סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רָקְקָה וְלֹא קָרְאָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה רָקְקָה וְלֹא חָלְצָה וְלֹא קָרְאָה חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה קָרְאָה וְלֹא רָקְקָה וְלֹא חָלְצָה אֵין כָּאן בֵּית מֵיחוֹשׁ
מַנִּי אִילֵימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חָלְצָה וְלֹא רָקְקָה וְלֹא קָרְאָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה וְהָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כָּכָה יֵעָשֶׂה דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה מְעַכֵּב אֶלָּא פְּשִׁיטָא רַבִּי עֲקִיבָא וְקָתָנֵי רָקְקָה וְלֹא חָלְצָה וְלֹא קָרְאָה חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה לְמַאן
אִילֵימָא לְעָלְמָא פְּשִׁיטָא מִי הָוְיָא חֲלִיצָה דְּאִישְׁתַּרְיָא לְעָלְמָא אֶלָּא לָאו לָאַחִין שְׁמַע מִינַּהּ
וּלְרַבִּי עֲקִיבָא מַאי שְׁנָא רְקִיקָה וּמַאי שְׁנָא קְרִיָּיה
קְרִיָּיה דְּאִיתַהּ בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף לָא מִיחַלְּפָא לֵיהּ רְקִיקָה דְּבִתְחִלָּה לֵיתַהּ וְלִבְסוֹף אִיתַהּ מִיחַלְּפָא לֵיהּ וְאָתוּ לְמִישְׁרֵי חֲלוּצָה לָאַחִין
וְאִיכָּא דְאָמְרִי הָכִי שְׁלַחוּ לֵיהּ יְבָמָהּ שֶׁרָקְקָה תַּחְלוֹץ וְאֵינָהּ צְרִיכָה לָרוֹק פַּעַם אַחֶרֶת כִּי הַהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי הֲוָה יָתֵיב רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל קַמֵּיהּ רְקַקָה מִקַּמֵּי דְּתַחְלוֹץ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי חֲלוֹץ לַהּ וּשְׁרֵי לַהּ תִּיגְרָא
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא וְהָא בָּעֵינַן מֵירַק הָא רְקַקָה לַהּ וְתֵירוֹק וּמָה בְּכָךְ נָפֵיק מִינֵּיהּ חוּרְבָּא דְּאִי אָמְרַתְּ תִּיהְדַּר וְתֵירוֹק אָמְרִי רְקִיקָה קַמַּיְיתָא לֵית בַּהּ מְשָׁשָׁא וְאָתֵי לְמִישְׁרֵי חֲלוּצָה לָאַחִין
וְהָא בָּעֵינַן כְּסִדְרָן כְּסִדְרָן לָא מְעַכְּבָא הוּא סָבַר דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵי לֵיהּ נְפַק דָּק וְאַשְׁכַּח דְּתַנְיָא בֵּין שֶׁהִקְדִּים חֲלִיצָה לִרְקִיקָה בֵּין שֶׁהִקְדִּים רְקִיקָה לַחֲלִיצָה מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי
לֵוִי נְפַק לְקִרְיָיתָא בְּעוֹ מִינֵּהּ גִּידֶּמֶת מַהוּ שֶׁתַּחְלוֹץ יְבָמָה שֶׁרָקְקָה דָּם מַהוּ אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת מִכְּלָל דְּאִיכָּא כְּתָב שֶׁאֵינוֹ אֱמֶת
לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אֲתָא שַׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא אֲמַרוּ לֵיהּ מִי כְּתִיב וְחָלְצָה בַּיָּד וּמִי כְּתִיב וְיָרְקָה רוֹק
אֲבָל אַגִּיד לָךְ הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְכִי יֵשׁ כְּתָב שֶׁאֵינוֹ אֱמֶת
לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּגְזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה כָּאן בִּגְזַר דִּין שֶׁאֵין עִמּוֹ שְׁבוּעָה
כִּדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִנַּיִן לִגְזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ מִתְקָרֵעַ שֶׁנֶּאֱמַר לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם
אָמַר רַבָּה בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר אֲבָל מִתְכַּפֵּר הוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה אַבָּיֵי אָמַר בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר אֲבָל מִתְכַּפֵּר בִּגְמִילוּת חֲסָדִים רַבָּה וְאַבָּיֵי מִדְּבֵית עֵלִי קָאָתוּ רַבָּה דַּעֲסַק בַּתּוֹרָה חֲיָה אַרְבְּעִין שְׁנִין אַבָּיֵי דַּעֲסַק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים חֲיָה שִׁיתִּין שְׁנִין
תָּנוּ רַבָּנַן מִשְׁפָּחָה אַחַת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ מֵתִים כְּבֶן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אָמַר לָהֶם שֶׁמָּא מִמִּשְׁפַּחַת עֵלִי אַתֶּם שֶׁנֶּאֱמַר וְכׇל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים לְכוּ וְעִסְקוּ בַּתּוֹרָה וְתִחְיוּ הָלְכוּ וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה וְחָיוּ וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתָן מִשְׁפַּחַת יוֹחָנָן עַל שְׁמוֹ
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אוּנְיָא אָמַר רַב מִנַּיִן לִגְזַר דִּין שֶׁל צִבּוּר שֶׁאֵינוֹ נֶחְתָּם אֵינוֹ נֶחְתָּם וְהָא כְּתִיב כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בּוֹרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי
אֶלָּא מִנַּיִן שֶׁאֲפִילּוּ נֶחְתַּם מִתְקָרֵעַ שֶׁנֶּאֱמַר מִי כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵנוּ אֵלָיו וְהָכְתִיב דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ לָא קַשְׁיָא הָא בְּיָחִיד הָא בְּצִיבּוּר יָחִיד
אֵימַת אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים
שְׁלַחוּ לֵיהּ לַאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל יְבָמָה שֶׁרָקְקָה דָּם תַּחְלוֹץ לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַדָּם בְּלֹא צִחְצוּחַ רוֹק
מֵיתִיבִי יָכוֹל יְהֵא דָּם הַיּוֹצֵא מִפִּיו וּמִפִּי הָאַמָּה טָמֵא תַּלְמוּד לוֹמַר זוֹבוֹ טָמֵא וְאֵין דָּם הַיּוֹצֵא מִפִּיו וּמִפִּי הָאַמָּה טָמֵא אֶלָּא טָהוֹר
לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּמוֹצֶצֶת כָּאן בְּשׁוֹתֵת
חֵרֵשׁ שֶׁנֶּחְלַץ וְכוּ'

רש"י

רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה. ופוסלתה על האחין כדמפרש ואזיל: אין כאן בית מיחוש. ואפי' מייבום לא פסלה: למאן. כלומר למאי הלכתא תני פסולה: אילימא. דלא משתריא בה לעלמא פשיטא: אלא לאו לאשמועינן דאיפסלה מאחין. דקי''ל במסכת גיטין (דף כד:) כל מקום ששנינו חליצה פסולה פסולה ופוסלת על האחין גט פסול פסול ופוסל מן הכהונה: מאי שנא רקיקה. דפסלה: ומאי שנא קריאה. דלא פסלה דקתני אין כאן בית מיחוש הואיל ותרוייהו לדידיה לא קא מעכבי: קרייה. בין קודם חליצה מאן יבמי בין לאחר חליצה ככה