן צִיצִית בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה דִּכְתִיב וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן צִיצִית מַאי טַעְמָא אָמַר רַב כָּהֲנָא וְאִיתֵּימָא שֵׁילָא מָרִי דִּכְתִיב גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה נָמֵי מֵהָכָא דִּכְתִיב לֹא בַּמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים שֶׁעָשׂוּ פְּתָחִים כְּמַחְתֶּרֶת
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כׇּל הַזָּהִיר בְּצִיצִית זוֹכֶה וּמְשַׁמְּשִׁין לוֹ שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת עֲבָדִים שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה אָמַר ה' [צְבָאוֹת] בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם [וְהֶחֱזִיקוּ] בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם וְגוֹ'
סִימָן שְׂנֹא חַלָּה תְּרוּמָה נִגְזֶלֶת דִּינָא שְׁבוּעָה שִׁיפּוּכְתָּא גִּילּוּיָא וְנִבְלוּתָא תַּנְיָא רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר בַּעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם מְרִיבָה רָבָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְאִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּעֲוֹן חַלָּה אֵין בְּרָכָה בַּמְכוּנָּס וּמְאֵרָה מִשְׁתַּלַּחַת בַּשְּׁעָרִים וְזוֹרְעִין זְרָעִים וַאֲחֵרִים אוֹכְלִין שֶׁנֶּאֱמַר אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבוֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אוֹיְבֵיכֶם אַל תִּקְרֵי בֶּהָלָה אֶלָּא בַּחַלָּה וְאִם נוֹתְנִין מִתְבָּרְכִין שֶׁנֶּאֱמַר [וְ]רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ
בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שָׁמַיִם נֶעֱצָרִין מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר וְהַיּוֹקֶר הֹוֶה וְהַשָּׂכָר אָבֵד וּבְנֵי אָדָם רָצִין אַחַר פַּרְנָסָתָן וְאֵין מַגִּיעִין שֶׁנֶּאֱמַר צִיָּה גַם חוֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ
מַאי מַשְׁמַע תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא עֲשִׂיתֶם יִגָּזְלוּ מִכֶּם מֵימֵי שֶׁלֶג בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְאִם נוֹתְנִין מִתְבָּרְכִין שֶׁנֶּאֱמַר הָבִיאוּ אֶת כׇּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי מַאי עַד בְּלִי דָי אָמַר רָמֵי בַּר (רַב) [חָמָא] אָמַר רַב עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דָּי
בַּעֲוֹן גֵּזֶל הַגּוֹבַאי עוֹלֶה וְהָרָעָב הוֹוֶה וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִים בְּשַׂר בְּנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים אָמַר רָבָא כְּגוֹן הָנֵי נְשֵׁי דְמָחוֹזָא

רש"י

ונמסרו לעמי הארץ. שלא מסרו לב''ד למנות שומרין לדבר והאמינה תורה את כל אדם עליהן והן הן גופי תורה שחברים אוכלין פתן וסומכין שניטל ממנו חלה ותרומה ומעשרות והקדש נמי מסור לכל אדם להקדיש וחל הקדש ע''פ כל אדם והן גופי תורה שהיינו צריכים לחוש במטלטלין שמא הקדישו וחזר בו ואע''ג דתקון רבנן דמאי מ''מ תורה האמינתו ורבותי מפרשים הלכות הקדש כגון יין לנסכים כדמפרש בחומר בקדש (חגיגה דף כז:) שעמי הארץ נאמנים עליו וקשיא לי אי מדרבנן קאמר דחשיב מאי דהימנוהו רבנן לא הוה ליה למיתני תרומות ומעשרות דרבנן לא הימנוהו: אם אין לך לשלם. עולות והקדשות שתדור: משכבך. אשתך: אל תתן את פיך. בנדר לחטיא את בשרך לחייב את בניך: לפני המלאך. גזבר של הקדש: כי שגגה. בשוגג קפצתי לנדור ולא אשלם: על קולך. בשביל קול נדריך: לשוא הכיתי. בתמיה וכי בחנם הכיתים אינו אלא בשביל המוסר דהיינו תורה לא לקחו לא למדו לשון לקח: על עסקי שוא. ששקרו בנדריהם דדמי לשבועה: והא בעון נדרים אמר בברייתא קמייתא ומשני ההיא קמייתא בתר הך איתמר דמעיקרא אמר בעון ביטול תורה ובתר דשמע מר' אלעזר דשמע מר' שמעון אבוה דהוה רביה דרבי בעון נדרים אמר איהו נמי הכי: מקרא נדרש. למען ירבו ימיכם וימי בניכם נדרש לפניו קאי אקרא דלקמיה דמשתעי במזוזה ולא לפני פניו ולמדתם אותם את בניכם: ולפני פניו. ואף בעון בטול תורה קאמר: גם בכנפיך. בשביל כנפיך שבטלת מצותם נמצאו עליך חובת דם נפשות אביונים נקיים בנים קטנים שלא חטאו: כמחתרת. שאין לה פצימין הכי אמר קרא לא במחתרת פתחיהן מצאתים שלמים במצותי כי על כל אלה הכיתי דהאי קרא בתר לשוא הכיתי את בניכם כתיב: בכנף איש יהודי. בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון הרי שבע מאות לשבעים לשון וארבע כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות: שנאת חנם. שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו ושונאו: מריבה רבה. מדה כנגד מדה: ובניו קטנים מתים. אהבתו ניטלת ממנו היינו נמי במדה: במכונס. באוצרות יין ושמן ומתוך כך באה מארה בשערים שמוכרים ביוקר: בחלה. בעון חלה: והפקדתי. כמו לא נפקד ממנו איש (במדבר לא) אמעט את מה שעליכם שכנסתם כבר: השמים נעצרים. ומתוך שאין גשמים היוקר הוה: ושכר אבד. שכר ריוח: ציה גם חום. ציה כמו צווי דברים שצויתי אתכם בשעת החום היינו תרומות ומעשרות:

תוספות

מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. תימה לר''י דבפ''ק דקדושין (דף לד. ושם) דאמר כל מצות עשה כו' ופריך ונקיש מזוזה לתלמוד תורה פי' וליפטרי נשים ממזוזה כי היכי דפטירי מתלמוד תורה ומשני לא ס''ד דכתיב למען ירבו ימיכם וגו' אטו גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי והשתא הא קאי נמי אתלמוד תורה כדמשמע הכא אע''פ שאין הנשים חייבות וי''ל דבת''ת הוה מחייבינן נמי מהאי טעמא אי לא מיעט קרא בהדיא דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם אבל במזוזה דליכא מיעוט אלא היקשא מהאי טעמא אית לן למימר דאין להקיש: רבי יהודה הנשיא היינו רבי ורבי בעון נדרים קאמר. והכא לא משני דאף בעון ביטול תורה קאמר כדמשני לקמן (דף לג:) גבי אף על לשון הרע דהתם שייך למימר דאף קאמר דבברייתא שניה שמביא אחריה קאי נמי אתנא קמא דקאמר על לשון הרע וקאמר איהו אף שאוכלים דברים שאינם מתוקנים אבל הכא אי אף קאמר א''כ ברייתא דלעיל דלא קאי את''ק הוה ליה למינקט נמי בעון ביטול תורה: בעון ציצית כו'. דוקא בימיהם שהיו מלבושיהם כך בארבע כנפות היו נענשים מי שלא היה להם ציצית כדמוכח (מנחות מא) גבי א''ל מלאכא לרב קטינא כו' אבל השתא שאין העולם רגילים במלבושים כאלו אין צריך לקנות. אך טוב לקנות טלית ולברך עליו בכל יום כדאמר בסוף פרק קמא דסוטה (דף יד.) וכי לאכול מפריה היה רוצה משה אלא אמר משה מצוה שאוכל לקיים יתקיים על ידי [ת''י]:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר