|
טקסט הדף מנוקד
לְאַנְסוֹבֵי לְצָרָה מִקַּמֵּי דִּידַהּ אִי אָמְרַתְּ צָרָה מְעִידָה לַחֲבֶרְתָּהּ אַף עַל גַּב דְּלָא אִינְּסִיב מַנְסְבִינַן לַהּ לְצָרָה אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם דְּהִיא לָא מְקַלְקְלָא נַפְשַׁהּ אִינְּסִיב מַנְסְבִינַן לַהּ לְצָרָה אִי לָא אִינְּסִיב לָא מַנְסְבִינַן לַהּ
מַאי תָּא שְׁמַע רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לַיְּבָמִין הוּתְּרוּ לְכׇל אָדָם אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּהִיא לָא מְקַלְקְלָא נַפְשַׁהּ הַיְינוּ דְּכִי אִינְּסִיב מַנְסְבִינַן לַהּ אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם דְּצָרָה מְעִידָה לַחֲבֶרְתָּהּ אַף עַל גַּב דְּלָא אִינְּסִיב נָמֵי אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר מִשּׁוּם דְּאִינְּסִיב הוּא וְלָא מְקַלְקְלָא נַפְשַׁהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְדִבְרֵיהֶם קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי צָרָה מְעִידָה לַחֲבֶרְתָּהּ וְאַף עַל גַּב דְּלָא אִינְּסִיב מַנְסְבִינַן לַהּ אֶלָּא לְדִידְכוּ אוֹדוֹ לִי מִיהַת דְּהֵיכָא דְּאִינְּסִיב מַנְסְבִינַן לַהּ מִשּׁוּם דְּהִיא לָא מְקַלְקְלָא נַפְשַׁהּ וְרַבָּנַן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים הוּא דְּקָעָבְדָה תָּא שְׁמַע הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאָה וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי תִּנָּשֵׂא וְתִטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הוֹאִיל וְהוּתְּרָה הִיא הוּתְּרָה נָמֵי צָרָתָהּ אֵימָא הוֹאִיל וְהוּתְּרָה וְנִשֵּׂאת וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא בְּגִיטָּא אֲתַאי וְהַאי דְּקָאָמְרָה הָכִי לְקַלְקוֹלַהּ לְצָרָה הִיא מִיכַּוְּונָה אִי דְּאִינְּסִיב לְיִשְׂרָאֵל הָכִי נָמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּאִינְּסִיב לְכֹהֵן מַתְנִי' אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ וַאֲפִילּוּ רָאוּהוּ מְגוּיָּיד וְצָלוּב וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר לֹא כׇּל הָאָדָם וְלֹא כׇּל הַמָּקוֹם וְלֹא כׇּל הַשָּׁעוֹת שָׁוִין גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן פַּדַּחַת וְלֹא פַּרְצוּף פָּנִים פַּרְצוּף פָּנִים וְלֹא פַּדַּחַת אֵין מְעִידִין עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם עִם הַחוֹטֶם אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב כָּהֲנָא מַאי קְרָא הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם אַבָּא בַּר מָרְתָא דְּהוּא אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי הֲוָה מַסְּקִי בֵּיהּ דְּבֵי רֵישָׁא גָּלוּתָא זוּזֵי אַיְיתִי קִירָא דַּבֵּק בִּבְלִייתָא דַּבֵּק בְּאַפּוּתֵיהּ חֲלַף קַמַּיְיהוּ וְלָא בַּשְׁקְרוּהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין וְכוּ' לְמֵימְרָא דְּסִימָנִין לָאו דְּאוֹרָיְיתָא וּרְמִינְהִי מְצָאוֹ קָשׁוּר בְּכִיס וּבְאַרְנָקִי וּבְטַבַּעַת אוֹ שֶׁנִּמְצָא בֵּין כֵּלָיו אֲפִילּוּ לִזְמַן מְרוּבֶּה כָּשֵׁר אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן מַהֲבַאי הָא רַבָּנַן דְּתַנְיָא אֵין מְעִידִין עַל הַשּׁוּמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן מַהֲבַאי אוֹמֵר מְעִידִין מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא וּמָר סָבַר סִימָנִין דְּרַבָּנַן אָמַר רָבָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא הָכָא בְּשׁוּמָא מְצוּיָה בְּבֶן גִּילוֹ קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר שׁוּמָא מְצוּיָה בְּבֶן גִּילוֹ וּמָר סָבַר אֵינָהּ מְצוּיָה בְּבֶן גִּילוֹ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי הָכָא בְּשׁוּמָא הָעֲשׂוּיָה לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר עֲשׂוּיָה לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה וּמָר סָבַר אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִשְׁתַּנּוֹת לְאַחַר מִיתָה וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא סִימָנִין דְּרַבָּנַן וְהָכָא בְּשׁוּמָא רש"ילאינסובי לצרה בעלמא מקמי דידה. האשה שהלכה למדינת הים עם בעלה ובאה ואמרה מת בעלי והיתה לה כאן צרה אם זו תנשא בעדותה של זו קודם שתנשא היא: הואיל והותרה היא. אלמא משעת היתר דידה שרינן לצרתה ואע''ג דעדיין היא לא ניסת: ליחוש דלמא בגיטא אתאי. אי טעמא דר''א לאו משום דצרה מעידה לחברתה הוא אלא משום דלא מקלקלא נפשה ניחוש דלמא הא בגיטא אתאי והחביאה גיטה ואמרה מת בעלי וכדי שתנשא גם צרתה ואיהי לא מקלקלא דבשלמא במתני' היכא דנתייבמו ליכא למימר הכי דאי נמי בגיטא אתאי איקלקלא שנשאת לאחי בעלה אבל לשוק ליחוש: דאינסיב לכהן. דאי אתי בעלה ומיבעי לה לאחוויי גיטא מיפסלא אכהן ונפקא: מתני' אין מעידים. על האיש שמת אא''כ ראוהו מת בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו אבל לא ראוהו בפרצוף או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא את אשתו שמא אין הוא: ואפי' ראוהו מגוייד. לשון גודו אילנא (דניאל ד) מנותח ומלא פצעים וחבורות חרב: או צלוב. על הצליבה או חיה דורסתו ואוכלת בו: אין מעידין. עד שיראו שתצא נפשו: ואין מעידים אלא עד ג' ימים. אם ראוהו בתוך ג' ימים למיתתו מעידין עליו אבל אם לא ראוהו עד לאחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנו מראית פניו ואין זה שהם סבורים: רבי יהודה בן בבא אומר לא כל האדם כו'. יש לך אדם שממהר להנפח משאר אדם כגון אדם שמן ויש לך מקום שחמה נוגעת בו יותר ואדם מת ממהר להסריח ולהשתנות ויש לך שעה שהעולם חם והמת ממהר להסריח ובגמ' בעי לחומרא פליג או לקולא פליג: גמ' פדחת. מצח: הכרת פניהם ענתה בם. העידה בם אלמא אין עדות בשאר הגוף אלא בהיכר פנים: קירא. שעוה: דבק בבלייתא. הדביקה במעט מטלית בלויה: בלייתא. בגד בלוי: באפותיה. במצחו: מצאו קשור. המביא גט לאשה ואבד הימנו: בין כליו. בין כלי ביתו ומכיר את הכיס ואת הטבעת שהן שלו כשר ולא חיישינן דלמא האי כיס והאי טבעת דאיניש אחרינא הוה והאי גט אחר הוא אלמא סמכינן אסימנא דאית ליה בכיס ובארנקי ואפי' למישרי איסור אשת איש דאורייתא אלמא סימנין דאורייתא: שומא. ורוא''ה : סימנין דאורייתא. אף השמלה בכלל היתה כו' בפ' ואלו מציאות (ב''מ דף כז.): בן גילו. שנולד בפרק אחד ובמזל אחד ור''א בן מהבאי סבר אין שומא מצויה בבן גילו: להשתנות. ממראה: סימנין דרבנן. ולא דריש אף השמלה לסימן אלא לתובעין דהתם פלוגתא היא: תוספותאין מעידין אלא על פרצוף פנים כו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים. פי' משום דמשם ואילך משתנה כו' ואר''ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע''י סימני הגוף ועוד דשמא דוקא בסימנין הוא דקאמר הכי אבל ע''י טביעות עין ניכר היטב ע''י סימני הגוף כיון שיש כל גופו ואפי' לאחר כמה ימים והיכא שאינו נחבל בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו אפי' אחר כמה ימים כי אינו משתנה כל כך ודבר ידוע הוא שהוא ניכר אפי' אחר כמה ימים אפי' הוא אמת דהיכא שנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא בתוך ג' ימים כיון שנשאר גופו שלם וגם יכול להיות שהוא בתוך ג' ימים כגון היכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך ג' ימים דוקא ותשובת ר''ת כתובה בספר הישר: הכרת פניהם ענתה בם. פירוש שצריך פדחת של פניהם להכי מייתי האי קרא דכתיב הכרת פניהם ענתה בם דמשמע שצריך הכרה לבד מן הפנים ועל פי' הקונט' קשיא דבפ' יש בכור (בכורות מו: ושם) מייתי לה אברייתא דהכא ולא על המשנה דהתם והכא נמי משמע דאברייתא לחודה קאי דמייתי עובדא ודבק קירא באפותיה היינו על מצחו ובירושלמי דהכא משמע דאחוטם קאי: מצאו קשור בכיס ובארנקי כו'. וא''ת מאי קושיא דלמא הכא שאני דמכירו לגט או לכיס בטביעות עין דאפי' עם הארץ אית ליה טביעות עין כדאמר בגט פשוט (ב''ב קסח.) האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא לידבר עם הארץ בהדיה ויש לו להיות נאמן במגו שיכול לומר לא איבדתיו מעולם וי''ל כגון דאיכא עדים שאיבדו דהשתא ליכא מגו א''נ במצאו אחר ומחזירו ע''י סימן זה שקשור בכיס ולהכי נקט כיס וארנקי: שנמצא בין כליו. ואע''ג דרבים מצוים שם ואם נמצא בקרקע היה לחוש ליוסף בן שמעון אחר השתא שמצאו בין כליו אין לחוש שנתנו אחר שם אלא הוא: אמר רבא דכולי עלמא סימנין דרבנן. ואם תאמר ברייתא דמצאו קשור בכיס כמאן תוקמא וי''ל דמעיקרא ס''ד דאדם אחר מצאו כדפרישית ולכך בעי למיפשט מינה דסימנין דאורייתא אבל השתא סבר דמיירי שמצאו בעצמו ומכיר הכיס בטביעות עין ונאמן במגו שיוכל לומר לא אבדתיו אי נמי שיש עדים שהארנקי וכיס וטבעת שלו וידוע שם א''נ דחשיבי כיס וטבעת סימן מובהק: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|