|
טקסט הדף מנוקד
זֶה הַכְּלָל גֵּט אַחַר מֵיאוּן אֲסוּרָה לַחְזוֹר לוֹ מֵיאוּן אַחַר גֵּט מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לוֹ
הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בּוֹ לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁיּוֹצְאָה הֵימֶנּוּ בְּגֵט אֲסוּרָה לַחְזוֹר לוֹ בְּמֵיאוּן מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לוֹ גְּמָ' אַלְמָא אָתֵי מֵיאוּן וּמְבַטֵּל גֵּט וּרְמִינְהִי הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בּוֹ לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁיָּצְתָה הֵימֶנּוּ בְּגֵט אֲסוּרָה לַחְזוֹר לוֹ בְּמֵיאוּן מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לוֹ אַלְמָא לָא אָתֵי מֵיאוּן דְּחַבְרֵיהּ וּ[מְ]בַטֵּיל גִּיטָּא דִּידֵיהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל תַּבְרַהּ מִי שֶׁשָּׁנָה זוֹ לֹא שָׁנָה זוֹ אָמַר רָבָא וּמַאי קוּשְׁיָא וְדִלְמָא מֵיאוּן דִּידֵיהּ מְבַטֵּל גֵּט דִּידֵיהּ מֵיאוּן דְּחַבְרֵיהּ לָא מְבַטֵּל גִּיטָּא דִידֵיהּ וּמַאי שְׁנָא מֵיאוּן דְּחַבְרֵיהּ דְּלָא מְבַטֵּל גִּיטָּא דִידֵיהּ אַיְּידֵי דְּמַכֶּרֶת בִּרְמִיזוֹתָיו וּקְרִיצוֹתָיו אָזֵל מְשַׁבֵּשׁ וּמַיְיתֵי לַהּ מֵיאוּן דִידֵיהּ נָמֵי לָא לִיבַטֵּל גִּיטָּא דִידֵיהּ דְּאַיְּידֵי דְּמַכֶּרֶת בִּרְמִיזוֹתָיו וּקְרִיצוֹתָיו אָזֵיל מְשַׁבֵּשׁ וּמַיְיתֵי לַהּ הָא כְּבָר שַׁבְּשַׁהּ וְלָא אִישְׁתַּבַּשָׁא אֶלָּא אִי קַשְׁיָא דְּחַבְרֵיהּ אַדְּחַבְרֵיהּ קַשְׁיָא מֵיאֲנָה בּוֹ וְהֶחְזִירָהּ נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה אֲסוּרָה לַחְזוֹר לוֹ טַעְמָא דְּנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה הָא מֵיאֲנָה מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לוֹ אַלְמָא אָתֵי מֵיאוּן דְּחַבְרֵיהּ וּמְבַטֵּל גִּיטָּא דִידֵיהּ וּרְמִינְהִי הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בּוֹ זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁיָּצְתָה מִמֶּנּוּ בְּגֵט אֲסוּרָה לַחְזוֹר לוֹ בְּמֵיאוּן מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לוֹ אַלְמָא לָא אָתֵי מֵיאוּן דְּחַבְרֵיהּ וּמְבַטֵּל גִּיטָּא דִידֵיהּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תִּבְרַהּ מִי שֶׁשָּׁנָה זוֹ לֹא שָׁנָה זוֹ עוּלָּא אָמַר כְּגוֹן שֶׁשִּׁלְּשָׁה בְּגִיטִּין דְּמִיחַזְּיָא כִּגְדוֹלָה מַאן תַּנָּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַאי דִּכְתִיב מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה נִתְבַּקְּשָׁה הֲלָכָה זוֹ הֲרֵי שֶׁיָּצְאָה מֵרִאשׁוֹן בְּגֵט וּמִשֵּׁנִי בְּמֵיאוּן מַהוּ שֶׁתַּחֲזוֹר לָרִאשׁוֹן שָׂכְרוּ אָדָם אֶחָד בְּאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא בְּבֵית הָאֲסוּרִין וְאָסַר אֶת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה בִּנְצִיבִין וְאָסַר אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי לְזוֹ לֹא הוּצְרַכְנוּ לְאִיסּוּר כָּרֵת הִתַּרְתָּ לְאִיסּוּר לָאו לֹא כׇּל שֶׁכֵּן בְּרַם כָּךְ שָׁאֲלוּ הֲרֵי הָיְתָה אֵשֶׁת אֲחִי אִמּוֹ שֶׁהִיא שְׁנִיָּיה לוֹ וּנְשָׂאָהּ אָחִיו מֵאָבִיו וּמֵת מַהוּ שֶׁתְּמָאֵן הַשְׁתָּא וְתִעְקְרִינְהוּ לְנִישּׂוּאִין קַמָּאֵי וְתִתְיַיבֵּם (צָרָתַהּ) יֵשׁ מֵיאוּן לְאַחַר מִיתָה בִּמְקוֹם מִצְוָה אוֹ לָא שָׂכְרוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בְּאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא בְּבֵית הָאֲסוּרִין וְאָסַר אֶת רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה בִּנְצִיבִין וְאָסַר אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן וּמוֹדֶה רַב שֶׁמּוּתֶּרֶת לְאָחִיו שֶׁל זֶה שֶׁנֶּאֶסְרָה עָלָיו פְּשִׁיטָא הוּא נִיהוּ דְּמַכֶּרֶת בִּרְמִיזוֹתָיו וּקְרִיצוֹתָיו אֲבָל אָחִיו לָא מַהוּ דְּתֵימָא לִיגְזַר הַאי אַטּוּ הַאי קָא מַשְׁמַע לַן וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לוֹ כָּךְ אֲסוּרָה לָאַחִין וְהָא אֵינָהּ מַכֶּרֶת בִּקְרִיצוֹתֵיהֶם וּרְמִיזוֹתֵיהֶם גְּזֵירָה אָחִיו אַטּוּ הוּא מַתְנִי' הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחְזִירָהּ מוּתֶּרֶת לַיָּבָם רש"יזה הכלל. כלומר אפילו פעמים הרבה גירשה והחזירה ומיאנה אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו מתוך המיאון מותרת לחזור לו: לאחר ומיאנה בו. כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו: כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו. אף על פי שיצתה משל אחרון במיאון לא בטליה לגיטא דידיה ובגמרא פרכינן רישא לסיפא: גמ' תברא. קשיין אהדדי: ומאי שנא מיאון דחבריה דלא מבטל גיטא. דקמא לאישתרויי לה לקמא: דאיידי דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו. דקמא: אזיל ומשבש לה. עד דממאנת בבתרא ומהדר לה: הא שבשא ולא אשתבשא. שהרי לאחר גירושין החזירה ולא יכול לפייסה שתעמוד עמו ומיאנה בו הילכך ליכא למיחש לה לשיבושא וכן כל היוצאת במיאון לא חיישינן לשיבושא דמסתמא פייסה כי הואי גביה שלא תמאן ולא איפייסה אבל כי נישאת לאחר מתוך הגט הולך ומפייסה ואמר מתחרט אני בגירושין והיא אוהבתו שהרי על כרחה יצתה ממנו הילכך הדרה וממאנת בשני: הא מיאנה מותרת לחזור. לראשון: אלמא אתי מיאון דחבריה. ומגלה על קטנות ומבטל גיטא מקמא: ששלשה בגיטין. שהוציאה שלש פעמים בגט דמיחזיא כגדולה תו לא הדרא לחד מינייהו דלא אתי מיאון דאחר לבטולי אבל קודם שתשלש אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא ואי בעיא לאהדורה מהדר לה: מאן תנא. דאמרן לעיל מי ששנה זו לא שנה זו: בשעת הסכנה. שנגזר שלא יעסקו בתורה: בכסף שתינו. על ידי שכירות למדנו: את רבי ישמעאל בר' יוסי והתיר ל''ג אלא אדרב פליג ואמר לא את זו אסרו רבי עקיבא ורבי יהודה בן בתירא ותנאי דקאמר היינו רב ורבי ישמעאל דרב נמי תנא הוא: לאיסור כרת. איסור אשת איש הפקעת ממנה בלא גט אלמא אין מעשה שלה כלום: לאיסור לאו. דמחזיר גרושתו לא כ''ש דגלי דקטנה היא ולא הוה גיטה כלום: אשת אחי האם. שנייה מדברי סופרים גזירה משום אשת אחי האב שהיא ערוה: מהו שתמאן. בנישואין הראשונים שלא תהא שנייה לו ותתייבם אבל באישות דערוה כגון אשת אחיו מאמו קטנה ומת ונשאה אחיו מאביו פשיטא לן דלא אתי מיאון דלאחר מיתה למישרי ערוה לייבומה: ומודה רב. אע''ג דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה נהי דלדידיה לא הדרה אבל לגבי אחיו נתבטל דלא תיהוי גרושת אחיו והא דקתני מתני' נתן לה גט אסורה בקרוביו היכא דתו לא נפיק מאחרים במיאון דלא איבטל גיטא דקמא: פשיטא. דהא תנן במתני' אתי מיאון ומבטל גיטא ואפי' דידיה לא אסרנא אלא איידי דמכרת ברמיזותיו אזיל ומשבש לה אבל אחיו ליכא למימר הכי: מהו דתימא ניגזור אחיו אטו הוא. דאי שריא ליה לאחיו אמרי הא חזינן דבטל גיטא ואתי איהו למינסב: מתני' מותרת ליבם. ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילים יבמה לפני יבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין בשעת שגירשה אחיו והויא ליה גרושת אחיו: תוספותאלמא אתי מיאון ומבטל גיטא ורמינהי הממאנת באיש כו'. מגופה דסיפא הוה מצי לאקשויי דמאי טעמא אמרינן כל שיוצאה ממנו בגט אסורה ואמאי לא אמרינן אתי מיאונה ומפקע קידושי שני והוי כמו שזינתה אחר גירושין דמותרת לחזור לו כדתנן בפ''ב דסוטה (דף יח: ושם) אלא ניחא ליה לאקשויי רישא אסיפא: אזיל ומשבש ומייתי לה. אבל לא ניחא ליה למימר דאפי' ליכא גט לא יחזיר דלמא אזיל ומשבש לה (תחתיו) דהא כיון דליכא למיחש למידי לא גזרינן: אמר ר' אלעזר תברא כו'. רבא הוא דמסיק הכי אע''ג דרב יהודה הוה בשינוייא קמא יודע היה רבא שכך היתה הקושיא ומשמיה דרבי אלעזר [נאמרה] וכה''ג בפרק כירה (שבת מד. ושם) דאמר רב הונא מטה שיחדה למעות כו' ומותיב רב נחמן בר יצחק כו' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה כו' ולא קאמר משמיה דרב הונא כדמעיקרא לפי שהיה יודע האמת שרב יהודה אמרה: כגון ששלשה בגיטין דמיחזיא כגדולה. וא''ת לר' אלעזר למה איצטריך למיתני מיאנה לאחר וגירשה תרי זימני וי''ל דקמ''ל אע''ג דגירשה תרי זימני לא חיישינן למיחזי כגדולה: לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ''ש. פירש בקונט' איסור כרת דא''א שהמיאון מפקיע הקידושין והקשה ריב''ן דלא דמי איסור אשת איש למחזיר גרושתו דמיאון מפקיע הקידושין שאומרת אי אפשי בקידושין שקדשוני אמי ואחי אבל גט לא מפקיע ולאו קושיא היא דמהאי טעמא שמפקיע המיאון איסור דאשת איש א''כ הויא כזונה אצלו ומותרת לחזור לו לאחר שגירשה כדתנן פרק שני דסוטה (דף יח: ושם) וריב''ן פירש איסור כרת התרת שמותרת בקרוביו והוא בקרובותיה אפי' למי שיצאה ממנו בגט דהיינו אשת אחיו ואחות אשתו ואין נראה דא''כ תיקשה למ''ד בסמוך כשם שאסורה לו כך אסורה לאחיו אלמא לאיסור כרת לא התרת: יש מיאון אחר מיתה באחיו או לא. דוקא הכא הוא דמיבעיא ליה באיסור שנייה דרבנן היא אבל באיסור ערוה דאורייתא תנן כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|