סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַרְגֵּיל הוּא קְטָטָה
אִיבַּעְיָא לְהוּ עֵד אֶחָד בִּקְטָטָה מַהוּ מַאי טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מְהֵימַן מִשּׁוּם דְּמִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִיגַּלּוֹיֵי לָא מְשַׁקַּר הָכָא נָמֵי לָא מְשַׁקַּר אוֹ דִלְמָא טַעְמָא דְּעֵד אֶחָד מְהֵימַן מִשּׁוּם דְּהִיא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא וְהָכָא כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ קְטָטָה לָא דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא תֵּיקוּ
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם אֵינָהּ וְכוּ' תַּנְיָא אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה לִדְבָרֶיךָ פִּקַּחַת תִּנָּשֵׂא שׁוֹטָה לֹא תִּנָּשֵׂא אֶלָּא אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ תִּנָּשֵׂא
הָהִיא דַּאֲתַאי לְבֵי דִינָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אָמְרִי לַהּ סִפְדִי בַּעְלִךְ קְרַעִי מָאנִיךְ סִתְרִי מַזְיִיךְ אַלְּפוּהָ שִׁיקְרָא אִינְהוּ כְּרַבָּנַן סְבִירָא לְהוּ אָמְרִי תַּעֲבֵיד הָכִי כִּי הֵיכִי דְּלִישְׁרְיֻהָ
מַתְנִי' בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר וּבְאוֹתָהּ מְדִינָה וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַבָּצִיר וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה לֹא דִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּקָּצִיר אֶלָּא בַּהוֹוֶה חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי
גְּמָ' תַּנְיָא אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל לְדִבְרֵיכֶם אֵין לִי אֶלָּא קְצִיר חִטִּים קְצִיר שְׂעוֹרִים מִנַּיִן וְאֵין לִי אֶלָּא קוֹצֵר בּוֹצֵר מוֹסֵק גּוֹדֵר עוֹדֵר מִנַּיִן
אֶלָּא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בַּקָּצִיר וְהוּא הַדִּין לְכוּלְּהוּ הָכָא נָמֵי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּאוֹתָהּ מְדִינָה וְהוּא הַדִּין לְכוּלְּהוּ
וּבֵית הִלֵּל בְּאוֹתָהּ מְדִינָה דִּשְׁכִיחִי אִינָשֵׁי מִירְתַת מִמְּדִינָה לִמְדִינָה אַחֶרֶת דְּלָא שְׁכִיחִי אִינָשֵׁי לָא מִירְתַת וּבֵית שַׁמַּאי הָכָא נָמֵי שְׁכִיחִי שַׁיָּירָתָא
מַאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל שִׁילְפֵי קָצִיר חִטִּין הָיוּ וְהָלְכוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לִקְצוֹר חִטִּין נְשָׁכוֹ נָחָשׁ לְאֶחָד מֵהֶן וּמֵת וּבָאת אִשְׁתּוֹ וְהוֹדִיעָה לְבֵית דִּין וְשָׁלְחוּ וּמָצְאוּ כִּדְבָרֶיהָ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה מֵת בַּעְלִי תִּנָּשֵׂא מֵת בַּעְלִי תִּתְיַיבֵּם
נֵימָא רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא וְרַבָּנַן בִּפְלוּגְתָּא דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל קָמִיפַּלְגִי דְּתַנְיָא לֹא יִשָּׂא אָדָם מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת וְיַעֲבִירֵם בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה
וְלֹא יַעֲמוֹד בְּצַד זֶה וְיִזְרֹק לְצַד אַחֵר וְלֹא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְלֹא יַרְכִּיבֵם לֹא עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְלֹא עַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רַגְלָיו נוֹגְעוֹת בַּקַּרְקַע אֲבָל מַעֲבִירָם עַל הַגֶּשֶׁר אֶחָד יַרְדֵּן וְאֶחָד שְׁאָר נְהָרוֹת רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא אָמְרוּ אֶלָּא יַרְדֵּן וּבִסְפִינָה וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה
לֵימָא רַבָּנַן דְּאָמְרִי כְּבֵית שַׁמַּאי וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא דְּאָמַר כְּבֵית הִלֵּל
אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן אֲנַן דְּאָמְרִינַן אַף כְּבֵית הִלֵּל עַד כָּאן לָא קָאָמַר בֵּית הִלֵּל הָתָם אֶלָּא מִשּׁוּם דְּמִירַתְתָ[א] בְּמָקוֹם קָרוֹב מִירַתְתָ[א] בְּמָקוֹם רָחוֹק לָא מִירַתְתָ[א] הָכָא מָה לִי יַרְדֵּן מָה לִי שְׁאָר נְהָרוֹת
רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקִיבָא אָמַר לָךְ אֲנָא דַּאֲמַרִי אַף לְבֵית שַׁמַּאי עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִיהִי דָּיְיקָא וּמִינַּסְבָא מָה לִי מָקוֹם קָרוֹב מָה לִי מָקוֹם רָחוֹק הָכָא מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה דַּהֲוָה מַעֲשֶׂה גְּזוּר רַבָּנַן בִּשְׁאָר נְהָרוֹת דְּלָא הֲוָה מַעֲשֶׂה לָא גְּזוּר רַבָּנַן
מַאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה מַעֲבִיר מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה וְנִמְצָא כְּזַיִת מִן הַמֵּת תָּחוּב בְּקַרְקָעִית שֶׁל סְפִינָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ לֹא יִשָּׂא אָדָם מֵי חַטָּאת וְאֵפֶר חַטָּאת וְיַעֲבִירֵם בַּיַּרְדֵּן וּבִסְפִינָה
מַתְנִי' בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תִּנָּשֵׂא וְתִטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּטּוֹל כְּתוּבָּתָהּ אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי הִתַּרְתֶּם עֶרְוָה חֲמוּרָה וְלֹא נַתִּיר מָמוֹן הַקַּל אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל מָצִינוּ

רש"י

עד אחד בקטטה. קטטה בינו לבינה והלך למדינת הים ובא עד אחד ואמר מת מי מהימן אי לא: אלפוה שיקרא. בתמיה אם כרבי יהודה סבירא להו דאינה נאמנת אא''כ בוכה למה הורוה לבכות: מתני' אלא בבאה מן הקציר. שכך היה המעשה כדאמרי' לקמן ולא התירו חכמים אלא דוגמתו שיהא הדבר קרוב לנו ומירתתא ולא משקרא אבל ממדינת הים אינה נאמנת: אלא בהווה. מעשה שהיה כך היה והוא הדין לכל מקומות: גמ' לדבריכם. שאתם אומרים כעין המעשה שהיה בעינן: אין לי אלא קציר חטים. דמעשה שהיה בקציר חטים היה כדלקמן: גודר. תמרים: עודר. מלקט תאנים: הכא נמי. לענין מדינת הים: שילפי. סוף קציר חטים שילפי לשון שלף איש (רות ד) שכבר היה הקציר משתלף ועובר: ויעבירם בירדן ובספינה. משום מעשה שהיה בירדן ובספינה ונטמאו כדאמרינן לקמן: ויזרקם בצד זה. של נהר דהיינו נמי דומיא דספינה שפורחין באויר על פני המים: לא ירכיבם על גבי בהמה. בתוך המים דהיינו נמי דומיא דספינה שהאדם הנושאו יושב במקומו וספינתו נוטלתו ומוליכתו וספינה פעמים שהיא גוששת ונוגעת בקרקע: אלא אם כן רגליו. של עליון נוגעות במים בקרקע: על הגשר. דכארעא סמיכתא היא והאדם המעבירו הולך כל שעה ברגליו ואינו דומה לספינה: תחוב בקרקעיתה. והאהיל הכלי של מי חטאת עליהן ונטמאו: מתני' תנשא ותטול כתובתה. על פיה:

תוספות

איכא בינייהו דארגיל בה קטטה. פי' למ''ד משום דמשקרא היתה יראה כ''כ לשקר כיון דרחמא ליה ולמ''ד דאמרה בדדמי כיון דיש קטטה בדבר מועט אמרה בדדמי ול''ג דארגילא היא כי לעולם יש לחוש שתשקר כיון ששונאתו וא''ת ואמאי לא תשקר והלא היא משקרת שאמרה גירשתני בפני פלוני ופלוני ושיילינן להו ואמרו להד''מ וי''ל דזה לא היתה עושה שתשקר לומר מת בעלי ואם יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה: לא דברו בקציר אלא בהווה. ירושלמי למה קציר א''ר מנא דאונסא דשכיח שאני החמה קודחת בראשו של אדם בשעת הקציר הדא הא דכתיב ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים ויאמר אל אביו ראשי ראשי ורבנן אמרי דריחשא שכיח: באותה שעה אמרו האשה שאמרה מת בעלי כו'. משום דחזו דאיכא עיגונא טפי אם לא היו מאמינים אותה וא''ת ואמאי לא מהימנינן לה במגו שהיתה יכולה לומר גירשתני למאן דאמר בפ' שני דכתובות (דף כג. ושם) דאיתמר דרב המנונא אפי' שלא בפניו ויש לומר דאין זה מגו שאם תאמינה לומר מת היתה אומרת כמה פעמים בדדמי ולכך אין להאמינה אי לאו משום דחייש לעיגונא ועוד י''ל דההוא אמורא דאמר שלא בפניו [נמי] אינה מעיזה היינו דוקא אמתני' דהתם שאומרת אשת איש הייתי וגרושה אני שיש להאמינה מטעם דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואע''ג דאיכא איסור דאשת איש כיון דשלא בפניו אינה מעיזה אבל בעלמא לא היתה נאמנת: שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה. והא דאמרינן בפרק המפקיד (ב''מ לח: ושם) בשמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין קרוב לנכסי שבוי מצי לאוקומי כששמעו בו בשני עדים דאי בעד אחד מיירי הא אשה דהכא כעד אחד דמיא אפ''ה אין האחין נכנסין לנחלה על פיה וא''ת מ''מ תקשי אדמסיק התם כי פליגי בשלא שמעו בו שמת פירוש בשני עדים אלא בעד אחד דאי לא שמעו בו כלל פשיטא דאין מורידין וא''כ היכי קאמר שמואל התם מורידין וי''ל דהכא מיירי לירד ולמכור והתם מיירי לאכול כדמשמע התם ולפי זה יש לפרש ששמעו בו שמת היינו בעד אחד ולאכול דאי בשני עדים אפי' לירד ולמכור וא''ת וא''כ היכי פליגי בלא שמעו בו שמת דמורידין וי''ל דלא שמעו בו שמת בעד אחד אלא ע''י קול בעלמא כדאמרי' בשילהי דמס' גיטין (דף פט.) כששמע פלוני מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים ומיהו בפ' בתרא דכתובות (דף קז.) איכא טובא כששמעו בו שמת ואיירי בשני עדים ומצינו למימר נמי הכא שיצא לדעת והתם אין מורידין קרוב לנכסיו כדאמר בפרק המפקיד (ב''מ דף לח: ושם)

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר