|
טקסט הדף מנוקד
בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ תְּרוּמָה וְאֵימָא בְּחָזֶה וָשׁוֹק אֵינָהּ בְּחוֹזֶרֶת
תְּרוּמָה נָמֵי אֵינָהּ בַּחֲלָלָה חֲלָלָה לָאו זַרְעוֹ דְּאַהֲרֹן הִיא וּמִמַּאי דְּהַאי עַד אֲשֶׁר יִטְהָר עַד דְּאִיכָּא הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ אֵימָא עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וּבִמְצוֹרָע מוּסְגָּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר דּוּמְיָא דִּטְמֵא נֶפֶשׁ מָה טְמֵא נֶפֶשׁ דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה הוּא הָנֵי נָמֵי דְּלָאו בְּנֵי כַּפָּרָה נִינְהוּ וְאֵימָא הָנֵי מִילֵּי דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה אֲבָל דְּבַר כַּפָּרָה עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה וְתוּ הָא דִּתְנַן טָבַל וְעָלָה אוֹכֵל בַּמַּעֲשֵׂר הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה הֵבִיא כַּפָּרָה אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים מְנָא לַן אָמַר רָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי כְּתִיב וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם הָא רָחַץ טָהוֹר וּכְתִיב וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים וּכְתִיב וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה הָא כֵּיצַד כָּאן לְמַעֲשֵׂר כָּאן לִתְרוּמָה כָּאן לְקָדָשִׁים וְאֵיפוֹךְ אֲנָא מִסְתַּבְּרָא תְּרוּמָה עֲדִיפָא שֶׁכֵּן מחפ"ז אַדְּרַבָּה מֵעֶשֶׂר עֲדִיפָא שֶׁכֵּן הֲדַ"ס טָ"ב אֲפִילּוּ הָכִי מִיתָה עֲדִיפָא רָבָא אָמַר בְּלָא מִיתָה עֲדִיפָא נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ אָמַר קְרָא נֶפֶשׁ אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁשָּׁוֶה בְּכׇל נֶפֶשׁ הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מַעֲשֵׂר וְאַכַּתִּי הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה אֲבָל הֵיכָא דְּבַר כַּפָּרָה עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה אָמַר אַבָּיֵי תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי בְּיוֹלֶדֶת כְּתִיב עַד מְלֹאת יְמֵי טׇהֳרָהּ כֵּיוָן שֶׁמָּלְאוּ יָמֶיהָ טָהֵרָה וּכְתִיב וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה הָא כֵּיצַד כָּאן לִתְרוּמָה כָּאן לְקׇדָשִׁים וְאֵיפוֹךְ אֲנָא מִסְתַּבְּרָא קֹדֶשׁ חָמוּר שֶׁכֵּן פנקעכ"ס אַדְּרַבָּה תְּרוּמָה חֲמוּרָה שֶׁכֵּן מחפ"ז הָנָךְ נְפִישָׁן רָבָא אָמַר בְּלָא הָנָךְ נְפִישָׁן לָא מָצֵית אָמְרַתְּ אָמַר קְרָא וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה מִכְּלָל שֶׁהִיא טְמֵאָה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּקָדָשִׁים אִיקְּרִי כָּאן וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ בִּתְרוּמָה מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ תְּרוּמָה כְּתִיבָא הָכָא וְהָתַנְיָא דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה מְשׁוּחְרֶרֶת מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אִשָּׁה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּתְרוּמָה גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה בְּנוֹת מֵיכַל תְּרוּמָה נִינְהוּ אָמַר רָבָא וְלָא רש"י
בזרעו של אהרן. בזכרים ונקבות דאילו קדשי קדשים הניתנים לכהנים אין נאכלים אלא לזכרי כהונה: ואימא חזה ושוק. דשלמים הניתן לכהנים ונאכל לנשיהן כדכתיב (ויקרא י) אתה ובניך ובנותיך והני הוא דאסר רחמנא לטמאים משום דקדשים נינהו אבל תרומה לא: ומשני ליתא בחוזרת. בת כהן אלמנה מישראל וזרע אין לה דאמר בפרק אלמנה (לעיל סח:) כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק: וממאי דהאי עד אשר יטהר עד דעביד הערב שמש. ותו לא דאמר לעיל מחוסר כפורים מותר בתרומה: זב בעל שתי ראיות. לאו בר קרבן הוא כדתניא במסכת מגילה (דף ח.) מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן ומצורע מוסגר נמי לאו בר קרבן הוא כדתנן התם אין בין מצורע טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים וכיון דתגלחת ליכא קרבן נמי ליכא דבהדי דתגלחת כתיב קרבן: אבל דבר כפרה. כגון זב בעל שלש ראיות ומצורע מוחלט: הד''ס ט''ב. הבאת מקום וידוי אסור לאונן ולבער ממנו בטומא' ואוכלו בטומאת עצמו לוקה וחייב בביעור ה' הבאה ד' וידוי ס' אסור לאונן ט' טומאה ב' ביעור וכולהו ליתנהו בתרומה: אמר קרא נפש. בקרא דכי אם רחץ בשרו כתיב נפש כי תגע בו אלמא קרא קמא במעשר משתעי: ואכתי. אימא הני מילי דסגי בהערב שמש לתרומה היכא דלאו בר כפרה הוא דהא אמרת בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר משתעי קרא: אבל היכא דבר כפרה. לא סגי ליה בהערב שמש ולא אכיל בתרומה עד דמייתי כפרה: תרי קראי כתיבי ביולדת. דבת כפרה היא: כיון שמלאו ימיה. ארבעים לזכר ושמונים לנקבה טהרה והוא הערב שמש שלה דמשעת טבילה לסוף שבעה לזכר ושבועים לנקבה עד אור הבאת קרבנותיה ליום מחר היא נקראת טבולת יום ארוך במסכת נדה (דף עא.) דומיא דכל מחוסרי כפרה הנקראים טבולי יום ארוך משעת טבילתם עד הערב שמש דליל הבאת קרבנותיהם למחרת (הכא נמי הוי טבולת יום ארוך משעת טבילה עד סוף יומי הבאת קרבנותיה): כאן לתרומה. בהערב שמש וליכא למימר כאן למעשר בהערב שמש דהא אמרן לעיל הא רחץ טהור דלא בעי הערב שמש ולענין טבול יום מה לי בר כפרה מה לי לאו בר כפרה: מכלל שהיא טמאה. עד השתא ואי סלקא דעתך קרא קמא דשרי למיכל מאורתא בקדשים: קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. והאי מחוסר כפורים טמא מקרי כדכתיב וטהרה מכלל שהיא טמאה: אל בני ישראל אשה כי תזריע. אין לי אלא בנות ישראל מטמאות בלידה:
תוספות
אינה בחוזרת. וא''ת תרומה נמי כשיש לה בן אינה בחוזרת וי''ל דאם מת חוזרת: הא רחץ טהור. ואע''ג דבההוא קרא כתיב וטמאה עד הערב איכא למימר דקאי אתרומה וקדשים ומ''מ משמע הא רחץ טהור: הוי אומר זה מעשר. אע''ג דקדשים קלים שוים בכל נפש מסתברא קדשים דחמירי לא מישתרי בהו עד דמייתי כפרה: אימא ה''מ דלאו בר כפרה. אתרומה פריך אבל מעשר כיון דסגי בטבילה בלא הערב שמש ולא בעי שיטהר לגמרי ה''ה במידי דבר כפרה הוא: ימי טהרה. דהוה מצי למכתב ובמלאת לבן או לבת: הנך נפישן. ה''מ למימר כרת עדיפא: מכלל שהיא טמאה. תימה דבפ''ב דזבחים (דף יט:) דרשי דמחוסר כפרה מחלל עבודה מוטהרה מכלל שהיא טמאה וטבול יום דריש התם (דף יז.) חלול חלול מתרומה דפסול בתרומה מיחל עבודה כו' ואמאי לא יליף בטבול יום נמי מובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא כדאמר גבי מחוסר כפורים ותירץ הרב רבינו חיים דובא השמש וטהר היינו טהר יומא ולא טהר גברא כדאמר בריש ברכות (דף ב.) ואע''ג דגבי יולדת כתיב ובמלאת ימי טהרה דמשמע מכלל שהיא טמאה יולדת מחוסרת כפרה היא ולא גמרי מינה לטבול יום בעלמא וקרא דלא יאכל מן הקדשים עד אשר יטהר איכא למימר נמי דתנא דזבחים מוקי לה בזב בעל ג' ראיות דהוי מחוסר כפרה כדתנא לקמן (דף עה.) ומיהו תימה דגבי נגיעה כתיב וטמא עד הערב וטהר מכלל שהוא טמא ונראה לר''י דאי לאו דגלי לן בטבול יום מולא יחללו דחשיב כטמא אע''ג דקלישא טומאתיה לא הוה דרשינן לא בטבול יום ולא במחוסר כפורים מכלל שהיא טמאה כיון דקלישא טומאתייהו והא דקאמר התם לא לכתוב רחמנא בטבול יום ותיתי מהנך אע''ג דאיצטריך למכתב טבול יום לגלויי אמחוסר כפורים ה''ק לא לכתוב בטבול יום ובמחוסר כפורים יכתוב בפירוש וא''ת בפרק ג' מינין (נזיר דף מה.) דדרשי' טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים לענין ביאת מקדש למה לי קרא כיון דאיקרי טמא ויש לומר משום דבטמא הנכנס למקדש כתיב בטומאת מת ולא יתחטא וה''א דבחיטוי תליא מילתא ומכי הזה שלישי ושביעי תו לא מחייב אביאת מקדש ואע''ג דאיתקוש קודש ומקדש אהדדי לא הוה גמרינן להכי וא''ת ולישתוק מוטהרה דהכא ומלא יחללו דזבחים ונילף קדש ועבודה מדאיקרו טמאים לענין ביאת מקדש ואר''י דאי לאו קראי דהכא לא הוה דרשינן התם טמא יהיה לרבות טבול יום כו' אלא הוה מוקמינן ליה לדרשא אחריתי: קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא כו'. תימה לר''י דה''ל למימר איקרי כאן וטומאתו עליו ונכרתה דבטומאת הגוף קיימין וי''ל דלרבותא נקטיה דאפילו טומאת בשר איכא: ושפחה מנין. אית ספרים דגרסי משוחררת וכן נראה מדפריך גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו ואי כשאין משוחררת בת מיכל תרומה היא אם היא של כהן ומיהו שאינה משוחררת נמי טמאה לידה דאמר בפרק ר' אליעזר דמילה (שבת קלה:) לקח שפחה מעוברת וילדה אצלו זהו יליד בית שנימול לח' והתם משמע שאין נימול לח' אלא אותו שאמו טמאה לידה ובפרק קמא דכריתות (דף ז:) נמי תנן וכן שפחה דמביאה קרבן ונאכל ובתורת כהנים בהדיא גרסינן גיורת ושפחה בין משוחררת בין אינה משוחררת מנין ת''ל אשה ומיהו תימה היכי מתרביא שפחה מקרא דאשה כיון דאיצטריך לגיורת ומשוחררת ונראה דשאינה משוחררת אתיא לה לה מאשה כדמשמע בכריתות (ג''ז שם): ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו. הך סוגיא דלא כרבי שמעון דשרי לעיל בפרק הבא על יבמתו (דף ס:) גיורת פחותה מבת ג' לכהן:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|