|
טקסט הדף מנוקד
אֲחוֹת אִשָּׁה דִּבְמֵזִיד לָא אֲסִירָא מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּשׁוֹגֵג לָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן וּמְנָלַן דְּלָא אֲסִירָא דְּתַנְיָא אוֹתָהּ אוֹתָהּ שְׁכִיבָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ אוֹסַרְתָּהּ
שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁבָּא עַל אִיסּוּר קַל נֶאֱסָר הָאוֹסֵר מְקוֹם שֶׁבָּא עַל אִיסּוּר חָמוּר אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֱסָר הָאוֹסֵר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בְּבָא עַל חֲמוֹתוֹ שֶׁפָּסַל אֶת אִשְׁתּוֹ עַל מָה נֶחְלְקוּ בְּבָא עַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים פָּסַל וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא פָּסַל אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בְּבָא עַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא פָּסַל אֶת אִשְׁתּוֹ עַל מָה נֶחְלְקוּ בְּבָא עַל חֲמוֹתוֹ שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים פָּסַל וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא פָּסַל לְפִי שֶׁבַּתְּחִלָּה הוּא מוּתָּר בְּכׇל הַנָּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם וְהִיא מוּתֶּרֶת בְּכׇל הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם קִדְּשָׁהּ הוּא אֲסָרָהּ וְהִיא אֲסָרַתּוּ מְרוּבֶּה אִיסּוּר שֶׁאֲסָרָהּ מֵאִיסּוּר שֶׁאֲסָרַתְהוּ שֶׁהוּא אֲסָרָהּ בְּכׇל אֲנָשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם וְהִיא לָא אֲסָרַתְהוּ אֶלָּא בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה הוּא שֶׁאֲסָרָהּ בְּכׇל אֲנָשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם שָׁגְגָה בָּאָסוּר לָהּ אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת בַּמּוּתָּר לָהּ הִיא שֶׁלֹּא אֲסָרַתְהוּ אֶלָּא בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ שָׁגַג בָּאָסוּר לוֹ אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא נֶאֱסַר (לוֹ) בַּמּוּתָּר לוֹ וְזֶה הַדִּין לְשׁוֹגֵג לְמֵזִיד מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָהּ אוֹתָהּ שְׁכִיבָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ אוֹסַרְתָּהּ אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דִּכְתִיב בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְכִי כׇּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ בִּשְׂרֵפָה אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׂרֵפָה תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאִיסּוּרָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה הָהוּא דַּעֲבַד אִיסּוּרָא בַּחֲמָתֵיהּ אַתְיֵיהּ רַב יְהוּדָה נַגְּדֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אִי לָאו דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה אַסְרִיתַהּ עֲלָךְ אִיסּוּרָא דְעָלַם מַאי אִיסּוּר קַל אָמַר רַב חִסְדָּא מַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּא עָלֶיהָ הַאי אַסְרַהּ עֲלֵיהּ דְּהַאי בָּא עָלֶיהָ אִידַּךְ אַסְרַהּ עֲלֵיהּ דְּהַאי מָה לְמַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת שֶׁכֵּן נִטְמָא הַגּוּף וְאִיסּוּרָהּ בְּרוֹב וְאִיסּוּרָהּ אִיסּוּר עוֹלָם אֶלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ יְבָמָה יְבָמָה לְמַאן אִילֵּימָא לְאַחֵר וְכִדְרַב הַמְנוּנָא דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה אֲסוּרָה לִיבָמָהּ מָה לִיבָמָה שֶׁכֵּן נִטְמָא הַגּוּף וְאִיסּוּרָהּ בְּרוֹב אֶלָּא יְבָמָה לָאַחִין עֲבַד בַּהּ מַאֲמָר הַאי אַסְרַהּ עֲלֵיהּ דְּהַאי בָּא עָלֶיהָ אִידַּךְ אַסְרַהּ עֲלֵיהּ דְּהַאי מַאי אִירְיָא שֶׁבָּא עָלֶיהָ שֵׁנִי אֲפִילּוּ עֲבַד בָּהּ נָמֵי מַאֲמָר הָא לָא קַשְׁיָא כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר אֵין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר אֶלָּא אֲפִילּוּ נָתַן לָהּ גֵּט וַאֲפִילּוּ חָלַץ לָהּ אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן סוֹטָה סוֹטָה לְמַאן אִילֵימָא לַבַּעַל בָּא עָלֶיהָ בַּעַל אַסְרַהּ עֲלֵיהּ דְּבוֹעֵל מַאי אִירְיָא בָּא עָלֶיהָ אֲפִילּוּ נָתַן לָהּ גֵּט וַאֲפִילּוּ אָמַר אֵין אֲנִי מַשְׁקֶה אֶלָּא סוֹטָה לַבּוֹעֵל הַאי אִיסּוּר קַל הוּא אִיסּוּר חָמוּר הוּא דְּהַיְינוּ אֵשֶׁת אִישׁ רש"י
אחות אשה. דאפילו במזיד בא על אחותה לא מיתסרא אשתו עילויה מדאורייתא כדקתני לקמן הלכך בשוגג כו': אותה. ושכב איש אותה: והלא דין הוא. שתאסר ולכך נאמר אותה: מקום שבא על איסור קל. לקמן מוקים לה באשת איש ואמאי קרי לה איסור קל שאין האוסרה אוסרה כל ימיו שהרי היתר יש בגט: נאסר האוסר. נאסר בה בעלה האוסרה לאחרים: מקום שבא על איסור חמור. כגון אחות אשתו שאשתו אוסרת את אחותה כל ימיה: אינו דין שנאסר האוסר. שתאסר אשתו האוסרת את אחותה לכך נאמר אותה: בבא על חמותו. שפוסל את אשתו עליו ולקמן יליף לה מקרא: שב''ש אומרים פוסל. מק''ו כדאמרן ואותה לא דרשי: אמר ר' יוסי לא נחלקו כו' שלא פוסל. דדורשין אותה: שבש''א פוסל. דדרשי' אותו ואתהן כדלקמן: לפי שבתחלה כו'. רבי יוסי מפרש טעמא דלא נחלקו על אחות אשה: שבתחלה. עד שלא קדש אשתו: הוא אוסרה. על כל אדם והיא אוסרתו בקרובותיה: לא נאסרה במותר לה. כדדרשינן (לעיל דף נו:) הא נתפשה מותרת: שגג באסור לו. באחותה: וזה הדין לשוגג. הדין הזה מלמדנו על השוגג שלא פסלה: מאי טעמא דרבי יהודה. דאמר הבא על חמותו פסל את אשתו: וכי כל הבית כולו בשרפה. אשתו מה חטאת: אסריתה עלך. לאנתתך: בא עליה האי. כשנשאה האחרון אסרה על הראשון: בא עליה האחד. גירשה השני והחזירה הראשון הרי לך איסור קל בלאו ואסרה על השני דהדר הויא לגביה גרושתו משנשאת והיינו נאסר האוסר נאסר שני זה שהיה אוסרה על זה הראשון שהחזירה: מה למחזיר כו'. תאמר בבא על אחות אשתו שתאסר אשתו שלא נטמא גופה ואיסור אחות אשתו אינו איסור עולם שאם מתה אשתו מותר באחותה: איסור ברוב לא גרסי': יבמה למאן. מי בא עליה באיסור: אילימא יבמה לאחר. שבא עליה אחד מן השוק והיינו איסור קל דלאו בעלמא וקתני נאסר האוסר נאסר בה יבמה שהיה אוסרה על זה וכדרב המנונא: ואיסורה ברוב. לכל אדם היא באיסור עד שלא חלצה תאמר באחות אשה שאינה אסורה אלא לזה: אלא יבמה לאחין. שבא עליה אחד מן האחין באיסור אסרה על האוסרה עליו והיכי דמי דעבד בה קמא מאמר ואסרה על אידך והאי מאמר יבמין דרבנן הוא ולאו קדושין גמורין למיהוי אשת איש וכי בא עליה שני בא על איסור קל הוא ואפ''ה אסרה על הראשון האוסרה עליו: מאי איריא בא עליה. שני דקתני מקום שבא על איסור קל אפילו חזר ועשה בה מאמר נמי אסרה לבעל המאמר הראשון כרבנן דאמרי יש מאמר אחר מאמר: אלא אפילו נתן גט. כלומר אלא פריך הכי אפילו עשה זה מאמר ובא אחיו ונתן גט או חלץ פסלה על ידו: סוטה למאן. למי נבעלה דקרי לה איסור קל: אי נימא לבעל. שנבעלה לבעל אחר שקינא לה ונסתרה דאסירא ליה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה (במדבר ה) וקתני נאסר האוסר אסרה על הבועל אפילו לאחר מיתתו או אפילו כשיגרשנה: מאי איריא בא עליה. בלא בא עליה נמי משעה שנסתרה עמו נאסרה על בעל ועל בועל לעולם עד שתשתה כדתנן (סוטה דף כז:) נטמאה נטמאה שתי פעמים אחד לבעל ואחד לבועל: אלא סוטה. שנבעלה לבועל נאסר בעלה האוסרה עליו: והאי. מי הוי בא על איסור קל איסור חמור הוא דהיינו אשת איש:
תוספות
על מה נחלקו בבא על חמותו שב''ש אומרים פוסל. וטעמא דב''ש כדמפרש בסמוך לר' יהודה וכי כל הבית כולו בשרפה כו': זה הדין לשוגג למזיד מנין. ותימה אמאי מיבעי ליה קרא למזיד מהיכא תיתי לן לאיסורא אי משום ק''ו דקאמר לעיל ומה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסרה כו' כיון דאית ליה ההוא דינא למה ליה לר' יוסי דינא דהכא היה לו לחלוק על ר' יהודה בפשיטות שאין דין זה ענין למחלוקתו כלל: מה למחזיר גרושתו שכן איסורה ברוב. כלומר ע''י כל אדם יכול לבא לידי איסור זה שגרושתו נאסרה ע''י כל מי שישאנה אבל אחות אשה אפילו תאסר אשתו משכיבת אחותה לא מיתסרא אשתו עליו במה שיבא איניש דעלמא על אחותה: עבד בה מאמר האי אסרה עליה דהאיך. השתא נקט מילתיה כמאן דאמר (לעיל דף כט.) מאמר קונה מדאוריי': מאי איריא בא עליה כו' נתן גט או חלץ נמי. כלומר לא דמי לאחות אשה דאתינא לאוסרה על ידי ביאת איסור אבל כאן הדבר תלוי בזיקה: אילימא בסוטה לבעל. פירוש כשבא עליה בעל אסורה לבועל לעולם ששוב אין מים בודקין אותה מאי איריא בבא עליה אפי' נתן לה גט ויחזור ויקדשנה ויכניסנה לחופה או אמר איני משקה שוב אין יכול להשקותה ואסורה לבועל לעולם ותימ' לרבינו יצחק דמנלן כשאומר איני רוצה להשקותה דשוב אין יכול להשקותה ואמר רבינו יצחק שיש להוכיח קצת דכי אמר איני משקה קתני במתניתין בסוטה (כג.) בהדי הנהו דמנחותיהן נשרפות שאין ראויות עוד לשתות:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|