|
טקסט הדף מנוקד
אִיתְּמַר אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר חֲכָמִים תִּקְּנוּ לָהֶם לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל לִבְתוּלָה מָאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מָנֶה וְהֵם הֶאֱמִינוּהוּ שֶׁאִם אָמַר פֶּתַח פָּתוּחַ מָצָאתִי נֶאֱמָן אִם כֵּן מָה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָם
אָמַר רָבָא חֲזָקָה אֵין אָדָם טוֹרֵחַ בַּסְּעוּדָה וּמַפְסִידָהּ תָּנָא הוֹאִיל וּקְנַס חֲכָמִים הוּא לֹא תִּגְבֶּה אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית קְנָסָא מַאי קְנָסָא אֶלָּא אֵימָא הוֹאִיל וְתַקָּנַת חֲכָמִים הוּא לֹא תִּגְבֶּה אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּתוּבַּת אִשָּׁה מִן הַתּוֹרָה וּמִי אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָכִי וְהָתַנְיָא כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלוֹת שֶׁיְּהֵא זֶה כְּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת וּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת כָּזֶה מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים לִכְתוּבַּת אִשָּׁה מִן הַתּוֹרָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּתוּבַּת אִשָּׁה אֵינָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵיפוֹךְ וּמַאי חָזֵית דְּאָפְכַתְּ בָּתְרָיְיתָא אֵיפוֹךְ קַמַּיְיתָא הָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר כְּתוּבַּת אִשָּׁה מִדְּאוֹרָיְיתָא דִּתְנַן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת קַפּוֹטְקְיָא וְאִי בָּעֵית אֵימָא כּוּלָּהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים לִכְתוּבַּת אִשָּׁה מִן הַתּוֹרָה כְּתוּבַּת אַלְמָנָה אֵינָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּתוּבַּת אַלְמָנָה אֵינָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַר לֵיהּ פֶּתַח פָּתוּחַ מָצָאתִי אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן אַסְּבוּהוּ כּוּפְרֵי מְבָרַכְתָּא חֲבִיטָא לֵיהּ וְהָא רַב נַחְמָן הוּא דְּאָמַר מְהֵימַן מְהֵימַן וּמַסְּבִינַן לֵיהּ כּוּפְרֵי רַב אַחַאי מְשַׁנֵּי כָּאן בְּבָחוּר כָּאן בְּנָשׂוּי הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אֲמַר לֵיהּ פֶּתַח פָּתוּחַ מָצָאתִי אֲמַר לֵיהּ שֶׁמָּא הִטֵּיתָהּ אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵילָה הִיטָּה מְצָאוֹ פָּתוּחַ לֹא הִיטָּה מְצָאוֹ נָעוּל אִיכָּא דְּאָמְרִי הָכִי אֲמַר לֵיהּ שֶׁמָּא בְּמֵזִיד הִטֵּיתָהּ וַעֲקַרְתְּ לְדַשָּׁא וְעָבְרָא אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵילָה הִיטָּה בְּמֵזִיד מְצָאוֹ פָּתוּחַ לֹא הִיטָּה בְּמֵזִיד מְצָאוֹ נָעוּל הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי דָּם אָמְרָה לוֹ רַבִּי בְּתוּלָה הָיִיתִי אָמַר לָהֶם הָבִיאוּ לִי אוֹתוֹ סוּדָר הֵבִיאוּ לוֹ הַסּוּדָר וּשְׁרָאוֹ בְּמַיִם וְכִבְּסוֹ וּמָצָא עָלָיו כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים אָמַר לוֹ לֵךְ זְכֵה בְּמִקָּחֶךָ אֲמַר לֵיהּ הוּנָא מָר בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּרְזִקְיָא לְרַב אָשֵׁי אֲנַן נָמֵי נַעֲבֵיד הָכִי אֲמַר לֵיהּ רש"י
חכמים תקנו לאשה כו'. כלומר אי הואי כתובתה דאורייתא לא הוי נאמן להפקיעה אלא בעדות ידועה אבל כתובתה חכמים תיקנוה הם אמרו והם אמרו הם שתיקנוה אמרו שהוא נאמן להפסידה אף בטענת פתח פתוח: א''כ. שבידו להפקיעה: מה הועילו חכמים בתקנתן. שתקנו לה כתובה: חזקה אין אדם טורח בסעודה כו'. אין לחוש שיטעון אדם כך אלא באמת שאם היה שונא אותה מתחילה לא היה טורח בסעודה וכונסה ומפסיד סעודתו חנם אלא היה מגרשה מתחילה: אלא מן הזיבורית. אם באת לגבות כתובתה ויש לו עידית וזיבורית ובינונית אינה יכולה לומר תן לי עידית או בינונית בשוויה אלא אם בא ליתן לה זיבורית בשוויה יתן: [מאי קנסא. כלומר מאי פשע דקא קנסינן ליה]: מן התורה. מכסף ישקול כדלקמן: כסף ישקול. במפתה נאמר: כמוהר הבתולות. האמור במאנס את הבתולה (דברים כב) קנסו הכתוב נ' כסף בשביל מוהר בתוליה: שיהא זה כמוהר הבתולות. הקיש הכתוב קנס המפתה לקנס האונס מה להלן נ' אף כאן נ' ומה כסף האמור כאן שקלים דכתיב ישקול אף להלן שקלים דלא תימא מעות: מכאן סמכו. מדקרי לה מוהר: נותן לה ממעות קפוטקיא. בפרק בתרא תנן נשא אשה בא''י וגירשה בקפוטקיא נותן לה ממעות א''י שהן קלות נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בא''י נותן לה ממעות א''י מנין הכתוב בכתובה דאזלינן לקולא רשבג''א נותן לה ממעות קפוטקיא שנשתעבד בהן כשאר מלוה דקסבר כתובה דאורייתא: אסבוהו כופרי. הלקוהו מלקיות במקלות חריות של דקל שיש בהן עוקצין כמין קוצין כדאמרינן בסוכה (דף לג.) ואימא כופרא דרכיה דרכי נועם כתיב: מברכתא חביטא ליה. זונות העיר הזאת ששמה מברכתא חבוטות ושוכבות תמיד לפניו לזנות מאחר שהוא בקי בפתח פתוח: בחור לא מהימן ומסבינן ליה כופרי על שמעיז פניו נשוי מהימן ולא מסבינן ליה כופרי: הטה. כשהגיע לפתח ביתו הסגור ויש בו דבר מעכבו מלפתוח וכשמטין אותו לצדדין נפתח: איכא דאמרי. בלא מתכוין לא שכיח הטיה ולא אמרי' שמא הטה אלא כך בדקו שמא במזיד הטית ועקרת לדשא ועברא עקרת הדלת והבריח: הטה במזיד. במתכוין ובכח: וכבסו. שהיו טיפי הדמים מכוסים בשכבת זרע:
תוספות
אמר רב נחמן אמר שמואל חכמים תיקנו כו'. משמע דכתובה דרבנן וכן בהאשה רבה (יבמות פט. ושם) גבי אין לה כתובה קאמר מאי טעמא תקינו לה רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כו' אלמא סתמא דהש''ס סבר דכתובה דרבנן וקשה דנהגו לכתוב בכתובה כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא ואור''ת דסמכינן ארשב''ג דמתני' דפרק בתרא (דף קי:) דמייתי לה נמי בסמוך דאמר נותן לה ממעות קפוטקיא דקסבר כתובה דאורייתא. וקי''ל כרשב''ג במשנתנו ועוד אור''י דלא קיימא לן כר''נ דאשכחנא רב אשי דהוא בתראה דפליג עליה כדמתרץ לקמן ברייתא (דף יב.) תני כל שלא מושמש אינו יכול לטעון טענת בתולים אלמא דחייש לשמא משקר ולא אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכן פי' רבינו יצחק בן רבינו מאיר דרב אשי פליג אדרב נחמן והא דאמרינן בהאשה רבה (יבמות פט. ושם) מ''ט תקינו רבנן כתובה ה''פ מ''ט תקינו רבנן כתובה היכא דתקינו כגון באלמנה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ה''נ תקינו שלא יהא לה כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה: חזקה אין אדם טורח כו'. תימה תינח באשת כהן או בפחותה מג' דמיתסרא עליה הילכך כיון דמפסידה נאמן ולמ''ד נמי לקמן כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה כלל ניחא דהשתא נמי מפסידה שהרי מקח טעות הוא אבל למ''ד יש לה כתובה מנה לא מפסיד מידי אלא שבא להפסידה מכתובתה מנה אבל הסעודה לא מפסיד ואמאי מהימן ונראה דלא מהימן: הואיל ותקנת חכמים היא לא תגבה כו'. תימה דר''מ אית ליה לקמן בפרק אע''פ (נו: ושם) דכתובה דאורייתא ובפ' הניזקין (גיטין מח: ושם) אמרי' דקסבר ר''מ דכתובת אשה בבינונית משום חינא וכיון דהויא דאורייתא דינה בעידית כדנפקא לן בריש ב''ק (דף ה.) וכולן כאבות לשלם ממיטב דאתיא תחת נתינה ישלם כסף ואמאי הפקיעו דינה ועוד דלא מישתמיט תנא בשום מקום דאית ליה כתובת אשה ממטלטלי אלא לר''מ כדאמרינן בכל דוכתין (יבמות צט.) הא מני ר''מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה ולמ''ד דאורייתא אמאי לא גבי ממטלטלי כמו ניזקין כיון דמהתם ילפינן וי''ל דטעמא שלא יפרשו מהן בני אדם אם יצטרכו למכור עידית או מטלטלים וחשו כדי שיקפצו עליהן בני אדם: נותן לה ממעות קפוטקיא. תימה לר''י מה ריוח הוא לה שנותן לה מאותם המעות מ''מ אינו נותן לה אלא שוה נ' שקלים ואם היינו אומרים דלעולם צריך ליתן לה שקלים שעומדין שם בקפוטקיא נ' שקלי קפוטקיא ובארץ ישראל נ' שקלים של ארץ ישראל הוה ניחא כדאמרינן גבי ה' סלעים דפדיון בכור בפ' יש בכור (בכורות נ. ושם) לישדר מר תילתא אחרינא דאוסיפו עלייהו ושדר להו מיהו אין נראה דהתם כשהוסיפו בכל מקום הוסיפו אבל כשמוסיפין במקום אחד אין נראה שבכך תשתנה מדה דאורייתא ומיהו בירושלמי דפירקין גרסינן אמתניתין דכתובה מאתים רבי מונא בשם שמואל אמר בשקל הקדש רבי אבא בר בונא אמר מטבע יוצא וכן מסקי התם כמה אמוראי: מברכתא חביטא ליה. פירוש הלקוהו שמוציא ש''ר על בת ישראל שהרי. משקר וכי זונות חבוטות לפניו שיהיה בקי הלכך לא מהימן והא אמר רב נחמן מהימן ומשני מהימן ומסבינן ליה כופרי ורב נחמן דאמר אסבוהו לא משום שלא היה מאמינו אלא היה מאמינו ואמר להלקותו לפי שחשוד על הזנות ורב אחא משני כדסבירא לן מעיקרא דלא מהימן ואיירי בבחור ועי''ל בניחותא מברכתא חביטא ליה אף על פי שהוא נאמן הלקוהו לפי שחשוד על הזנות והאמר רב נחמן נאמן ולא פירש להלקותו ומשני מהימן ומסבינן ליה ורב נחמן לא איירי במלקות רב אחא אמר לעולם נאמן דאמר רב נחמן היינו בלא מלקות ובנשוי:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|