יעשה אי נמי אמרינן תתייבם לא מיחלפא לאינשי בחלוצה דליתי למימר הך בתר חליצה אתייבם דאמרי הך קרייה דמקמי חליצה הואי אבל רקיקה דליתא אלא בתר חליצה מיחלפא לאינשי ויאמרו הך מדרקקה ודאי חלצה לה ברישא ואפילו הכי הדרה ומתייבמת ואתי למישרי חלוצה לאחין: ושרי לה תיגרא. כלומר פטור ושלחנה מבית דין: אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא. ולא פסלה מאחין ומאן דחזי דמתייבמה סבר רקיקה בתר חליצה הואי כי אורחיה ושרינן חלוצה לאחין: מהו שתחלוץ. בשיניה: יבמה שרקקה דם מהו. מי הואי חליצה מעלייתא: אבל אגיד לך כו'. מקרא הוא בדניאל שהמלאך אמר לו אגיד לך את כל הנגזר בשמים ורשום בכתב והוא אמת מכלל דאיכא בשמים כתב דאינו אמת בתמיה: מי כתיב וירקה רוק. דליהוי משמע דלא יהא שם אלא רוק וירקה סתמא כתיב ואפילו רוק וד''א והכא נמי אי אפשר בלא צחצוחי רוק: בכתב אמת. שהקב''ה מאמתו ומקיימו ואינו חוזר ומבטלו: אמר רבא. גרסינן ול''ג ואמר רבא: בהמצאו. משמע שאין מצוי בכל עת: תחלוץ. ולא תתייבם עוד דאיפסלה עלייהו: יכול יהא דם היוצא מפיו. טמא כרוק ודם היוצא מפי אמתו טמא כזובו וקריו ומימי רגליו שהן מעיינותיו של זב וטמאין טומאה חמורה: מוצצת. אי אפשר בלא צחצוחי רוק:

תוספות

ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב. וא''ת ולמ''ד (סנהדרין דף סה:) דעקימת פיו הוי מעשה היכי ממעטינן קריאה וי''ל דמ''מ מעשה גרוע הוא יותר מרקיקה אי נמי לא דמי למנהיג בקול שהוא מעשה גדול: לאחין פסולה. משמע שפוסלה לאחין מדקתני פסולה ואפי'. למ''ד בכל הגט (גיטין דף כד:) כל מקום ששנו חכמים חליצה פסולה אינה פוסלת על האחין הכא דייק מדלא קתני אין כאן בית מיחוש ודלא כפי' הקונטרס דפירש דאתיא כמ''ד כל מקום ששנו חכמים חליצה פסולה פוסלת דא''כ בלא שום דיוק הוה מצי לאוקומי כוותיה: מי כתיב וחלצה ביד. והא דקאמר בירושלמי שחולצתו בימין למצוה בעלמא אבל עיכובא ליכא.: רבא ואביי מדבית עלי קאתו. רבה גרס דרבא לא הוה כהן כדאמר בפ' הזרוע (חולין קלג. ושם) דאמר ליה לשמעיה זכי לי מתנתא אבל רבה היה כהן דאמר בפרק עד כמה (בכורות כז.) רבה בטיל לה ברוב ואמרינן במס' מועד קטן (דף כח. ושם) אמר רבא חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא כו' עד רבה חיה ארבעין שנין ורב חסדא תשעים שנין כדאמר נמי הכא רבה חיה ארבעין שנין הקשה הר''ר אלחנן דבגמילות חסדים נמי עסיק דאמר בחלק (סנהדרין דף צח:) אמר רבה ייתי ולא אחמיניה אמר ליה אביי מאי טעמא אמר מר הכי כו' מר תורה איכא גמילות חסדים איכא ואמר ר''י דלא עסיק כל כך בגמילות חסדים שינצל מגזירת בית עלי אבל כדי שינצל מחבלו של משיח היה בידו שגם שאר זכיות עומדות לו וא''ת ומאי הא דקאמר במס' מועד קטן (דף כח.) דלא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא מדרבה לא חיה אלא ארבעין שנין ודלמא היינו טעם לפי שהיה מבני עלי וי''ל דסבירא ליה לרבא דבתורה בלבד הוא מתכפר כמו לרבה ועוד שגם רבה עסק בגמילות חסדים כדאמר בחלק (סנהדרין דף צח:): יבמה שרקקה דם תחלוץ. מעיקרא שלחו ליה ההוא דלעיל היבמה שרקקה ואח''כ שלחו ליה דאפילו רקקה דם תחלוץ:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר